בר 51 – הרבה השתנה מהאייטיז

תמיד משמח לשמוע על מקום חדש שזוכה לחוות דעת חיוביות כבר בתחילת דרכו. כזה הוא בר 51 שנפתח בסוף מרץ השנה וזכה לתהודה חיובית לא רק ממבקרי מסעדות אלא גם מסועדים.

בר 51 נמצא בקומת הכניסה של מלון Renoma ש-"צמח" מעל "בית הקשתות" ברחוב הירקון פינת טרומפלדור בת"א. חלק מהקומה הראשונה של המלון הושכר לטובת הבר לשף מושיקו גמליאל מקבוצת מונא (מסעדות "מונא" "אנה" ו- 02 הירושלמיות) ול-דנה ירזין (בתו של יורם ירזין). אנריקה רוטנברג, הבעלים של המלון ובית הדירות שמעליו היה בעבר, בין היתר, המפיק של הסרט "בר 51" שצולם במקום. למרות שהבר-מסעדה מנותק מהמלון, נראה שמבחינת כל הנוגעים בדבר זה היה אך טבעי לקרוא לו על שם סרטו של עמוס גוטמן.

הסביבה הקרובה של בר 51 משתנה לבנייה גבוהה ומאיימת אולם דווקא הבר עצמו, שהמבנה שלו צר וארוך, שומר על חזות צנועה אפילו סגפנית. למקום שני חלקים שלמרות צמידותם הם נראים מנותקים זה מזה: האחד הוא בר ארוך שבערב ביקורנו היה תוסס ופעיל והשני חלק מוגבה מעט עם מקומות ישיבה רגילים ושולחנות פשוטים שבו ישבנו. יש לציין שהשולחן העגול שישבנו לצידו היה קצת צר למידות הארוחה שהזמנו. בכלל נדמה שהפרופורציות של המקום והסידור שלו הולמים יותר בר מאשר מסעדה. הקירות, כנראה בכוונת מכוון, לא סוידו באופן מלא ונוצר אפקט שהם מקולפים. הקירות גם היו עירומים מקישוטים. התאורה העמומה אמנם יצרה אווירה אפלולית אך יחד עם זאת זו לא הייתה אווירה מדכדכת אלא רומנטית. המוזיקה ברקע שהייתה בעוצמה מתונה תרמה לכך. השירות שקיבלנו היה בסך הכול טוב מאד. מצד אחד רגוע, קשוב ומשתף פעולה ומצד שני לא פולשני או מנדנד. הנון היחידי שלא החליפו לנו את הסכו"ם בין מנות הדגים לבשר. מיד לאחר שהערתי על כך הדברים תוקנו.
לא ביקרתי ב- בר 51 המקורי אבל אין לי בלבי ספק שאופיו העכשווי שונה מאד מזה המקורי.

ב-מונא סעדתי לפני מספר שנים במשמרת של השף אסף גרניט. לא יצא לי לחזור אליה תחת שרביטו של השף מושיקו גמליאל וגם לא ביקרתי ב-אנה למרות הדברים הטובים ששמעתי על המקום. מבחינתי באתי אל מעשי ידי השף כדף חלק.
התפריט המקומי צנוע. שבע עשרה מנות במחירים הנעים בין 34 ל-78 ₪ ו-3 קינוחים במחירים שבין 28 ל- 34 ₪. על פניו המחירים סבירים. עוד לפני שהתחלנו נראה שהתפריט מציע מנות אוכל קלות יחסית כולל מנות צמחוניות אבל לא כאלה שניתן לסווגן כמנות ברים במהותן. נאמר לנו שהמנות הן קטנות או בגודל של מנות ביניים והן יוצאות בקצב של המטבח. ביקשנו מהמלצרית והיא סייעה בידנו לתזמן את הוצאת המנות בקצב שלנו. עבד מצוין. שאפו.

נושא האלכוהול של בר 51 מנוהל, כך פורסם, על ידי הסומלייה אביתר ברעם בוגר WSET רמה 3. תפריט היין שהוצג לנו היה מהודק אך אקלקטי, צעיר, לא שגרתי עם ייצוג ליבואנים קטנים ומעניינים ומדינות יין מאתגרות. אני מתרשם שהיינות שבו נבחרו בקפידה. מבחינה כספית, למעט בקבוק אחד, שמפנייה שמחירה 375 ₪, רוב המחירים בתפריט היין נמוכים מ- 200 ₪ לבקבוק. יש גם היצע נאה של יינות בכוסות. נאמר לנו שדמי החליצה הם 45 ₪.

קולרבי (28 ₪)
פתחנו בשלוש פרוסות לא גדולות ולא עבות של קולרבי שנאפו באיטיות בציר לימון פרסי. הן הוגשו יחד עם ציר ותערובת (מעין סלסה) שכללה בצל ירוק, צ'ילי ועשבי תיבול.
בעשייה של הקולרבי שמרו על מרקם חצי קשה. לטעמי זה נכון ונותן נפח ו-"בשרניות" למנה. הרוטב שליווה היה מעט שמנוני אך עם חמיצות נעימה. בטעם היו גם אלמנטים פיקנטיים. בסך הכול מנה צמחונית קטנה וחביבה.

