מסעדת ויקינג – Viki & King

נראה שבמסעדת ויקינג לא ממש החליטו מהו בדיוק שמם. ברחבי המסעדה מופיעים שמות שונים כמו ויקינג, Vikiking ובאתר האיטנרנטי Viki & King על שם הבעלים ויקי (ויקטוריה,ויטה) זקוב וניקולאי ירמולין. כששאלתי את ניקולאי ששירת אותנו מהו שמם, הוא ענה בעברית בסיסית שגם הוא וגם ויקי נראים כמו שני ויקינגים אז הכול מתחבר.

ויקינג שנפתחה אי שם ב- 2003 היא מסעדה קטנה שבתפריטה ניתן למצוא, בין היתר, השפעות ממדינות שהן כיום עצמאיות אך היו בעבר חלק מברית המועצות. אקטואלי לימים מעוננים אלו שבהם פוטין מאיים על עצמאותה של אוקראינה ועל השקט העולמי.
הלוואי ובכוחו של האוכל היה ניתן להשכין שלום.

ב-ויקינג ביקרתי בעבר (2015) וסיכמתי שהיא מסעדה חביבה בעיקר עבור מי שמזדמן למקום ומחפש אוכל שנתפס כ-רוסי. כעת החלטתי לחזור בעיקר משום שבתקופה האחרונה אני חש רוויה מסוימת ממסעדות מדוברות או טרנדיות. כוח המשיכה של המסעדות הפחות מוזכרות ששורדות למרות הכול הולך וגדל עבורי.

ויקינג שוכנת בתחילת רחוב בן יהודה בתל אביב. מקום לא גדול הכולל מקומות ישיבה על המדרכה, בר קטן בחדר הצמוד למטבח והחלל העיקרי בחדר נוסף שכמעט מנותק מקודמו. נדמה שהעיצוב נשאר כשהיה. מין מיש-מש של אלמנטים החל משלטי ניאון של משקאות כאלה ואחרים, עשרות ספרים בשפות שונות הקשורים במזון, מראות, מסך טלוויזיה שהפעם היה סגור, פוסטרים ושני פסלי ויקינגים (גבר ואישה) שאירחו לנו לחברה. גם הפעם, בדומה לביקור ההוא, כמעט ולא היו לקוחות. מלבדנו ישבו בחוץ עוד שלושה גברים. מוזיקת רוק התנגנה ברקע (פינק פלויד) בעוצמה נמוכה. למרות הבליל העיצובי המעט מרופט, המקום מקרין אווירה נעימה. כאמור, ניקולאי שירת אותנו. הוא השתדל להיות חביב ומשתף פעולה. עם זאת מגבלת השפה וגם התחושה שהוא רוצה לסיים את היום ודוחק בנו לאכול וללכת יצרו אצלי חוסר נוחות.

התפריט בעברית וברוסית אינו גדול. הוא מחולק לקבוצות: סלטים, מרקים, מנות פתיחה קרות וחמות, מנות עיקריות, דגים ופירות ים וקינוחים. העובדה שנמצאים בו זה לצד זה סלט יווני, פילמיני רוסי, ורניקי אוקראיני, חינקלי וצ'יבורקי גרוזיניים, גולש הונגרי ועוד בולטת. תפריט המשקאות דליל למדי, משקאות קלים, חמים ומספר משקאות אלכוהול. מעט משונה למקום שעל תפריטו כתוב "פאב-מסעדה" או "bar-restaurant".
המחירים בתפריט האינטרנטי לא מעודכנים.

פתחנו ב- מרק בורשט (37 ₪)
ניקולאי קלט שאנחנו חולקים את המנות והציע ביוזמתו לחלק את המנה לשתי צלחות נפרדות.
במרק האדמדם-כתמתם היו סלק, כרוב, גזר, בצל ופלפל אנגלי. כף שמנת חמוצה ושמיר חתמו את ההגשה.
למרות שהמרק לא היה סמיך, היה בו תוכן גם מבחינת חומרי הגלם וגם מבחינת הטעמים. בלטו במיוחד חמיצות נעימה ומתקתקות. אכלתי מרקי בורשט נוכחים יותר. הגרסה של ויקינג הייתה בסדר.

צ׳יבורקי (31 ₪)
קיבלנו מאפה גרוזיני מטוגן שמולא בבשר טחון. הבצק היה חם, שמנוני במידה, פריך ומעט מלוח. הבשר במילוי היה מתובל במתינות. התערובת הייתה אחידה יחסית וללא סחוסים. בסך הכול מאפה מטוגן טוב. מסוג המנות שישתדכו בכיף לשתייה חריפה.

