מבצר המלך (Chateau du Roi) – מסעדה וחדרי אירוח בכפר מעיליא

נסענו לגליל. אמרו שירד גשם, אז אמרו 🙂 מזג האוויר האיר לנו פנים לכל אורך הדרך.

את הלילה הראשון העברנו ב-מבצר המלך בכפר מעיליא הסמוך למעלות-תרשיחא. נכון לסוף 2018 חיו בכפר 3,255 תושבים. כמעט כל תושבי הכפר הם נוצרים קתוליים השייכים לכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית. כשליש מהאוכלוסייה הבוגרת הם אקדמיים ובעלי מקצועות חופשיים.

ליד הכנסייה, במרכז החלק העתיק של מעיליא, עומדים שרידי מצודה צלבנית שהוקמה בתחילת המאה ה-12 על ידי בלדווין השלישי שכונה "המלך הנער" ושלט כעשרים שנה בממלכת ירושלים. המבצר היה חלק משורת מבצרים שהגנו על הדרך שעברה מחוף הים (עכו) לדמשק. בגדולתו המבצר נפרס על שטח של כחמישה דונמים. היו לו חומה היקפית מאסיבית ולצידה חפיר, ארבעה מגדלים וחצר פנימית ובמרכזה בור מים. המצודה נכבשה במאה ה-13 ע"י הסולטן הממלוכי בייברס. בעקבות הכיבוש התיישבו בכפר מוסלמים. הם גרו בו עד לעזיבתם במסגרת חילופי אוכלוסין במאה ה-18.

כיום חלקים מהמבצר שייכים למשפחת עסאף. ב- 2002 לביב עסאף ז"ל ואשתו סלמה החלו לשפץ את המבנים שברשותם. בשל תגליות ארכאולוגיות שהתגלו במקום בדמות שתי גתות יין גדולות, רשות העתיקות נכנסה לתמונה. מה שהחל כשיפוץ לטובת פאב מסעדה הפך לפרויקט שעדיין לא הסתיים. לאחר מות האב ב- 2012 שלושת ילדיה של סלמה, בני משפחה נוספים ואפילו בני הכפר תמכו וסייעו לקדם את הפרויקט. הכוונה הייתה להפוך את המבנים למתחם תיירותי הכולל מסעדה, פאב, בר יין וחדרי אירוח.

לא מזמן החלה לפעול במתחם מסעדת מבצר המלך. במסעדה מספר אזורי ישיבה, שניים מהם נראים כאולמות אבירים. על פי הפרסומים יש במקום 300 מקומות ישיבה. העיצוב נסמך על המבנה עצמו: קשתות, אבנים מסותתות ותקרה גבוהה עם קורות מעץ אזדרכת. אמנם ניסו לשמר את האותנטיות של המקום אך מטבע הדברים נוספו גם אלמנטים מודרניים כמו הריהוט, התאורה ורצפת עץ בה משולבים חלקים שקופים המאפשרים לראות חלק מהגתות העתיקות הנמצאות מתחת למסעדה.

ניתן לראות ברצפה חלקים שקופים שדרכם רואים את העתיקות

במועד ביקורנו היו מעט מאד סועדים. כל השולחנות היו ערוכים במפות פשתן בצבע בז'-חום, מפיות תואמות, סכו"ם, כוסות יין וכוסות שתיה קלה. ברקע נשמעו שיריו של חוליו איגלסיאס. בסך הכול הייתה אווירה רגועה ונינוחה. הרהרתי ביני ובין עצמי האם עדיף המצב הנוכחי של שלווה ורוגע או שהמסעדה תהיה שוקקת חיים. באותם רגעים אהבתי מאד את התחושה הפסטורלית והרומנטית.

שתי עלמות חן שירתו אותנו. הן היו לבביות ומסבירות פנים. כל שאלה וכל בקשה נענו עם המון סבלנות ונועם. קנקן עם מים ולימון הוגש לנו בתחילה.

