פורסם במקור באוקטובר 2010

עזבנו את אזור Gorges du Tarn ופנינו היו מועדות לכיוון Albi שאף היא יושבת על נהר ארוך זה. הדרכים ל-אלבי לא היו מהירות. היינו אמורים לנסוע כ- 120 ק"מ במשך כשעתיים. היות ולא רצינו להגיע לעיר מוקדם מידי, נסענו לנו לאיטנו ולהנאתנו.

כ- 20 ק"מ מ-Albi ראינו שלט המורה על Chateau du Bosc. בשלט היה גם כתוב שזהו בית ילדותו של הצייר טולוז לוטרק. היות ורצינו לבקר באותו היום גם במוזיאון טולוז לוטרק בעיר, העצירה בטירה נראתה טבעית ומתאימה מכל בחינה. כך עשינו. בכניסה זיהינו את הסמל של אותן טירות שהתאגדו תחת La Route des Seigneurs du Rouergue.

לאחר שצלצלנו בפעמון ידני שעשה רעש רב מספר פעמים, הגיעה לקבל את פנינו גברת מבוגרת. בדיעבד התברר ששמה Madame Nicole Bérengère Tapié de Céleyran . אותות השנים ניכרו במראה שלה אך מבחינת האנרגיות נראה שכוחה עוד במותניה והיא התרוצצה במקום כאיילה שלוחה. מחומר כתוב שקבלנו ממנה התברר שהיא בת הנינה של Raoul Tapié de Celeyran בן משפחתו של טולוז שירש את האחוזות עם מותו ב- 1901.

Chateau du BoscChateau du BoscChateau du Bosc

היו בקלסר פרטים רבים. את חלקם אביא כאן.

הטירה נבנתה ב- 1180 והייתה שייכת למשפחת Bosc, משפחה מכובדת מאד ובעלת נכסים ששאבה את כוחה באמצעות תמיכתה ונאמנותה למונרכיה. במהלך מלחמת מאה השנים חלק מהטירה נהרס אך במאה ה- 15 היא שופצה. ב- 1844 מת אחרון הבנים שהיה אמור לרשת אותה והטירה עברה לבת הצעירה Louise אשר נישאה ל- Léonce Tapié de Celeyran.

Henri Toulouse Lautrec היה בנם של Alphonse de Toulouse Lautrec ו- Adèle Tapié de Celeyran. נישואים בתוך המשפחה (דודנים ראשונים) היו מקובלים בקרב האריסטוקרטיה מתוך כוונה לשמור על נכסי המשפחה שהיו יכולים להתפזר בשל ירושות. הצרה שהתבררה עם השנים הייתה שנישואים כאלו הובילו למחלות גנטיות בקרב צאצאי המשפחות. ל-אנרי היה אח אחד והוא מת בגיל שנה. גם הוא עצמו סבל מבעיות בצמיחה ובהתפתחות, דבר שהניע אותו להישאר ספון בבית, לאייר ולצייר. את הציור עודדו אביו ודודו שהיו אף הם ציירים חובבים.

אנרי מת ב- 9 בספטמבר 1901 לאחר שסבל ממחלות גוף ונפש ומאלכוהוליזם.

Chateau du BoscChateau du BoscChateau du Bosc

בעבור 6€ למבקר קיבלנו סיור בטירה עצמה. בתחילה ע"י Madame Nicole Bérengère Tapié de Céleyran שמיעטה לדבר אך עמדה לידנו בסבלנות רבה וענתה בצרפתית אם שאלנו שאלה כלשהי. אח"כ הגיעה מדריכה שלא ברור לי הקשר שלה למשפחה. אף היא הייתה סבלנית וקשובה. הביקור שבתחילה חשבתי שיארך זמן קצר התפתח לביקור משכיל ומהנה. הרבה מאד סיפורים מעניינים עלו במהלכו: על אנרי, ילדותו ומעשיו, על הקשר המיוחד בינו ובין אימו, על הקשר המשפחתי הרחב, החם והקרוב של כל חלקי המשפחה.

Chateau du Bosc

חפצי האומנות ובמיוחד שטיחי הקיר היו יפים ושמורים. ההשתמרות הטובה הפתיעה אותי והעליתי את השאלה כיצד האחוזה שרדה את המהפכה הצרפתית. התברר שהמשפחה הייתה אהודה בקרב איכרי האזור שהם בעצמם הגיעו והגנו בגופם על המקום מפני הפורעים. סיפור נדיר ויוצא דופן. באחד החדרים ראינו גם את ציוריו / שרטוטיו של אנרי כשהיה בן פחות מ- 10. בחדר אחר, חדר הילדים, היה לוח שעליו סימנו את גובהם של ילדי המשפחה. עברנו בחדרים נוספים כמו חדר האוכל, חדר התפילה הקטן, חדר ההסבה ועוד. היה אף חדר שאנרי צייר בו על הקיר.

