באלינג'רה היא מסעדה אתיופית חדשה אשר נפתחה לפני כחודש בכרם התימנים וזכתה להד תקשורתי.
לפי הפרסומים הבעלים של המסעדה הם העו"ד והדוגמנית פנטה פראדה והסטנדאפיסט שמואל ברו. על המטבח אחראי דויד ברהני.
בשם המקום יש משחק מילים. ראשית התרגום שלו מאמהרית הוא חברותא, מה שמייצג את אחד ממאפייני תרבות האכילה האתיופית לפיה מסבים יחדיו ומאכילים אחד את השני כאות של חיבה, קרבה, אינטימיות ואף נדיבות וכבוד. בנוסף שם המקום נשמע בעברית כמו "בא לי אנג'רה".
אנג'רה (injera), יש לציין, היא מעין מאפה שטוח, ספוגי ואלסטי (מזכיר לחוח תימני) אותו מכינים מדגן שנקרא טֵף ויתרונו שאינו מכיל גלוטן. הוא גם עשיר בברזל וסידן. אנג'רה נפוצה באתיופיה, סומליה ואריתריאה.
בדברים שהתפרסמו ניתן היה להבחין שלחברה הצעירים מבאלינג'רה יש גם מטרה אידאולוגית וחברתית. באמצעות האוכל הם שואפים לקרב את הקהל הישראלי לתרבות האתיופית. לפני מספר שנים ביקרתי במסעדה אתיופית ברחוב אלנבי שנסגרה בינתיים. שמחתי שניתנה לי האפשרות ללמוד עוד על המסורות ומאכלי העדה.
באלינג'רה שוכנת ברחוב הולנדי. בחוץ שימשו גזעי עץ עבים כמקומות ישיבה לצד שולחנות נמוכים. בפנים היו דחוסים שולחנות בחלל קטן בעל שני מפלסים. החלל מופרד מהמטבח בדלפק שעליו מצויר ציור בצבעים חמים. חלונות ראווה גדולים מחברים בין החוץ לפנים. על המפות הבהירות שעל השולחנות הונחו מעין כיסויי פלסטיק אדומים. המקום היה מואר ורועש. מוסיקה אתיופית התנגנה בקול. בשולחן אחד ראיתי משפחה עם ילדים קטנים וביתר השולחנות צעירים וצעירות שאינם בני העדה.
התפריט המוצע כאן קטן למדי. בתחילתו חמש מנות ראשונות שמחירן נע בין 18 ל- 22 ₪ (בערב ביקורנו היו רק שתיים מתוכן). בנוסף שבע מנות עיקריות (חלקן זוגיות) שמחירן נע בין 45 ל- 150 ₪. תוספת צמחונית למנה קיימת עולה 10 ₪, תוספת בשרית עולה 18 ₪ ותוספת אנג'רה עולה 10 ₪. התבשילים, כך יכולתי להתרשם, היו מוכנים בתוך סירים. תפריט המשקאות והאלכוהול דל. שני המאפיינים האתיופיים שבו היו בירה אתיופית בבקבוק ו-בונה (הקפה האתיופי).
ניסיונותיי להרחיב את המידע מהמלצריות הן על המסורות והן על האוכל לא צלחו. ייתכן שלא הייתה להן סבלנות ל-"תייר" המציק אך בהחלט ייתכן שההתרחקות מהמסורת עשתה את שלה. בהמשך אחת מהן תשלח אל שולחננו את שמואל ברו. למרות שהוא ניסה להרחיב מעט את היריעה, מבחינתי לא היה חידוש רב בדבריו.
בחרנו ב- פסטיבל באלינג'רה מיסטו (150 ₪). על פי המלצרית מדובר בקומבינציה שהיא יותר ממספיקה לזוג. פירוט הקומבינציה בתפריט כלל: סלט עגבניות חריף, כל התבשילים הצמחוניים המוצעים באותו היום ושלוש מנות בשר. בדיעבד ממש לא זול, במיוחד כשמדובר בחומרי גלם שלמיטב הבנתי אינם יקרים.
קיבלנו:
קערה עם אנג'רה חתוכה ומגולגלת; קערית עם סלט פשוט של עגבניות וחסה שלא היה חריף אבל היה לו גוון לימוני ;
מגש תבשילים צמחוניים על אנג'רה: תפו"א כרוב וגזר, פסוליה וגזר, סלק, מנגולד עם שום ובצל, חומוס גרגירים, עדשים כתומות, חומוס אתיופי שהיה חריף ובמרכז עדשים ירוקות.
שלוש מנות בשר : דורו וואט (תבשיל עוף עם ביצה, בצל, שום ותיבול חריף פיקנטי) ו- שני סיגה וואט (תבשיל בשר בקר עם בצל, שום ותיבול אתיופי). האחד חריף (אדמדם) והשני לא (צהבהב).
לצערי ה-"פסטיבל" הגיע על מגש רגיל ולא בסלסילת מקלעת הנצרים המוכרת לי בשם מוּסֶף/ מוּסֶב (mosav) שמוסיפה לעושר הוויזואלי של הארוחה.
האנג'רה הייתה בדיוק כפי שזכרתי אותה, בעלת מרקם ייחודי וחמצמצות בולטת. הכמות שהוגשה לנו בהחלט יכולה הייתה למלא אפילו יותר מזוג.
