המסעדה הסינית לונג סינג פועלת מ-1982. במשך רוב ארבעים שנותיה היא שכנה בתחילת רחוב אלנבי בת"א. ב- 2016 היא עברה למשכן חדש כ- 250 מטר במעלה הרחוב. עם המעבר כתבתי עליה באריכות.
במסגרת ביקוריי ב-"מסעדות הוותיקות שכבר לא בכותרות", החלטתי לשוב גם אליה.
יש לציין שהמסעדה נפתחה ומופעלת על ידי משפחה סינית אותנטית ויושבים בה מעת לעת גם סועדים מהמזרח הרחוק. היות ולא ביקרתי בסין אין לי אפשרות לדעת עד כמה היא באמת קרובה למקור.
מבחינת המראה, לונג סנג נראית כמו הקלישאה של המסעדות הסיניות. הגוון הדומיננטי הוא אדום-כתום. בין פריטי העיצוב הבולטים ניתן למנות פנסים סיניים גדולים, תמונות המזכירות תחריטים יפניים, אותיות סיניות מוזהבות על רקע אדום ואקווריום. בשונה מביקורי הקודם יש כיום למסעדה חלק חיצוני מקורה, ייתכן שמדובר בסגירת חורף בלבד.
בתחילה הערב היינו לבד. בהמשך יצטרפו מספר סועדים מצומצם. תפוסה לא מעודדת כאשר מדובר ביום חמישי בערב. רעשי הרקע הבולטים הגיעו מהעוברים והשבים מחוץ למסעדה. במסעדה עצמה היה שקט.
את השירות קבלנו מגברת בגיל העמידה שדברה עברית. בתחילה היא הייתה מעט קצרת רוח אך בהמשך התרככה ואף חייכה. בסך הכול השירות שקיבלנו היה יעיל וטוב. תמיד הייתה לי תחושה שיש ברקע הבדלים תרבותיים המשפיעים גם על האווירה והשירות.
ל-לונג סנג שני תפריטים. האחד אדום והשני שחור. האדום בעברית ובאנגלית הוגש עם הישיבה. השחור הוגש רק לאחר שביקשנו. הוא כתוב באנגלית ובסינית. שני התפריטים ארוכים ובמידה לא מבוטלת חלקים בהם נראים דומים. עם זאת ידוע שהתפריט השחור בעל אוריינטציה שאינה מתאימה בהכרח לטעם הישראלי הממוצע ויש בו מנות חריגות או חריפות במיוחד המסומנות בכוכבית. הניווט בין שני התפריטים היה מעט מורכב. כל ניסיון שעשינו לקבל עזרה מהגברת נתקל במשפט "תבחרו מה שאתם אוהבים". בסופו של דבר החלטנו לא לקחת סיכונים ולהיצמד לתפריט האדום. לזכותה של הגברת יש לציין שהיא ניסתה להניא אותנו מלהזמין את כל מה שהזמנו. "הזמנתם יותר מידי אוכל", היא חזרה ואמרה. כמובן שלא יכולתי להסביר לה שההזמנה העודפת נועדה לבלוג. עניתי שיהיה בסדר ומקסימום נארוז את מה שיישאר. כשבקשתי לארוז היה לה מבט מנצח. "אמרתי לכם" היא אמרה בחיוך.
פתחנו בשני מרקים מהתפריט האדום. המרקים בתפריט השחור מעט שונים ויקרים יותר. לדברי הגברת מדובר במנות גדולות מאלה שבתפריט האדום ולכן וויתרנו.
מרק כופתאות נוסח סצ'ואן (16 ₪)
שתי כופתאות מאודות גדולות ממולאות בתערובת על בסיס בשר עוף נחו בציר עם מגוון ירקות (גזר, פרחי כרובית, ברוקולי ורצועות כרוב). הכיסונים היו טובים והמילוי שכלל גם ג'ינג'ר היה טעים. קצת קשה לאכול כיסון גדול במרק חם בקערית קטנה אבל הסתדרנו. הציר היה מלא טעם.
מרק חריף חמוץ (16 ₪)
בנוסף לחתיכות עוף וחתיכות ביצה טרופה היו במרק גם פטריות, גזר ויתדות ג'ינג'ר. למרות שמו, המרק לא היה חריף במיוחד. הייתה בו חמיצות נעימה שאוזנה עם פיקנטיות. הפטריות נראו מקופסה, כל כך מתחבר עם מה שהיה מקובל פעם.
למרות ששני המרקים שונים זה מזה, אופיים וטעמם היו מאד דומים למה שזכרתי מהעבר. הפעם מרק הכופתאות היה מוצלח יותר ממרק החריף חמוץ. הוא היה פחות כבד ותחושת השמנוניות בו פחות בלטה.
ספייריבס חמוץ מתוק (108 ₪)
הצלעות נחו על מצע של חסה. הכמות הייתה נאה אבל לא גדולה. הבשר היה רך והתפרק בקלות מהצלע. חתיכות השומן היו נוכחות. הרוטב הסמיך והמעט דביק היה מאוזן. מנה קלאסית של ספייריבס.
מנת אורז מטוגן (9 ₪)
באורז שולבו "פתיתי" ביצה מטוגנת ומעט ז'וליינים של ירק בעיקר גזר. האורז נעשה אחד-אחד אם כי לא היה בו אקסטרה תיבול. טעמי הטיגון הורגשו אבל זו מנה שמטרתה לקלוט טעמים ממקור חיצוני.
ברווז פקין (128 ₪)
מנת ההרכבה כללה ברווז שנחתך לרצועות שהונחו על חסה, ירקות חתוכים (פלפל ירוק, פלפל אדום/גמבה, מלפפון ובצל ירוק), קרפים דקיקים שכוסו בניילון שלא יתייבשו (הוסר לצילום) ורוטב הוי-סין. ביקשנו וקיבלנו רוטב חריף.
הברווז לא נעשה בדרך המסורתית המייגעת ( ניפוח העור, הפרדתו, הגשת החלקים השונים וכו'). העור לא היה מספיק קריספי. עם זאת למרות הסחוס ונתחי השומן הוגשה כמות מכובדת מאד של בשר שהיה רך ונקי מעצמות. הצבע והריח העידו שקורמל. החביתיות היו דקיקות מאד והוגשו ביד נדיבה. הן התקררו די מהר אך לא איבדו מהאלסטיות שלהן. חיבור של מספר ירקות, שנחתכו לרצועות יחד עם הבשר והרוטב מעל אפשרו גלגול של הקרפ ואכילה יחסית נוחה. הרוטב היה טעים. משום מה אני נוטה להאמין שהוא קנוי ולא נעשה במקום. הירקות הוסיפו גם מרקם וגם גווני טעם חשובים. אכלתי בעבר את המנה הזו. ההגשה והטעמים נשארו כפי שזכרתי אותם.
צ'ו מיין בקר (78 ₪)
הגרסה המקומית של צ'ו מיין אינה של אטריות מוקפצות אלא של תערובת (במקרה שלנו בקר וירקות) מוקפצת המלווה בכמות מכובדת למדי של רצועות בצק רחבות מטוגנות ופריכות מאד. הירקות כללו גזר, בצל ירוק, בצל לבן וסגול, רצועות כרוב, פרחי כרובית, גמבה ונבטים. נתחי הבקר היו דקים, רכים וסבבה לגמרי. הירקות הוסיפו טעם ופריכות. כמו קודמותיה, מנה שתתאים לכל חך.
עם החשבון קבלנו צלחת עם מספר חתיכות מלון מתוקות וטעימות.
לסיכום
הפעם בחרנו במנות מהתפריט האדום. אף מנה לא הייתה חריגה בטעמיה או במרכיביה. עם זאת יצאתי מ- לונג סנג עם תחושה שקבלתי את מה שציפיתי לו. כמי שמלווה את המסעדה למעלה מ- 30 שנה, נדמה כי הזמן כאן עצר מלכת. קצת נוסטלגיה גם אם היא קולינרית אף פעם לא מזיקה.
לונג סנג
רחוב אלנבי 44 תל אביב
טלפון: 03-5163769
דף פייסבוק (כולל צילום התפריטים)
דף פייסבוק נוסף
כרגיל מהנה ומקצועי- הפלפל החריף הממולא חריף כמו בגיהינום וממכר. אוכלים- בוכים מהחריפות- קצת מיים קרים-וחוזר חלילה
חן חן.
בפעם הקודמת אכלנו את מנת הפלפלים הירוקים החריפים. המנה הייתה חריפה למדי אבל לא בצורה מוגזמת.
פה ושם סועדים כתבו שהם נתקלו במידת חריפות שונה בהזדמנויות שונות. נטען שזה נובע ממידת החריפות של הפלפלים הירוקים עצמם.
איך אני אוהבת נוסטלגיה אנחנו כן פוקדים אותה מעת לעת שמתחשק מונסדיום
סתאם באמת סינית כיפית מה שמצפים זה מה שמקבלים חבל שאין עוד כמוה
עשית חשק לברווז וספריבס
מסכים, יש בה משהו שעונה על הציפיות.
תוכל להתייחס למחירים ? הספייריבס והפקין דאק יקרות. התמורה טובה למחיר ?
על פניו יש מנות , כמו אלה שציינת, שנראות יקרות למסעדה כזו שהיא עממית ולא טרנדית. מצד שני כמו שכתבה נועה, המנות גדולות. מצד שלישי אפשר בהחלט לבחור מנות זולות יחסית (רוב המנות העיקריות בתפריט האדום הוא סביב 70-80 ₪) ונאות בגודלן.
קשה להכליל ולקבוע עלות-תועלת (VFM), זה ערך סובייקטיבי. בסוף הערב בלונג סנג הרגשתי די סבבה עם התמורה שקיבלנו.
ואאוו הזכרת לי נשכחות. ממה שאני זוכרת מנות גדולות ורובן לא יקרות.
לאחרונה הייתי בסינית בנווה שאנן. התפריט מאד גדל וכולל הרבה פרות ים ו גם כרעי ברווז מזוגגים אבל המנות למעט אלו של הנודלס יקרות והסביבה לא מזמינה לעומת אלנבי שהפך להיות רחוב יותר ידידותי בשנים האחרונות.
שבת שלום
המנות שאכלנו היו נדיבות, לראייה ביקשנו לארוז.
רחוב אלנבי ממשיך להשתנות גם כעת יש עבודות תשתית בקרבת מקום. הוא מאד שונה ובוודאי בטוח יותר בהשוואה לתקופה שבה מסעדת לונג סנג החלה לפעול.
לגבי הסינית ב-נווה שאנן, שמעתי שהמקום השתנה. הזוג המבוגר שהקים/הפעיל אותו חזר לסין וכיום הוא מופעל על ידי אחרים. אני לא מכיר את נווה שאנן בשעות החשיכה אבל במהלך היום לא הרגשתי בו מאוים.
עשית לי חשק לפקין דאק כהלכתו האם יש מקום שאתה מכיר למנה הזאת יותר טובה מפה או שזאת טובה מספיק?
לא מכיר מקומות אחרים בארץ שמגישים ברווז בנוסח פקין. בזמנו בבית הסיני ברחוב בוגרשוב הגישו גרסה של המנה אבל לדעתי כבר לא מגישים אותה שם יותר. נדמה לי שגם היה אצל הסיני בנווה שאנן אבל אני לא בטוח.
לגבי המנה עצמה, פקין דאק הכי קרוב למקורי שאכלתי היה בלונדון ב-סוהו. הגרסה של לונג סנג היא סוג של פשרה. עם זאת באין אפשרות אחרת נגישה שאני מכיר , זו גם אופציה.
דווקא את לונדון אני מכיר מצויין ויש מקומות יותר טובים מהסוהו בכל מראה תודה על ההמלצות.
אמיר מרגולין: אשמח להמלצות לפעם הבאה .
אם אני זוכרת נכון,מסעדת פקין בצפון רח' דיזנגוף,עדין פתוחה מגישים שם את המנה