פורסם במקור ביולי 2010.
ביולי 2010 התקיימה בסניף חשמונאים של "דרך היין" טעימת יין בהנחיית פרנקו קונטרנו מיקב "Poderi Aldo Conterno" מברולו פיימונטה איטליה.
זו הייתה חגיגה שציינה עשור לקשרי העבודה עם היקב ולבציר 1995 שהיה הראשון להגיע.
על אזור פיימונטה ניתן לקרוא בשני מאמרים של מירה איתן. טיול יין באזור פיימונטה בנענע10 ו- להתאהב בפיימונטה באיש הענבים.
על Aldo Conterno
מדובר באחד מהיקבים החשובים בפיימונטה. ראשיתו אי שם ב- 1770.
משפחת קונטרנו עצמה עושה יין במשך מספר דורות. בסוף המאה ה-19 ג'ובאני קונטרנו חזר עם משפחתו לנחלה המשפחתית בכפר מונפורטה ד'אלבה לאחר שהמשפחה לא הצליחה להתאקלם בארגנטינה לשם היא ניסתה להגר. לאחר החזרה לאזור הוא החל לייצר יין בחוות היין של אביו ג'יוזפה. הוא החליט לשווק את היינות באופן מסחרי אל מחוץ לאיטליה, מעשה שלא היה מקובל באזור באותה התקופה. הוא נעזר בקרובי משפחה שנותרו בנכר והמעשה צלח.
ג'יאקומו בנו של ג'ובאני המשיך לנהל את היקב בהצלחה. עקב הביקוש הרב ליינות וההתמקצעות בייצור היין התאפשר להם לייצר יינות מיוחדים (רזרב) מבצירים טובים במיוחד.
ג'ובאני בנו של ג'יאקומו קיבל לידיו את ניהול היקב בסוף שנות ה- 30. הוא נעזר בשני בניו: אלדו וג'ובאני.
בשנות ה-50 היגר אלדו לארצות הברית בשאיפה להקים יקב בקליפורניה בעזרת דוד שעסק בתחום הגסטרונומי. הניסיון לא צלח. אלדו מצא את עצמו מתגייס לצבא ארה"ב ומשרת במלחמת קוריאה. לאחר מכן הוא חזר לאיטליה.
ב- 1961 העביר ג'יאקומו את היקב לשני בניו. אלדו לא וויתר על החלום להקים יקב משל עצמו וב- 1969 הוא רכש את אחוזת "Favot" והקים את יקב אלדו קונטרנו.
כיום בניו (פרנקו, סטפנו וג'יאקומו) הם שמנהלים את היקב. ניכר כי לילדיו יש רצון עז להמשיך את המורשת. הניסיון, הידע וכמובן הטרואר מאפשרים להם להעביר מסר ברור במילים ובמעשים. המסר במילים הינו: הקפדה ללא פשרות על האיכות ושאיפה לייצר יינות בעלי חותם ייחודי ברור. לדעתי היקב מצליח ליישם זאת גם במעשים.
מספר פרטים טכניים:
– ל- Aldo Conterno יש כ- 250 דונם כרמים. ב- 50% מהם ניתן למצוא את זן הענבים האריסטוקראטי – הנביולו. ביתר ניתן למצוא: ברברה, דולצ'טו, שרדונה, קברנה סובניון ומרלו.
– הברברה הוא הזן השני בחשיבותו אחרי הנביולו. הוא עשיר בחומציות ודל בטאנין. חביות צרפתיות מיטביות עם הזן הזה. הן מוסיפות לו טאנינים וגורמות ליין להיות יותר מאוזן. אמנם ניתן לשמור אותו כשני עשורים אבל אחרי 5-6 שנים הוא מתחיל לאבד את האופי והרעננות.
