לפני כחודשיים נפתחה ברמת החייל מסעדה איטלקית חדשה בשם פומו (קיצור של pomodoro). את המטבח מוביל השף שחר ברנע שעבד במטבחים שונים במסעדות מכובדות ואף ייעץ לרשתות גדולות. בשלב זה המסעדה פתוחה רק בערבים. בעתיד היא אמורה להיפתח גם בשעות הצהריים. פעולה מתבקשת לאור הקהל הפוטנציאלי העובד באזור.
הגענו בשעת ערב מוקדמת. מרפסת פתוחה ובה צמחייה ותאורה דרמטית קבלו את פנינו. למרות שהיה חם ולח, היה מי שסעד בחוץ. בפנים התפוסה הייתה נאה ביותר. הקהל היה מגוון וכלל זוגות, קבוצות ומשפחות. בתחילה היה מאד רועש ואנשי הצוות נעו בתזזיתיות. בהמשך העניינים נרגעו מעט.
מבחינת העיצוב, המקום מעט עמוס אם כי מעניין בדרכו. נראה כי השקיעו כאן ממון לא מבוטל. מה שתפס את עיניי משלל הגירויים היו האלמנטים המנוגדים: קווים עגולים ורכים לעומת קווים ישרים, חדים ונוקשים; צבעים כהים וכבדים (חום, אפור, שחור) מול צבעים בהירים ולא שגרתיים (צהוב, כתום, זית); עץ מול מתכת ועוד. למרות האקלקטיות בחומרים, בצבעים ובתאורה, איכשהו הכול הסתדר. בר ארוך תחם את המטבח הפתוח. בקצה שלו ניצב טאבון גדול. הטאבון הזכיר לי תנורי חימום גדולים כמו שראיתי בטירות באירופה. עם זאת היה בו משהו מודרני אפילו חללי, שוב ניגודיות של ישן מול חדש.
למרות העיצוב הייחודי היו שתי בעיות. באזור בו ישבנו, הישיבה הייתה צפופה. בעיה נוספת קשורה לאקוסטיקה. לרגעים הרעש היה מוגזם והתקשיתי לנהל שיחה עם המלצרית. בעת הזמנת המנות כמעט ולא שמעתי אותה ונראה שגם היא התקשתה לשמוע אותנו. לאחר ביצוע ההזמנה קיוויתי בליבי שאכן נקבל את מה שהזמנו.
אנשי צוות רבים עמלו על המלאכה הן בחלק של האורחים והן במטבח הפתוח. המלצרים נעזרו בטאבלטים ללקיחת ההזמנה ולפירוט מחירי הספיישלים. המלצרית שלנו השתדלה לעשות את המיטב. היא הקשיבה (כשניתן היה לשמוע), ייעצה, המליצה ונענתה לבקשתנו לרווח את הוצאת המנות. פה ושם היו פספוסים, לדוגמה היא לא ציינה את מחירי המנות המיוחדות אלא רק לאחר ששאלתי במפורש או שמנה אחת הקדימה לצאת. אף על פי כן השירות היה יעיל.
התפריט עצמו מחולק למספר קטגוריות: כחמש עשרה מנות ראשונות ו-סלטים שמחירם עד 54 ₪; שבע מנות פסטה בטווח מחירים שבין 53 ל- 82 ₪; ישנן גם שלוש מנות פסטה המוגדות מיוחדות וטווח מחירן נע בין 69 ל- 74 ₪; תשע פיצות בטווח מחירים שבין 49 ל- 69 ₪ וחמש מנות עיקריות בטווח מחירים שבין 67 ל- 142 ₪. בסך הכול היצע מכובד, מגוון ומבטיח.
בתפריט היין כ- 40 יינות איטלקיים וישראליים. התפריט מסתמך בעיקר על שני מפיצים גדולים. כעשרה מהיינות מוצעים גם בכוסות. למרות העדר ציון שנות הבציר ליד היינות, הרשימה נראית סבירה ואני מניח שהיא תספק את רוב הסועדים. 50 ₪ הם דמי החליצה.
בנוסף ליין מוצעים גם ששה קוקטיילים, שבע בירות ועוד היצע של כשלושים משקאות אלכוהוליים מסוגים שונים.
פולנטה שרימפס (54 ₪) – ממיוחדי היום
על פולנטה מוקשית (גריל או תנור) בצורת דסקית הונחה תערובת שכללה חמישה שרימפס ומגוון ירקות (ז'וליינים של זוקיני, עגבניות שרי מאורכות, זיתי קלמטה). אלה נחו ברוטב חמאתי שכלל יין לבן, עשבי תיבול, צלפים ופרוסות פלפל חריף.