אניולוטי (56 ₪)
שש "כריות" הפסטה מולאו בתערובת חלקה של תפו"א ומסקרפונה והוגשו ברוטב חמאת מרווה עם עלי תבלין קצוצים ופרמז'ן מגורד.
הפסטה הייתה עשויה בדיוק במידה, לא רכה או קשה מידי. היחס בין המילוי למעטפת היה טוב אם כי מבחינת הטעמים, המילוי היה עדין מאד על גבול האנמי. הפרמז'ן המיושן הורגש והוסיף לטעמים העדינים. הרוטב השתלב ולא השתלט.

תמנון (58 ₪)
מספר לא גדול של חלקי זרוע תמנון שעבר בישול ארוך ואח"כ נצרב הוגשו יחד עם נזיד שהתבסס על חיטה וציר סרטנים אך גם כלל מעט תפוחי אדמה. מעל שוב תערובת הבצל הירוק עם הצ'ילי כמו במנת הקולרבי.
חלקי התמנון הספורים רוככו נכון והיו מוצקים, לא צמיגיים ונגיסים. טעם הסרטנים הורגש בציר שהיה פיקנטי ושמנוני. מנה טובה אם כי עבורי לא מספיק מעניינת.

פפרדלה זוקיני עם לוקוס (72 ₪)
נתח של לוקוס דאור (לוקוס סלעים מהים התיכון) הוגש עם פרוסות דקיקות ורחבות של זוקיני שתפקדו כפפרדלה אותם ליוו רוטב חמאת לימון ועשבי תיבול.
למרות צורת ההכנה המיוחדת של הזוקיני, הצליחו לשמר את מרקמו וטעמיו. מבחינתי הוא היה המרכיב שגנב את ההצגה. הדג היה עשוי כהלכה. הוא היה בשרני, עסיסי וטעים. רק חבל שנתח הדג היה קטן ביחס למכלול, מה שהפך אותו לשחקן משני. הרוטב שנמזג ביד רחבה היה חמאתי מאד והזכיר לי את רוטב חמאת המרווה של האניולוטי למרות הגדרותיהם השונות.

צוואר טלה (44 ₪)
כמות לא גדולה של בשר צוואר טלה הגיעה על מצע של טחינה בטמפרטורת החדר. מעל נמזג מעין רוטב שכלל גרגירי חומוס ושוב ליווי של תערובת הבצל הירוק, הצ'ילי ועשבי התיבול. מעין "מסבחה" עם בשר.
מבחינת הטעמים המנה הייתה בסדר, אמנם לא מפילה אך מספיק טעימה. מה שהפריע לי היו גם עודפי השמן (השמנוניות הזו הופיעה גם במנות הקודמות) וגם החזרה בפעם השלישית של "תערובת הבצל". אני גם לא בטוח עד כמה שילוב הטמפרטורות של החם והקר התאים למנה.

שיפוד אנטרקוט (58 ₪ ל- 100 גרם)
כשבררנו לגבי הכוונה של התמחור, המלצרית הסבירה שכל שיפוד שוקל 100 גרם כך ש- 58 ₪ הוא מחיר המנה. נאמר לנו גם שהבשר מגיע מה-מיטמרקט. השיפוד לווה ברוטב חלמונים.
למרות שלא שאלו לגבי מידת העשייה, השיפוד הגיע מדיום. הוא היה מסוג הבשרים שצריך להתאמץ לא מעט באכילתם. לא "נפלתי" גם מהרוטב הייחודי. בשורה התחתונה, השיפוד היה רק בסדר.

מוס מסקרפונה (32 ₪)
הקינוח הורכב ממוס מסקרפונה, פיסטוק חלבי מקורמל וחתיכות תותים.
ליקוט המרכיבים נראה לי נכון ומתאים ליצירת קינוח מתוק וקליל. לא בשורה אבל קינוח חביב למדי.

טארט קרמל – ע"ח הבית
על בסיס בצק קקאו דק ודחוס הונח קרם קרמל מעובה שעוטר במלח גס.
הפודינג המקורמל היה יציב מאד. לטעמי ניתן היה להסתפק בו ובבסיס הבצק ולקבל שילוב טעמים נכון ולא מתוק מידי. המליחות שנוספה עם המלח הגס הייתה דומיננטית מידי והפרה את האיזון.

Domaine Dujac Clos de La Roche 2014
יין מאד צעיר של יצרן על מחלקה טובה מאד. היין עוצמתי. יכול להתאים גם לבשר אבל גם לדברים אחרים

לסיכום

ניתן להבין את האהדה לה זוכה בר 51. הוא אחר במובן הטוב של המילה: האווירה בו רגועה ונעימה, יש תחושה כללית של צניעות ופשטות והגישה של אנשי המקום מחבקת ומזמינה.

בנוגע לאוכל ראוי להדגיש שהקו הכללי של פשטות כובשת ממשיך וחומרי הגלם טובים אולם משהו היה חסר לי בתוצאה הסופית, קשה לי לשים את האצבע,  אולי דיוק, אולי תשוקה. כמו כן היו במנות מספר אלמנטים שחזרו על עצמם ויחד עם גודלן בהחלט יכולה להיווצר התחושה שהמחירים לא כל כך מתונים כפי שהם נראו בתחילה.

ייתכן שבבואי הייתי צריך להנמיך את הציפיות הקולינריות מ- בר 51 ולהבין שהוא בראש ובראשונה בר המנסה להציע גם אוכל טוב שאינו העיקר.

בר 51
רחוב הירקון 59 תל אביב
טלפון: 03-540-6680
סגור יום ראשון

אתר המסעדה

דף הפייסבוק

תפריט היין במועד ביקורנו: