פורסם במקור בנובמבר 2014.

מזה מספר חודשים שמה של מסעדת " שראבּיכּ " בכפר ראמה עולה שוב ושוב בקרב מכירים וידידים. סקרנותי לגבי המסעדה הגלילית הלכה וגברה. הוחלט לעשות מעשה ולהצפין אל הכפר הידוע גם בשמן הזית שלו.

לשמחתנו הדרך ל- שראביכ בראמה לא הייתה מסובכת. גם את המסעדה מצאנו יחסית במהירות בזכות עזרה של עובר אורח. אמנם יש שלט ברחוב המורה על כביש הירידה אל המסעדה אבל הוא קצת נבלע בשל גווניו הבהירים.

עוד לפני שנסענו יכולתי ללמוד לא מעט על שראביכ ועל יעקוב חיאט, האיש המזוהה עם המקום. ברשת מרבים לספר את סיפורו היות והוא חולק אותו עם כל מי שמוכן להקשיב: יעקוב, היה עובד סוציאלי מסור במשך שנים רבות. הוא בן למשפחת עקורים מאיקרית שביום שיורשה לחזור ולבנות שם את ביתו, יעזוב הכול ויגשים את משאת נפשו. בינתיים הוא החליט להגשים חלום אחר ולפתוח מסעדה עממית בקרבת ביתו. הוא אינו מסעדן ולא למד לבשל באופן מקצועי אבל יחד עם ראדה אשתו הוא מביא את שפעת פרי השדה לאורחים הנקרים בדרכו. אחת מאהבותיו הגדולות משחר נעוריו הייתה ללקט עשבי בר (מאכל ותבלין) והוא נחשב למומחה בנושא. הוא יוצא אל השטח בשעות המוקדמות של הבקרים ובימי שני המוקדשים לכך. זו הסיבה שהמסעדה הקטנה סגורה בימי שני.

מיקומה של המסעדה בחניון של מבנה דו קומתי ופשטותה שלא לומר דלותה הוא נתון שיש לקחת בחשבון. בחלל היו מספר קטן של שולחנות פורמייקה, מקרר משקאות, אהילים בצורת כדור, דלפק, ויטרינה ופתח גדול אל המטבח. יש לציין לטובה את הניקיון והסדר.

הירידה שאינה בולטת ל-שארביכשראביכ בכפר ראמה

לא קשה לחוש את הדיסוננס בין המחשבה על יעקוב משוטט ומלקט את הצמחים בשדות הפתוחים לבין החלל הקטן והסגור שאם מביטים ממנו החוצה רואים בעיקר בטון.

בזמן שהגענו חיכו שלושה מקומיים לקחת Take Away . בהמשך יתחלק החלל באופן מטפורי לשני חלקים, בצד אחד "תיירים" כמונו ובצד השני מקומיים. הרגשתי שאת עיקר האנרגיה משתדל יעקוב להשקיע בצד של ה-"תיירים". בהקשר זה מעניין לציין שהתפריט על הקיר כתוב בעברית בלבד.

התפריט של שראביכ בכפר ראמה

כאשר יעקוב בא לקחת מאיתנו הזמנה, הוא התיישב על כיסא לצדנו. כששאלתי אם הגשמים שירדו בסוף השבוע הניבו את תנובת השדה הראויה הוא התנצל וציין שעדיין לא. הוא מחכה בקוצר רוח ל-לוף ולפטריות הבר. בתחילה, כנראה בשל שעת הצהריים המוקדמת, הרגשתי שהוא מנסה לכוון אותנו לארוחה קלה בסגנון חביתת ירק וחומוס אבל אנחנו משכנו לכיוון אחר. כשמנינו את הסלטים שנרצה להזמין, הרגשתי שוב שהוא מבקש לעצור אותנו אבל אנחנו בשלנו. בסוף הוא התרצה ואמר שמקסימום נארוז את מה שלא נוכל לסיים.

בסיכומו של דבר הזמנו מנה עיקרית זוגית שלפניה יגיעו חומוס, קובה בשרי אחד להתנסות ומספר סלטים ותבשילי המקום.

לצידנו עמד מתקן מים מינרליים ועל השולחנות היו כוסות חד פעמיות. שאלתי אם זה בסדר למזוג לעצמי מים מהמתקן. יעקוב הסתכל אלי במבט רך וחייך. בהחלט, אין שום בעיה.

לשולחן הוגשו מלפפונים חמוצים, לפת כבושה וזיתים דפוקים. אף אחד מהם לא היה מסעיר. אט אט החלו לזרום הסלטים שנבחרו.

לחומוס החמים שלווה בגרגירים היה ריח נעים. הוא צעק טריות. מרקמו היה מיוחד, מצד אחד דחוס מצד שני רך ו"יורד" בקלות. מבחינת הטעם הוא היה עדין ולא תוקפני. לצידו הוגש מטבל פיקנטי שכלל גרגירי פטל בר. הרוטב הוסיף נוכחות מעניינת ושילוב טעמים של חריפות לצד מתיקות וחמיצות. פתיחה מצוינת.

יש לציין שלא קיבלנו וגם לא ביקשנו פיתות. ייתכן שהייתה הסכמה שבשתיקה שהן עלולות להכביד.

