במסגרת הביקורים ב-"מסעדות הוותיקות שכבר לא בכותרות" שמנו פעמינו ל- טוליפ ההונגרית.
בית הקפה מסעדה נפתח ב- 2009. כיום הוא פועל בדממת אלחוט, לא כותבים עליו וכמעט שלא מזכירים אותו, אין לו אתר אינטרנט או אתר הזמנות והמידע הרשמי היחיד נמצא בדף הפייסבוק שלו שעודכן לאחרונה בתחילת מאי 2020.

כשהגענו ביום שישי בערב המקום היה מלא מפה לפה. בנוסף אנשים חיכו בתור ובמהלך הערב אף היו שולחנות שהתחלפו בהם הסועדים. מרשים.

לאצ'י שגב הוא הבעלים של טוליפ. הוא ניהל את קפה יהודית המיתולוגי של יהודית שרון ז"ל בגן העיר, מקום שהיה אבן שואבת לחובבי האוכל ההונגרי ופעל בהצלחה במשך שני עשורים. מותה הפתאומי של יהודית היה האות שבישר על סופו והוא אכן נסגר ב- 2009. לאצ'י החליט לפתוח מסעדה הונגרית ונעזר, כך התפרסם, ב-זולטן האני, שף הונגרי שעבד במסעדת "גונדל" בבודפשט ואח"כ אצל יהודית. בתחילה הם בישלו ואשתו מלצרה. אינני יודע אם השף ההונגרי עדיין שם אבל בערב ביקורנו הזוג המנוסה שירת בעצמו את לקוחות המסעדה. השירות התנהל ביעילות אבל היו רגעים שניכר עליהם הלחץ והעומס.

טוליפ (Tulip)

טוליפ אינו מקום גדול. אפשר להניח שעיצובו כמעט ולא השתנה במשך רוב שנות פעילות המקום. בלטו לי טפט על חלק מהקירות, אנדרפלייט מנייר ופרחי טוליפ מלאכותיים על השולחנות. מחצית מהסועדים ישבו בחוץ על המדרכה ומחציתם בשני החללים הפנימיים שהיו ממוזגים היטב. הקהל היה מגוון מאד הן מבחינת ההרכבים והן מבחינת הגילאים. לא הייתה מוזיקה אבל לא היה שקט בשל קולות הסועדים ורעש דפיקות השניצלים במטבח. ריח נעים של בישולים נישא באוויר.

התפריט, כך נכתב, מכיל מנות ע"פ מתכונים של סבתא של לאצ'י ומתכוני השף ההונגרי. עיצוב התפריט המיושן מסתדר עם הרעיון שזהו תפריט ביתי, מסורתי ונוסטלגי. העמוד הראשון הוא יותר ארוחות קלות/בוקר עם סנדביצ'ים, טוסטים, סלטים, מרקים ובלינצ'סים. העמוד השני "כבד" יותר. בהמשך יש קינוחים ומשקאות. חלק מהמנות צמחוניות/חלביות ומספר מנות טבעוניות. המחירים עושים רושם מתון.

התפריט ב- טוליפ (Tulip)

תפריט השתייה כולל שתייה קרה וחמה, בירות, מספר משקאות חריפים ותפריט יין סופר מיושן. לדעתי היה ראוי להכניס לתפריט יינות הונגריים בצורה משמעותית יותר. היום הם אף מיובאים בצורה סדירה.

פתחנו ב- מרק גולאש (49 ₪)
במטבח ההונגרי קיימים מרקי חורף ומרקי קיץ. היות והמזגן קירר היטב בחרנו במרק "חורפי". קערת המרק כללה בעיקר חתיכות בשר בקר, תפוחי אדמה, גזר ונטיפי בצק. המרק לווה ב-לחם הבית, ארבע פרוסות קלויות (שתיים מלחם בהיר ושתיים מלחם כהה) ומטבל שנעשה מגבינה ופפריקה. הלחמים היו רגילים והמטבל מקסים. כמצופה ממרק כפרי, המרק נראה גס. התוכן בו הוגש בכמות סבירה ואף הורגשו בצל וקימל. עם זאת הציר היה עדין מידי. הייתי שמח אם הוא היה יותר פיקנטי ועם יותר עומק בטעמים. מנה סבירה ותו לא.

מרק גולאש ב-טוליפ (Tulip)

בלינצ'ס הורטובג'י – Hortobágyi Palacsinta (35 ₪)
הפלצ'ינטה היא חביתית, משהו שבין פנקייק, קרפ ובלינצ'ס. היא יכולה להיות מוגשת מלוחה ויכולה להיות מתוקה. במנה הזו היא הוגשה מגולגלת עם מילוי של גולאש טחון בתוך קרם/רוטב של שמנת ופפריקה. הפלצ'ינטה הייתה רכה, אוורירית ואלסטית. המילוי היה מתובל טוב אבל מעט יבש. בתחילה חשבתי שזה חסרון אולם בהמשך הבנתי שיש ביבשושיות דווקא יתרון משום שהמילוי שומר על מרקם מובחן ולא עיסתי. הרוטב היה עדין, טעים ולא מנדנד. בין שתי הראשונות, זו הייתה המועדפת.

