טרה נרה

פורסם במקור ביוני 2013.

"אם אנחנו רוצים שהדברים יישארו כפי שהם, הרי שהדברים חייבים להשתנות"
הברדלס / ג`וזפה תומזי די למפדוזה

הזרע לבקר בסיציליה נטמן בטעימה  שהשתתפתי בה לפני כשנה בה טעמנו מספר יינות מהאי כולל של היקב טרה נרה.
בשל מסגרת הזמן המוגבלת של הטיול הוחלט לבקר רק ב-"טרה נרה" הנמצא באזור הר אטנה. יקב זה עשה "עלייה לארץ" ונחשב בקרב חובבי היין אשר רעבים לחידושים ויינות לא שגרתיים כדבר המבטיח הבא.

אטנה כאזור יין

רק ב- 1968 הכריזו על אטנה כעל אזור פיקוח אבל גידול גפנים וייצור יין ליוו את האזור מימים עברו.

לאזור מאפיינים ייחודים הקשורים לקרקע ולאקלים. שכבות שונות של לבה, אפר וחול מספקים לגפן, לכורם וליינן אדמה וולקנית עשירה במינרלים, בברזל, במגנזיום ועוד. תנאי המיקרו אקלים המגוונים יוצרים שונות רבה בין הכרמים. הגבהים השונים בהם נוטעים את הגפנים, זוויות החשיפה לשמש, הבדלי הטמפרטורות בין יום ולילה, רמת הקרבה לים וכמות המשקעים השונה באזורים השונים של ההר מולידים תנאי גידול שונים. אי לכך קיים שוני לא רק בין אזור אטנה לאזורי יין אחרים אלא שאף בתוך האזור עצמו ניתן למצוא תתי אזור שונים ומובחנים זה מזה.

זני הענבים האדומים הנפוצים באזור הם Nerello Mascalese, Nerello Cappuccio ו- Alicanteבעוד שזני הענבים הלבנים הם Carricante, Catarratto, Grecanico, Visparola, Malvasia ו- Minnela. בשונה מיינות סיציליה שרובם לבנים, רובה המכריע של תפוקת יקבי אטנה היא של יינות אדומים דווקא.

כרם וברקע פסגת הר אטנה

להבנתי ניתן להכליל ולאפיין בהר אטנה שתי גישות שונות לייצור יין:
מסורתית / מקומית – מה שהיה הוא שיהיה כלומר שימוש בשיטות מסורתיות.
מודרנית / טכנולוגית – שימוש במרב האמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותו של היצרן. גישה זו  מחייבת השקעה כספית רבה ולרוב נגזרת ממנה ירידה בכמויות הייצור ועליה באיכויות.

נראה שהגישה הראשונה היא השלטת הן באזור אטנה והן בסיציליה כולה. מייצרים כאן כמויות של יינות פשוטים כפי שנהגו בעבר ללא השקעה רבה ביקבים.

סוג של תפנית החלה באטנה ב- 1988. ד"ר Giuseppe Benanti, שהיה בעל חברת רוקחות משפחתית, החליט לייצר יין באחוזת משפחתו שבהר אטנה. הוא פנה ליינן Salvo Foti יליד האזור אשר עמד בראש גילדת יצרני היין (Maestranza dei Vigneri – ארגון רדום שיסודו במאה ה-15). הגילדה הפכה עם השנים לחברת יצרני היין והמגדלים באזור האטנה. יחד הם חיפשו שיטות לא פולשניות בכדי להתאים את הגישות המסורתיות והמקומיות לזמנם. הם חיפשו את סוגי הענבים הוותיקים והאופייניים של האזור, הקפידו על המשך הגידול המסורתי של גפנים כאשר הגפן גדלה כמעין שיח פרא/עץ קטן (באיטלקית alberello), טיפלו בכרמים באופן אורגני בלבד ללא מכשירים, בצרו באופן ידני, התרכזו ביבול נמוך וכו`. כל אלו נעשו מתוך נקודת מבט מודרנית. סלבו פוטי מעסיק 35 עובדים מקצועיים ונותן שירותי כורמות ועשיית יין מקיפים למספר יקבים המוכנים לעבוד ללא פשרות על פי תפיסת העולם שלו.

מי שנוקט בגישה ייחודית משלו בהצלחה הוא הבלגי Frank Cornelissen המכונה "המטורף מהאטנה". החל מ- 2001 הוא מייצר כמות מזערית של יינות תוך נתינת כבוד מקסימאלי לעבר, לאדמה ולשמים (!). הוא משתמש בכדים (אמפורות) מ-טרה קוטה להתססה וליישון. הכדים נקברים בסלע הוולקני של רצפת היקב. הוא בוצר מאוחר, מפריד שזרות, מועך את הענבים ברגלים כפי שעשו הנזירים ומשתדל לא להוסיף מייצבים או פילטרים מכל סוג.

