המלון הסקוטי בטבריה

בנסיעתנו לצפון התאכסנו לילה אחד במלון הסקוטי. חווית השהות במלון הייתה נעימה, מוצלחת וראויה לתיעוד.
חשוב להדגיש שבאתי כאורח מן השורה ושילמתי מחיר מלא.

המלון השייך לכנסייה הסקוטית החל את דרכו כביתו של הרופא ד"ר David Watt Torrance. הוא הגיע לראשונה לטבריה ב- 1884 כחלק ממאמצי הארגון הנוצרי המיסיונרי אליו השתייך (Jewish Mission Committee) להמיר את דתם של יהודי האזור. ב- 1885 הוא הקים את המרפאה. בהתחלה, פעילותו זכתה להתנגדות חריפה בקרב מנהיגי הקהילה היהודית וזאת למרות העדר תשתית רפואית אלטרנטיבית ראויה. בסופו של דבר הצורך הרפואי גבר על החשש. גם מסירותו הרבה הניעה רבים בקהילה להיעזר בשירותיו. עם השנים המרפאה הפכה לבית חולים כשלצדו פעל גם בית ספר לאחיות. לאחר שד"ר טוראנס נפטר בית החולים הפך לבית חולים ליולדות. אחרי שבית היולדות נסגר ב- 1959 הוא הפך לבית הארחה לצליינים. ב- 2004 לאחר שיפוץ נרחב המקום נפתח כבית מלון של הכנסייה ובמרחביו ניתן למצוא, בין היתר, מוזיאון (היה סגור במועד ביקורנו), כנסייה ובית ספר משיחי. באחת הכתבות על המלון קראתי שחלק מרווחיו עוברים כתרומה לגופים כמו זק"א, בית חולים שניידר, איל"ן ועוד.

התקבלנו בכניסה במאור פנים ע"י פקיד קבלה והאחראית. היא ליוותה אותנו אל חדרנו שמוקם בבניין שבו גרה במקור משפחת הרופא. מתברר שהוא היה נשוי ארבע פעמים לארבע נשים שונות (!). בדרך קבלנו רקע קצר על ההיסטוריה של האיש והמקום והסבר קצר על מתקני המלון. למלון יש גנים כולל גן ארכיאולוגי קטן, בריכה, מתחם ספא וגישה לחוף הרחצה. כמו כן יש בו גלריה, חנות לממכר מזכרות וספרייה ובה עמדות אינטרנט. יש במלון גם בר סקוטי (קיילי), בר ומרתף יין (סנט אורבן) ומסעדה לא כשרה (טוראנס) שמשמשת גם כחדר אוכל לאורחי המלון. ראוי להעיר שלא נכנסתי למבנה החדש ואין לי מושג לגבי התנאים שבו.

לצערי בחדר שקיבלנו לא היה חלון הפונה אל הכנרת ההולכת ומצטמקת. עם זאת בקצה המבואה בקומה הייתה מרפסת מקסימה וציורית שממנה ניתן היה ליהנות מהמראה הפסטורלי. החדר עצמו עם תקרה גבוהה היה מרווח, נעים, נוח ומצויד כהלכה. השאירו בו במכוון קיר לבנים (אבני בזלת) של המבנה המקורי והייתה בו גם מיטת אפיריון גדולה ומפנקת.

אני לא יודע אם זה קשור למועד ביקורנו או שכך זה בדרך כלל אבל אחד ממאפייני השהות במלון היה תחושה של נירוונה. הרבה שקט ושלווה, בחדר, בשטחים הציבוריים ובגנים הגדולים. אפילו הבריכה עמדה ריקה. תחושה מעט סוראליסטית. את השוהים במלון ראינו בחדר האוכל אולם במהלך יתר הזמן הם כנראה טיילו או שהו בחדרים. לתחושה המיוחדת ניתן להוסיף את המראה הנקי והמאופק. גם הריחות היו נעימים לא רק בגינה שזה מובן אלא גם בחללים השונים.

בר ומרתף יין – סנט אורבן

מרתף האחסון של בית החולים הפך לבר יין. ניתן לבקר בבר גם אם לא מתארחים במלון. למקום שני חלקים, האחד מרתף משופץ ויפה והשני מקומות ישיבה בגינה בכניסה למרתף, שם גם ישבנו. את המקום הקימו הסומליירים עומרי יצחק ודניס בודסוב. צוות קטן, חביב ומקצועי שירת את הלקוחות. בנוסף לבר מקיימים במקום גם סדנאות וערבי טעימה. בבר הייחודי והנעים מוגשים בעיקר יינות ישראלים ומספר מנות אוכל קלות ופלטות גבינות, ירק ומתוקים. היינות של הבר מוצעים גם לאורחי המלון במסעדת טוראנס.

מסעדת טוראנס (לא כשר)
מסעדת המלון נמצאת בבניין דויד שהיה במקור בית היולדות. היא מוצגת כמסעדת גורמה ים תיכוני המשלבת בין השפעות בינלאומיות לבישול גלילי-ים תיכוני. ע"פ הפרסומים אורן קיסרי הוא שף המלון. האזור בו ישבנו היה מרפסת מקורה. למסעדה חדרי אירוח נוספים. האווירה במקום הייתה טובה ורגועה אך העיצוב לטעמי קצת מיושן. תפעול תפריט היין במסעדה הוא באחריות אנשי הבר (סנט אורבן). יש לציין שהמלון היה אחד ממספר בתי מלון שזכו לציון לשבח בתחרות פרסי היין של המסעדות 2018 של אתר סומלייה.