התבשילים, לעומת זאת, הוגשו במשורה והתקררו די מהר. מצאתי דמיון בין הטעמים של התבשילים השונים. ההבדלים היו בעיקר בצבעים ובמרקמים. נדמה כי רוב התבשילים הותאמו לחך של אלה שאינם אוכלים חריף. חריפות/פיקנטיות היו ב- דורו וואט, באחד מה- סיגה וואט ובחומוס האתיופי אך גם בהם כפי שציינה המלצרית זו הייתה חריפות ש-"ילדים יכולים לאכול".
בתחילה הקפדתי לכבד את המנהג ולהימנע משימוש במזלג. בשלב מסוים הבנתי שאני מתקשה לגרוף את התבשילים באמצעות האנג'רה. נוצר מצב שאני אוכל הרבה אנג'רה ומעט מהתבשילים. נכנעתי והתחלתי להשתמש במזלג למורת רוחה של הטבחית שעברה ליד שולחננו. היא הדגישה שכדאי גם לאכול את האנג'רה שמתחת לתבשילים, "זה הכי טעים, האנג'רה סופחת את כל הטעמים". האמת, לא היה לי כבר מקום.
אוכל אתיופי מזכיר לי מאד אוכל הודי (תבשילים, תבלינים, צורת עשיית הקטניות וכו').
ליווינו את הארוחה ב- בירה אתיופית (23 ₪) שהייתה קלה, רכה ומתקתקה וחצי ליטר בירה הייניקן מהחבית (28 ₪).
לסיכום
באתי עם ציפייה להרחיב מעט את הידע ואת מנעד הטעמים שלי בכל הקשור למטבח האתיופי. מצאתי שהחוויה שחוויתי ב- באלינג'רה לא חידשה לי רבות.
יחד עם זאת המקום יכול להתאים לסקרנים שעדיין לא נתקלו בסוג המטבח הזה כמו גם לצמחונים ולאלו שרגישים לגלוטן.
באלינג'רה
רחוב מל"ן 4 פינת הכובשים 37 תל אביב
טלפון : 03-5252527
עמוד הפייסבוק של המסעדה
* שני מאמרים באתר אנשים ישראל – המדריך לחברה הישראלית
מתוך אוכל ישראלי בראיה מגזרית בעריכת עוז אלמוג
פרק 3: תרבות האוכל בקרב יוצאי אתיופיה
פרק 4: מאכלים מסורתיים בתרבות יהודי אתיופיה
מנעד הטעמים… אל תתפלצן…
עם תלך למסעדה.. טוניסאית לצורך העניין..
מנעד הטעמים לא יחדש מול שאר הטוניסאיות..
תכתוב לפחות סיכום מקצועי ולא בבל"ט.
תודה על התגובה
אני טעמתי אוכל אתיופי שהייתה להם תצוגה בגן העיר. הטעם היה לי חמצמץ מידי. זו אולי הסיבה שקשה לי להתחבר לאוכל .
לעומת זה האנשים מקסימים. התרבות מעניינת ביותר.
בהחלט מסקרן. מניחה שמההארות הם ילמדו לשווק גם מידע על התרבות שלהם. התשדיר שלהם בטלויזיה לא רע.
מסכים מאד . מקווה שהם ימצאו את המקום שלהם בחברה הישראלית.
אני אוהב טעמים חמצמצים. משום מה אל החמיצות של האנג'רה אני פחות מתחבר.
אף פעם לא קסם לי לטעום אוכל אתיופי,
הרבה מן הפעמים שאני שומע על אוכל אתיופי אני בעיקר שומע על טעם חריף ולא מעבר.
לא יודע אם זה מקום שהייתי מבזבז עליו זמן או כסף.
תודה על השיתוף 🙂
מעניין לקורא על התחושות שיש בקרב הישראלים בנוגע לאוכל האתיופי.
נראה שלאנשי באלינג'רה נותרה עוד עבודה רבה בקידום המורשת לפחות זו הקולינרית.
מבורך שנפתחות מסעדות עם אוכל מתרבויות שונות,תמיד כיף לטעום ולהרגיש טעמים שאנחנו לא מכירים .
חבל שקצת הגזימו בתמחור המקום הופך לפחות נגיש ליום יום.
תודה בוב
אני מאד שמח לנסות ולהתנסות. לצערי הפעם לא נכבשתי.
לא יצאתי רעב, כך שלא הרגשתי ששדדו אותי אבל אני מסכים, התחושה שהמקום יקר למידותיו נכונה.
אצטרף פה לכמה מאלה שטרם התנסו באוכל אתיופי. אני מאוד אוהבת אוכל הודי ותמיד סיקרן אותי לבדוק האם יש קשר בינו לבין האתיופי… עם זאת,כל פעם נרתעתי מכך. האוכל האתיופי פחות אסתטי בעיניי ולכן פחות מושך אותי באופן אישי. תודה על הכתבה, היא הייתה מעניינת ואולי פעם אקפוץ בכל זאת להתנסות-הכי מרתק אותי הלחם שלהם, שמגלם בתוכו את היכולת הנהדרת להכין אוכל מזין מאוד ממרכיבים זולים.
אשמח לשמוע את דעתך בנוגע לאנג'רה.
מעניין אם באמת יש קשר בין המטבח ההודי לאתיופי. המגש שקיבלנו יכול להזכיר ארוחת טאלי עם דאל ו – סאבג'י.
על בסיס התנסותי הדלה למטבח ההודי יש עדיפות ברורה הן במורכבות, הן במגוון והן באסתטיקה. אני כמובן לא שוכח שמדובר בתת יבשת ענקית עם מטבחים שונים ומגוונים , עם השפעות סביבתיות רבות כמו גם השפעות קולוניאליות.
עם זאת עדיין לא השבעתי את סקרנותי בנוגע למטבח האתיופי.