אסתר – ביסטרו ים תיכוני

בעבר נתקלתי מספר פעמים בשמה של מסעדת אסתר ביהוד אבל עד לאחרונה לא ביקרתי בה.
את המסעדה הקים השף איציק בר סימן טוב ב- 2007 לאחר שעזב את מסעדת קלודין. אסתר היא אשתו ועל שמה המסעדה. באתר המסעדה מצוין, בין היתר, שהבישול של השף הוא קלאסי ומושפע מטכניקות צרפתיות ואיטלקיות. כמו כן הם מתגאים בחומרי הגלם הטריים והאיכותיים המסופקים להם ממספר משפחות באזור (סוריאנו, אלגזי וכהן).

המסעדה שוכנת בבית ערבי משופץ באזור תעשייתי. הכניסה אליה היא דרך מגרש חנייה גדול וחצר שופעת צמחייה. המסעדה מורכבת ממספר חללים עם קירות בהירים ורצפת פרקט "צפה" שרעש הצעדים נשמע עליה בבירור. הריהוט הכהה בלט. מראות ותמונות בשחור לבן שנתלו מסביב ושטיחים שחוקים שהונחו על הרצפה יצרו אצלי עניין. השולחנות בחלק בו ישבנו היו ערוכים עם מפות לבנות ומפיות בד מעומלנות. בשני החללים הקרובים יותר לכניסה הישיבה נראתה לי קצת יותר קזו'אל. בסך הכול התוצאה הסופית שידרה עיצוב קלאסי מאופק ומכובד.

הגענו ביום שישי בערב. המסעדה הייתה מלאה ותחלופת הסועדים הייתה מרשימה מאד. אני לא יודע איך המקום מתפקד ביתר ערבי השבוע אבל באותו הערב אנשי המקום תפקדו כראוי. ממש לא ציפיתי לתפוסה כזו אם כי בדרך קבלתי לכך מספר רמזים: לא היה פשוט להזמין מקום במועד שרצינו, הצליחו "לדחוס" אותנו לשעת ערב יחסית מאוחרת וביום ההגעה התקשרו לוודא שאנחנו אכן מגיעים. בחדר הפרטי שהיה ממש בסמוך אלינו התקיים אירוע שהתנהל בצורה רגועה ומופתית. בכלל השירות ראוי לציון לשבח. מספר מלצרים רב עמד לרשות הסועדים. האחראים הסתובבו כל העת וטיפלו בבעיות אם צצו. המלצרית שלנו הייתה חביבה ומקצועית מאד. היא הייתה בקיאה, נתנה מענה לכל דבר והקפידה להוציא את המנות בצורה מדורגת כפי שביקשנו. בין הגשת המנות השולחן נוקה מפירורים ומי ברז קרירים נמזגו מקנקן מתכת כאשר הכוסות התרוקנו.
עם זאת יש להעיר מספר הערות: השולחנות מעט קטנים והישיבה באזור שלנו הייתה צפופה. בחדר בו ישבנו היה גם חם. בשלב מסוים מישהו ביקש להפעיל את המזגן ונעשה נעים יותר. היה גם הרבה מאד רעש מצד הסועדים. נראה שהאקוסטיקה לא הכי יעילה. המוזיקה ברקע הייתה חלשה מאד.

בשל הגישה הקלאסית של המקום חשבתי שהתפריט יורכב ממנות ראשונות, עיקריות וקינוחים כפי שהופיע בתפריט הספיישלים באותו ערב אולם החלוקה הייתה דווקא לפי נושאים. לא הייתי מעיר את ההערה אלמלא הופיעו בחלק שהוגדר "סלט וירקות" מנות כמו קרפצ'יו, טונה אדומה והרינג הולנדי.
בנוסף למנת לחם (18 ₪) הוצעו עשר מנות בקבוצה "סלט וירקות" (39-60 ₪), ארבע מנות ב- "פסטה וניוקי" (68-90 ₪), ארבע מנות ב-"דגים ופירות ים" (90-135 ₪), חמש מנות "עגל וכבש" (78-159 ₪), מספר תוספות אקסטרה (10-20 ₪) וחמישה קינוחים (39-45 ₪). למרות שמדובר במסעדה מחוץ לתל אביב היקרה, המחירים דומים לאלו של תל אביב.

תפריט השתייה כלל שתייה קלה וחמה. בנוסף שישה קוקטיילים (28-45 ₪), חמש בירות ומגוון משקאות אלכוהול כמקובל במחוזותינו כמו ויסקי, וודקה, קוניאק ועוד. בתפריט היין עשרים וששה יינות אדומים, שלושה עשר יינות לבנים, שתי שמפניות, ארבעה מבעבעים ושני יינות רוזה. רוב היינות הם מישראל, צרפת ואיטליה אך יש גם מספרד וארה"ב. חלק מזערי מהיינות מוצע בכוסות. ההערה בתחתית התפריט "יתכנו שינויים בשנות הבציר" חשובה וראויה. בנוסף לתפריט הרגיל צורף תפריט קטן ונפרד של יינות וקוקטיילים. לא התעמקתי בו.

המנות הוגשו בצורה לא מוקפדת ולא מחמיאה. נראה שהאסתטיקה של ההגשה אינה בראש מעייניהם.