– ה- Romirasco, Colonello, Cicala נחשבים ב- Aldo Conterno כ- cru. הם עוברים תהליכי ייצור דומים מאד. אותו עץ ופחות או יותר אותה התבגרות. ההבדל העיקרי ביניהם הוא בחלקות (סוג הקרקע, זווית לשמש, עומק שורשים, תת הקלונים וכדומה). אין הבדל מהותי באחוזי האלכוהול בין החלקות באותו הבציר אולם כן ניתן למצוא הבדל באחוזי האלכוהול בין השנים השונות.
– ה- Granbussia הוא למעשה השילוב של השלושה. לרוב (תלוי בבציר) היחס בבלנד הוא : 70% Romirasco ו- 15% Cicala ו- 15% Colonello.
– ה- Romirasco וה- Cicala נחשבים למונפול של Aldo Conterno, כלומר ליקב בעלות מלאה על החלקות בשם זה. לעומת זאת יש יצרנים מהאזור השותפים בחלקת Colonello . יש לציין שהם מכבדים את היקב ונמנעים מלקרוא ליין שלהם בשם הזה.
– לאחר התסיסה ושהייה של כמה חודשים במיכלים מועברים היינות לחביות עץ סלבוניות. הברולו הקלאסי ישהה בהן כ- 26 חודשים, ה- Cicala כ- 28 חודשים, ה- Romirasco כ- 30 חודשים וה- Colonello כ- 36 חודשים. תהליך ההתיישנות הוא ארוך ומאד יקר.
– מבחינת גיל הגפנים הממוצע – גפני ה- Barolo הקלאסי 25-30 שנה, גפני ה- Cicala בנות 40-45 שנה, גפני ה- Romirasco בנות 50-55 שנה וגפני ה- Colonello אף הן בנות 40-45 שנה.
– בניגוד ליינות רזרבה של יצרנים אחרים שהם בד"כ גדולים, מרוכזים ועוצמתיים, אצל אלדו קונטרנו אותם יינות הם עדינים ומורכבים.
ב- ספטמבר 2008 ביקרתי ב- Aldo Conterno. היה זה ביקור מוצלח ומהנה מאד. ג'אקומו (אחד מהבנים) קיבל אותנו בחום רב למרות שהביקור תואם ליום המנוחה של היקב. זכינו לנדיבות רבה גם ביינות שקיבלנו לטעום וגם במידע שזרם. בין לבין סיירנו במקום וקל היה להתרשם מגאווה היחידה שהוא מפגין. לדבריו מדובר במערכת שפועלת בצורה חלקה. כל מרכיב בה יודע את תפקידו. כל אחד מהבנים יודע מה האחר עושה אבל מוסכם שלא תהיה התערבות במעשי האחר. קבלת ההחלטות יחדיו והעדר הסודות הם שעומדים בבסיס התפקוד המוצלח. בסה"כ מדובר ביקב משפחתי והמשפחה היא ליבו של היקב.
במהלך השיחה דנו בכמה נושאים שאנסה להביא את עיקריהם (ללא סדר לוגי או כרונולגי):
– הוסבר לנו שהלוגו של היקב הוא למעשה צירוף של שני סמלים חשובים מהאזור: המבצר במונפורטה והכנסייה של בוסיה.
– במכוון הם מייצרים רק כ- 10% מיכולת הייצור שלהם. הרצון לאחסן את היין בדיוק כפי שהם רוצים מחייב זאת. הכלל החשוב מכל שהשאיר האב היה לא לשנות את תהליכי ההתבגרות וההתיישנות (aging) של הברולו. זו הסיבה שהם מקפידים לתת ליינות להתבגר זמן רב. ה- Granbussia לדוגמה ממתין ביקב כ-8 שנים לפני השיווק.
– הרבה מאמץ מושקע בכדי לתת ליינות ברולו את ההרמוניה והרעננות. להערכתם ב- 2004 הם התקרבו מאד למטרה.