המסעדה מוצגת כמסעדה איטלקית בניחוח ים תיכוני. על התפריט והמטבח אחראי השף Elian Layousse, בן הכפר וחבר ותיק של המשפחה. הוא עבד במסעדות באיטליה למעלה משלושה עשורים ואף הייתה לו מסעדה בפדובה.
התפריט, כך נכתב, מנסה לחבר "בין העבר האירופאי/צלבני של המקום לבין ההווה הגלילי מזרחי". כל המנות מוכנות במקום החל מהלחם וכלה בקינוח. בתפריט יש: מנת לחם הבית (15 ₪), 9 מנות פתיחה (43-75 ₪), 6 מנות ראשונות ופסטה (35-80 ₪), מנת לינגוויני לובסטר זוגית ב- 180 ₪, 7 מנות עיקריות (115-140 ₪), מנת כתף כבש שלם בתנור המיועדת ל-4 עד 6 סועדים ומחירה 580 ₪, 6 קינוחים (28-43 ₪) ותפריט טעימות לכל השולחן ב- 260 ₪ לסועד. יש גם מנות מותאמות לילדים.

השף הוא זה שאחראי על רשימת היין של המסעדה. בתפריט יש 17 יינות אדומים ו- 17 אדומים, 3 מבעבעים ורוזה אחד. רוב היינות הם איטלקים ומקומיים (אמפורה, לוריא וג'וליה) אבל יש גם נציגות לספרד. התפריט מציע רק שני יינות שניתן להזמינם גם בכוסות.

את המנות ביקשנו וקיבלנו בנפרד.

פתחנו ב- מנת תמנון (70 ₪)
על קרם תפוחי אדמה הונחו חלקים מזרוע התמנון, כרישה, זיתים שחורים, פרי הצלף (אביונה), צנוברים ועשבי תיבול. מעל פוזר סומק.
לטעמי טוב שקרם תפוחי האדמה לא היה פירה חמאתי. המרקם המעט גס התאים למכלול. זרועות התמנון עברו סו-ויד (12 שעות לפי דברי השף שעבר בין השולחנות) ואחר כך עלו על הגריל. מצד אחד הם היו מעט נוקשים מצד שני הם לא היו במרקם צמיגי. הדרך שבה טופלו הפכה אותם לבשרניים ובעלי טעמי גריל טובים. הסומק הוסיף חמצמצות נעימה. המנה הדגימה טוב את הניסיון לשלב בין העבר האירופי להווה המקומי.

פטוצ'יני עם פטריות פורצ'יני (65 ₪)
מנה יחסית גדולה של פסטה תוצרת בית שהוגשה ברוטב פטריות. לפי מה שהסביר לנו השף, פטריות הפורצ'יני המיובשות נקלות כדי לייבש אותן יותר ואחר כך הוא משרה אותן במים וחלב בכדי להחיותן. ברוטב עצמו יש פטריות פורצ'יני ופורטובלו טחונות.
הפסטה הייתה מעט רכה. אני מודע לקושי להגיע למידת עשייה אל דנטה בפסטה תוצרת בית. הרוטב היה עדין בטעמיו. פרמזן מגורד, מלח ופלפל עזרו מאד.

לזניה ראגו (55 ₪)
הלזניה בגודל נדיב לא הייתה עבה. היו בה ארבעה דפי פסטה, ביניהם ראגו בשרי ומעל שכבת פרמזן קלוי.
הלזניה הייתה רכה ומלטפת עם קראסט עליון נוקשה. הראגו היה פחות דומיננטי בעוד הבשמל בלט לטובה. מבחינת הטעמים הבחנתי גם בחמיצות עדינה ונעימה. שוב הייתה לי תחושה של בישול ביתי ויד עדינה וטובה.