מבין "המודרניים" ניתן למנות לפחות  שני יצרנים שככל הנראה מהווים את חוד החנית בייצור יינות איכות, Andrea  Franchetti ו- Marco de Grazia. קיימים מכנים משותפים רבים בין שני היצרנים הללו: שניהם הגיעו מחוץ לסיציליה, הם מחוברים לטכנולוגיה מודרנית, הם בעלי הבנה של השוק העולמי, מודעים לחשיבות מבקרי היין ובקיאים בתהליכי שיווק ומיתוג. יחד עם זאת נראה שיש ביניהם הבדל מהותי בהתייחסות לזנים ולצורת העבודה איתם.

הראשון פרנצ'טי, אשר הצליח כמפיץ יין בארה"ב, התאהב באזור והגיע אליו ב- 2002. גם הוא נחשב לטיפוס יוצא דופן. המוטו שלו הוא חיבור הטבע והחשיבה. שבירת מסורות עתיקות בכדי ליצור משהו חדש. אחד ממאפייניו הוא החיפוש אחר זני גפנים לא מקומיים שייתנו דווקא במקום החדש את התוצאות הטובות ביותר. הוא קידם את האזור והיה מבין מארגני ה- Contrade dell`Etna שהינו אירוע יין המקבץ את יצרני יינות ה- cru (יצרני חלקות מאופיינות).

השני הוא מרקו דה גרציה אשר גדל בפירנצה ועשה חייל בייצוא יינות איטלקיים לארה"ב. הוא הגיע לאטנה בכדי לסייע בייצוא יקב מקומי. מהר מאד התבררו לו ייחודו של האזור והמידות הטובות שלו: הפוטנציאל של הקרקע, האקלים והגפנים הוותיקות. מול אלו הוא נתקל בהרבה כרמים מוזנחים. גמלה בליבו החלטה לעשות מעשה. הוא ביסס יקב (Tenuta della Terre Nere) והחל לרכוש קרקעות ולהחיות את הכרמים. הבציר הראשון שלו היה ב-2002. יש מי שמכנה את יינות טרה נרה כ-בורגון של סיציליה.

Marco de Grazia

מרקו דה גרציה – מקור התמונה

הביקור ביקב "טרה נרה"

הביקור תואם מבעוד מועד. הוזהרנו שייתכן וניתקל בבעיות בהגעה ליקב אבל ההכנות והבירורים שעשינו מראש הועילו והגענו אל היקב בקלות יחסית. המכשול היחיד שעמד בדרכנו היה אדמת הטרשים בקרבת היקב. מעניין מה הנזק שנגרם לגחון המכונית בדרכנו לשם. לא בכדי נטען שלא כדאי לקנות מכוניות מהשכרה.

מיקום היקב צפונית להר אטנה

את פנינו קיבל Marco Ciancio, בחור צעיר דובר אנגלית רהוטה הנמצא ביקב מספר חודשים. יחד איתו נסענו בין כרמי היקב תוך שהוא מפנה את תשומת ליבנו לקרקעות, לגבהים ולשיטות העבודה. אחר כך פנינו חזרה אל היקב שהיה נטול כל פעילות מיוחדת בתקופה זו של השנה. סיירנו בו מעט וטעמנו מספר יינות מבציר 2012.

"טרה נרה" הוא יקב גדול ומודרני. בנייתו הושלמה ב- 2012 והוא מייצר כ- 200 אלף בקבוקים. הוא גם מספק שירותי התססה וביקבוק לכורמים נוספים באזור. כיום ב-"טרה נרה" מנהלים מרוץ לקניית כרמים נוספים, טובים ככל האפשר, לצד נטיעות חדשות. המרוץ הפך בעייתי לנוכח האמרת המחירים של כרמי האזור. הקטר (10 דונם) נטוע בגפנים וותיקות מגיע היום למחיר של 200 אלף יורו לעומת כעשירית מכך לפני כעשור.

