מזה זמן מה אני רואה או שומע חוות דעת חיוביות על מסעדת פאסטל הנמצאת בסמוך ל-מוזיאון תל אביב. באותם דיווחים נטען, בין היתר, שהשף הלל תווקולי (קלארו) המוביל כיום את המטבח הצליח לשדרג את רמת האוכל במסעדה. צירוף הדיווחים עורר בי סקרנות.
ביקרתי ב-פאסטל בתחילת דרכה (2013). באותה תקופה מי שעמד בראש המטבח היה השף טיבו ברה והמסעדה הוצגה אז כבראסרי מודרני הנוטה לכיוון צרפתי-איטלקי. כעבור כשנה חלו במקום שינויים וכאמור שף חדש החל להוביל את המטבח.
היות והחוויות שלי ב- פאסטל היו טובות, ההתייחסות לכך שהשף הנוכחי מחולל פלאים יצרה אצלי ציפייה גבוהה.

מבט אל הכניסה של מוזיאון תל אביב

מבט אל הכניסה של מוזיאון תל אביב

ה-"איחוד מחדש" החל צולע. בעת הזמנת מקום בטלפון הובטח לנו מקום ליד שולחן בשעה נקובה. ביום ההגעה התקשרו אלינו מהמסעדה בכדי לוודא שאנו מגיעים אך ציינו בפנינו פרטי הזמנה שונים ממה שסוכם (!). לאחר שהתעקשנו מול הנציגה על מה שנקבע ואף היינו נכונים להיפרד כידידים, היא ביקשה לברר מה ניתן לעשות ולבסוף חזרה אלינו עם אישור לסיכום המקורי.

פאסטל כמעט ולא השתנתה מביקוריי הקודמים: נוכחות התקרה הגבוהה והא-סימטרית בולטת, מקומות ישיבה שונים במתחמים מגוונים, בר הניצב במקביל לצוהר המטבח ומדפים בקצה המרוחק של החלל עם בקבוקי יין וצנצנות. לאלה נוספו מעט "אקססוריז" וצמחייה.
מוזיקת רקע קלילה בעוצמה מתונה התנגנה ברקע ולא הפריעה לשיחה. כבעבר המקום ממשיך לשדר מכובדות וכבדות.
במהלך הערב עמעמו את האורות ובשלב מסוים נראה שהיא בתפוסה מלאה. הקהל ברובו התאים לאווירה הכללית, קהל מבוגר ופורמלי. חלק מהקהל נשמע זר.
השירות היה מוקפד וענייני. המלצר ששירת אותנו לכל אורך הערב היה בקיא בפרטים ונעים בהתנהלותו. הוא הקפיד על בקשותינו, ענה לשאלותינו ודאג להחליף את צלחות החלוקה והסכו"ם בכל סבב.

החלל של פאסטל

מיד כשהתיישבנו קיבלנו סדרה של תפריטים: תפריט הערב, תפריט המיוחדים, תפריט היינות ותפריט קוקטיילים. צירופו של תפריט המיוחדים מכובד בעיני היות ונוח יותר להסתמך עליו. קל לראות (ולזכור) את המנות על מרכיביהן ואין צורך להרגיש נבוכים גם למול שאלת מחירי המנות.
על פניו תפריט הערב לא נראה לי שונה מהותית מהתפריט של פאסטל בתחילת הדרך. התפריט שומר על מבנה דומה, למעט סעיף הסלטים ששולב ב-"התחלות" והפרדה של מנות דגים ופירות ים מהבשר בעיקריות. באופן מפתיע גם רוח המנות שהיו אז נשאר די דומה. תפריט קלאסי, סולידי עם השפעות ים-תיכוניות, צרפתיות ואיטלקיות. המחירים, לעומת זאת, טיפסו כלפי מעלה.

תפריט היין עוצב בצורה שונה ממה שהיה ולחלק מהיינות (היקרים שבחבורה) נוספה שנת בציר. אני מניח שבהעדר נתון שנת בציר המסעדה רוצה לשמור לעצמה את יכולת התמרון בהיצע הבקבוקים. מאידך יש באי האחידות הזו משהו צורם. התפריט המסודר בקטגוריות ברורות כולל שמות גדולים של יקבים ישראלים כמו רמת הגולן, קסטל, קלו דה גת, מרגלית וכדומה. כמו כן ניכרת בו ידם של שני היבואנים/מפיצים הגדולים. אין בתפריט היין שהוגש לנו חצאי בקבוקים או יין בכוסות. בדיעבד נראה שהתפריט משקף את האופי הכללי של המקום והתאמת היין לסוג קהל סולידי ושמרן.

