ראצ'ה – מסעדה גרוזינית [נסגרה]

 * המסעדה נסגרה *

הנה התחילה העונה השנייה של תכנית הריאליטי "משחקי השף". בהצלחה למתמודדים.
לילי בן שלום ממסעדת ראצ'ה בירושלים הייתה אחת מהדמויות שנחרטו בזיכרוני בעונה הראשונה. דמותה של לילי בתכנית הייתה של אישה חזקה, רהוטה, דעתנית, המבטאת את רגשותיה וחלומותיה,שאפתנית ולוחמת. ניתן היה להבין בדרך הצגתה שההשתתפות בתכנית הייתה חלק מניסיונה לעשות עוד צעד להתפייס עם עצמה ועם משפחתה.

ראצ'ה הוא חבל ארץ בגאורגיה (גרוזיה) שממנו לילי עלתה לארץ בגיל ארבע. מסעדת ראצ'ה אותה היא הקימה לפני כחמש שנים יחד עם אחיה ישראל הייתה הגשמה של חלום. במסעדה היא יכלה לארח כמו שהיא אוהבת ולהוות מעין שגרירה של העדה. המסעדה שפעלה בירושלים עברה לא מזמן דירה לתל אביב והתמקמה במקום בו הייתה מסעדת אחד העם אחד.
המבנה הבסיסי של המסעדה הקודמת נותר כשהיה. השינויים, שיכולתי להבחין בהם, היו יותר קוסמטיים: כעת לכיסאות יש ריפוד פרחוני, השולחנות גדולים ורחבים יותר, שטיחים אוריינטליים פרושים על הרצפה, מספר שנדלירים משתלשלים מהתקרה, חלק מהקירות מכוסים בטפטים עם דוגמה מוזהבת, מראות ממוסגרות ותמונות משפחתיות ישנות תלויות על הקירות וכלי האוכל בהם הוגש האוכל מעוטרים בציורי פרחים צבעוניים. התברר שאנשי המסעדה מכנים את אזורי המסעדה השונים בשמות: מה שהיה חלל הכניסה הפך ל-"טרקלין", החלל הראשי נקרא כעת "סלון" והחדר הפרטי עם השולחן הגדול במרכזו הפך ל-"חדר אוכל". אני מדגיש את שמם של החדרים היות והם יכולים לשקף, כפי שציינה בצדק שותפתי לארוחה, את התחושה הכללית שכולנו חשנו בה. עם הכניסה למסעדה הפכנו למעין אורחים ב-"בית" של לילי.

לפני האקשן ב- ראצ'ה

אינני בקיא ברזי האירוח הגרוזיני אך הסבירו לנו שיש מספר מנהגים. הגרוזינים לא יושבים לאכול רק כי הם רעבים אלא הם מתכנסים לאירוע חברתי שיכול להימשך מספר שעות. לא נהוג שהשולחן יישאר ריק ולכן תמיד יהיו עליו מאכלים. אירוע האוכל הוא למעשה משתה המשלב ריקודים, מחיאות כפיים (טש טש) ואף ברכות שנושאים המשתתפים אחד לשני (טקס הטמנדה / הטאמדה) המלווים באלכוהול מכוס בצורת קרן (חאנצ'י). האלכוהול נשפך כמים כאשר בכל הרמת כוסית נושאים את הברכה גָאו·מרג'וס (לחיים, הצלחה). נדמה כי לילי ואנשי המסעדה עשו את המרב בכדי למלא אחר הכללים: צ'יסרים הורמו בכל השולחנות, מעת לעת הוגבר הווליום של המוזיקה ואנשים רקדו. בשולחן צדדי אף התקיים טקס הברכות.
ארוחה ב-ראצ'ה היא חוויה ייחודית שמזכירה את אירועי הסלון של אייל שני וסביר להניח שהיא לא תתאים לכל אחד. מי שמחפש בילוי שקט, אינטימי ורומנטי, זה כנראה לא המקום בשבילו.

