מסעדת איגרא רמא החדשה [נסגרה]

* המסעדה נסגרה *

מסעדת איגרא רמא נפתחה לפני כחודש ברחוב ברנר 2 בתל אביב.
במהלך השנים עברו בכתובת הזו לא מעט מקומות אוכל וברים: אלי אוליו של השף אנטוניו מנסה, ברנר 2, אנדרסן, שמנץ, צימרמן, Hide & Seek, פרנצ' 57 ובטח שכחתי שם או שניים. קשה לומר שה-נ.צ הזה מקל עם בעליו.

על פי הפרסומים ענר בן רפאל־פורמן ותמיר מיכאלי ממסעדת הפועלים ההודית מונאר, הפועלת בהצלחה מזה תקופה, הם שעומדים גם מאחורי איגרא רמא. כמו כן התפרסם ש- הדס פרנקל היא השפית הביצועית.

למסעדה שני אזורי ישיבה: חלל כניסה וחצר אחורית. מהחצר ניתן לראות את המטבח. המארחת הובילה אותנו אל אחד השולחנות בחוץ. אין הרבה מסעדות בתל אביב עם חצר כמו זו, יחד עם זאת מבחינתי האווירה הקלילה והצמחייה לא הצליחו להתעלות על חסרונותיה: עישון (לא שאלנו מראש אבל גם לא קבלנו התרעה על האפשרות הזו), כיסאות ישיבה לא נוחים ורעש מהמאווררים הגדולים שניסו להתמודד עם החום בהצלחה חלקית. ייתכן שהרעש בלט היות שלא הייתה מוזיקת רקע כלל. אולי גם העובדה שהיינו הסועדים היחידים בתחילת הערב תרמה להעצמת התחושה. כשעזבנו לאחר כשעתיים, הזמן שהוקצב לנו מראש, כבר היו סועדים בשולחנות והאווירה הייתה תוססת יותר. גם חלל הכניסה הממוזג שקק באנשים. רוב המבלים נראו צעירים.

הצוות ב-פלור נראה צעיר אף הוא. השירות שלהם היה טוב. מצד אחד הוא היה א-פורמלי ומצד שני נעים, חייכני, סבלני, משתדל, מרצה ומכבד. ההרגשה שאני בידיים טובות עברה כחוט השני לאורך כל הערב החל מקבלת האורחים בכניסה, דרך הצגת הפילוסופיה של המקום והתפריט, סיוע סבלני בעת ההזמנה, היענות לבקשות, תזמון הוצאת המנות, בירור לגבי מידת הנאתנו שנראה כן ואמיתי ולקיחת אחריות כשהדברים לא כל כך הסתדרו.

בדברי ההסבר המלצר חזר על מה שהתפרסם, התפריט שלהם מבוסס על חומרי גלם מקומיים. הוא הוסיף שחשוב לאנשי המטבח "להכין אוכל ולא להגיש אוכל". הודגש שבתפריט אין חלוקה למנות ראשונות ועיקריות ו-מנות הים נעשות עם מינימום מניפולציות בכדי לתת לחומר הגלם "לדבר".
התפריט אינו גדול והוא מחולק לשלוש קטגוריות: מהאדמה – מנות המבוססות על ירק עונתי, טרי ככל שניתן, המגיע ישירות מהחקלאים ללא מתווכים או ספקים; מהים – דגים ופירות ים בהתאם למה שהים מציע ו-מהנשמה – מנות קטנות ביתיות. על פניו המחירים נראו מתונים והתפריט קייצי. אני מניח שבחורף יוסיפו מנות כבדות יותר. כדאי לקחת בחשבון התעסקות עם סרטנים ושרימפס לא מקולפים.

תפריט השתייה והאלכוהול קטן ואף הוא מציג פטריוטיות מרשימה. תפריט היינות מהודק. רובו מורכב מיינות בוטיק ישראליים במחירים סבירים. לטעמי היצרנים טובים. הוא כולל ארבעה יינות לבנים, ארבעה אדומים ויין ורוד אחד. כל היינות מוצעים גם בכוסות.

פתחנו ב- בייגלה ירושלמי (9 ₪) וב- 50 גרם סשימי ג'רבידה (35 ₪). נתחי הדג המפולטים הוגשו עם פלח לימון, מלח גס, חתיכות פלפל ירוק וכלי רוטב קטן עם שמן זית אורגני מבית בד בכרמי יוסף. ביקשו שנטעם את שמן הזית לפני שנשתמש בו היות שיש לו טעם חזק. לטעמי הוא היה יחסית עדין ולא הבנתי את החשש אבל יפה שהזהירו.
ניתן להניח שהבייגלה קנוי. הוא הגיע מחומם בשקית נייר לבנה והיה סטנדרטי וללא כל ייחוד. הדג הספציפי, שהפך בשנים האחרונות לאחד מהנפוצים באזורנו, היה ניטרלי בטעמיו. מה שהונח לידו הוסיף לו סוג של עניין. די ברור שניסו לתת לחומר הגלם לדבר אך יחד עם זאת מתעוררת המחשבה עד כמה פילוט הדג וסידור הנתחים בצלחת הם הכנת אוכל ולא הגשת אוכל.

