מנשייה, המוצגת כ- בר מסעדה, פועלת מזה כחודשיים בשוק הפשפשים ביפו במקום בו פעלו בעבר שתי מסעדות של השף סלאח כורדי שנסגרו (אל ג'מילה ו-אל עאשי).
אנשי מנשייה מדגישים את אמירתם הפוליטית והתרבותית.
האמירה הבולטת ביותר היא בחירת שם המסעדה המדגיש את ההיבט ההיסטורי של המקום. לפני קום המדינה שוק הפשפשים היה חלק מהשכונה המעורבת מנשייה. במלחמת העצמאות השכונה התרוקנה מתושביה, שחששו לחייהם, והפכה לאזור ממנו ירו צלפים ערבים אל השכונות היהודיות הסמוכות. אנשי האצ"ל שמו להם למטרה להפסיק את הירי באמצעות כיבוש המקום. הם הצליחו לעשות כן בסוף אפריל 1948. לאחר מלחמת העצמאות עולים חדשים התיישבו בבתים הנטושים. הצפיפות, העוני והחשש שבעלי הבתים שנטשו את בתיהם יחזרו לתבוע את רכושם הביאו את ראש העיר דאז (ישראל רוקח) ומהנדס העיר דאז (דוד שיפמן) ליזום עצמאית את הרס רוב בתי השכונה. השרידים הבולטים שנותרו מהשכונה הם מסגד חסן בק והבניין בו שוכן מוזיאון האצ"ל.
אמירה נוספת ניתן למצוא בשלט המתנוסס על המבנה. הוא כתוב בערבית ובאנגלית אך לא בעברית.
אנשי המקום גם הודיעו שיקיימו אירועים, תערוכות והרצאות שיביאו לידי ביטוי את מה שהיה פה לפני 1948. בנוסף הם מעודדים אמנים מקומיים בכל תחומי האמנות בעזרת תנועת תרבות אלטרנטיבית בשם roots of art.
מנשייה שוכנת במבנה עות'מאני בכניסה המערבית לשוק הפשפשים. הרחוב בו נמצא המבנה הפך משכבר למדרחוב. שטיחים, שולחנות, כסאות וכורסאות אקלקטיים ובסגנון אוריינטלי היו מפוזרים בו. התחושה הכללית היא של "זוּלָה". במסעדה יש מקומות ישיבה בחלל פנימי אולם רוב מקומות הישיבה נמצאים מחוץ למבנה. ניתן לעשן בחוץ. מוזיקה ערבית מודרנית וקצבית התנגנה בקול רם.
בהקשר לישיבה בחוץ המתאימה לתנאים הנדרשים בתקופה זו של הקורונה, יש לציין שלא מדדו לנו חום, לא תחקרו אותנו, לא נדרשנו למלא פרטים ( נכנסנו אנונימיים ויצאנו אנונימיים ) ולא הקפידו על הושבת הסועדים במרחק זה מזה. ניתן לציין לחיוב שהמלצרית שלנו הסתובבה עם מסיכה.
עניין נוסף קשור בהזמנת מקום מראש. לא נתקלתי במספר טלפון להזמנות. בדיעבד הבנתי שניתן להזמין מקום דרך וואטסאפ. ייתכן שהם מתבססים על קהל עובר.
בדף הסבר של המסעדה נכתב ש-"מנשייה מביאה טוויסט עכשווי למטבח הלבנטיני הערבי". בתפריט שלושה חלקים: "מתחילים עם…" – 11 מנות פתיחה (18-48 ₪); "ממשיכים עם…" – 5 מנות עיקריות (48-62 ₪); "מסיימים" – 3 קינוחים.
בתחתית התפריט מופיעים שלושה דילים. הסועדים יכולים לחלוק במספר מנות : 4 מנות צמחוניות ב- 129 ₪, 2 מנות צמחוניות ו-2 מנות בשריות ב- 149 ₪ או 4 מנות בשריות ב- 179 ₪.
למרות ההצהרה על הגשת אלכוהול בהשראת התרבות הערבית, תפריט האלכוהול נראה די סטנדרטי. בירות מחבית ובבקבוק, משקאות אלכוהוליים נפוצים, תפריט יינות דל ומשקאות קרים וחמים. ייתכן והכוונה הייתה ל- 4 קוקטיילים (49 ₪ כל אחד).
פתחנו במנה צמחונית והמשכנו בדיל בשרי (179 ₪). לבקשתנו המנות הגיעו לשולחן במדורג. ליווינו את הארוחה במי ברז קרים שהגיעו בקנקן עם פרוסות לימון.
טאבולה פריקה (39 ₪)
הסלט הותקן כהלכה. על עלי חסה הוגש סלט שכלל מלפפון, עגבנייה ובצל סגול קצוצים דק עם פריקה. הסלט תובל בעלי תבלין (נענע, פטרוזיליה), בשמן זית ולימון. נוספו גם חתיכות צנונית ונבטים.
