חלק מההכנות לנסיעה לחו"ל כולל כמובן בחירת מסעדות שארצה לבקר בהן. בתהליך החיפוש האחרון שמה של יאוצ'ה הסינית עלה שוב ושוב. נראה שהיא חביבת הקהל. מאחורי המסעדה בעלת כוכב מישלן עומד Alan Yau שהתחיל מספר רב של פרויקטים מוצלחים, ביניהם, רשת Wagamama ו- Hakkasan שכיום יש לה מספר סניפים בעולם. גם ל-יאוצ'ה יש מספר סניפים בעולם כולל בהודו ובארצות הברית. ב- 2018 אמור להיפתח סניף נוסף גם בערב הסעודית. נדמה כי בכל פעם ש- Alan Yau לוקח פרויקט הוא מצליח למצוא את הדרך ללבבות הסועדים.
יאוצ'ה מוגדרת בדף המסעדה כ-בית תה בסגנון קנטון כלומר מקום המגיש בנוסף לתה ולמאפים גם ארוחות דים סאם. שמה של הקונדיטוריה שלהם ותוצריה, המשלבים בין טכניקות מערביות וחומרי גלם מהמזרח, יצא למרחוק.
הזמנו מקום מבעוד מועד והגענו במועד. למעשה זו הייתה ארוחת ערב שכללה מפגש משפחתי קטן, כלומר יכולנו להתנסות במגוון מנות גדול יותר מאשר בהזדמנויות רגילות אולם במקביל נתקלתי בקושי לתמרן בין המפגש המשפחתי להתעמקות בענייני המסעדה כך שהפירוט הפעם יהיה מוגבל. למגינת לבי גם תנאי התאורה ובמיוחד התאורה המקומית לא אפשרו תמונות טובות. האור היה קר.
למסעדה שני חלקים, חלק עליון בקומת הרחוב וחלק תחתון אליו מוביל גרם מדרגות. ישבנו בחלק העליון. החלל היה אפלולי. מסביב על הקירות היה אור כחול מהפנט. התחושה כאילו נמצאים באקווריום ואכן חלק מהתפאורה כלל אקווריום גדול. עבורי האלמנט המוזר ביותר הייתה הישיבה. השולחנות והכיסאות היו נמוכים. מילא נמוכים, לכיסאות הייתה רק ידית אחת. אמנם הכיסאות היו מרופדים אבל הישיבה הרגישה משונה. גם התחושה מול אנשי השירות שעומדים גבוה מעליך אינה נעימה.
למרות שמוזיקה קלילה התנגנה ברקע התחושה הכללית הייתה של רעש. גם אנשי השירות הרבים שהסתובבו בין השולחנות תרמו לתחושה זו. הקהל היה מגוון. שמתי לב ששולחנות החליפו בעלות בתדירות גבוהה יחסית. נאמר לנו מראש שהשולחן מוקצב לשעתיים. אינני יודע כמה זמן בדיוק ישבנו במקום אבל איש לא אכף את הזמן המוקצב גם כאשר נראה שהוא חלף.
התפריט רחב. בנוסף לסוגי דים סאם בצורות עשייה שונות (אפויים, מאודים, על מחבת, בגריל או מטוגנים), יש גם סלטים, מנות בשר, מנות אורז או אטריות, מנות טופו, מנות צמחוניות וכמובן הקינוחים המפורסמים. ללא ספק פרשנות מרחיבה למונח 'בית תה בסגנון קנטון'. בנוסף לתפריט א-לה קרט ישנם גם תפריטים מובנים לשניים או לארבעה סועדים ותפריט צמחוני. מחירי הדים סאם נעו בין 4.40 £ ל- 17.80 £ למנה, מחירי יתר המנות נעו בין 7.80 £ ל- 30.80 £ ומחירי הקינוחים 8.80 £. נכון שהמחירים הם פונקציה של חומרי הגלם וגודל המנות אולם נדמה כי מחירי המסעדה נמצאים על הסף הגבוה בז'אנר הזה.
תפריט היין מכובד וניתן למצוא בו יינות מבורגון, בורדו, אוסטרליה ועוד.
בחרנו בתפריט דים סאם מובנה לזוג (45 £ לסועד) והוספנו מנות מהתפריט הרגיל. בסוף הערב שילמנו כ- 216 £ שכללו את המנות השונות, שלושה בקבוקי מים (סה"כ 13.20£) ובקבוק יין (32 £).