בלינצ'ס הורטובג'י ב-טוליפ (Tulip)

וינר שניצל (75 ₪)
שתי יחידות נאות בגודלן של שניצל עגל הוגשו עם קוביות תפוחי אדמה וסלט קטן של חסה, כרוב ובצל סגול עם לימון ומי סוכר.
נראה שהמנה המזוהה עם המטבח האוסטרי משתלבת ב-טוליפ בטבעיות. כל מרכיבי המנה היו עשויים טוב ומשכנעים. השניצל שוטח כהלכה, היה רך במידה, ציפוי פירורי הלחם המתובל נצמד היטב ולא הרגשתי שומניות עודפת. אמנם רק שניצל אבל שניצל טעים. תפוחי האדמה היו סבבה לחלוטין והסלט החמצמץ מתקתק היה מוצלח ומרענן.
חשוב להדגיש ולשבח, אנחנו חיכינו לשניצל שנעשה במקום ולא הוא חיכה לנו.

וינר שניצל ב-טוליפ (Tulip)

רולדת עוף (69 ₪)
חשבנו לקחת קורדון בלו אבל בסוף העדפנו את רולדת העוף עם שזיפים וחזה מעושן משום שהמנה נשמעה קלה יותר. את המנה הזו ביקשנו ללוות בנטיפי בצק (נוקדלי/נוקרלי). ביקשנו להוסיף מעט רוטב מעליהם שיהיה טיפה יותר מעניין וקבלנו אותם עם רוטב בשר. גם המנה הזו לוותה בסלט חסה וכרוב.
הרולדה לא הייתה מעניינת במיוחד. אמנם נוספו נגיעת צבע ורובד מתקתק בזכות השזיפים אבל הן השזיפים והן החזה המעושן לא בלטו מספיק ונותרנו בעיקר עם שניצל עוף מגולגל. גם כאן ראוי לציין לחיוב שנמנעו בהגשה מעודפי השומן של הטיגון. הנוקדלי היו מעט יבשושיים אם כי טעימים ועם אלמנט של פריכות. הרוטב בהחלט הוסיף טעמים וצבע. בסך הכול מנה פונקציונאלית.

רולדת עוף ב-טוליפ (Tulip)

לסיום הזמנו גונדל פלצ'ינטה (29 ₪)
המסעדן Károly Gundel המציא את המנה והגיש אותה במסעדתו "גונדל" בבודפשט. המסעדה קיימת יותר מ- 100 שנה. הגרסה המקומית של טוליפ כללה בלינצ'ס מקופל עם מילוי קרם אגוזים מלווה ברוטב שוקולד בלגי, קצפת ובזיקת אבקת סוכר. בשונה מהמקור שהמתכון שלו נשמר בסוד, בבלינצ'ס של טוליפ אין רום או צימוקים ולא מעלים אותו בלהבות ליד השולחן.
קינוח פשוט של פעם. אמנם הפלצ'ינטה הייתה טובה, דקה, יציבה וגמישה אבל מילוי מחית האגוזים היה גרגירי וחסר חן. גם השוקולד הבלגי היה לי מריר מידי. הניסיון להוסיף מתיקות בעזרת הקצפת ואבקת הסוכר הדגיש את חוסר האיזון בטעמים.

גונדל פלצ'ינטה ב-טוליפ (Tulip)

ליווינו את הארוחה ב- סן פלגרינו גדול (24 ₪) וביין שהבאנו. דמי חליצה 40 ₪.

Compania Vinicola del Norte de Espana (CVNE) Imperial Rioja Gran Reserva 2004
ריוחה קלאסי. נפתח כ- 5 שעות לפני הארוחה. היין מתיישן בחביות כ- 3 שנים. בהתחלה הורגשו חמיצות גבוהה וחספוס קל אבל אלה הלכו ונעלמו עם הזמן. היין הפך לרך וקטיפתי. יין גדול. בדיעבד הוא היה גדול על הארוחה.

Compania Vinicola del Norte de Espana (CVNE) Imperial Rioja Gran Reserva 2004 ומים מינראליים ששתינו ב-טוליפ (Tulip)

לסיכום

ייתכן שאין להכליל מביקורי ביום שישי בערב ב-טוליפ על הביקוש והתפוסה בשאר ימות השבוע. עם זאת היה מחמם לב לראות את המסעדה פעילה כל כך וזאת למרות שהיא רחוקה ממרכז העניינים הקולינרי והתקשורתי.
ניתן להניח שמיעוט האלטרנטיבות למי שמחפש אוכל מזרח אירופאי טוב הוא חלק מההסבר לכך אבל לא הייתי שולל את האותנטיות, הפונקציונאליות והמחירים המתונים יחסית למקובל שיכולים אף הם לפעול לטובת המקום.

באוכל של טוליפ שאינו גורמה או טרנדי יש פשטות והוא קצת ארכאי אבל הוא מצליח לפגוע בשני מובנים: לספק התנסות שונה, מעין סוג של הרפתקה, למי שפחות מכיר את המטבח האוסטרו-הונגרי או לענות על הצורך הנוסטלגי ומעין "חזרה הביתה" למי שכן מכיר.

ניכר שהעושים במלאכה עושים אותה כבר שנים והיד מיומנת. מצד שני לי הייתה חסרה קצת יותר חדוות עשייה בין אם בשירות ובין אם בטעמים יותר מובחנים.

 

טוליפ
רחוב יהודה הלוי 52 תל אביב
טלפון: 03-5668444

דף הפייסבוק

 

ב-טוליפ (Tulip)