– נושא ה"טוהר" של היין עלה מספר פעמים. לדוגמה החביות – בעיניהם לנושא זה חשיבות רבה. מקפידים שהחביות יוחלפו או לפחות "יגולחו" בפרקי זמן קבועים ויחסית דחופים (כל 3 שנים עושים shaving לחביות , כל 8 שנים מחליפים חביות). לטענתם היין יוצא נקי יותר בצבע ובטעם. אחת מהטענות שיש לחובבי היין כלפי היינות של היקב הוא שיש יותר מידי עץ ביין. נושא נוסף הקשור
ל"טוהר" הוא הניסיון להתאים באופן מקסימלי את נתוני היין המיוצר לנתוני הגוף כלומר שאיפה שאחוזי המים והמינרליות ביין יהיו כמו שיש בגוף האדם. לאחר בדיקת המספרים באינטרנט, אני מודה שלא הצלחתי כל כך להבין את הנושא.
– 80% מהכרמים שלהם נמצאים ליד בוסיה ו- 20% ליד ברולו.
מעט על בצירי הטעימה השונים:
באופן כללי הנביולו הוא זן ענבים שהמצב האופטימלי עבורו הוא שלקראת הבציר רצוי שיהיו הפרשים בין טמפרטורות היום לטמפרטורות הלילה. במידה וזה מתקיים, יש פוטנציאל טוב מאד ליין.
בציר 1999 – בין 1996 ל- 2001 היו מספר בצירים טובים מאד בפיימונטה. אחד מהם הוא 1999. בשנה זו הקיץ לא היה חם מידי. גשם ירד באוגוסט ומעט בספטמבר. כמתבקש הפרשי הטמפרטורות לקראת הבציר תרמו את שלהם.
בציר 2000 – שנה חמה יחסית ששיאה גל חום ארוך למדי באוגוסט. במהלך ספטמבר הטמפרטורות ירדו.
בציר 2001 – נחשב לאחד מהבצירים הגדולים כמו 1996 ו- 1999 שקדמו לו. הבדלי הטמפרטורות תרמו את שלהם.
בצירים 2002 – 2003 – היות ו- 2002 הייתה שנה מאד גשומה ו- 2003 שנה חמה בצורה קיצונית , הוחלט ביקב לא להוציא את יינות הברולו שלהם. איכות חומר הגלם נראתה לא מתאימה.
בציר 2004 – לאחר הבצירים המסובכים 2002 ו- 2003 אנשי היין באזור נשמו לרווחה. קיץ חם אבל לא חם מידי. בציר שנמשך במקומות שונים ובאופן חריג עד נובמבר עם הפרשי הטמפרטורות כמתבקש. נחשב לבציר עם סגנון הפונה לטעם הבינלאומי כלומר הטאנינים יותר מתוקים ועשירים. בציר שכולם יאהבו, מלא קסם וקל יותר מ- 2006. באותה השנה פגע ברד כבד וקרה בכרם ציקלה ולכן לא ייצרו באותה השנה את הציקלה וכמובן את הגראנבוסיה. בעקבות זאת חזרו לייצר את הרומירסקו (האחרון היה ב- 1993) וראו כי טוב.
בציר 2005 – השנה לא נחשבת לשנה טובה. גשמים בתקופת הבציר פגעו מאד ורק מי שבצר לפני הגשם הצליח לייצר יין טוב. משווים את הבציר ל-1988, 1998 ו- 2000. הוא נחשב לבציר שיינותיו יותר עדינים מאשר עשירים ובעלי גוף. היינות ב- 2005 פרחוניים יותר. יהיה מוכן הרבה לפני 2006.
בציר 2006 – למעט ברד שפגע במספר כרמים, לא נרשמו אירועים חריגים באזור מונפורטה ד'אלבה. קיץ חם שהביא לבשלות, גשמים במהלך אוגוסט וספטמבר ושוב הבדלי טמפרטורות בין יום ולילה. יינות הבציר בעלי עוצמה. אנשי פיימונטה אוהבים את הבציר היות ולטענתם הוא דומה להם: ישיר וחזק. ממה שטעמתי היין בהחלט קשה לשתייה.