עם התפריטים קיבלנו על חשבון הבית מלפפונים כבושים ורטבים.
סלט סרטנים (Blue swimmer) עם בוטנים ורוטב סומסום – סלט קטן וחביב. מנה קרה.
בשר צבי בבצק עלים – למעשה בורקס עם מעטה גלזורה וסומסום. נחמד, פריך, למרות שהבשר אמור היה להיות מתקתק וברור, נוכחות טעמיו הייתה מוגבלת.
וונטון חזיר בנוסח סצ'ואן – המנה הייתה אמורה להיות חריפה אבל היא הייתה רק פיקנטית. מנה מאכזבת.
Cheung Fun עם פטריות – בזמנו נתקלתי בפעם הראשונה ב-צ'אנג פאן ב-פוראמה. כיום ניתן למצוא את המנה ב- מסעדת הונג קונג. מדובר ביריעת אורז רחבה מאודה שמגלגלים אותה ומכניסים בכיס שנוצר מילוי. מתקבל דים סאם עם מרקם רך, גמיש וחלקלק. אני חייב להודות שאלה שניסיתי בארץ לא נפלו מאלה שהוגשו במסעדה בתוך רוטב סויה.
מרק עם דמפלינג פירות ים – למרות שטעמי הציר לא היו מאד עמוקים הוא היה מוצלח. גם הכיסון היה טעים לי. המנה הטובה ביותר עד כה.
Siew Long bun – הכיסונים נקראים גם xiao long bao ומכילים מילוי בשר וציר. צריך להיזהר באכילתם היות והנוזל שבתוכם חם והוא עלול להישפך. יש שעושים חור קטן ושותים את הציר/מרק שבתוך הכיסון ויש שמכניסים את כולו לפה (למי שיש פה מספיק גדול). כיסון טוב.
Shui Mai – כיסונים פתוחים מקמח חיטה עם תערובת שעיקרה, במקרה שלנו, עוף ומעל משהו שנראה כמו צלף. דים סאם טוב אבל לא שונה מאלה שאני מכיר.
Har Gow (Gau) – כיסונים מאודים שקופים (בבסיסם תערובת של עמילן חיטה וטפיוקה) עם מילוי של קציץ צדפות וחסילונים. המילוי קצת אכזב.
ברווז – מנה בשיטת 'עשה זאת בעצמך' שמזכירה פקין דאק. הגשה מינימליסטית. לצד הבשר שפורק בשולחן (ע"פ התפריט רבע ברווז) הגיעו פנקייקים, ירקות חתוכים (מלפפון, בצל ירוק) ורטבים. הברווז היה טעים למרות שאני לא בטוח עד כמה מסורתית הייתה השיטה שבה הוא הוכן. הפנקייקים היו דקים ונשאו בעוז את התכולה.
דיונונים מטוגנים – כמות נאה של חתיכות דיונון שנעטפו בבלילה כלשהי שכללה שיבולת שועל, עלי פנדן קצוצים וחתיכות צ'ילי. המעטפת על הדיונונים עצמם לא הייתה אחידה, חלקם היו חשופים. היא גם לא הייתה מאד פריכה. עם זאת התערובת שכללה שיבולת שועל שכנראה נוספה בהמשך הייתה פיקנטית, פריכה וטובה. היא 'הרימה' את המנה.
בייבי באק צ'וי – העלים הסיניים לא היו מרשימים כלל ועיקר. הם היו בעיקר מרירים. הגבעולים שהיו העיקר היו עוד פחות טובים מהעלים. משונה.
Kung Pao chicken – חתיכות העוף הוקפצו בווק יחד עם בצל (לבן וירוק), פטריות, צ'ילי ואגוזי קשיו. נחמד, טעים, לא משהו שמעיף את הסכך. המנה לא הייתה חריפה.
בקר ברוטב שעועית שחורה – נתחי הבשר (אנטרקוט) לוו ברצועות בצל לבן ופלפלים.
שתי מנות הבשר לוו ב- אורז מטוגן עם long bean (שעועית תאילנדית).
סיימנו בשני קינוחים, האחד Raspberry delice והשני Jasmine Honey. אלה הונחו סתם כך על צפחה שחורה ללא הוד או הדר. לשניהם הייתה מעטפת שיצרה אפקט של זמש.
