יום שישי בצהריים. השמיים בהירים ומזג האוויר שמשי ונעים מאד. אנחנו מטיילים בשוק הפשפשים ההומה ביפו. האווירה והאנרגיות שובי לב. ברגעים כאלה אני מרגיש שאין על תל אביב-יפו.
בין החנויות מבצבץ לו חלל קטן. למול האור הבוהק שבחוץ החלק הפנימי נראה מעט חשוך. במבט מהיר המקום נראה כמו עוד חנות עתיקות. רגע נוסף חולף וניתן להבחין בפנים בשולחנות קטנים. לא היה שלט ברור שהעיד על טיבו של המקום אבל בכניסה ניצב הדום ועליו שני תפריטים. מרימתי כתוב עליו בשלוש שפות. בתפריט מנות מהמטבח הערבי. יאללה נכנסים.
לשאלתי המלצרית ציינה שהמקום קיים כחודשיים. התברר גם שרונית ורד התייחסה אליהם בסוף הכתבה שלה ב-"הארץ" בדיוק באותו היום. על פי הנכתב זוהי מסעדה משפחתית. מוחמד סטל הוא הבעלים ושם המסעדה הוא על שמה של מרים אהובתו אותה הוא עומד לשאת בקרוב.
עיצוב המקום שדר לי משהו בין אותנטי למודרני. מעין עירוב של תרבויות המשתלב לא רע עם שוק הפשפשים. מצד אחד קיר אבן פנימי חשוף ומצד שני מסך טלוויזיה. מצד אחד ספות אוריינטליות ומצד שני שולחנות וכיסאות מודרניים. ברקע התנגנה מוזיקה ערבית. כשנכנסנו ריח נעים נישא באוויר, ריח של בישול ביתי.
למרות שהתפריט אינו גדול הוא מגוון וכולל ארוחות בוקר, מנות ראשונות, סלטים, כריכים, תבשילי בית, מרק היום וקינוחים. המחירים מתונים: סביב 25 ₪ לראשונות, סלטים כ- 35 ₪, הכריכים סביב 30 ₪ ומחירי התבשילים נעים בין 38 ל- 62 ₪. בתפריט יש ציון מיוחד של המנות הצמחוניות והטבעוניות. בכדי להתאים ציפיות ראוי להדגיש שאין בתפריט את השילוב המוכר ממסעדות ערביות של חומוס-צ'יפס-סלט-שיפודים-פיתות. סוג של אמירה. כמו כן אין בתפריט אלכוהול והמשקאות המוצעים הם משקאות של בית קפה: שתייה קלה, שתייה חמה ומיצי פירות סחוטים.
בתחילה למרות שהיינו לבד, השירות היה מהוסס. בהמשך, כשהמקום התמלא, משהו השתנה ונראה שנעשה מאמץ גדול יותר בהכנסת האורחים.
ספיחה (46 ₪)
מאפה עגול ויחסית דק חולק לארבעה חלקים. מעל לבצק כמו בפיצה הונח טופינג שכלל בשר בקר מתובל, מעט עגבניות, בצל ועשבי תיבול, חתיכות שקדים וצנוברים. המלצרית הציעה מיוזמתה להביא לנו בצד יוגורט או טחינה. לטענתה יוגורט מתאים יותר ובו בחרנו. ביקשנו גם חריף וקיבלנו פנכה עם חתיכות פלפל ירוק.
הבצק היה פריך ולא שמנוני. השקדים והצנוברים נקלו בדיוק במידה. הופתעתי במיוחד מתיבול הבשר. הייתה בו נוכחות מוצלחת ועדינה של פלפל שחור ארומטי שהשתלב מצוין. היוגורט עצמו היה טוב מאד אבל לטעמי ניתן היה לוותר עליו היות והוא משך את הטעמים לכיוון החמצמצות.
מחשי (48 ₪)
בקערה הוגשו מספר קישואים וחצילונים ברוטב עגבניות.
מי שהכין את הממולאים ידע מה הוא עושה. התוכן של הקישואים והחצילונים הוצא אבל הם שמרו על מבנה יציב ונעשו בדיוק במידה כלומר לא היו רכים או קשים מידי. המילוי שכלל אורז מתובל וגרגירי חומוס היה מוצלח. אני אהבתי יותר את החצילונים. בצד השני של השולחן דווקא הקישואים היו המועדפים. הרוטב/ציר שליווה אותם היה לא שגרתי. למרות המרקם הדליל שלו הוא היה עשיר בטעמים. היו בו חמצמצות עדינה והרבה תבלינים שהשתלבו יחדיו בצורה נעימה.
מיקס ממולאים (48 ₪)
התלבטנו בין שתי מנות הממולאים והמלצרית הציעה שנשלב ביניהן. קיבלנו קערה עם כמות נאה של עלי גפן ועלי כרוב לבן ממולאים.
