אחד העם אחד [נסגר]

* המסעדה נסגרה * 

לפני כשלושה חודשים פתחה מיכל אנסקי את מסעדת "אחד העם אחד". המסעדה החדשה, הראשונה בבעלותה, קמה בפינת חמד מוכרת בנווה צדק.
אנשי הפרסום ויחסי הציבור היעילים של המקום החדש דאגו להבליט את הרזומה של מיכל אנסקי : "יזמית שוק האיכרים הראשון בישראל בנמל ת"א, מחלוצות מהפכת ה- Farm to table בישראל, בעלת תואר שני במדעי הגסטרונומיה, וכמובן, שופטת מאסטר שף".
הפתיחה של "אחד העם אחד" עוררה ציפיות. עם תחילת הפעילות החלו להצטבר גם ביקורות פושרות ואף שליליות. אפילו הטוקבקיסטים לא טמנו ידם בצלחת. לזכות אנשי "אחד העם אחד" בכלל ומיכל אנסקי בפרט יש לומר שהם שידרו עסקים כרגיל. אני, בכל אופן, לא נתקלתי בדברי תוכחה מצידם על היחס "שזכו" ועל הדברים הקשים שנאמרו עליהם אשר בוודאי לא היו לרוחם.

החלטתי שאגיע למסעדה לאחר שהרוחות יירגעו מעט וכך עשיתי.
לא הייתה בעיה להזמין מקום מהיום להיום. גם במהלך הערב התמונה לא השתנתה והלקוחות לא היו רבים. לעתים אף היה נדמה שמספר אנשי הצוות גדול ממספר הסועדים. עם זאת יש לציין שבהחלט ייתכן שהסיבות לדלילות הקהל אינן קשורות לביקורות אלא לתקופת החגים בה אנו נמצאים ו/או למועד ביקורנו שהיה ביומו הראשון של השבוע הנחשב ליום חלש בעולם המסעדות.

ל-"אחד העם אחד" מספר חללים. כולם נעימים ומעוצבים בקפידה. הרצפה מכוסה בעץ כפרי. בחלק מהקירות נחשפו הלבנים. הכיסאות בגווני כתום או תכלת היו נוחים לישיבה. השולחנות היו גדולים מספיק ומרווחים. לאחר מספר התנסויות לא חיוביות במקומות אחרים עם תאורה חלשה וסאונד חזק, כאן התאורה הייתה טובה וכששוחחתי עם נותני השירות או עם שותפי לארוחה לא הרגשתי צורך להלחם במוזיקה שהתנגנה ברקע. גם המיזוג עבד היטב. סידורי פרחים גדולים היו מפוזרים מסביב וסידורי פרחים קטנים על השולחנות. פה ושם פוזרו ספרים וכלים כלאחר יד. הערה אחת קטנה, חבל שהמלח הגס והפלפל השחור היו על השולחן בתוך פנכות פתוחות. במקרים כגון זה אני לא יכול שלא להרהר במספר הסועדים שנעזרו בתבלינים. כפית קטנה או כמובן מטחנה היו נעימים לי הרבה יותר.
המתחם של "אחד העם אחד" כולל בנוסף למסעדה מרכיבים נוספים: בכניסה ממוקמת מעדנייה, לצדה נמצא בר נלסון ששמו הוא מחווה לרפי נלסון ומאחור נמצא חדר פרטי גדול, אליו הצצנו מבעד לחלונות הגדולים בדרכנו חזרה אל המכונית.

המעדנייה בכניסה

צילום החדר הפרטי מהרחוב.