היינות שטעמנו ביקב ב- 2008:
Bussiador, Langhe 2005 יין לבן, שרדונה, 14.5% אלכוהול. כל שנה חבית חדשה. המינרליות מורגשת בעיקר בזכות הקרקע של פיימונטה. למינרליות השפעה על אפטר טסט ארוך. מיוצרים 6000 בקבוקים. היין יחזיק מעמד טוב והוא יכול ללוות אוכל בצורה טובה.
Barolo 2004 יין קלאסי. בשל מזג האוויר והברד שפגע בחלק מהכרמים שלהם, היין הזה יוצר מכרם שלא נמצאת בבוסיה. לדעתו הם הצליחו לייצר יין הרמוני ורענן. הכרם שהפיקה את התוצאה הזו תמשיך לשמש ליין זה. לדעתו היין יחזיק מעמד לפחות 10 שנים. אהבתי. היין היה מאד מאוזן.
Colonello Barolo 2004 ארומה של נביולו. פתוח, פרחוני. יותר מורכב אבל גם יותר עדין מקודמו. לדעתי מהותית טוב ממנו.
Romirasco Barolo 2004 הכרם נמצאת בגבעה הגבוהה ביותר באזור. ג'יאקומו גאה מאד ביין הזה שמסמל את המורשת של המשפחה מ- 1873 ואחורה. הוא הראה לנו מסמכים היסטוריים הקשורים בחלקה הזו ובמשפחה. היין היה מעולה.
Grandbussia Barolo Riserva 2000 שנת 2000 הייתה שנה יותר "שמנה" והתאימה לטעם האמריקאי. המגזין האמריקאי Wine Spectator נתן לשנה את הציון 100 אם כי לא בטוח ש- 2001 איננה טובה יותר. ליין היה טעם ליקריץ ואגוזים. סוג של A class in a glass. לטעמי מעט צעיר וצריך זמן להתפתח.
היינות שטעמנו בטעימה בת"א ב – 2010:
Barbera Conca Tre Pile 2006 יוצרו בבציר זה כ- 20 אלף בקבוקים. מפתיע. היין היה נגיש, מאוזן, פירותיות טובה אם כי לי בלטה חמיצות. לא יין מורכב אבל יין שמתאים לקיץ. טוב לשתייה במהלך 5-6 השנים הבאות.
Romirasco Barolo 2006 יין צעיר. לשימור ארוך. האף מאד מתובל (spicy). חלק טענו שהוא רזה ומונוליתי וחלק טענו שהוא עצמתי ועם ריכוזיות טובה. יכולתי להסכים שהוא קשה לשתייה, טאני ויש בו הכול מהכול. הוא לא מנדנד וללא מתיקות בולטת או מעצבנת. לטעמי עדיין לא מוכן לשתייה.
Cicala Barolo 2006 אנשי פיימונטה אוהבים את הבציר. בשלב זה לא ניתן לקנות את היין אלא רק לטעום אותו במסגרות מוגבלות כמו הטעימה הנוכחית. כאמור לאב היה כלל שהם מקפידים עליו – לא לשנות את תהליך ההתיישנות של הברולו. ליין הספציפי הזה יש עוד כחצי שנה להיות בבקבוקים לפני שיוצע למכירה. רק לשם ההשוואה ה- Granbussia מ- 2006 אמור לצאת לשוק ב- 2014 (!). ליין יש יכולת השתמרות ארוכה. מדובר בברולו שהוא מלא בגוף, פירותי ולמרות השנה הקלאסית נגיש.
Barolo 2005 יין הבסיס של היקב. גפנים בנות 20-35 שנה. באף בשל יותר מ- 2006. חמיצות גבוהה. פחות חלק מקודמיו.
Colonnello Barolo 2005 באף פרחוני. מאוזן מקודמו. פחות חומצי ויותר מתקתק מקודמו.