מגוון כרמי היקב וסוגי הקרקעות השונים

הציוד החדיש והיקר

"טרה נרה" מאופיין בכרמים עם גפנים מבוגרות. למעט יין הבסיס (רוסו) המכיל פרי קנוי, כל שאר היינות המיוחדים הם מכרמים בבעלות היקב. הכרמים מעובדים בשיטות ידניות מסורתיות הממשיכות את אלו של בעלי הקרקע הקודמים. ל- "טרה נרה" אישור אורגאני רשמי. הגפנים נטועות בשיטת אלברלו (גביע) המדגישה את האופי הפראי והבראשיתי. מסביבם גומות הא(ע)וצרות את הגשמים. יש חלקות שבהם זורעים במכוון חיטה, שעורה או שעועית בכדי לאזן את רמת הניטרוגן בקרקע. ב- "טרה נרה" בוצרים בדרך כלל באוקטובר בכדי להגיע להבשלה מלאה. ההבדל בין היינות הוא תולדה של מאפייני תתי האזור. אלה מאופיינים בגובה שונה מעל פני הים הנע בין 600 ל- 1000 מטר (מהכרמים הגבוהים באירופה). מזג האוויר הייחודי לכל תת אזור וכמות המשקעים השונה, טיב הקרקעות – חולי, וולקני מפורר, סלעי, טופו וסוג הלבה.

היינות האדומים השונים הם בדרך כלל תערובת של 98% נרו מסקלזה ו – 2% נרו קפוצ`יו . הזן האחרון מעשיר את הצבע והארומות. כמו כן הם מתאפיינים בגיל גפנים מבוגר (50 עד 100 שנה) והקפדה על איכות הפרי.

אזורי ה- cru השונים הקרויים Contrada אינם כרם יחידני כמקובל בבורגון או בארץ אלא משהו שקרוב יותר לשיטת השאטו בבורדו. יקב בבורדו יכול לייצר את היין שלו מכרמים באזורים שונים של אותו איזור פיקוח. כך ל-"טרה נרה" יש כרמים מופרדים ורחוקים זה מזה באזור "סנטו ספיריטו" שכולם מבוקבקים תחת אותו שם. היין היחידי שהוא למעשה תוצר של כרם יחידני "טהור" מגיע מ- 10 דונם של גפנים טרום פילוקסרה הנמצא ב-"קלדררה סוטנה" בסמוך ליקב עצמו. הגפנים לא מורכבות על כנות אמריקאיות אלא הן בעלות גזעי הבסיס המקוריים שלהן והן בנות 140 שנה ומעלה. החלקה נקראת  La vigna di Don Peppino על שם הכורם הישיש שמכר ליקב את החלקה הייחודית הזו וממשיך מידי פעם לתרום מניסיונו בן השבעים שנה ועצותיו בכל מה שקשור לגידול הגפנים. מהחלקה מייצרים כ- 4000 בקבוקים. טרם זכיתי לשתות יין מכרם זה וגם לא את יין הרוזה של היקב. בכלל, כל יינות ה-cru  ב-"טרה נרה" מאופיינים בייצור מצומצם של אלפי בקבוקים בלבד לכל cru.

חלקת הפרה-פילוקסרה בחזית היקב.

שתיית יין המבוסס על זן אחד יכולה להזכיר שתיית יינות מבורגון או יינות נביולו מפיימונטה. יש לציין שהבדלי החלקות מודגשים היטב ברמת הפירותיות, הטאנינים, המבנה, המורכבות והמינראליות. אלו יינות שהפשוטים שביניהם (אדום 2011 – 92 נקודות גלוני בירחון המוערך Wine Advocate  של רוברט פרקר, לבן 2011 – 93 נקודות מאותו מבקר) נמכרים בארץ בכ- 100 ₪. יינות ה- cru המורכבים והמוערכים מאד על ידי המבקרים נמכרים בכ- 200 ₪. בתקופה שבה כל יקב ישראלי מתגאה בציון 90 שאחד מיינותיו קיבל או איזו שהיא מדליה אזוטרית צריך לזכור שיינות מסוג אלה שמיוצרים ב-"טרה נרה" (שנבחר על ידי  wine & spirit magazine כאחד מ- 100 היקבים הטובים בעולם) מקבלים הערכה גבוהה ועקבית מצד מומחי וחובבי היין.

מספר תמונות מהסיור בכרמים השונים :

ניתן לשים לב לשונות בין הכרמים ולצמחייה ועצי הפרי החיים עם הגפנים בהרמוניה.

ביקב טעמנו טעימות חבית של יינות 2012. היה לי קשה לשפוט אותם מפאת גילם הצעיר והתהליך שהם עתידים לעבור. יחד עם זאת חשתי בפוטנציאל מרשים ועקבי. בהערות הטעימה אשלב גם רשמים מיינות היקב מבצירים קודמים אשר הגיעו לארץ והזדמן לי לטעום מהם.

