סביר שכל מי שצפה באח הגדול בעונה בה השתתף השף אורן אסידו, התרגש יחד אתו כאשר ניתנה לו ההזדמנות לבשל בתוכנית כאילו הוא עובד במסעדה שלו. אורן לא הסתיר את התרגשותו והסביר שהוא לאחר כשנה של סגרים וישיבה בבית. כל העת הוא לא הפסיק להסתכל על ידיו המלוכלכות. כשנשאל על כך הסביר בדמעות עד כמה החזרה לבישול היא חזרה לחיים ותחושה של שפיות.
אורן אמנם לא זכה באותה תכנית ראליטי כמו שזכה ב-משחקי השף אך בסיומה ובסיום הסגרים הוא חזר לבשל ב- פופה, המסעדה בה עבד לפני הקורונה. זמן לא רב אחר כך הוא עזב את המסעדה.
לפני כחודש הוא פתח את אולה (Olé). השם, כך נכתב, הוא קריאת עידוד וחיזוק בספרדית. בחירת השם מכוונת להשראה ספרדית (אנדלוסית) בתפריט וגם מתקשרת לכדורגל, תחביב של אורן ושותפיו למסעדה.
מסעדת אולה שוכנת בנווה צדק במבנה טמפלרי ליד מגדל נווה צדק (מגדל נחושתן). למעשה המסעדה היא חלק ממלון של רשת המלונות הבינלאומית סלינה. ניכר שהאזור כולו מתחדש ומתפתח. בסמוך למסעדה נמצא גשר נחושתן ממנו ניתן להשקיף על פארק המסילה שהוקם על חלק מהתוואי של הרכבת העות'מאנית שחיברה בין יפו לירושלים. עוד יש לציין שהקו האדום (פתח תקווה – בת-ים) של הרכבת הקלה עתיד לעבור מתחת לפארק.
תהליך ההזמנה נעשה באמצעות תוכנת Tabit. צריך למלא פרטי כרטיס אשראי תוך זמן קצוב. נכתב שאם לא מבטלים עד 6 שעות לפני מועד ההזמנה ולא מגיעים, הכרטיס שנמסר כפיקדון יחויב ב- 100 ₪ לאדם. כמו כן נאמר שאזור הישיבה שהלקוח בוחר יכול להשתנות ע"פ החלטת המסעדה.
הגענו למסעדה בערב קריר. שתי מארחות קיבלנו אותנו בכניסה ובדקו תווים ירוקים. במועד ביקורנו פעלו שני אזורים: מרפסת מקורה וחלל פנימי לא גדול עם תקרה גבוהה. בחלק הפנימי היו שני ברים, האחד צפה אל המטבח הפתוח והשני אל מדפי המשקאות. רצפת אריחים מעניינת הקרינה עיצוב של פעם אבל היא העצימה את יתר מרכיבי העיצוב שיצרו אצלי תחושה מבלבלת. מצד אחד הקו העיצובי היה מאופק ואלגנטי, מצד שני היו בו אלמנטים תעשייתיים ואיזו שהיא תחושה של חוסר אחידות, לדוגמה מִישְׁמָשׁ של גופי תאורה.
פס הקול ברקע נע בין מוזיקת ספרדית למוזיקה ערבית אבל משום מה האווירה הכללית הייתה אווירת נכאים. אולי מיעוט הלקוחות הוא שתרם לאווירה המדכדכת.
מספר אנשי השירות היה יחסית גדול. עם זאת, אלה ששירתו אותנו לא עשו עלי רושם רב. "קוטל המסעדות" מהעיתון לאנשים חושבים היה "חוגג" עליהם. התנחמדות יתר וחוסר מקצועיות היו התכונות הבולטות שלהם. לא אחת הרגשתי מבוכה וחוסר נוחות.
מספר לא מבוטל של כתבות תדמית/יח"צ התפרסמו על המקום. ניתן למצוא בהן חזרה על לא מעט קלישאות כמו 'תהליך ההתבגרות של השף', 'התחברות לשורשים', 'חזרה לבישול', 'אמונה בדרך', 'אירוח חם כמו בבית' וכדומה. ייתכן שהכול נכון אבל האמירות הללו מעוררות הרמת גבה וציניות בדיוק כמו הדרך בה התפריט מוצג בכתבות בין אם כתפריט ים תיכוני עונתי השואב השראה מהמורשת הקולינארית שבה גדל השף או תפריט המתחיל בחבל אנדלוסיה בספרד, עובר דרך מרוקו ומסתיים בתל אביב. נדמה שהערבוביה תקפה לא רק בענייני העיצוב.