ראוי לציין שהשירות שקיבלנו היה ברמה טובה מאד : קנקן גדול של מים קרים עם קליפות מלפפון הוגש לשולחן מיד עם הגיענו והמים נמזגו לכוסות יחד עם ברכת ערב טוב ; ההתייעצות עם המלצרית בזמן הזמנת המנות הייתה נינוחה ונעימה ; בזמן שהצצנו בתפריט היין , הגיעה מלצרית עם דגימה של יין הבית הנקרא היין של מיכל (נעשה ביקב פלטר). היא הציעה לנו לבדוק את היין אולי הוא ימצא חן בעינינו ונזמין אותו ; המנות יצאו בסדר ובקצב שביקשנו ; כל שאלה וכל בקשה נענו בצורה מסבירת פנים ; בכל רגע נתון היה מישהו מבין אנשי הצוות שתצפת לעברנו. אם הבטתי אחורה (ישבתי עם הגב אל הכניסה), מיד התייצבו לידי נותן או נותנת שירות לספק את מחסורי. אמנם כל אלה אמורים להיות חלק אינהרנטי מהשירות הניתן במסעדה, בכל מסעדה, אבל לצערי במקומות רבים אין זה כך.

התפריט, בניגוד לשפע הגירויים מסביב, צנוע גם במספר המנות וגם בתיאורן. הוא הכיל תשע מנות ראשונות, אחת עשרה מנות עיקריות וחמש מנות קינוח. בשלוש מנות הופיע הסימן V. לשאלתי הוסבר שאלו הן מנות שניתן להתאימן לטבעונים. על הסף התפריט נראה בנאלי וללא בשורה. בכתבות התדמית מוזכרים מקורות ההשפעה השונים שהביאו ליצירת התפריט: נאמר שהוא מתכתב עם האוכל של האמא והסבתא של מיכל; נאמר שהוא מתבסס על תוצרת מקומית ויש בו ביטוי לקשר ישיר עם החקלאים בדומה לשוק האיכרים בתל אביב; נאמר שהוא אוכל ישראלי, שהוא אוכל יהודי על שלל העדות ויש בו גם השפעות פלסטינאיות; נאמר שהוא כשר פרנדלי היות ואין בו שילוב של בשר וחלב, ואין בו פירות ים או בשר לבן; נאמר שהוא מושפע מאוכל איטלקי ואירלנדי; נאמר שהוא אוכל שניתן לבוא ולאכול אותו כל יום. בוודאי שכחתי תיאור אחד נוסף או שניים וסליחה עם קהל היעד המתאים.

על תפריט היין של "אחד העם אחד", לעומת זאת, לא נכתב דבר אבל הוא היה בעיני מכובד מאד. יש בו ייצוג יפה ליינות שונים מהארץ ומחו"ל והוא כולל יינות פרימיום ("מהמרתף של מיכל") שהיקר ביניהם הוא וגה סיציליה אוניקו N.V. ב- 3422 ₪. בתפריט יש גם היצע מכובד של יין בכוסות. בשל העובדה שהמנות הראשונות לא קרצו לנו במיוחד והיין שהבאנו התאים יותר למנות בשר החלטנו לזנוח את הראשונות ולהתרכז בעיקריות. החלטנו גם לוותר על מנות הפסטה כאשר התברר שמדובר בפסטה יבשה.

סלט שווארמה (59 ₪)
המנה כללה כמות נדיבה מאד של נתחי בשר עוף עסיסי יחד עם עשבי תיבול (פטרוזיליה), בצל סגול, מספר טבעות פלפל אדום חריף ומצע של טחינה סמיכה. הגרסה המקומית לשווארמה הוגשה נטולת פיתה. התיבול של המנה היה מתון ועדין. חשנו בשומן כבש ולשאלתנו קיבלנו אישור לדבר. הוסבר שבמרינדה שבה משרים את נתחי הבשר יש מעט שומן כבש שנמס כשמעלים את הבשר על הפלנצ'ה. במקרה הזה דווקא הגודל של המנה עלול להוות חסרון. היות ואין במנה מורכבות, היא יכולה להפוך למונוטונית במיוחד אם מדובר בסועד יחיד. ברגע שחלקנו את המנה, צלחנו את המכשלה הזו. גם אם זו לא מנה מסעירה , נרשמה פתיחה טובה.