בשונה מהאווירה התוססת והשמחה, אנשי השירות התנהלו בשקט וביעילות. במידה ושאלנו קבלנו הסברים על המנות, הכלים הוחלפו בכל מנה וכל העת הם שמרו איתנו על קשר עין. מעת לעת נשאלנו לחוות דעתנו על האוכל. בדיעבד התברר שבין המלצרים הייתה גם שירן, בתה האהובה של לילי.

התפריט שאינו גדול מכיל כעשרה סלטים, ארבעה מאפים המוגשים עם רוטב טחמלי (רוטב שזיפים ירוקים פיקנטי) ו-איולי ראצ'ה, ארבע מנות מהגריל כמו קבב ונקניקיות וארבע מנות קדרה. במטבח הגרוזיני יש נוכחות רבה לאגוזי מלך, עשבי תיבול ורימונים. אלה לא חסרו במנות שהזמנו.
למרות ש-ראצ'ה אינה כשרה, מקפידים במטבח לא להכניס חלב ולכן לא ימצאו כאן מאכלים כמו חצ'פורי או פרשקי גבינה או חינקלי ממולאים בגבינה.

בערב ביקורנו המסעדה עדיין הייתה בהרצה. לא ידענו על כך מראש והנתון הזה לא הוזכר, לא בשיחת הזמנת מקום ולא בהגשת התפריטים לשולחן. הופתענו לגלות בחשבון 25% הנחת הרצה. שאפו ענק.

האזור הגאוגרפי של גאורגיה נחשב לאחד מהאזורים הראשונים בהיסטוריה שבהם יוצר יין. מסורת ייצור היין נשמרה שם במשך כל השנים והשתלבה כמובן עמוק בתרבות המקומית. כיום מיוצרים בגאורגיה מותגי יין רבים במספר מחוזות. בעקבות החרם הרוסי (השוק העיקרי אליו יוצאו היינות) על יינות גאורגיה שהחל ב- 2006 ונמשך כמעט עשור, ענף ייצוא היין של המדינה נאלץ להילחם על חייו. בסופו של דבר החרם דרבן את הנוגעים בדבר למצוא שווקים חדשים וכיום מיוצאים יינות גאורגים למדינות רבות. הייבוא שלהם לארץ יחסית קטן. תפריט היין ב- ראצ'ה דליל וחבל. עם זאת כמות הצ'ייסרים שהורמו במהלך הערב לא מביישת כלל.
גם אנחנו כובדנו באלכוהול המקומי שנקרא צ'הצ'ה (Chacha) שנעשה למעשה מגפת. לא ברור מה אחוז האלכוהול שבו אבל נאמר לנו שהוא הרבה מעל ל- 50%. את ה-צ'הצ'ה ששתינו מייצר אביה של לילי. יש משהו זך בתזקיק הזה שמחמם קודם כל את בית החזה ואח"כ מערפל מעט את החושים.

עוד לפני שהזמנו הגיעו לשולחן אג'פסנדלי ו-לחם הבית שוטיס פורי.
הראשון הוא תבשיל ירקות מעין גיבץ שהכיל חצילים, גזר וגמבות. הלחם שעשוי במקום עם קרום נוקשה היה פשוט אך היטיב ללוות את המנות שיבואו אחר כך. את הלחם ליווה רוטב עגבניות פיקנטי שהיה ממכר.

פטריגאני (30 ₪)
בין גלילי חציל מטוגנים הוכנסה תערובת של אגוזים, עשבי תיבול ורימונים.
החצילים היו שמנוניים במידה והתערובת הלמה אותם. האגוזים והרימונים הוסיפו מימד של פריכות.

איספנחי (26 ₪)
הממרח הירקרק הכיל תערובת של עלי מנגולד ואגוזי מלך. המרקם שלו היה גרגירי והוא היה בעל מרירות עדינה.

בשולחן נתגלתה מחלוקת קלה לגבי דירוג הסלטים ומידת התיבול של המנות. עבורי המנות היו פיקנטיות במידה טובה ולא הרגשתי צורך להוסיף מלח. החצילים היו המנה הבולטת ביותר לטובה, בעוד תבשיל הירקות היה הכי פחות מיוחד.