חומוס ב- שראביכ בכפר ראמה

נתחי חציל מטוגנים עם טחינה – החצילים היו בשרניים ונעדרי מרירות. למרות מראה הטיגון המאיים הם לא היו שומניים. הטיגון יצר מעין מעטפת פריכה ונעימה. הטחינה הייתה מעט סמיכה ונוכחת. בתפריט נכתב שהחציל מלווה ברוטב רימונים. אני לא בטוח במאת האחוזים שזה הרוטב שליווה את המנה אבל אני כן בטוח שהרוטב שליווה את המנה היה בעל מתקתקות עדינה.

נתחי חציל מטוגנים עם טחינה בשארביכ

חציל שלם שנעשה על האש לווה בטחינה, שמן זית, רוטב פטל ועלי מנטה. למרות ההגשה הלא כל כך אסתטית המנה הייתה טעימה. החציל היה בשרני, נעדר מרירות ולווה בטעמים בעלי גוון חמצמץ נעים.

בין שתי מנות החציל זו זכתה בעיני ליתרון קל.

חציל שלם עם פטל ומנטה ב-שארביכ

עלי גפן ממולאים בבורגול שהוגשו חמים היו כנראה קודם באיזה רוטב אדמדם (עגבניות ?) שרק שרידיו נותרו עליהם. שוב הורגשה יד עדינה מאד כאילו מלטפת. עלי הגפן קיבלו פריכות באמצעות טיגון. שובל עדין של חמצמצות ליווה אותם. אהבתי.

פרחי כרובית מטוגנים עם טחינה. לטעמי חלקי הכרובית טוגנו במידה מדויקת. הם הוגשו ברוטב טחינה סמיך אבל הגיבור העיקרי לדעתי היה רוטב המנדרינות בתחתיתן. הרוטב לקח את המנה לכיוון אחר, רענן מאד. הוא העצים את המנה.

עלי גפן ופרחי כרובית ב- שארביכ

במיה ברוטב שום ולימון – ה-במיה הייתה עשויה כהלכה. היא הייתה עדינה ולא רירית ולוותה ברוטב סמיך וטעים שעטף את התרמילים.

קובה עם בשר – ה-קובה הייתה אוורירית ונעימה למאכל אבל דווקא כאן העדינות בתיבול הפכה אותה לכמעט ולא נוכחת.

במיה וקובה ב-שארביכ

סלט עלים שכלל, בין היתר, עולש, מנטה, גרגירי רימון, בצל סגול ופירות עץ האלה הארץ ישראלית. במקרה זה הדעות בשולחן נחלקו. לטעמי הסלט היה חד גוני ומריר מידי. בצד השני היו קריאות התפעלות. בסופו של דבר הסלט הגדול חוסל אבל לא בעזרתי.

10

מסאחן (על הלוח מסככן) – על מעין פיתה שנאפתה בטאבון בגודל של פיצה משפחתית הגיעה תערובת מצוינת של קרעי עוף, בצל וסומאק. אחת משכיות החמדה של המנה הייתה הלחות הנעימה שלה. העוף לא היה יבש כלל והבצלים עם התבלינים העשירו את הטעמים. הפיתה שהייתה לחה אך יציבה הפכה את המנה למשביעה מאד. כנראה זו הסיבה שוויתרו בשבילנו על הפיתות בתחילת הארוחה.

מסחאן ב-שארביכ

קפה שחור ללא סוכר לצד חלבה ומעין קונפיטורה בניחוח אניס שהכילה תאנים, אגוזים וצנוברים מעשה ידיה של אמא של יעקוב היוו את הפינאלה לארוחה מוצלחת.

המחיר ששילמנו על כל המוזכר לעיל היה 130 ₪

12

לסיכום

הביקור ב-"שראביכ" הרגיש כאילו התארחתי בביתו של אחד מבני הכפר. הייתה באוויר תחושה של הכנסת אורחים. הכול היה שלוו ורוגע. אפילו האוכל זרם אל השולחן בקצב מתון. אני מניח שבשעות לחץ כמו סופי שבוע הדברים משתנים. גם היד שהכינה את האוכל עשתה רושם של יד בוטחת ורגועה. מדובר ביד שהצליחה להגיש לנו אוכל שונה מהמוכר לי ושהיה עדין אך נוכח. יתרון נוסף שהאוכל לא הרגיש שומני ויצאנו שבעים אך ללא הרגשת הכבדות למרות כמות האוכל.

חשוב לזכור שמדובר במסעדה עממית נעדרת יומרות. יחד עם זאת הציפיות שהצטברו אצלי לקראת הביקור התממשו כמעט במלואן.
הגשמים הצפויים מעוררים בי שוב את הסקרנות לדעת מה יעשה יעקוב עם התוצרת החדשה שתניב לו האדמה.

 

אוכל . . .

תפריט יין : אין

שירות :   . . .

אווירה . .

כללי :   . . .

 

שראביכ (יעקוב חיאט)
כפר ראמה
שמאלה בכיכר של הכניסה המזרחית לכפר (כביש 864).
ניתן להחנות ברחוב או לרדת לחניית המבנה הנמצא כ- 50 מטר מהכיכר.
04-9995768
050-9110230