סלט רענן וטוב. הייתי בשמחה מוותר על הנבטים. לא רק שהם לא הוסיפו אלא לטעמי גרעו.
קובה
על נייר חום שכיסה מגש מתכת הגיעו עלים ירוקים עם מעין רוטב ויניגרט וסומק. מעליהם 4 קציצות בורגול מטוגנות ממולאות בבשר. בראש הונח מקבץ של נבטים. בצד הגיעו קערית עם טחינה ונענע וקערית עם מטבוחה.
הקובות היו מוצלחות. הן היו ללא שמנוניות עודפת, פריכות ועם מעטפת בעובי טוב. בתערובת הבשר במילוי שולבו תבלינים כמו בהרט, ציפורן ואגוז מוסקט. המטבוחה הייתה חרפרפה וטובה. לטחינה, לעומת זאת, היה טעם לוואי לא נעים. בעיה נוספת הייתה בטריות העלים הירוקים. חלק נראו רעננים וחלק עייפים. בקשר לנבטים המיותרים, אין לי מה להוסיף.
מסאחן ג'אג'
על פיתה שטוחה ונוקשה (לפי התפריט נעשתה בטאבון) הונחה תערובת העוף המפורק עם הבצל והסומאק. מעל עלי רוקט ובצד שוב המטבוחה והטחינה עם הנענע.
כאן לא קיבלנו נבטים אבל חלק מעלי הרוקט עבר זמנם וחלקם אף היו מחוררים (מזיקים ?). את העלים שמנו מיד בצד. על הטחינה פסחנו. ה-"פיתה" הייתה כל כך קשה שהחלטנו לוותר גם עליה. למרות שהעוף היה מעט יבש, התרכזנו באכילתו. התיבול שלו היה חמצמץ. הרגשתי גם בזעתר. חלקי המנה שנותרו על המגש, פונו על ידי המלצרית ללא שאלות.
פריקה ג'אג'
במחבת חמה הגיע תבשיל חיטה ירוקה עם פלפלים קלויים. מעליהם פיסות עוף ובצל מטוגן. אליהם נוספו עשבי תבלין והנבטים הבלתי נמנעים והבלתי נדלים. בצד הוגש מטבל יוגורט.
שוב העוף היה יבש. הוספת היוגורט הוסיפה לחות ושיפרה את ההרגשה. מבחינת הטעמים המנה הייתה אנמית ובמיוחד היה חסר מלח.
עראב בורגר (תוספת של 10 ₪ לדיל)
בשתי לחמניות קטנות מרוחות בטחינה עם הנענע ובמטבוחה ובליווי עלי רוקט הגיעו שתי קציצות בקר שע"פ התפריט משקלן 220 גרם. בצד הוגש צ'יפס (מתפוח אדמה ובטטה).
הצ'יפס המקומי היה מעט שמנוני אבל סבבה. הלחמניות כנראה נקלו ובדומה לפיתה השטוחה במסאחן הן היו קשות ולא נעימות לאכילה. למודי ניסיון מהעלים הסוררים, החלטנו להוציא את הקציצה החוצה. הקציצות היו עשויות וול דאן ודחוסות. בשונה מהמנה הקודמת חסרת המלח, כאן הקציצות היו מלוחות מאד. לאחר ביס הרמנו ידיים. ניקרנו בצ'יפס וביקשנו מהמלצרית לפנות את המנה ולקבל חשבון.
המלצרית החלה לפנות את המנה שחלקה הגדול נותר על המגש. שאלתי אותה האם לא כדאי שתברר מדוע לא אכלנו את המנה. בהתחלה היא עשתה פרצוף משתומם. הצבעתי על המגש ותשובתה הייתה "אנחנו בהרצה". אמנם זו הפעם הראשונה שהעניין הזה הוזכר אולם אם אכן זה המצב אז על אחת כמה וכמה כדאי שתתענייני מה לא בסדר במנה הזו וביתר המנות שלא סיימנו, הלוא אתם רוצים ללמוד ולהשתפר. לא טרחתי יותר.
החשבון שהגיע כלל את כל המנות כולל 10 ₪ תוספת על ה-עראב בורגר שלא נאכל. שילמנו והלכנו.
לסיכום
האכזבה שלי מ-מנשייה הייתה גדולה הן מאי ההקפדה על כללי התו הסגול הן מהשירות הלקוי ובמיוחד מהאוכל.
מקווה שאנשי המקום ישקיעו באוכל ובשירות לפחות כמו שהם משקיעים באמירות פוליטיות ותרבותיות.
מנשייה
רחוב עולי ציון 4 יפו (שוק הפשפשים)
הזמנות רק ב-WhatsApp 052-8507076
חבל שהם מערבים אוכל ופוליטיקה, חבל גם שהאוכל שם גרוע.