מרכיבי המנה עשו רושם טוב מאד. השרימפס נעשו כהלכה והרוטב היה חמצמץ ומוצלח. למרות שהפולנטה הייתה מעט גרגירית ואנמית נהניתי מהמנה.
זוקה (41 ₪)
שלוש חתיכות של דלעת (שתיים מתוכן דלעת ערמונים ואחת דלעת יפנית) עברו בטאבון והונחו על צלחת מלבנית מאורכת. הן לוו בפרוסות גבינת בושה (המלצרית הדגישה שזו גבינת עזים עטופה בעובש לבן) ובגילוחי פרמזן ועוטרו בשבבי פיסטוק. שמן זית, בלסמי ועלעלי מיקרו חתמו את ההגשה.
הטעמים העזים (מתיקות, אגוזיות, מליחות ועישון) לא התחברו לי. גבינת הבושה הייתה דומיננטית מידי וגם לא אהבתי שהקליפה של חלק מהדלעת הייתה בלתי אכילה. המנה הרגישה לי כבדה ולא קוהרנטית.
פיצה קלבריה (67 ₪)
פיצה לבנה. על בצק בעובי בינוני היו מוצרלה וקרם פרש. בנוסף הפיצה כללה פרוסות תפוחי אדמה, מספר חתיכות פנצ'טה, מספר גבעולי אספרגוס דקים וביצת עין.
הפיצה הייתה מכובדת מבחינת גודלה. חומרי הגלם, לעומת זאת, היו פחות נדיבים. הבצק נעשה כהלכה והיה טעים. הוא היה יציב והחזיק היטב את התכולה שמעליו. תפוחי האדמה היו מעט מעל הנקודה של עשיית חסר. עם זאת אהבתי את מידת העשייה שלהם שהייתה מנוגדת בצורה מרשימה לגבינה הרכה והוסיפה למשחק המרקמים. מבחינת הטעמים הפיצה הייתה מאד עדינה, הפנצ'טה כמעט ולא הורגשה.
ראגו נפוליטני (67 ₪)
המלצרית ענתה לשאלתנו שהפסטה ברוב המנות מגיעה מבחוץ. עם זאת עבור המנה הזו ושלוש מנות הפסטה המיוחדות הם מכינים את הפסטה במקום. היא הוסיפה שהתרד המתווסף לפפרדלה משפיע יותר על המראה ופחות על הטעם והיא אכן צדקה. הרוטב שליווה את הפפרדלה כלל על פי התפריט בשר בקר בבישול ארוך, יין אדום, עגבניות וירקות שורש. לאחר ההגשה ביקשנו לעטות על הפסטה פרמזן מגורד. המלצרית גירדה את הגבינה בשולחן.
בתפריט המנה נראתה מבטיחה, בפועל פחות, הרבה פחות. הפסטה הייתה רכה מידי. ניכר שהרוטב אכן התבסס על עגבניות אך הבשר היה טחון דק מידי ולא הגיע בחתיכות כפי שמקובל במתכונים הקלאסיים של ראגו נפוליטני. טעם הבשר לא בלט. התחושה שניסו ליצור כאן "אוכל מנחם" אולם זו מנה משעממת לסועד בודד.
את הארוחה ליווינו בבקבוק מים מינרליים מוגזים גדול (27 ₪) ובבקבוק יין שהבאנו מהבית.
Cortese Barbaresco Rabaja 2005
שנה טובה. היין נפתח מספר שעות מראש. יין רך, גוף בינוני רזה, אלגנטי, טעם שיורי לא ארוך. בחלון השתייה. בדיעבד היין התאים למקום ולמנות שאכלנו.
לסכום
אני יכול להבין את הביקוש שיש ל- פומו. מדובר במקום יפה עם שירות משתדל ותפריט עם מגוון נאה של אופציות במחירים שאינם בשמיים.
עם זאת יצאתי מהמסעדה בתחושה שהיא נושאת עמה ניגודים ולא רק מבחינה עיצובית. מצד אחד המקום מושקע ומשדר אווירה יוקרתית אך מהצד השני התפריט קורץ לקהל רחב. בנוסף המנות משדרות משהו טכני בעוד שאני מצפה ממסעדה איטלקית לקצת יותר חום ויצריות.
בסך הכול מדובר במסעדה פונקציונלית עם אוכל משביע אך לא מרגש או מלהיב.
אוכל: . . .
שתייה: . . .
אווירה: . . .
שירות: . . . .
כללי: . . .
פומו
רחוב הברזל 11 רמת החייל
טלפון: 03-9225320
סעדנו על הבר בשבוע הראשון לפתיחה. מנת לחי על מצע של פירה הייתה טובה. גם מנות ראשונות לא אכזבו. הרושם היה שהאוכל טוב אבל מהדרג הראשון. כמו שציינתי בעבר מסעדה משפחתית טובה לסופ"ש, לא מעבר לזה
תודה על השיתוף ותודה על התובנות.