Chateau du Bosc

חדר ההסבה בו התכנסו כל בני המשפחה

Chateau du Bosc

הרישומים של אנרי עד גיל 10 וחפצי ילדים (ספרים, צעצועים, בגדים) שהונחו בחדר האם

Chateau du Bosc

הקיר בחדר הילדים עליו סימנו הילדים את גובהם. ניתן להניח שאנרי לא אהב את הקטע הזה כלל

 

 

 

 

 

 

מהביקור הבנתי שאנרי היה איש רגיש, עם סוג של הומור/ציניות ודק הבחנה לפרטים. הגורל התאכזר אליו מהבחינה הבריאותית אבל היה לו מזל בהיותו בן למשפחה אמידה ותומכת. עם גיל ההתבגרות התברר שיש לו בעיות גדילה והוא לא צומח כשאר הילדים. בגיל 14 הוא שבר את רגליו בהזדמנויות שונות. דרך התאונות הובן שמבנה העצמות שלו שונה. רגליו הפסיקו לצמוח למרות שיתר גופו התפתח כרגיל. לא נמצאה עבורו אף תרופה או טיפול מתאימים והוא כידוע, נשאר נכה ונמוך כל חייו. אלמלא הפגם הוא היה אמור להתנשא לגובה של 1.90 מ' בדומה לדודו אבל הוא נותר נמוך כ- 1.50מ'. בעידוד בני משפחתו הוא התמיד בציור, למד ובשלב מסוים השתקע בפריז ופתח שם סטודיו. על התקופה בפריז לא הרחבנו וקפצנו לסוף חייו בו אימו טיפלה בו במסירות רבה בבית הגדול ב- Malromé שליד בורדו כשהוא משותק ולאחר שעבר שבץ מוחי.

סיפור עצוב של צייר פורה. אימו שהקימה את המוזיאון עשתה זאת היות ואיש לא רצה לקנות את ציוריו.

קתדרלה Sainte Cécile ב- Albi

קתדרלה Sainte Cécile

לאחר שנפרדנו לשלום , נסענו ל- Albi. הגענו לעיר וליעדנו בקלות יחסית. לאחר התארגנות קלה יצאנו אל העיר להספיק לראות אותה באור יום.

נכנסנו לקתדרלה Sainte Cecile. בעבור 3  € למבקר ניתן להיכנס לחלק נפרד בו יש מוזיאון קטן של אוצרות המקום (דליל למדי). כמו כן ניתן לערוך סיור קטן בחלק המופרד של הקתדרלה. לדעתי חבל על הכסף והזמן. אם זו הקתדרלה היחידה שמבקרים בה אז בכיף, אחרת אני לא רואה סיבה מיוחדת לכך. מיופיה של הקתדרלה ניתן להתרשם גם בחוץ וגם בחלק החופשי.

Sainte Cécile ב- AlbiSainte Cécile ב-Albi

לאחר מכן הלכנו למוזיאון טולוז לוטרק. שם כל אחד שילם 5.5 € כדמי כניסה. הביקור במוזיאון היה נחמד מאד. המוזיאון אינו גדול ונוח להסתובב בו. אני משוכנע שלרקע שקיבלנו בתחילת היום היה משקל בהנאתי. כשהבטתי בתמונות, שני נושאים בלטו: הראשון – למרות חייו הקשיים , הציורים שהוצגו נצבעו בצבעים שמחים ואופטימיים; השני – אנרי כיבד נשים. לא משנה אם צייר את אימו או את דודתו או את הצעירות יותר והצעירות פחות בבית הבושת, כל הנשים הוצגו בכבוד הראוי עם המון רגישות לניואנסים.

מוזיאון טולוז לוטרק ב- Albi

מבט אל הכניסה למוזיאון טולוז לוטרק בכיכר Sainte Cécile

מבט אל הנהר Tarn ב- Albi

מבט אל הנהר Tarn

Palais de la Berbie ב- Albi

מבט אל Palais de la Berbie

 

 

 

 

 

 

 

בדרך חזרה למלון התפנקנו בחצי גופרה עם שוקולד נוטלה שהייתה טעימה מאד. אמנם הגופרה המתינה לסועד ורק חוממה אבל בכל זאת היא הייתה פריכה וממכרת. ארוחת הערב שלפנינו הכריעה את הכף ונמנענו מהזמנת מנה נוספת.

יש לציין שבעיר יש יחסית מעט אטרקציות תיירותיות. לנו זה היה הביקור השני בתקופה קצרה והרגשנו שמיצינו. הביקור במסעדה היה כחותם מושלם לזיכרונות נעימים מהעיר.

Albi בלילה