מרק בצל צרפתי (40 ₪)
חלקנו מרק בצל שהורכב מציר עוף, יין לבן ובצלים כמובן. מעל למרק הונח טוסט והכל כוסה בגבינת אמנטל צלויה.
המרק השביע את רצוננו בעיקר בזכות היותו עשיר וכבד. המרק היה מלוח במידה ושמנוני בצורה טובה. הגבינה שקיבלה מרקם מעט נוקשה הייתה מאד טעימה. הרבה בצל הסתתר בתחתית הקערית. הביצוע וההגשה הקלאסיים גרמו לי להרגיש שאני נמצא באיזו מסעדה חביבה בצרפת המתנהלת מזה שנים רבות.

פסטה בשר (89 ₪)
דפי פסטה גדולים (ברוחב שבין פפרדלה לדפי לזניה) עבודת יד הוגשו עם נזיד/תבשיל שכלל בשר מפורק של כתף עגל בבישול ארוך. המלצרית ציינה מראש שיש בציר גם שמן כמהין.
הפסטה נעשתה אל דנטה והייתה מדויקת. הציר היה עשיר, רב טעמים ומוצלח. שמן הכמהין הורגש אולם בניגוד למקרים אחרים בהם הוא נחווה כמשהו מלאכותי ולא נעים, כאן הוא היה מעודן והשתלב. הבשר המפורק נטה למתקתקות. היה חסר מעט פלפל והוספנו אותו בעזרת מטחנת הפלפל שהייתה על השולחן. שוב הייתה לי תחושה שאני לא בארץ אלא בטרטוריה כלשהי באיטליה.

המבורגר (78 ₪)
ההמבורגר המקומי נעשה מ-אונטריב. משקל הקציצה כ- 220-250 גרם והיא מוגשת ללא לחמנייה ברוטב פורט ופטריות. אפשר לקבל את הרוטב בצד. ההמבורגר מגיע עם תוספת, בחרנו ב-פירה.
ביקשנו את ההמבורגר במידת עשייה MW. הוא הגיע פחות וחזר למטבח לצלייה נוספת. הפירה היה חמאתי כמצופה. הבשר היה צרוב מבחוץ ובפנים עסיסי. הורגשו טעמי גריל נוכחים שהוסיפו עוד ממד לטעמי הבשר. לא מנה מסעירה אבל בהחלט מנה מהנה.

טלה צלוי על העצם (115 ₪)
ארבעה טי-בונים (אנטריקוט, עצם, סינטה ופס שומן) של טלה צלויים הוגשו עם תפודים ברוטב פטרוזיליה. לדברי המלצרית משקל הנתחים בין 300 ל- 350 גרם.
הבשר הקרין איכות טובה והטיפול בו היה מדויק. הפרופורציה של השומן הייתה נכונה. גם כאן הורגשו טעמי הגריל וכמו בהמבורגר אלה הוסיפו נדבך של טעם. תפוחי האדמה והרוטב היו מספקים. ביצוע מוצלח של מנה שנעשתה מחומרי גלם טובים.

חבוש טורקי עם פרפה יוגורט (45 ₪)
מבוסס על הקינוח Ayva tatlisi בו החבוש מבושל ואח"כ נאפה והופך למעין ממתק בגוון אדום-ענבר. בין החבושים, החבוש הטורקי נחשב לזן מוצלח בזכות בשרניותו ומרקמו החלק יחסית.
מעל לחצי חבוש שקורמל היטב הונח פרפה יוגורט עם מעט שמ"ז מקושט בכמה עלי קורנית (טימין). החבוש הוגש חמים ושמר על מוצקות. הוא היה מתוק במידה. פרפה היוגורט שהיה מעט קפוא הוסיף גוון של חמיצות מאזנת. קינוח קטן וחביב שהתאים לסיום הארוחה המוצלחת.

ליווינו את הארוחה במי ברז וביין שהבאנו מהבית. 55 ₪ דמי חליצה

Chateau Leoville Poyferre 2003
יקב שאני אוהב ומספק את הסחורה כל פעם מחדש. במקרה זה השנה החמה לא האפילה על האלגנטיות הסנט ג'וליאנית. חלק, משיי. פרי שחור עדין, קרם דה קסיס, חמיצות נעימה עם מעט מרירות. טעם שיורי ארוך. היין מאוזן ומוכן לשתייה.

לסכום

החוויה שלי ב- אסתר הייתה טובה ומוצלחת. האווירה, השירות והאוכל הקלאסי היו שונים מהמקובל כיום במחוזותינו. לא אחת הרגשתי שאני סועד באיזו מסעדה קטנה באירופה.
עם זאת ראוי להדגיש, מצד אחד הביצועים כאן שייכים לעולם הישן כלומר חומרי הגלם מוקפדים והביצועים קלאסיים אולם מצד שני אין מדובר באוכל מסעיר חושים, לא במראה ולא בעזות הטעמים.

אני מתכוון לחזור ל-אסתר. מקווה שגם בפעם הבאה ארגיש שקפצתי לחו"ל.

אסתר – בית אוכל ומעדנים
דרך העצמאות 8 יהוד (בחצר)
טל: 03-6325852

אתר המסעדה