פורסם במקור בדצמבר 2014
במסגרת טיול בגליל הגענו ל- גן לאומי ברעם. המניע העיקרי היה לראות את בית הכנסת העתיק המופיע על שטר כסף משנותיה הראשונות של המדינה אולם הביקור ב"שראביכ" והסיפור של יעקוב חיאט על עקורי איקרית ובירעם הוסיף עוד רובד מסקרן.
ברשותי מספר שטרות כסף ישנים.
בסדרה הראשונה של בנק ישראל המוגדרת כ-'סדרת הנופים' מופיע על השטר שערכו 500 פרוטה בית הכנסת העתיק בברעם. השטר שגווניו אדומים כולל את סמל המנורה כסימן מים (מופיע בכל השטרות בסדרה) ומעליו ציור רקפות. בצד האחורי של השטר כמו ביתר השטרות באותה הסדרה ישנם ציורים מופשטים וערך השטר באנגלית ובערבית. השטר הונפק ב- 1955 ויצא מהמחזור ב- 1984. לדעתי תמונת בית הכנסת העתיק חריגה בהשוואה ליתר התמונות בשטרות האחרים בסדרה בהן מוצג נוף יותר כללי וקשה לזיהוי.
את הנפקת הסדרה יזם הנגיד הראשון דוד הורוביץ ועל העיצובים חתומים מספר אמנים מבית הדפוס הגדול לשטרות בלונדון "Thomas De La Rue" . בסדרה עוד ארבעה שטרות :
לירה ישראלית – שטר בגוונים כחולים עליו נוף הגליל העליון. כלניות מכסות את סימן המים.
חמש לירות ישראליות – שטר בגוונים חומים עם נוף הנגב כשברקע ציוד לעבודת אדמה. אירוסים מכסים את סימן המים.
עשר לירות ישראליות – שטר בגוונים ירוקים עם נוף העמק הכולל ישובים ושדות מעובדים. צבעונים מכסים את סימן המים.
חמישים לירות ישראליות – שטר במספר גוונים עם הדרך העולה לירושלים. פרחי הרדוף מכסים את סימן המים.
הסדרה הזו מזכירה לי תמונות בספרי מסעות לארץ ישראל מהמאה ה-19 שגם בהן נעשה שילוב של תמונה דוממת עם צומח מקומי.
קיימת טענה שהצד האחורי המופשט של השטרות הוא הסיבה להחלפתם ב- 1958. בסדרה השנייה ניתן למצוא שילוב של דמויות (נחלאית עם סל תפוזים, דייג וברקע מפרץ, פועל עם פטיש כשברקע מפעל, מדען במעבדה ושני חלוצים על רקע התיישבות) וממצאים ארכיאולוגיים כנושא משני. הסדרה הזו נקראת 'סדרת הדמויות' והיא פרי יצירתם של אמנים ישראלים. שתי הסדרות יפות, מקסימות ומשקפות את הנאיביות והערכיות של אותה תקופה. עוד על השטרות באתר של בנק ישראל.
עד היום לא ברור מה היה שמו של הישוב היהודי אותו שירתו בתי הכנסת הנמצאים ב- גן לאומי ברעם. לפי הסימנים מדובר כנראה בישוב בעל אמצעים. משערים שהישוב שגשג בין המאה הראשונה למאה השביעית לספירה. לבית הכנסת העתיק בברעם הבנוי מאבני גזית היו שתי קומות וחזיתו, כמו בתי כנסת עתיקים רבים בגליל, פנתה דרומה לירושלים. בחזית היו שלושה פתחים, מספר עמודים ובור מים לנטילת ידיים. מעל לפתח המרכזי נקבע משקוף עם גילופים (גפנים) ומעל למשקוף קשת. מעל לפתח המרכזי יש גם עיטור של זר ניצחון הנחשב לסממן רומי. משני צדדיו היו פסלי אלות הניצחון מכונפות (ניקות) שהושחתו. לא ברור האם הסממנים הללו נכפו על בוני בית הכנסת או שהם בעצם ביטוי להשפעות תרבותיות הדדיות.
לא רחוק מבית הכנסת (300 מ' צפונית-מזרחית) היה עוד בית כנסת קטן יותר שחרב לחלוטין. בחפירות נמצאו רק יסודותיו. הדבר שנותר ממנו הוא משקוף של פתח הכניסה הנמצא כיום במוזיאון הלובר. על המשקוף הייתה חקוקה בעברית הכתובת : "(יהי) שלום במקום הזה ובכל מקומות ישראל. יוסה הלוי בן הלוי עשה השקוף הזה תבא ברכה במע(ש)יו של(ום)". זו נחשבת לכתובת העברית הארוכה ביותר החקוקה על משקוף.
ב- גן לאומי ברעם נערכו שתי חפירות ארכיאולוגיות: ב- 1905 חפירות מצומצמות על ידי החברה המזרחנית הגרמנית בראשות היינריך קוהל ו-קרל ווצינגר וב- 1988 חפירות מקיפות, שיחזור ושימור פרי שיתוף פעולה של רשות העתיקות (בראשות מרדכי אביעם) ואוניברסיטת רוצ'סטר. למרות שכאמור לא נמצא מידע על המקום במקורות, ישנן מספר עדויות של נוסעים וסופרים על פארו. בנוסף קיימת אי התאמה בין הסגנון האדריכלי של בית הכנסת המאפיין את המאה ה- 2 או ה- 3 לספירה לבין תיארוך ארכיאולוגי לתקופת הבנייה שנקבע לסוף המאה ה-4 תחילת המאה ה-5 לספירה. ההסבר שניתן הוא שבית הכנסת נבנה בתקופה מסוימת אך פורק ונבנה מחדש בתקופה מאוחרת יותר.