עלי הגפן הקרינו יד בטוחה. הם היו קטנים ולא עציים. בהשוואה לעלי הכרוב הם היו גם יותר מהודקים ונטו לכיוון החמצמץ. למרות שעלי הכרוב היו קצת יותר רכים, אהבתי יותר את טעמם. בכלל משהו בגודל של הממולאים ובטעמי הבהרט העדינים הפך את המנה לכזאת שאפשר לאכול ממנה עוד ועוד ולא להרגיש ייסורי מצפון.
סינייה (58 ₪)
קציצת בקר עם עשבי תיבול שוטחה וכיסתה את כל תחתית קערת המתכת. מעליה הונחו פרוסות תפוחי אדמה, מעט עגבניות והכל כוסה ברוטב טחינה וצנוברים.
בתחילה המנה לא נראתה אטרקטיבית. הרוטב היה מעט מפורק ונראה דליל. גם לא היה קרום של טחינה יבשה כנראה בשל תהליך ההכנה הקצר יחסית. כמו כן תפוחי האדמה נראו רק עשויים בחלקם. עם זאת ערבוב המרכיבים הניב שילוב מפתיע ומוצלח. ברוטב הייתה חמיצות נעימה והטעם הזכיר לי טעם של חרדל. הבשר היה עדין וטעים. למרות שהייתי מעדיף את תפוחי האדמה קצת יותר שחומים, טעמם השתלב במכלול המעודן. המנה לא הייתה כבדה והיד שוב, במיוחד בטעמים, הייתה עדינה.
שושברק (62 ₪)
כמות מכובדת של כיסוני בצק ממולאים בבשר הגיעו במרק יוגורט חם שכלל גם בצל וגרגירי חומוס ועוטר בצנוברים קלויים.
המרק היה חם מאד, עדין וטעים מאד. המלצרית הזהירה אותנו שהוא עלול להיות חם מידי למזג האוויר אך הסקרנות הניעה אותנו להזמינו. לא הצטערנו. בצק הכיסונים היה טוב מאד, לא עבה מידי ואטום לחלוטין. המילוי היה מעט אנמי אבל הוא התאים למכלול המעודן.
כנאפה (34 ₪)
הכנאפה הגיעה מלווה בכדור גלידת פיסטוק ושברי פיסטוקים.
הכנאפה הייתה עדינה ולא יציקתית. הגבינה שבה לא הכבידה. לי השילוב עם הגלידה היה מעט מתוק אולם בצד השני נשמעו קולות של שביעות רצון.
ליווינו את הארוחה במים מינרליים – 500 מ"ל (9 ₪)
לסיכום
שמחתי על ההזדמנות להתנסות במקום חדש ואותנטי בדרכו. עם זאת הרגשתי שאני לא נמצא ממש במסעדה. אולי זה בגלל הקצב או השירות או השפה האחידה של המנות שגרמו לתחושה הא- פורמלית.
המנות שהזמנו הפתיעו בעדינותן. סביר להניח שהמקום לא בהכרח יתאים למי שמחפש טעמים עזים. אני התרשמתי לטובה.
אוכל: . . . .
אלכוהול:
אווירה: . . . .
שירות: . . .
כללי: . . . .
מרימתי – mariamty
רחוב יהודה מרגוזה 12 יפו
טלפון: 03-9791021
אכלתי במסעדה ביום שבת , אירוח אדיב , אוכל ברמה , ממש ביתי וטעים . נהנתי !!!!!!!!! תודה רבה
שמח לקרוא שההמלצה שלי נמצאה מוצדקת. תודה על ההשקעה במתן הפידבק.
עושה רושם של מקום נעים, אותנטי וטעים, בלי הרבה רעש וצלצולים. מעניין אם יצליחו להתרומם לנוכח השפע שקיים היום באזור.
מקומות רבים באזור עושים חיל.
אם אנשי מרימתי ימצאו את הדרך לא להיות כל כך שקטים, יש סיכוי טוב שהם יצטרפו אל החבר'ה המצליחים.
נקרא חביב, למטיילי "שוק הפשפשים" לא משהו שעושה לי חשק להגיע במיוחד… אבל אולי זו רק אני.
לא, זה לא רק את 🙂
גם לדעתי זה לא מקום להגיע אליו במיוחד אלא אופציה חביבה לארוחה קלילה במידה ונמצאים באזור.
נשמע מקום טוב לשבת להנות מארוחה כיפיית ולא פורמלית
נכון מאד.
אני אוהבת מסעדות ערביות. לפי הצילום של הריהוט במסעדה עושה לי הרושם שזה נותן אוירה ביתית. למאכלים של המסעדות הערביות יש להם תיבול מיוחד.המחשי נראה לי טוב. הממולאים הם תחושה של בישול ביתי. ועל הכנאפה לא הייתי מוותרת.
בהחלט. יש משהו באווירה שהוא פחות נוקשה ויותר ביתי. עם זאת בסוף מגיע החשבון 🙂