התפריט של אולה אינו גדול: 14 מנות ראשונות וביניים (חלקן פשוט מנות לחם או פתיחים), 5 מנות עיקריות ו-5 קינוחים. כששאלתי את המלצרית שלנו, האם לכיתוב "תפריט הרצה" בראש התפריט יש משמעות עבורי כסועד, היא ענתה בכנות מפתיעה שלא.
תפריט האלכוהול שקיבלנו כלל 5 קוקטיילים ותפריט יין חובבני ומשמים. כמו תמיד ביררנו מראש האם ניתן להביא יין ומהם דמי החליצה. נענינו שניתן ודמי החליצה הם בסך 65 ₪. במסעדה הגיעה המלצרית וביקשה לוודא שאנחנו יודעים שדמי החליצה הם 80 ₪. התרעמנו. הגיעה אחראית. אמרנו שהפער בין מה שנאמר לנו בטלפון לבין מה שהם אומרים כעת אינו תקין ולא מקובל. היא ביקשה לדעת עם מי דברנו. בעיני הסיטואציה הזו הזויה ולא מכבדת. הלקוח, שלא מנסה להתחמק מדמי החליצה, נוקב בסכום סביר ביותר שנאמר לו אבל זה לא מספיק לכם והוא נדרש להביא הוכחה. זו כנראה החמימות הביתית שדובר בה בכתבות היח"צ. בחשבון הופיעו 65 ₪ כדמי חליצה.
פתחנו ב- שופלור (57 ₪)
סלט קר שהוגש על בסיס יוגורט. בסלט היו פרחי כרובית מפורקים, גרגירי חומוס, רימונים, שקדים, סלרי ועשבי תיבול.
איך לומר בעדינות, מנה אנמית וחסרת ייחוד. צבר של מרכיבים, שאמנם מבחינה מרקמית טופלו כהלכה כמו החומוס, השקדים ופרחי הכרובית הפריכים, אבל מבחינת הטעם תפלות. ביקשנו מלח ופלפל והוספנו בנדיבות. אלה שיפרו במעט.
טרטר בקר (82 ₪)
טרטר בקר נמרח בשכבה דקה על קרקר זעתר קטן מידות. מעל מעט עלים ירוקים ומספר פרוסות צנונית דקיקות. בצד שלושה חצאי מלפפונים חמוצים (קורנישונים) ומח עצם עם כפית הפוכה.
לא יודע מהיכן ואיך להתחיל להתייחס למנה הזו: האם לגודלה המגוחך ? האם לטרטר שלמרות שהוגש בכמות זעירה היה לא מאוזן בטעמיו ? האם לקרקר הזעתר שהיה דקיק אבל דומיננטי מידי בטעמו ? האם לחמוצים חסרי הנוכחות ? או אולי להגשת הכפית ההפוכה שכדי להשתמש בה צריך להשתמש בצד שהונח בתוך מח העצם ? כפי שניתן להבין נרשמה עוד אכזבה מהדהדת בטח מול מנה שתג המחיר שלה כל כך גבוה, מוטיב שיחזור גם בשתי המנות הבאות.
מרק חרירה (78 ₪)
בקערית הגיעו חמישה מולים מהסוג הקטן במרק חרירה על בסיס ירקות וגרגירי חומוס עם רסק/זרעי עגבניות, טחינה גולמית ומעט יוגורט. מעל הרבה עשבי תיבול. עוד היו במרק חלקי אטריות תוצרת בית.
לא גדלתי על מרק חרירה ואין לי יומרה לקבוע אם זה שהוגש לנו נעשה לפי הספר או לא. אני כן יכול לומר שהוא לא היה עמוק בטעמיו ועם נטייה לכוון החמוץ-חרפרף. כמובן שגם הגודל המצחיק של המנה וחמשת המולים הקטנים שהוסתרו בעשבי התיבול לא הוסיפו לתחושה טובה. מבאס. יש לציין שלא קיבלנו כלי לשיירים (מעניין מה הם חשבו שנעשה עם קליפות המולים). ייאמר לזכותם שבסוף הגישו לנו מגבונים.
המנה כפי שהוגשה
עשבי התיבול הרבים בצד
קלמארי מרוקאי (84 ₪)
על פרוסת חלה קלויה קלות הגיעו קלמארי מצופים ומטוגנים עם מעין תבשיל של פלפלים, גרגירי חומוס ולימון כבוש. מעליהם, איך לא? ערמה גדולה של עשבי תיבול שהופיעו שוב ושוב. בצד פרוסת לימון.
