* המסעדה נסגרה *
מסעדת זאכי נפתחה לפני מספר חודשים בפינת הרחובות ויטל ו-ידידיה פרנקל בשכונת פלורנטין בת"א. מאחוריה עומד שיתוף פעולה יהודי ערבי. נגה שרוני מספרת שהיא עבדה במשך שנים עם בילאל אלחלו מ-סלפית. הוא אהב לבשל והיה מביא לעבודה אוכל טעים. מן הון להון הם החליטו לפתוח יחד את זאכי (טעים בערבית), בית תבשילים המציע אוכל ערבי ביתי.
המסעדה מורכבת מחלל קטן של כ- 20 מקומות ישיבה ועוד חלק שבו נמצא המטבח. העיצוב של המסעדה מינימלי: כסאות פלסטיק, מראה עגולה מעוטרת בכיתוב בערבית, פוסטר בערבית ובעברית של הסרט "מנגינת חיי" בכיכובו של פריד אל אטרש ועוד אלמנטים אוריינטליים. חלונות ראווה גדולים הפונים אל הרחוב "מכניסים" פנימה את האזור הייחודי על תושביו.
לאחר שהתיישבנו קיבלנו קנקן מים קרים. נגה וביתה הן ששרתו את הלקוחות אם כי חלק מהזמן הן היו עסוקות במקום אחר ולא נכחו בפלור. אפיינו אותן חביבות ונעימות אולם יש לציין שהשירות היה מתעתע. מצד אחד הרגשתי הרבה חום אנושי טבעי ורצון לרצות, מצד שני השירות היה כל כך מבולבל שלא אחת הוא נראה כאילו הוא מתנהל אקראית. היה משונה להיחשף להתנהלות כזו הואיל ובמועד ביקורנו לא היו סועדים רבים.
בדיעבד חווית השירות יכולה לייצג את החוויה כולה, זאכי לא מתנהלת כמו שמצפים ממסעדה פורמלית אלא יש בה משהו שמזכיר יותר אירוח ביתי.
ב-תפריט של זאכי ניתן למצוא חמישה כריכים, שתים עשרה מנות צמחוניות, חמש עשרה מנות בשר/עוף, שלוש תוספות ושבעה קינוחים. מוצעות גם שלוש מנות ספיישל הבית שהן למעשה מנות שיש להזמינן לפחות שלוש שעות מראש ומיועדות ללפחות שני אנשים. מחירי כל המנות מתונים מאד.
בתחילה, כך אמרה נגה, בילאל השתמש בתבלינים שנקנו בשוק לוינסקי הסמוך. התוצאה לא השביעה את רצונו. לכן הם החליטו לטרוח ולהביא תבלינים מאזור מגוריו. לטענתם השיפור במנות ניכר.
תפריט השתייה ב- זאכי מינימלי. עם זאת הוא כולל גם אלכוהול (יין, בירות ועראק).
לא ידענו מראש שהמנות כל כך גדולות ומשביעות ובדיעבד אפשר להסתפק במנה אחת לסועד. מאחר שלא רצינו לבטל חלק ממה שהזמנו, החלטנו שנאכל רק מחצית מכל מנה ונארוז את היתר. יצא שאכלנו את מה שנותר בהמשך בבית. באופן מפתיע המנות עמדו יפה מאד במבחן הזמן כולל המנות המשלבות פיתות.
מַנַאקִיש – مناقيش (32 ₪)
צלחת גדולה כוסתה במאפה חמים (על שמו נקראת המנה) ומעליו חביתת בצל עם עשבי תיבול. המאפה, כך נכתב בתפריט, הוא עלי בצק שמשולבים בהם עלי זעתר טריים וגבינת ברינזה. בצד הוגשו שתי צלוחיות, אחת עם סלט ירקות טרי והשנייה עם לאבנה הבית (עם שמן זית וזעתר) שהייתה לו חמצמצות נעימה. חביתת הבצל הייתה מוצלחת וללא שמן עודף. המאפה היה עדין, טעים וממכר. מנה צמחונית שיכולה לתפקד בהצלחה כארוחה קלילה.