הקינוח הראשון התבסס על שוקולד madirofolo ונעטף במעטפת פטל. על פי התפריט הקינוח כולל גם ליצ'י. הקינוח השני התבסס על שוקולד חלב וכלל על פי התפריט גם דבש ויסמין.
שני הקינוחים לא היו מתוקים ולמעט המראה היה לי קשה להתייחס אליהם כאל קינוחים.
ליווינו את הארוחה בבקבוקי המים וביין Carmenere Cousino Macul 2015. יין מצ'ילה, פירותי, פשוט ולא מאד מרשים.
לסיכום
נדמה שהרבה דברים נעשים ביאוצ'ה במחשבה ובהקפדה, משתמשים בחומרי גלם טובים, פונים למכנה המשותף הרחב ביותר מבחינת טעמים, ההגשה נאה, השירות טוב אבל השלם לא גדול מסכום חלקיו.
בסיום הארוחה הייתה הסכמה סביב השולחן שהציפייה מיאוצ'ה הייתה גבוהה אבל הביצועים היו בסדר ולא יותר מכך במיוחד מול תג המחיר.
יאוצ'ה – סוהו
15-17 Broadwick Street
Soho, London
גם לי המליצו פה אחד על יאוצה רק שלא מצאתי מקום, חבל לקרוא מהביקורת שלא עפתם על המקום ,כמו בהרבה מסעדות נחשבות בעולם כגודל הציפיה גודל האכזבה צריך כנראה להגיע למקורות כדי לטעום את הדבר האמיתי ….יאוצה זה מול שיפודי ציפורה?
לאיזה שיפודי ציפורה אתה מתכוון ? בבת-ים , ראשון, חולון , כ"ס ? 🙂
מסכים איתך, הציפייה תורמת לאכזבה ותמיד עדיף להגיע למקור.
אכלתי שם פעמיים (פעם אחרונה לפני שנתיים..) והיה מצוין, מהמקומות שאני תמיד ממליץ עליהם למכרים.
מצער לשמוע, ודאי לאור העובדה שחלק מהמנות שציינת זכורות לי לטובה.
הרבה אנשים ממליצים על המסעדה. יכול להיות שהמסקנות נובעות מהטעם של יושבי השולחן בהתייחסות לאותו ערב.
הבחירות שלי למסעדות בח ול הם לרוב מסעדות סיניות. מכל מסעדה סינית מוכרת פחות מוכרת יותר לא התאכזבתי. המרקים טובים. כיסונים ממולאים בירקות מעדן. מנות הברווז . חתיכות עוף עם תוספות. לגבי קינוחים לא מצאנו מומחיות במסעדות סיניות.
הייתי עושה הבחנה בין מסעדה סינית עממית למסעדה סינית ממושלנת. מהסוג השני אני מצפה להרבה יותר.
מהמסעדות האהובות עלי. גם שמעתי שירדה ברמה. הסיבה היא שאלן יאו מכר אותה יחד עם המותג הקאסאן שלו כבר לפני 4 שנים בערך ורק הקונים התחילו לפתח סניפים. ליאו היו יאוצ׳ה אחת והקאסאן אחת. היום יש הרבה יותר. אכלתי בשתיהן אחרי המכירה והרמה נשמרה אבל כנראה שלא לעולם חוסן. חבל.
אגב, וואגמאמה לא שלו כבר מתחילת שנות האלפיים. הוא עדיין הבעלים של בוסבה איתאי שאני אוהב, ושל צ׳ה צ׳ה מון ההרבה פחות מוצלחת.
תודה על המידע ביחס לשינויי הבעלויות.
יכול להיות שבאמת מדובר בירידה ברמה אבל גם יכול שזה עניין של ערב או טעם הסועדים בשולחן.
גם אני נתקלתי בהמלצה הזאת מפי הרבה אנשים לפני נסיעתי האחרונה ללונדון. לא הגעתי ולפי התרשמותך כנראה לא אשים את המקום בראש סדר העדיפויות שלי לביקור הבא.
הדרך הטובה ביותר היא להתנסות בעצמך אבל אם אתה שואל אותי וסומך על טעמי עדיף יהיה לבדוק מקומות אחרים.