כמות הקלמארי (ראשים וגוף) הייתה מצומצמת. הם לא היו מרשימים לא באיכות ולא בביצוע. קלמארי פשוטים מצופים ומטוגנים. גם החלה לא כבשה בשום צורה. מעבר לזה שהיא התרככה בשל הנוזלים והפכה ל-מושית, לא היה בה שום ייחוד, אולי הסומסום, לא יודע. בתבשיל המלווה בלטה חמיצות. הוא היה המרכיב הדומיננטי במנה.
המנה כפי שהוגשה
מה שמסתתר מתחת לעשבי התיבול.
ספייריבס טלה (104 ₪)
קיבלנו מספר צלעות בגדלים שונים משוחים בגסטריק (Gastrique) ומעליהם מלח גס יחד עם ארבעה תפוחי אדמה מדורה מעוטרים במעט רוטב צ'ימיצ'ורי.
המראה של המנה עורר חשש. המרכיבים נראו כהים שלא לומר מפויחים/שרופים. לשמחתי החשש התפוגג מהר. הבשר התפרק מהעצם בקלות. הקרמול היה מוצלח מאד והעניק לצלעות פריכות נעימה. גם המתקתקות הייתה בדיוק במידה. תפוחי האדמה נתנו תחושה של מדורה (המעטפת המפויחת) אך הסתירו תוכן רך ומפנק. הצ'ימיצ'ורי לא היה דומיננטי מידי אלא מלווה נעים. סוף סוף מנה טעימה.
ליווינו את הארוחה במינרלים גדול (23 ₪) וביין שהבאנו. למעשה ביקשנו מים רגילים ללא קרח אבל קיבלנו מים מינרליים קרים. העדפנו להניח לזה ולעבור הלאה אבל אז החל להתפתח הדיון על דמי החליצה. התנהלות לא שירותית ולא נעימה.
Domaine Jean Marc Millot Vosne Romanee 2014
וון רומנה וילאז' משנה "רכה". השנה הראשונה שאליקס מיו הצעירה והמוכשרת לקחה על עצמה את ניהול היקב המשפחתי. יין עם חמיצות נעימה, פרי משולב היטב ונגישות רבה.
לסיכום
הערב שלי ב-אולה לא היה מוצלח מכל בחינה שהיא: לא באווירה, לא בשירות, לא בגודל המנות, לא באסתטיקה שלהן, לא במקוריותן, לא במחירן, לא בטעמן ולא ב- VFM. למרות הכול השתדלתי להישאר ענייני, לנמק ולהימנע מסרקזם והתלהמות. לקחתי בחשבון שהמסעדה בתחילת דרכה.
אולה נמצאת בשביל האטד. נקווה שלא יהיה קשר בינה ובין המשמעויות של האטד במשל יותם.
אולה (OLÉ)
שביל האטד 5 תל אביב
טלפון: 073-3329323
עוד לא אכלתי במסעדה זו אבל כבר בניסיון לעשות הזמנה התרשמתי לא טוב.
הזמנתי מקום ל-4 אנשים ואחרי כמה שעות רציתי להרחיב אץ ההזמנה ולהזמין מקום ל- 6 אנשים, אבל ענו לי שבתוך המסעדה אין להם בכלל שולחנות ליותר מ-4 אנשים ואם נהיה 6 יושיבו אותנו בחוץ.
"אבל קר בחוץ", עניתי
אבל הם ענו שזו המדיניות שלהם , לא יותר מ-4 אנשים לשולחן.
זה פשוט הזוי.
מדיניות יומרנית וחסרת היגיון.
היינו בהרבה מסעדות הרבה יותר יוקרתיות בעולם ואין שטות כזו.
זה כבר עושה רושם רע.
אני מבין שהגעת לבלוג כדי לפרוק כעסים.
צר לי לשמוע על חווית ההזמנה הלא מוצלחת שעשתה עליך רושם רע .
מקווה שבסוף מצאתם מקום שענה על הציפיות.
לא ביקרתי במסעדה אבל מניסיוני עם הביקורות שלך בעבר כנראה שאוותר.
65 ש"ח דמי חליצה ואפילו אין להם כוסות בורגון?
מקווה שהם ישתפרו.
מודה שיצאתי עם תחושה לא קלה בכל הנוגע לקשר שבין העלות לתמורה. עניין היין לא היה יוצא דופן מהבחינה הזו.