סטייק פורטרהאוס (140 ₪)
ביקשנו את נתח הבשר במשקל 550 גרם (עם העצם) במידת עשייה M. הוא הוגש פרוס. בצד היו תפוחי אדמה בתנור, כרובית מטוגנת וחצי עגבנייה עם ציפוי של פירורי לחם. מעל הונחה כמות גדולה של עלי רוקט חתוכים ועליהם מעט וינגרט ושבבי פרמזן.
בדומה למנות הקודמות גם כאן ההגשה והפרזנטציה נטו לכיוון המחוספס. נאמר לנו שהבשר לא מיושן במסעדה. עם זאת נראה שהוא יושן כמו שצריך היכן שיושן. החלק של הפילה בפורטרהאוס היה נדיב מאד. ייתכן שהיינו צריכים לבקש את הסטייק במידת עשייה אחת נמוכה יותר משום שהפילה בשונה מהסינטה נעשה לכיוון MW. כל חלקי הבשר היו רכים. אני מניח שזה קשור לשימוש בסו-ויד. הפילה היה מעט מלוח אבל לא במידה שמנעה את אכילתו. הכרובית ותפוחי האדמה היו סבבה, העגבנייה סתמית. הגשת ערימת עלי הרוקט בטמפרטורת חדר על המנה החמה גרמה להרמת גבה. אפשר היה להגישם בצד ולהבליט ולפאר את הבשר. עם זאת אציין שמבחינתי לעלי הרוקט היה תפקיד לא רק בהוספת טעם מעט חרפרף אלא גם בהיותם סוג של הקלה לכבדות של יתר המרכיבים.
המנה הייתה גדולה מאד, ייתכן אפילו שמשקל הבשר היה יותר ממשקלו המוצהר. בהחלט ניתן להתייחס אליה כאל מנה זוגית והתמחור יותר מהוגן.

הזזנו קצת את העלים בכדי להראות את הפורטרהאוס

את הארוחה ליווינו ביין שהבאנו סגור מהבית. קיבלנו אישור לפתוח אותו במסעדה, 45 ₪ דמי חליצה.
Louis Jadot Beaune 1er Cru Clos des Ursules 2009
היין משנה חמה. החלקה Clos des Ursules נחשבת לחלקה הטובה ב-בון. לואי ז'אדו הוא הבעלים היחידי של החלקה. היין קצת הזכיר יינות קוט רוטי. אין מדובר בבורגון רזה אלא ביין מאוזן אבל עם הרבה עוצמה וכוח. ללא טאנינים ועם פרי שחור וחמיצות מאוזנת.

—

לאחר שסיימנו את הארוחה הסתובבנו קצת בכפר המנומנם ועלינו לחדר.
בהקשר זה אציין שכיום מוצעים ב-מבצר המלך שני חדרי אירוח. אם הבנתי נכון, מתוכננים עוד 11 חדרים. מגרש החנייה הוא מגרש עפר כבוש הנמצא בקרבת מקום. כרגע אין למקום קבלה או כניסה מסודרת. התקבלנו על ידי אחד מאנשי המקום שישב במרפסת של המסעדה. החדר שקיבלנו פנה אל הכפר והיה נעים, מצויד ונוח. עם זאת היו מספר בעיות: מנעול מגנטי סורר בדלת שהקשה על הנעילה, בעיה במעביר של המקלחון וערוץ בודד (12) בטלוויזיה.

את ארוחת הבוקר הכינה לנו סלמה. הארוחה כללה: פיתות ובגטים מקמח מלא, חמאה ודבש, צלחת עם חתיכות גבינת פרמזן וגבינה כחולה מקומית עדינה עם עשבי תיבול, לַבַּנֶה חמצמצה נהדרת עם שמן זית, חתיכות עגבנייה ומלפפון שהיו מלאי טעם, זיתים דפוקים ופיתות מקמח מלא קלויות שבתוכן ממרח פלפלים ובצל טעים מאד וממרח מקומי כפרי של זעתר וסומסום שהיה חמוץ, שמנוני ולא לטעמי. כמו כן קיבלנו ביצים שנעשו לפי בקשתנו ושתייה חמה. ביקשתי חביתת ירק שהגיעה עם בצל ירוק בצד (לא בתמונה).

לסיכום

כל מרכיבי החוויה בארוחת הערב במסעדה התחברו לי היטב זה עם זה: האווירה המיוחדת, השירות הנעים והאוכל הטעים שלא נתן תחושה מסחרית, כל אלה הפכו את הערב למהנה.

חווית הצִימֶר הייתה נעימה וטובה אף היא. ניכר שיש לאנשי המקום הרבה רצון טוב. עם זאת מורגש שחלק זה במיזם עדיין בתהליך של בנייה ועיצוב אופיו.

הפוטנציאל של הפרויקט כולו גדול. אני לא מכיר מקומות נוספים בארץ שמשלבים בצורה כזו את העבר בהווה. הביקור במבצר הרגיש כמו קפיצה קטנה לארץ אחרת.

מבצר המלך (Chateau du Roi)
כפר מעיליא
טלפון : 04-8850088 או 072-3934539

אתר האינטרט

דף הפייסבוק