מסאח'ן – מֻסַחַّ׳ן – مُسَخَّن (48 ₪)
במגש מתכת הוגשה לאפה לא עבה מקמח מלא שכמעט כיסתה אותו. היא נאפתה עם שמן זית ועליה מעטה שהורכב מתערובת שעיקרה בצל מקורמל וסומק. מעל הונחו גם כרע עוף, שקדים חתוכים ועשבי תיבול. העוף, כך נכתב, מבושל בבישול איטי. בצד קיבלנו צלוחית עם סלט ירקות, צלוחית עם חמוצי בית טובים וצלוחית עם חומוס משחתי שאותי פחות הרשים. ביקשנו וקיבלנו רטבים חריפים: אחד ע"ב עשבים והשני ע"ב פלפלים. אהבנו יותר את הראשון.
המאפה עצמו היה מיוחד, רך, "בשרני" וטעים. בשר העוף והבצל היו בעלי מתיקות נהדרת. השקדים שנוספו כנראה לקראת ההגשה היו פריכים והוסיפו מרקם נוסף למנה. העור של העוף היה קראנצ'י בעוד הבשר שנשר בקלות מהעצם, רך ועסיסי. גרסה מקומית מצוינת.
כאן, כמו ביתר המנות, היה לי ברור שהיד שמטפלת בחומרי הגלם ושמתבלת יודעת מה היא עושה. התוצאה הייתה עדינה אך נוכחת מבחינת הטעמים.
בתפריט יש גרסה נוספת למסאח'ן שנקראת מסאח'ן וואבג'את חפיפה. נגה הסבירה שהגרסה הזו שונה לחלוטין והיא כמו בוריטו ממולא בבשר פרגית. מבחינת הטעמים היא נוטה למלוח בעוד המסאח'ן שהזמנו נוטה למתקתק.
הקבב של בילאל (45 ₪)
חמש קציצות קבב הוגשו עם תפוחי אדמה מטוגנים. אל המנה צורפו צלוחית עם טחינה, צלוחית עם חומוס, צלוחית עם סלט ירקות ועוד מהחריף שמצא חן בעינינו. נשאלנו אם נרצה פיתות וענינו שאין בהן צורך.
לקבב היה ריח של גחלים. מבחינת המרקם, הקציצות נעשו מבשר טחון דק והיו מהסוג הלא דחוס. בפנים הרגשתי תיבול בבהרט עם דגש של ציפורן. תפוחי האדמה גם הם היו סבבה. הטחינה הייתה סמיכה עם דגש לימוני. לטעמי היא הייתה מעט מרירה. החומוס כפי שהוגש במנה הקודמת היה משחתי ולא הרשים אותי במיוחד. לא הייתי מזמין את החומוס כמנה בנפרד.
מנז'ף – מַנְסַף – مَنْسَف (60 ₪)
מצע אורז צהוב שבתוכו היו גם קרעי פיתה הוגש בקערה. מעל הונחו חתיכות בשר בקר (260 גרם) שעברו בישול איטי ומעליהם עשבי תיבול ושקדים חתוכים. בצד קיבלנו קנקן קטן עם רוטב יוגורט.
נגה ציינה שרוב מרכיבי המנה מוכנים במקום כך שלוקח זמן להכינה. לנו היה את כל הזמן שבעולם. המנה הגיעה רותחת. רוטב היוגורט הוגש בטמפרטורת חדר.
האורז הרך היה טעים. קרעי הפיתה בתוכו היו לחים וחמים מאד. לא הבנתי את תפקידם. הבשר נטול השומן בכלל היה יבש. מבחינתי הוא היה החוליה החלשה במנה. לשמחתנו רוטב היוגורט העצים את המנה, הוסיף לחות ומגוון טעמים ומעט קרר אותה.
מבין המנות זו הייתה המנה שהכי חששנו לארוז. לא מפתיע שאחרי מספר ימים המראה שלה לא היה משובב נפש אבל דווקא הטעמים שכבר השתלבו זה בזה היו ממש טובים.