בחרנו בשלושה נציגים בגזרת המאפים. אלה הגיעו בליווי שני רטבים: איולי ראצ'ה שהוא מעין מיונז עם עשבי תיבול ורוטב טחמלי שהוא כאמור רוטב שזיפים ירוקים פיקנטי. הטחמלי נחשב לרוטב נפוץ המלווה גם בשרים ויש בו הרבה ירק ושום. לטעמי הוא היה יותר חמוץ מפיקנטי.

חינקלי (20 ₪ ל- 2 יחידות)
כיסוני בצק ממולאים בתערובת בשר.

צ'יבוריאקי (38 ₪)
סהרוני בצק פריכים עם בשר בקר, בצל, שום ועשבי תיבול.

בליני (40 ₪)
מעין פנקייק מגולגל ומטוגן הממולא בחלקי פנים ובצלים. הבליני היו מנת האודישן הראשון של לילי במשחקי השף.

צ'יבוריאקי לצד רוטב טחמלי

בהשוואה למנות האחרות בתפריט, המנות בקבוצה הזו נראו לי מוכרות יותר בשל התנסויות דומות מהעבר, לדוגמה מאפה הצ'יבורק מהמטבח הבוכרי (חנן מרגילן). זו הסיבה שלמרות ששלושת המאפים היו טובים, לא הרגשתי שהחוויה הייתה מפתיעה או יוצאת דופן.
עם זאת ראוי לציין לחיוב שהן הצ'יבוריאקי והן הבליני לא סבלו מעודפי שומן שנספגו היטב, שהמילוי של הצ'יבוריאקי היה מאד מעניין ושנוכחות חלקי הפנים ב-בליני הייתה בולטת.

ח'ליאה (88 ₪)
קדרת עגל ברוטב רימונים שלוותה בקערה עם ברינג'י – אורז שתובל בעדינות בשמיר.
הנזיד היה עשיר בטעמים. הבשר לא היה שמן והרושם שלי היה שהוא מאיכות טובה בוודאי עבור תבשיל מהסוג הזה. האורז היה לח במידה וקלט את הרוטב של הקדרה באהבה.

בקוריאני (86 ₪)
ארבע יחידות של קבב כבש שהגיעו עם ירקות על הגריל לוו ב- קרטופילי (סירות תפוחי אדמה).
הקבבים שנעשו לבקשתנו מדיום היו מהסוג הגס והעסיסי. התרשמתי שהבשר בהם נקצץ ולא נטחן. הבשר לא היה שמן מידי כמו גם יתר המאכלים בארוחה שהשומניות בהם הייתה לטעמי במידה. תפוחי האדמה היו עדינים ולא גסים.

ליווינו את הארוחה במים מינראליים גדול (32 ₪) ובבקבוקי יין. 40 ₪ דמי חליצה. לטעמי קשה להתאים לאוכל שאכלנו יין. מעניין איך יין גאורגי "מתנהג" עם אוכל כזה.

לסכום

לא הייתי ב- ראצ'ה בירושלים אבל דיברתי עם מי שכן היה. התיאורים שלהם דומים לחוויה שלי. נראה שאנשי ראצ'ה הצליחו להעביר את המסעדה ויחד איתה את הקסם שהיא מעניקה.

ראצ'ה היא מסעדה שקשה להשוות אותה למקומות אחרים וניתן להניח שהיא לא תתאים לכולם. החוויה בה היא חוויה מורכבת, הרבה מעבר לאוכל המוגש ולכן קשה להתייחס במקרה הזה לעלות-תועלת או להשוות למחיריהן של מסעדות אתניות אחרות דומות.

מעניין אם עוצמת החוויה תישאר דומה גם בפעם הבאה.

אוכל:  .  .  . 

יין:  .  . 

שירות:  .  .  . 

אווירה:  .  .  .  . 

כללי:  .  .  . 

ראצ'ה
רחוב אחד העם 1 תל אביב
טלפון: 03-6392229

עמוד הפייסבוק