המשכנו בשתי צלחות מקטגורית "הנשמה" : דלעת ו- כרישה. מחיר כל מנה 17 ₪. תבשיל הדלעת הגיע חם בשמ"ז ועם סלסה ירוקה. הכרישה שבושלה ארוכות עם יין לבן וחמאה הוגשה בטמפרטורת חדר. מעל גרדו גבינת פקורינו מקומית.
שתי המנות היו טובות ומעניינות. בשתיהן המליחות בלטה אבל היו גם חמיצות ומתיקות. בכרישה בלטה נוכחות החמאה.

פניס (49 ₪)
הגרסה המקומית ל- Panisse (הצרפתי) או Panissa (האיטלקי).
הוסבר לנו שגרגירי החומוס מבושלים בחמאה חומה וחלב. הם נטחנים ומהם יוצרים מעין עוגה אותה חותכים לריבועים ומטגנים. שלוש יחידות פניס מטוגנות הוגשו במעין מרק של שקדים עם סלסת עגבניות ועלים ירוקים.
על הנייר, זו הייתה אחת מהמנות המעניינות ביותר שגם זכתה להמלצתם החמה של המלצרים. בפועל לא התחברנו. קרם השקדים היה גרגירי וטעמו משונה. הופתעתי גם מהמטוגנים שהיו פריכים מבחוץ ונימוחים מבפנים אך אנמיים בטעמם. סלסת העגבניות הפיקנטית הרימה את המכלול במספר דרגות.

קלמארי (35 ₪ ל- 100 גרם)
קיבלנו גוף וראשים של קלמארי לאחר צריבה על הפלאנצ'ה עם פלח ליים. הורגש שחומר הגלם מאיכות טובה אבל לקלמארי היה טעם מריר. טעמנו כמה יחידות והותרנו יותר ממחצית בצלחת.

פלמידה (38 ₪ ל- 100 גרם)
משקל הדג שקיבלנו היה 300 גרם. הוא הגיע פתוח בצורת פרפר, ללא אדרה כשפלח ליים מלווה אותו. הוסבר לנו שאת הדג הם מניחים על הפלאנצ'ה רק כשהעור מופנה אליה ומתיזים נוזלים על החלק העליון של הדג בכדי שלא יתייבש. הדג עם הראש הוגש לצד פלח לימון. נאמר לנו שאם מידת העשייה נמוכה מידי עבורנו הם יחזירו אותו לגריל.
הדג אכן לא התייבש אבל הוא הגיע ורוד ובחלקו אנדר-דאן. למרות זאת החלטנו לא לבקש לתקנו ולראות אם אנשי המטבח צודקים בדרך ההכנה הזו. החלק העליון נראה מתובל אבל בשר הדג היה תפל. ביקשנו מלח ופלפל. מבחינת הטעם הבעיה העיקרית הייתה בעור. שוב הורגשה מרירות רבה. אכלנו את "הבשר" והותרנו חלק מהדג. כשהמלצרית ביקשה את חוות דעתנו, ציינו את חששנו שאולי הגריל לא נוקה. כאשר החשבון הגיע, התברר שמנת הדג הייתה על חשבון הבית. המלצרית ציינה שהם החליטו לא להגיש עוד את הדג באותו הערב. מעניין אם זו הייתה המסקנה גם בנוגע לקלמארי.

ליווינו את הארוחה במים הרגילים שהוגשו בכלי זכוכית צבעוני וביין שהבאנו מהבית בתיאום. 50 ₪ דמי חליצה. כוס היין המקומית היא ללא רגל.

Chateau Latour Martillac Blanc 2005
לא יין גדול אך מאוזן ובשיאו. שמחנו לגלות שבתפריט יש יין של פלדשטיין שהרכבו הזני דומה ליין שהבאנו (סמיון וסוביניון בלאן).

לסיכום
משמח לראות שבזמן הקצר לפעילותה מסעדת איגרא רמא מצליחה למשוך אליה קהל צעיר שעל פניו נראה מסופק. מהצד שלי אהבתי את השירות המצוין, חומרי הגלם הטובים, תפריט היין המהודק והמדויק וכמובן הכוונות הטובות. את ביצועי המטבח, לעומתם, מצאתי מאכזבים. חבל.

איגרא רמא
רחוב ברנר 2 תל אביב
טלפון: 03-7787533

עמוד הפייסבוק