המנה כפי שהוגשה
המנה לאחר מזיגת חלק מהרוטב
כנאפה נבלוסייה (20 ₪)
קינחו בכנאפה שהגיעה במחבת קטנה רותחת. שאלו מראש אם נרצה שיוסיפו לה צבע מאכל וענינו שלא. לעומת זאת פיזרו פיסטוק טחון מעל.
הכנאפה לא הרשימה אותי. הגבינה הייתה מאד אלסטית וכמעט ללא טעם. בכלל המנה נטתה יותר למלוח מאשר למתוק.
חתמנו את הארוחה ב-קפה עם הל (10 ₪). נגה הציעה לנו עוגייה שכינתה עוגיית מוגרבייה. זו הייתה עוגייה פריכה עם שקדים. ייתכן שלא הבנתי את השם או שהשם של העוגייה ניתן על ידי בילאל. הדבר הדומה ביותר שמצאתי היא עוגייה שנקראת גְרֵיבָּה או רֵיבָּה. כך או כך זו הייתה עוגייה מתובלת מסוג עוגיות החול שקצת מחניקות. ביס אחד הספיק לי גם בשל מתיקותה.
ליווינו את הארוחה עם קולה (10 ₪) קוקטייל תמר הינדי ועראק (20 ₪) וכוס יין אדום קרמיזאן כוכב בית לחם באלדי 2013 (20 ₪).
לסיכום
למסעדת זאכי אופי ייחודי וקצב התנהלות השונה מהמקובל. היד הטובה, האוכל הטעים והמיוחד במחירים מתונים, הכנסת האורחים והנדיבות, שפגשנו בערב ביקורנו, הן תכונות חיוביות עבור הסועד. עם זאת ובכדי להאריך ימים אנשי המקום יצטרכו למצוא את הדרך לשלב תכונות אלה גם עם התנהלות כלכלית נבונה.
מסעדת זאכי מזכירה את אותם יעדים "בתוליים" בעולם שטרם "נכבשו" על ידי ההמון. האם זה יישאר כך ? ימים יגידו.
זאכי
רחוב ויטל 2 ת"א (שכונת פלורנטין)
טלפון: 03-6291212 או 077-2317465
שעות פעילות: ב'-שבת 12:00-23:00; ראשון סגור.
נשמע כמו מקום ממש מעניין, התמונות עושות חשק וכן גם תיאורי המקום.
שווה ללכת לבדוק.
תודה על השיתוף.
בשמחה.
מקום קטן ולא יומרני שמגיש מנות גדולות במחיר מתון. בהחלט כדאי לבדוק
אותנטי במכסימום והכיתוב הערבי מוסיף אהבתי
אהבתי את הנחרצות 🙂
לפי דעתך , עד כמה הם אותנטיים ?
שאלה קשה.
מצד אחד אני לא מכיר את כל הניואנסים ובהחלט יכול להיות ש-בילאל מביא את המתכונים שמקובלים במשפחתו ו/או באזור מגוריו. מצד שני, אם נניח עושים חיפוש ב-גוגל של מנקיש/מנאקיש רואים מאפה שונה לחלוטין ממה שקיבלנו.
לדעתי כך או כך העניין המהותי הוא שהאוכל טעים, מיוחד ומשתלם.
תקופה ארוכה היינו סועדים במסעדה אבו נאצר ביפו. המלצרים השתדלו להיות חביבים ולתת הרגשה נעימה. המנות שכתבת עליהם הזכירו לי את מסעדת אבו נאצר.
אני יכול להבין את האסוציאציה אבל בהרבה מובנים זאכי שונה מאד מ-אבו נאסר: המיקום כמובן שונה, גודל המקום, האופרציה ושיתוף הפעולה היהודי ערבי. מבחינת המנות אין פתיחת שולחן ושפע של סלטים בהתחלה ב-זאכי והתפריט מכוון יותר לאכול ערבי מקומי.
מבחינתי זו הייתה התנסות טובה.
יפה. נראה משתלם במיוחד אם גם טעים. ?
תודה על הגילוי.
בשמחה
לדעתי התמורה בהחלט טובה מאד.