אחרי הביקורת שלך הייתי חייב ללכת למסעדה כל מנת להבין אם אתה באמת מבין באוכל או בעסקי מזון . אני חייב להגיד לך שאתה מבלבל את השכל ! המקום נפלא ! השרות נהדר ונכון שיש יחס קצת מעבר למה שצריך אבל זה עדיף על יחס לא טוב . השף היה מעולה עבר בין הסועדים והסביר על המנות בנחמדות ואהבה למה שהוא עושה . המנות היו מצויינות טעימות ומדוייקות עם טעם של יוקרה בשילוב של בית מרוקאי אמיתי . האוירה הייתה מעולה והמקום מעלף . אותי מעניין איך כל הכתבות במאקו , yent וכו היו מאוד מפרגנות ורק אצלך על הפנים . מקום מעולה נחזור בשמחה
אני חייב להודות שהליכה למסעדה כדי לבדוק אם מאן דהוא מבין או לא באוכל היא גורם מניע מוזר למדי אפילו תמוה. בהנחה שאתה לא גורם מטעם, אנסה להתייחס לדבריך בכבוד למרות שהוא חסר בתגובה שלך אליי.
בהחלט ייתכן שהחוויה שלי לא מייצגת. למעשה מאד אשמח אם היא לא מייצגת משום שראוי שהלקוחות שמגיעים למסעדה ייהנו ויקבלו תמורה נאותה לכספם. לצערי הרב החוויה שלי לא הייתה טובה ופירטתי בנוגע אליה באריכות.
בכלל תמיד אמליץ למי שיכול לבדוק את מושא הביקורת בעצמו. אנשים שונים (כולל המבקרים שלא משלמים מכיסם) חווים חוויות שונות ומכאן יכולים להיות הבדלים במסקנות. אני שמח שהחלטת ללכת ל-אולה ונהנית כל כך. טוב לשמוע שהדברים השתפרו מאד מאז ביקורי ואני מקווה שאם תחזור, תמשיך לחוות חוויות מוצלחות.
מסעדת אולה
מקום יוקרתי נווה צדק מיקום מצוין. השף אורן אסידו בחור חמוד. המעטפת לא מספקת.
מנת סלט שופלור היו מרכיבים מענינים חבל שלא עשו אותו טעים. טוב שמנת הספייריבס טלה היתה טעימה.
זה לא מחמיא למקום.
אכן התאכזבנו .לא נורא ממשיכים הלאה.
הקמתי כמה מסעדות בחיי ובאמת שאני מבין את הקושי והמורכבות להתנהל בתעשייה מורכבת עם עלויות חומרי גלם וכח אדם גבוהות.
למרות זאת, זה פשוט מגוחך ששפים ו״יזמים״ (אחת הבעיות היא שאין מספיק מסעדנים, כולם יזמים) לא מבינים שבשביל למכור מנות ראשונות צפונית ל-80 שקל, הן צריכות להיות נפלאות, מעניינות ומיוחדות. אם יש יומרה למסעדת שף, אתם צריכים לעמוד בה במקוריות ומקצועיות. אם אתם עוד לא שם, בין אם זה בגלל השף או בגלל המערכת המאוד מורכבת שצריכה להקיף אותו, אז כוונו קצת יותר נמוך, הכל בסדר. יש מסעדות קאז׳ואל נהדרות ומצליחות שעושות הרבה כסף. אגב, גם הן נמצאות בשוק משוכלל ומלא תחרות וגם אותן צריך לדעת לנהל במקצועיות. לא צריך ישר לקפוץ לליגה של הכי גדולים והכי טובים אם הרמה שלכם אפילו לא מתקרבת לשם.
בקיצור, מסעדה שנקראת כיומרנית בלי כיסוי ועוד אחת שתעלה למשקיעיה בהפסדים של כמה מיליונים. חבל.
הרבה תודה על התגובה המושקעת.
תגובה כמו שלך, של מישהו שיודע ומכיר מה קורה גם בצד השני, מאד חשובה.
אציין שקבלתי במסנג'ר עוד תגובה של מישהו מהתחום שמחזקת את דעתי. הוא כתב לי שגם הוא אכל שם והתיאור שלי מדויק. הוא הוסיף שנראה שהמקום מתנהל ללא חשיבה מעמיקה ועם הרבה יומרה. די דומה לדברים שלך.
למרות החוויה שלנו עדיין קיימת בליבי התקווה שהם יעלו על דרך המלך.
לא הקמתי אפילו מסעדה אחת בחיי, אבל מסכימה עם כל מילה שלך.