פילמיני רוסי (43 ₪)
14 כיסונים ממולאים בבשר טחון הגיעו עם קערית ובה שמנת חמוצה. הפעם בשונה מהביקור הקודם, המנה לא הגיעה עם פלפל שחור טחון. השתמשנו בפלפליה שחיכתה על השולחן. הבצק דק יחסית נעשה לכיוון אל דנטה ונראה שהוצא מהמים בדיוק בזמן. הכיסון החלקלק והנעים (כנראה נמשח בחמאה) היה קונטרסטי למילוי. התיבול במילוי וטעמו היו נוכחים יותר בהשוואה למילוי של הצ'יבורקי. בשילוב השמנת החמוצה, הכיסון היה מהנה.

שניצל לבן (90 ₪)
רעש הדפיקות במטבח העיד שמכינים את השניצל במקום. השניצל שהגיע עם עצם (צלע) היה אכן "עסיסי ופריך" כמובטח בתפריט. ציפויו היה לא גס ועדין בטעמיו. לצד השניצל ביקשנו פירה (+10 ₪) שהיה חמאתי. כמו כן קיבלנו חרדל רוסי, שהובטח שיהיה חריף מאד. אני לא שש לחריפות אבל חריפותו של זה לא הייתה חזקה במיוחד. בסך הכול מנה טובה שאינה נפוצה במחוזותינו.
אציין שב- 2015 הזמנו את אותה המנה ואז היא כללה גם תפוחי אדמה בתנור, גם סלט קטן וגם חרדל ושילמנו 59 ₪. פער משמעותי שקשה לי להסבירו. אני מבין את יוקר המחייה, מבין את הקושי להתעסק עם בשר לבן בארץ ומבין את הקשיים העצומים והרבים שהמסעדנים התמודדו איתם בשנים האחרונות אבל עלייה במחיר של כ- 70% פחות סבירה בעיני. לשם ההשוואה מנות אחרות במסעדה עלו באותה תקופה בכ- 15%.

ביף סטרוגנוף (74 ₪)
הפעם ביקשנו אורז כתוספת. למרות שבתפריט מצוין שתוספת למנה העיקרית עולה 10 ₪, אלה לא הופיעו בחשבון הסופי. קבלנו מחבת עם רצועות בשר בקר ברוטב שמנתי סמיך. הגרסה המקומית לא כללה פטריות למרות שבמנת העוף סטרוגונוף שלהם הם חלק מהמנה. גם מלפפון חמוץ לא היה מזיק. גרסה מאד פשוטה ומעט תפלה. לפחות רצועות הבשר היו רכות יחסית והרוטב ציר הבקר עם השמנת לא היה מכביד.

יש לציין שהמחירים בחשבון הסופי הכתוב בכתב יד כבר כוללים 10% דמי שירות. אמנם נכתב שם שהתוספת היא אופציונאלית אבל יכול להיות מאד לא נעים לבקש להורידם.

ליווינו את הארוחה ביין שלנו. בעת בירור מדיניות היין בטלפון, נאמר שאפשר להביא יין. לא דובר על דמי חליצה. במסעדה קיבלנו כוסות קריסטל בגודל בינוני של שטולצה ופותחן. הופתענו. הופתענו גם שבחשבון לא הופיעו דמי חליצה.

Chateau Lagrange Saint Julien 2003 – היין נבחר משום שהוא מסוג היינות שיכולים להתאים לתפריט catch-all מבוסס בשר וגם אפשר לפתוח אותו ולשתות ללא צורך בחדרור ארוך. היין שידר הרבה כוח ועוצמה אבל במובן חיובי כלומר היה מלא ועשיר. כמעט ולא היו טאנינים. חמיצות נעימה ומתונה שהשתלבה עם מתיקות קלילה הלכה והתחזקה לאורך הארוחה.

לסיכום

בהכללה האוכל הרוסי המוכר לישראלי הממוצע הוא אוכל סובייטי ואת זה עושים לא רע ב-ויקינג במשך שנים רבות. חווית האירוח, לעומת זאת, פחות משכנעת. מצד אחד המקום נעדר פומפוזיות וזיוף. מצד שני, וייתכן שערב ביקורי אינו מייצג, הייתה לי תחושה של לאות ושהמקום נע על אדים.

השורה התחתונה נשארה כפי שהייתה בביקורי הקודם, מקום חביב למי שמגיע לאזור ומחפש אוכל מהסוג הזה.

Viki & king
רחוב בן יהודה 6 תל אביב
טלפון: 03-6206502

אתר המסעדה

אינסטגרם

דף בפייסבוק