אני מסכים וביטאתי את זה בסיכום שלי מדובר במסעדה פונקציונלית עם אוכל לא מרגש אך משביע.
העיקר שהשמות באיטלקית… אז מה אם על פיצה "קלבריה" אין אף מרכיב קלברזי והיא נראית יותר כמו פיצה מצפון איטליה. כנ"ל לגבי הראגו ה"נפוליטני". יכול להיות שזה הנודניק שחי שנה באיטליה בי שמרים את ראשו, אבל אני הרבה יותר רגיש לדברים האלה מאז, ובדיוק כשם שאני מתעצבן על מקומות עם שגיאות כתיב בעברית בתפריטים, אני מתעצבן גם מדברים כאלה…
אצלי אתה תמיד מוזמן לקרוא לסדר ולהעיר הערות 🙂 . הלוואי שדברייך יישמעו וישפיעו.
דרך אגב בזמנו ציינת לגבי אמיליה רומנה (שנסגרה בינתיים) דברים דומים ביחס לדיוק. נראה שהניסיון להרשים גובר על הניסיון לדייק. חבל.
מבחינתי בעת ההתעמקות בתפריט פירוט המנה חשוב לי משמה. לגבי הפיצה הפירוט נשמע פחות שגרתי מהפיצות האחרות שהם הציעו.
ברור! לא אומר חס וחלילה שלא הייתי מזמין את הפיצה הכי מעניינת רק כי יש חוסר הלימה בין השם לבין התיאור. רק ציינתי שזה מעצבן 🙂
נראה ממש לא מלהיב. רשמת על הפיצה שהיא מכובדת בגודלה, אבל היא נראית מהתמונה קטנה, בדומה לרוב הפיצות שאני מכיר שמגישים במסעדות. גם המנה של הראגו נראית קטנה, בתמונה זה נראה לי כמו חצי מנה ולא מנה. מילא שהאוכל בינוני, אבל לפחות שהמנות יהיו בגודל ראוי. לפעמים אנשים יהיו יותר סבלנים כלפי אוכל בינוני במסעדה, אם לפחות הם ירגישו נדיבות וזה לא נראה המקרה כאן. אני לא רואה סיבה להגיע לשם.
באופן כללי לא הייתה תחושה של נדיבות במנות ואכן ציינתי שהפיצה מכובדת בגודלה. אולי הצילום לא עושה אתה חסד.
כדאי להדגיש שהמקום היה מלא מתחילת ביקורנו ועד סופו. כשיצאנו הרחבה בחוץ הייתה כמעט מלאה. אינני יודע אם ניתן להסיק מכך מסקנות ברורות אבל אי אפשר להתעלם מהצלחתו היחסית לפחות לעת עתה. אולי המקום פחות מתאים לי אבל עושה רושם שהוא מספק את הצרכים של אנשים רבים.
לא בטוח שהבנתי…כתבת "לא הייתה תחושה של נדיבות במנות" ומיד לאחר מכן "ציינתי שהפיצה מכובדת בגודלה"
אם לא היתה נדיבות במנות זה אומר שהפיצה היתה קטנה ולא מכובדת בגודלה, לא? או שהיא היתה יוצאת דופן וכן גדולה?
אנסה שוב,
בתגובה לדבריך ציינתי ש * באופן כללי * לא הרגשתי תחושה של נדיבות במנות שהוגשו לנו.
לגבי הפיצה כתבתי בטקסט במפורש : "הפיצה הייתה מכובדת מבחינת גודלה. חומרי הגלם, לעומת זאת, היו פחות נדיבים".
אחדד, מבחינת הקוטר/גודל , הפיצה לא הייתה קטנה/אישית. אמנם לא מדדתי בסרגל אבל גודלה בעין נע בין משפחתי לבינוני.
הסתכלתי שוב בתמונה ובה מופיעה צלחת אישית. תוכל להעריך את גודל הפיצה לפיה.
החלק השני של המשפט שלי מתייחס לטופינג. להרגשתי הוא הונח במשורה .
תודה
השרימפס והפיצה מזמינות 🙂
אכן שתי המנות שהעדפתי בערב ביקורנו.
הייתי שם לפני חודש. השולחנות צפופים מאוד והשירות לא קשוב מספיק. הביאו לנו את כל המנות בבת אחת ולא היה מקום לאף תנועה מיותרת בשולחן. בנוסף בהתחלה חיכינו 20 דקות כדי לקבל שתיה. לא נחזור.
צר לי לקרוא על החוויה שלכם. מקווה שהיו מאז חוויות מתקנות במקומות אחרים.