שרימפס וזוקיני בלאדי מהגריל (64 ₪)
בתחתית הצלחת העמוקה היה רוטב שהזכיר לי רוטב רוי שהיה חרפרף. עליו נח מעין סלט שכלל שעועית ירוקה חלוטה קלות, זוקיני שנעשה על גריל, ארבעה שרימפס, קרעי גבינת פטה, זיתים שחורים מגולענים, גלדי בצל חרוכים, פרוסות דקות של צ'ילי ועלי נענע.
לטעמי השעועית הייתה מעט קשה והיה עדיף שגם היא וגם הזוקיני יחתכו למידות קטנות יותר ונוחות לאכילה. עם זאת המרכיבים היו מאיכות טובה ושילובם בזכות הרוטב הנוכח היה בסך הכול מוצלח.

שרימפס וזוקיני בלאדי מהגריל ב- פאסטל

סלט קייל מוקפץ בנוסח ניסואז (58 ₪)
הסלט היפה הכיל הרבה עלים (קייל, חסה, שמיר), שלושה חצאי ביצה רוטטי חלמון, שני פילטים של אנשובי, 'קרוטונים' גדולים, עבים ושמנוניים, שעועית חלוטה, מספר פרוסות תפוח אדמה סגול וטבעות בצל. רוטב עדין עטף את העלים.
אני לא יכול לבוא בטענות למרכיבים היות והם כשלעצמם היו טובים. גם לא מפריעה לי הפרשנות המקומית לסלט הניסואז שנראה שהיא מתקשרת לא רע עם המקור. עם זאת משהו במכלול לא עבד עבורי כראוי. עלי הקייל הרבים, המסולסלים והגסים, שלא היה ברור לי מה הכוונה במילה 'מוקפץ' בתפריט, הוגשו בשלמותם ; השעועית הייתה מעט קשה ; הייתי מעדיף קרוטונים בגודל קטן יותר ; הביצים הוגשו קרות מידי. לטעמי היה עדיף שתוגשנה בטמפרטורת החדר.

סלט קייל מוקפץ בנוסח ניסואז ב- פאסטל

לינגוויני מולים (96 ₪)
מנה לא גדולה שכללה פסטה, מולים קטנים, פטרוזיליה, פרוסות שום וצ'ילי ו-גרמולטה.
הפסטה, כך נאמר לנו, לא נעשית במקום אלא מגיעה ממקור חיצוני. היא נעשתה אל-דנטה והייתה סבירה. המולים שהוכנו על פי התפריט ביין לבן היו טובים. לטעמי החמיצות במנה הייתה בולטת מידי. הגרמולטה אמנם הוסיפה מרקם מתפצפץ אבל לא היה במנה שום דבר שיעזור לה להיחרט בזיכרוני.

לינגוויני מולים ב- פאסטל

המבורגר עם כבד אווז (112 ₪)
ההמבורגר במידת עשייה M נח ברוטב יין אדום. על פי המלצר משקלו 180 גרם בעוד כבד האווז שהונח מעליו משקלו 50 גרם. פירה חמאתי ושני גזירי גזר צלויים ומקורמלים ליוו אותם.
למרות שהשילוב של בשר וכבד אווז נתפס כנהנתני ודקדנטי, המנה נראתה מעט ערומה, מרושלת ולא מרשימה במיוחד. כבד האווז היה מאיכות טובה ונעשה כהלכה. קציצת ההמבורגר שניכר שנעשתה מבשר איכותי הייתה דחוסה ומעט יבשה. מנה שהיא בסדר אך לא יותר.

המבורגר עם כבד אווז ב- פאסטל

ליווינו את הארוחה במים מינרליים גדול (30 ₪) וביין שהבאנו מהבית. 50 ₪ דמי חליצה. כוסות היין שקיבלנו היו מהסוג העבה.

Chateau Pontet Canet Pauillac 2003
היין נפתח מספר שעות לפני השתייה. למרות שהוא משנה חמה הוא לא היה עשיר מידי. בפתיחה היה מעט כבד אך התאזן בהמשך. יין טעים, נוכח, לא תוקפני עם טעם שיורי ארוך.

Chateau Pontet Canet Pauillac 2003 ב- פאסטל

 

לסיכום
ייתכן שבאתי ל- פאסטל בהובלת השף הלל תווקולי עם ציפיות גבוהות.  
בסיום הערב יצאתי בתחושה ש- פאסטל הנוכחית לא רק שאיננה מתעלה על פאסטל הקודמת אלא שזו הנוכחית אף פחות משכנעת. האכזבה העיקרית שלי הייתה ממנות האוכל שהזמנו. לא מצאתי באף אחת מהן משהו מושך, מסעיר או יוצא דופן. נראה שהמקום נוטה ל-יקר, ל-טכני, ל-מדוד עד כאב ול-לא מפנק.

לא יכולתי להשתחרר מהתחושה שהאוכל שהוגש לנו מתאים יותר לקפטריה מודרנית במוזיאון, מפואר ככל שיהיה, מאשר למסעדת שף מוערך. 

 

אוכל:  

יין:  

אווירה:  

שירות:  

כללי:

 

פאסטל רחוב שאול המלך 27 ת"א. בצמוד למוזיאון תל אביב.
טלפון: 03-6447441

אתר המסעדה

עמוד הפייסבוק  

Untitled