אנשי השירות היו אדיבים מאד אם כי נתקלתי בבעיית שירות. בארוחה הבוקר מוגשים באופן חופשי תה וקפה פילטר. שתייה אחרת מחייבת הזמנה והכנה של איש שירות. לא יודע אם הייתה תקלה נקודתית אבל ביקשתי מהמלצרים שוב ושוב קפה הפוך ולא קבלתי. בסוף קמתי ונעמדתי ליד מכונת הקפה בכדי לבקש את הקפה מהבריסטה. הפתרון שמצאתי לא אמור לקרות בארוחת בוקר בוודאי לא במלון ברמה כזו.

השהייה במלון היא על בסיס חצי פנסיון. הן ארוחת הערב והן ארוחת הבוקר מתנהלות כ-בופה. אינני חסיד של מזנון חופשי וברור לי שבישול בכמויות עלול להיות פחות טוב מבישול על בסיס תפריט ועל פי הזמנה אבל הארוחות היו חלק מהעסקה. מצד שני היתרונות ב-בופה הם כמובן השפע, הצבעוניות והאפשרות לטעום, לנסות ולאכול מה וכמה שרוצים. למסעדת המלון אין מגבלות כשרות. מי שאינו אורח המלון ורוצה לסעוד ייפרד מ- 200 ₪ לארוחת הערב ומ- 120 ₪ לארוחת הבוקר. לטענתם התפריטים משתנים מידי יום.

בארוחת הערב הציעו: לחמי הבית, מרק אפונה, חצילים מטוגנים, גמבות בתחמיץ, עגבניות אפויות, ירקות מסוגים שונים, סלט על בסיס תפוחים, סלט סלקים, סלט שורשים, סלט עם פרושוטו, סלט בטטות, סלט ירקות עם פטה, רביולי חצילים בשמנת, נתחי בורי ברוטב אדום, תערובת פירות ים (סרטנים, שרימפס, קלמרי, מולים), פרגיות ברוטב טריאקי, תבשיל טלה ברוטב אסייתי, פילה לבן ברוטב שום, אוסובוקו עגל וירקות שורש. אורז לבן, אורז עם ירקות, שעועית ירוקה וצהובה, ירקות שורש בתנור וברוקולי היו התוספות. היה גם מגש גבינות. בקינוחים: עוגת שוקולד, עוגת גבינה, פחזניות, מלבי, פאי אפרסק, פאי פרג, עוגת מוס תות ומגוון פירות.

בארוחת הבוקר הציעו: מבחר לחמים ומאפים (קרואסון חמאה, מאפה גבינה וביצה, פודינג סקוטי, פשטידת בצל), מבחר ירקות טריים פרוסים, סלט יווני, סלט כרוב, סלט טונה, מבחר זיתים, גבינות קשות ורכות, יוגורט טבעי או עם יוגורט תוספות (תות, פירות יער), דגים כבושים ומלוחים (הרינג, מאטיאס, סרדינים, לקרדה), ביצים קשות, שקשוקה, חביתות עם מגוון תוספות הנעשות במקום לפי הזמנה, נקניקיות, נקניקים מסוגים שונים (שינקן, פסטרמה הודו, מורטדלה), ריבות, לפתן, סלט פירות, גרנולה, עוגות ומיץ תפוזים סחוט טרי.

האוכל במסעדת טוראנס לא משקף קולינריה גבוהה. עם זאת ניכר שמשתדלים כאן לא לעגל את הפינות בקשר לחומרי הגלם ונעשה ניסיון די מוצלח לשלב את הרוח הבינלאומית עם ההוויה המקומית. הסלטים, לדוגמה, שישראלים כל כך אוהבים היו ברובם טובים מאד. מנות טובות נוספות היו האוסובוקו, הבשר הלבן ברוטב שום, הירקות בתנור והעגבניות האפויות. הקינוחים, לעומת זאת, הן בארוחת הערב והן בארוחת הבוקר היו מתוקים לי מידי ופחות מוצלחים.

לסיכום
יצאתי מהמלון הסקוטי כמו מבועה.
משק כנפי ההיסטוריה, נוף הכנרת, הגנים, האווירה הרגועה, השקט, הריחות, שילוב סממני העולם הישן מבלי לוותר על הנוחות והפינוק של העולם החדש, השירות המשתדל והמרצה, מטבח ללא מגבלות ועוד, כל אלה תרמו לחוויה המיוחדת והקסומה.
אמנם האירוח במלון הבוטיק אינו זול אבל הרגשתי שהמחיר ששילמתי משקף ערך מוסף שלא קיים ברוב בתי המלון בדרגה זו שהם במהותם יותר טכניים ודומים זה לזה.

אתר המלון
עמוד הפייסבוק של המלון
עמוד הפייסבוק של בר היין – סנט אורבן
אתר מסעדת טוראנס