Romirasco Barolo 2005 היו שציינו ריח של קוקוס (חטיף באונטי). היו אחרים שטענו שיש משהו בו תרופתי. מפולפל. הטאניות נותנת את האיזון. אמור להתפתח ולתת יותר בעוד 10 שנים. בהשוואה ל- Colonnello שהיה עדין יותר ומענג, הוא עשיר ומרוכז. לטענת הטועמים הוא הטוב מבין השלושה של 2005. אני לא התחברתי לאף אחד מהם.
Barolo 2004 אף פרחוני ומתחנף. מורכב אך יחד עם זאת רך ונגיש.
Colonnello Barolo 2004 פחות פרחוני באף מקודמיו. יש תחושה של הרבה פרי וסוג של מתיקות מדומה. מאד נשי ורך. יין עשיר עם חמיצות מעט בולטת.
(שלושת היינות האדומים האחרונים הוכנסו לדקנטר כ- 15 דקות לפני שהיינות נמזגו לכוסות. פרנקו ממליץ לעשות זאת לכל יינותיו היות וזה מאפשר את החמצון של כל היין.)
Cicala Barolo 2001 שנה טובה שבאה לידי ביטוי ביין. נגיש, אלגנטי, מאוזן, חמיצות טובה, עגול, חלק. היו שציינו שהוא לא רק פרחוני באף אלא גם בפה.
Colonnello Barolo 1999 רך, מאוזן, עגול, עשיר, חסר טאנינים. כנראה בשיאו אולי אפילו מעט מחומצן. לי הוא היה "חם" יותר מקודמיו.
Granbussia Barolo Riserva 2000 אף בשל מאד. יין טוב מאד. פרנקו מגדיר אותו כ- true expression of the area.
Bussiador, Langhe 2006 ליקב 3 הקטר של שרדונה. לאחר סלקציה רצינית הוא מייצר רק 6000 בקבוקים למרות שקיימת היכולת לייצר פי 4. היין הלבן מהווה בסה"כ 3% מהתפוקה הכללית. פרנקו מגדיר זאת אהבה יותר מעסק. היין עצמו מגיע מכרמים באזור בוסיה והוא 100% שרדונה. תהליך ההתיישנות שלו שונה מהברולואים. באף טוב (אגוזים, ערמונים) אם כי היה לי גם מעט מאובק. בטעם בהתחלה קשה, לא ברור ומריר. עם הזמן התרכך בכוס והטעם הפך להיות בין לימוני לדבשי.
לסיכום
יש להוריד את הכובע בפני "דרך היין" על הארגון. טעימה כזו היא ייחודית גם במונחים עולמיים. אין לי ספק שמעבר ליחסים העסקיים, גם ליחסים האישיים יש תרומה רבה והם שעוזרים ל-"דרך היין" להביא לארץ אנשי יין כדוגמת פרנקו.
נודע לי שכל הטעימות (שלוש ללקוחות בתשלום ושתיים לאנשי מקצוע מהענף) התמלאו מבעוד מועד. מתברר שיש בארץ רבים האוהבים יינות איטלקיים בכלל ואת יינות פיימונטה בפרט. הביקור שלי באזור הוכיח לי עד כמה קל להתאהב בחבל ארץ נפלא זה ובאנשיו.
בהמשך לשאיפה של המשפחה לייצר יינות מובחנים ובעלי חותם ברור, אני יכול לציין שבכדי לטעום את יינות Aldo Conterno צריך חושים חדים בכדי להבחין בהבדלים. ייתכן שככל שהיינות מתבגרים, כך ניתן להבחין בקלות רבה יותר בהבדלים שביניהם.
אם מדברים על איכות ותמורה לכסף, הברברה 2006 היה מפתיע לטובה (179 ₪ לצרכן).
אהבתי במיוחד את ה-רומירסקו 2006 למרות שהוא לא מוכן לשתייה בשלב זה. אני מצפה לראות מה יקרה עם יין זה בעוד כמה שנים (את הרומירסקו 2004 שטעמתי ביקב אהבתי במיוחד). יינות נוספים שהרשימו אותי היו הציקלה 2001 והגראנבוסיה 2000.