אם כבר החליטו להזכיר את ההיסטוריה של יפו, למה לא להזכיר את 4800 היהודים שהוטבעו על ידי הרומאים לפני כ-2000 שנה? באמת יש משמעות היסטורית או מוסרית להבדל שבין אירועים שקרו לפני 70 שנה לעומת אירועים שקרו לפני 2000 שנה?
אני מניח שהם מזכירים ומתייחסים למה שנראה להם רלוונטי. אולי זה גם חלק מניסיונם לעצור את תהליך ה- ג'נטריפיקציה שעובר על האזור בכלל ועל שוק הפשפשים בפרט.
אפשר לקחת את הדברים לכיוון פוליטי אבל אפשר גם לקחת אותם לכיוון תרבותי/פולקלוריסטי כמו שימור מסורת, שפה ותרבות.
אישית פחות התרגשתי מהמסרים הללו ויותר התבאסתי מהאירוח ומהאוכל.
תודה רבה על הביקורת. אני תוהה לעתים קרובות כיצד במסעדות בישראל המילה "הרצה" הפכה תירוץ לחוסר יכולת, או לפתיחה מזורזת ללא מוכנות אמיתית – וזאת אף שמחירי התפריט "רגילים". ראוי יהיה בתפריט הרצה – לנקוב במחירי הרצה. וכמובן להשתדל לספק את הטוב ביותר. איננו, הסועדים, שפני ניסיונות במחיר מלא.
בנוגע לשירות לו "זכית", הלה משקף לצערי את הסנדרט שהפך חזון נפרץ בארץ, ובייחוד בכהנה וכהנה מסעדות שאינן מתיימרות לספק חוויית פיין-דיינינג צרפתית כהלכתה.
כשפריז וטוקיו רחוקות מתמיד – קשה להשביע את הרעב לבילוי קולינרי עילי בארץ, בטח לא במחירים סבירים. קל מתמיד להסביר לשואלים מדוע למדריך מישלן אין – ונראה שלא תהיה לפחות בעתיד הקרוב – סיבה להתקרב למזרח התיכון.
מסכים אתך. גם אני חושב שלעיתים המילה "הרצה" משמשת את אנשי המסעדות כסוג של מגן מפני ביקורת. אקבל את העניין הזה בהבנה רבה יותר אם ארגיש שההרצה באה לידי ביטוי גם כלפיי כלומר באמצעות הנחת הרצה או אפילו נתינת הרגשה שלביקורת שלי יש משמעות בעיניהם.
באופן ספציפי אני לא בטוח ש-מנשייה בהרצה. לא היה לכך כל סימן והם פתוחים מזה חודשיים. לי נראה שמתוך כוונה להגן עליהם, המלצרית שלפה את התירוץ הזה.
לגבי השירות ש"זכינו", אני מאד מקווה שבירור עם הלקוח מדוע צלחות משולחנו חוזרות למטבח כשהן אינן ריקות שלא לדבר על כמעט מלאות, לא יהיה רק נחלתן של מסעדות ה-פיין דיינינג. בעיני זה לא קשור למחיר ו/או למיצוב אלא לניהול תקין, שימור לקוחות, אירוח ושירות.
האמת שהאמירות הפוליטיות של המקום מאוד מתריסות. אני לא הייתי הולך לאכול ולפרנס בעלי מסעדה שהם נגד המדינה, ואפילו לא כותבים בעברית. ואני חייב לציין שאני לא איזה ימני קיצוני, ממש לא. סתם מצביע כחול לבן ממוצע, ממרכז המפה הפוליטית.
אני באמת לא יודע להגיד מה הם נגד, יותר קל לי להתייחס למה הם בעד. הם רוצים להזכיר את העבר שלהם ושל המקום. אני מניח שבתקופתנו ובצורה שהם עושים זאת במיוחד כשהם פונים לקהל הישראלי, רצונם יכול להיחשב כמתריס ומרתיע.
התיאורים לא עושים חשק והתשובה של המלצרית בסוף היא אבסורדית
אכן התשובה של המלצרית הייתה מאד מוזרה. אני מניח שהיא רצתה להגן עליהם אבל יצא לה לא מוצלח.
סוף סוף ביקורת לא מתנחמדת שנוגעת בנקודות חשובות וזאת בתקופה שמבקרים רוצים להיות פוליטיקלי קורקט ולהתחשב בכווולם….מה איתנו הסועדים? לא מגיע לנו שאם אנחנו יוצאים החוצה לאכול שהמקום יקפיד על בריאותנו ובמיוחד עכשיו יספק לנו חווית אוכל טובה? סחטיין על הכנות
מודה, ההתייחסות החלקית לתקנות הקורונה והשירות הלא רציני שקיבלנו עודדו אותי להעלות את הדיווח. אם רק האוכל היה בעייתי, הייתי כנראה מוותר.