לא רחוק מבית הכנסת העתיק מצויים שרידיו של הכפר המארוני בירעם. מבנה הכנסייה "אל סיידה" נשמר ניצב וצופה אל האזור. עקורי הכפר דואגים לשמור על המבנה הנוכחי הבנוי על חורבות הכנסייה הקודמת שנהרסה ברעידת אדמה ב- 1837.
אנשי וצאצאי הכפר נושאים עימם סיפור פתוח וכואב עוד מימי מלחמת העצמאות.
בסוף אוקטובר 1948, במהלך מבצע "חירם", נכבש הכפר ללא התנגדות תושביו. באמצע נובמבר ולאחר מפקד אוכלוסין (נמנו 1050 תושבים) נצטוו התושבים לעזוב את כפרם ולעבור ללבנון. חלקם עשו כן אך חלק אחר נשאר והסתתר באזור או שעבר לכפר ג'יש (גוש-חלב). יש הטוענים שהגירוש לא נעשה על דעת הממשל הישראלי אך הוא נאלץ בדיעבד לאשר אותו.
למרות שהייתה נטייה להתייחס אל המארונים בידידות, נאסר על התושבים לחזור בשל נימוקים ביטחוניים. הם קיבלו הבטחה מנציגי המדינה שיוכלו לחזור לכפרם אך בינתיים רק עשרה שומרים מבני הכפר יוצבו במקום וישמרו על הרכוש. מאז ולמרות בקשותיהם החוזרות ונשנות, לא אושר להם לחזור.
במשך הזמן השומרים גורשו על ידי המשטרה ואדמות הכפר הוחכרו לחברה יהודית. באמצע אוגוסט 1953 מפקיעה המדינה, באמצעות צו של שר האוצר המתבסס על חוק רכישת מקרקעין, 11,700 דונם מאדמות הכפר שחלקם מנוצל לטובת התיישבות יהודית. בספטמבר 1953 נהרסים בתי הכפר על ידי כוחות הביטחון בכדי למנוע ניסיונות התיישבות מחודשת של העקורים. השטח סביב בית הכנסת העתיק שוטח ונשתל בו דשא. מספר משפחות מקבלות פיצוי כספי מסוים בעבור אדמותיהם.
רק לאחר מלחמת ששת הימים הורשו העקורים לבקר בשרידי הכפר, לקיים במקום טקסים וחתונות, לקבור את מתיהם בבית הקברות ולפתוח את הכנסייה לקהל בחגים. נאסר עליהם לגור או ללון במתחם אם כי בקייטנות לילדי העקורים שמתקיימות כאן כל שנה הילדים לנים באוהלים או בכנסייה.
מ- 1951 מנהלים העקורים (מבירעם ואיקרית) מאבק משפטי. עד היום ולאחר מספר בג"צים, ועדות שרים וועדות בכנסת הם עדיין לא מורשים לחזור לכפריהם. אל הנימוק הביטחוני שהצדיק את אי החזרתם הצטרפו עם השנים נימוקים של אי רצון ליצור תקדים לזכות השיבה ושבחלק מהמקומות יהודים גרים על אדמות הכפרים (לדוגמה קבוץ ברעם).
בכניסה ל- גן לאומי ברעם נתבקשנו לשלם 15 ₪ למבקר. בקופה ביקשתי וקבלתי דף הסבר. החנייה הגדולה והמסודרת הייתה ריקה. עלינו במעלה המדרגות אל אזור בית הכנסת המטופח. כאשר המשכנו להסתובב בשטח, לא יכולתי שלא להתפלא על כמויות הזבל שהצטברו במתחם. הפער בין השטח הנקי בקרבת בית הכנסת לערמות הזבל ביתר חלקי הגן היה בולט ואף מטריד. חשבתי לעצמי אם זה גן לאומי מפוקח, למה המקום אינו נקי ?
בעיון במידע שקבלתי בכניסה נוכחתי לדעת שאין כל אזכור לכנסייה ולכפר הנוצרי. גם ברחבי הגן אין כל מידע בנושא. לעומת זאת יש שני שלטים בכניסה עם הנחיות למבקרים. באחד יש הנחיות כלליות וביניהם ההנחיה "השהייה בגן מותרת בשעות הפתיחה בלבד. הלינה אסורה !" . בשני באופן מפורש נכתב "אין באתר חניון לילה. השהייה בשטח הגן מותרת רק בשעות הפתיחה!". ייתכן שאלה הן הנחיות כלליות המופיעות בכל אתר, יחד עם זאת כאן הן מקבלות משמעות נוספת.
קץ עידן התמימות
הביקור באחד הגנים הלאומיים ושמורות הטבע בישראל בעקבות שטר הכסף היפה הזה קיבל במהלך הדרך תפנית מפתיעה ולא מתוכננת.
בהכנת הרשומה נחשפתי למידע שלא ידעתי עליו מראש כמו ההתעלמות של רשות הטבע והגנים ממרכיבים מהותיים בשטח הנמצא תחת טיפולם או פרט הטריוויה שהשטר הונפק כשנתיים לאחר הריסת בתי הכפר בבירעם.
מתעוררת השאלה, האם טמונים בתמונה על השטר מסרים שאינם רק ביטוי היסטורי לתקופות עבר רחוקות, יופיה של הארץ וערכי שמירת הסביבה והטבע? אני מקבל את הרושם שאכן השטר מימי המדינה הראשונים על עץ הזית ובית הכנסת הגלילי החרב שבו טומן בחובו אמירות נוספות שהיו רלוונטיות לזמנן אך גם קשורות לתקופתינו אנו ואשר משקפות את השינוי שחל באופייה של המדינה ובערכיה.