המבורגר ניו יורקי (72 ₪)
על מגש מתכת מכוסה בנייר אריזה חום סטייל אייל שני הגיע המבורגר פתוח על חצי לחמניית שומשום. ירק מלווה הגיע על החצי השני של הלחמנייה. בצד היו כמות גדולה של טבעות בצל, מספר פרוסות מלפפון כבוש בחומץ ושלוש כוסיות עם רטבים (קטשופ, מיונז ואיולי פיקנטי מאד).
קציצת הבשר הייתה במידת עשייה מידיום כפי שביקשנו. היו לה ריחות וטעמי גריל והיא הייתה סבבה לגמרי. מבחינתי ההפתעה של המנה הייתה בטבעות הבצל הפריכות. הן היו ממכרות. לא הורגשה שומניות עודפת והמליחות הייתה במידה טובה. כולן חוסלו.

סינטה מיושנת (122 ₪)
על בלוק עץ שכוסה אף הוא בנייר אריזה חום הוגשו 220 גרם סינטה במידת עשייה מידיום. התוספות הגיעו בשתי תבניות מתכת קטנות. סלט ירוק עם טרגון וצ'יפס דקים עם אורגנו. בצד הונחה כוסית עם חרדל. לא נשאלנו לגבי מידת העשייה אבל היא בהחלט הייתה לטעמנו. הבשר היה חתוך נכון וטעים. התוספות אף הן היו מוצלחות.
לדעתי ניתן היה לשדרג את המנה אם היו מוסיפים לה רוטב ביארנז או קפה דה פריז שהיו מתאימים לכאן כמו כפפה ליד בשל צורת ההגשה, החיתוך והטוגנים. סביר להניח שהם, כמו גם רטבים אחרים, נפסלו בשל הפנייה לקהל ה- כשר פרנדלי.

כך המנה הוגשה

נתחי הבשר הוזזו לטובת הצילום

טירמיסו (42 ₪)
פרוסה נאה בגודלה של הטירמיסו המקומי הגיעה מכוסה באבקת קקאו. הטירמיסו הזה לא כלל ביסקוטים. בין קרם המסקרפונה הייתה מעין שכבת פירורים שכללה גם אגוזים. הקינוח לא היה מתוק מידי והייתה בו הפרדה נכונה של השכבות.

ליווינו את הארוחה עם יין מהבית (50 ₪ דמי חליצה).

Chateau Branaire Ducru Saint Julien 2003

היין משנה חמה ובעל ציון מבקרים גבוה. למרות שאחוז האלכוהול בו נמוך הוא היה עשיר, דחוס, נוכח, לעיס, ארומטי ועם טעם שיורי ארוך.

לסכום

לאור הביקורות השליליות שהיו על "אחד העם אחד" הגעתי אל המסעדה עם חשש. לשמחתי ערב ביקורנו היה מוצלח והחוויה שלי הייתה טובה ונעימה. אולי אנשי המקום למדו את הביקורות, הסיקו את המסקנות ועשו את השינויים הנדרשים.

עם זאת חשוב לי להדגיש ש- "אחד העם אחד" לא פונה לפודיס או למחפשי הרפתקאות קולינריות. הייתה לי תחושה שהמקום פונקציונלי, שהדברים בו נעשים לפי הספר, שאנשי המקום מנסים ללכת על בטוח או לפחות לפנות למכנה משותף רחב ככל שניתן. אני מניח שזה מה שמצופה מ-מיכל אנסקי היזמית ואשת העסקים ופחות מ- מיכל אנסקי הגסטרונומית.

אוכל :  .  .  . 

יין (בעיקר בזכות ריבוי היינות בכוסות) :  .  .  . 

שירות :  .  .  . 

אווירה :   .  .  . 

כללי :   .  .  .  . 

"אחד העם אחד"
אחד העם 1 נווה צדק, תל אביב.
טלפון: 03-5161915

אתר המסעדה

דף הפייסבוק