Etna Bianco

2012 – טרופי באף, רחב, מעט מרירות, בשלב זה האף טוב מהפה.

גרסת 2011 ששתינו בארץ הייתה טובה מאד, מאוזנת, בעלת אופי צפוני ומרירות קלה בסיומת.

Etna Rosso

הפרי ברובו קנוי והיתר מהגפנים הצעירות אותן מתמידים לנטוע מעת לעת.

2012 – מלא פרי אדום, רענן וכמעט ללא נוכחות עץ. לדעתי, היינות הללו יכולים להישמר בקלות יותר מ- 5 שנים.

גרסת 2011 המרשימה הנמצאת כרגע בארץ הייתה יותר מרוכזת מגרסת 2010 אותה טעמנו לפני כשנה. יחד עם זאת אין ב- 2011 מתיקות יתר או עומס. לדברי Marco Ciancio שנת 2011 היא שנה מוצלחת במיוחד המתרחשת בממוצע פעם בעשור. אם מדובר ביין בסיס והוא כל כך טוב, מעניין איך יהיו יינות ה- cru.

יינות הבסיס השונים יכולים ללוות אוכל בצורה טובה.

Etna Rosso, Feudo di Mezzo

מדובר בכרם ה- cru הנמוך ביותר (600 מ`) שנטוע על קרקע פורייה עמוקה התורמת לאופיו הידידותי של הכרם. גיל הגפנים 50-80 שנה. אדמה יחסית חולית ואין בה כמעט סלעים. בכרם ישנם עצי פרי שונים הגדלים בהרמוניה עם הגפנים. היין מתיישן בחביות עץ גדולות מתוכם 30% עץ חדש.

גרסת 2009 שטעמתי בארץ היא שלב משמעותי קדימה בהשוואה ל- Etna Rosso.

למרות צעירותו, ה- 2012 היה יחסית ידידותי ולא כבד עם טעם שיורי ארוך.

Etna Rosso, Calderara Sottana

הכרם בגובה 600-700 מ`. הגפנים בנות 50-100 שנה. כל הגפנים פונות לצפון. קרקע סלעית. מיוצרים כעשרת אלפים בקבוקים בשנה.

2012 – האף בשל, מתון מכל היינות הקודמים, כמו כן עגול ו"נקי". הרגשה של מתיקות מאוזנת, יותר מינראלי מהקודמים ועוצמתי עם טאנינים נעימים וסיומת ארוכה. יחסית נגיש.

בטעימת היבואן של יינות 2009 הוא היה עבורי היין הבולט ביותר. בקבוק נוסף מאותה השנה נשתה לא מזמן וחיזק אצלי את ההרגשה שבשלב זה הוא הנגיש ביותר והכי מדבר אלי.  מזכיר במשהו יינות ברולו מפיימונטה.

את La vigna di Don Peppino שהיא החלקה בת 150 שנה הנמצאת בכרם, לא טעמנו ביקב או בכלל. מבחינתי מדובר ביין מסקרן.

Etna Rosso, Santo Spirito

הכרם בגובה של למעלה מ- 800 מ`. גפנים בנות 60-80 שנה. צבירת הגשמים באמצעות תעלות. אדמה חולית, אפורה ועמוקה עם פחות אבנים. מיוצרים כששת אלפים בקבוקים בשנה.

2012 – הרבה פרי, גוף, נוכחות רבה. יין בעל עוצמות אך בוסרי.

Etna Rosso, Guardiola

הכרם בגובה של כ- 900 מ`. נטיעות אלברלו. אדמה ענייה. בורות מיוחדים לצבירת מים. הבשלה מאוחרת ותנובה מועטה. בגובה זה בשנים קרות הענבים לא תמיד מבשילים. מיוצרים ממנו כחמשת אלפים בקבוקים בשנה.

2012 – הצבע יחסית בהיר. יין "בעל עמוד שדרה", שרירי, אפילו קשה.

גרסת 2010 ששתיתי לאחרונה בארץ אף היא נתנה את התחושה שמדובר ביין שרירי, צפוני באופיו, מזכיר פינו נואר. נפתח כ-שש שעות מראש והוכיח שצריך לתת לו זמן בכדי שיממש את הפוטנציאל הגדול שלו.

שלושת יינות הדגל של "טרה נרה" מבציר 2010

שני יינות הבסיס מבציר 2011

ביקב מייצרים גם שמן איכותי מעצי הזית הנטועים בכרמים. הבאנו אותו לארץ. מדובר בשמן זית עם עדינות כובשת.

לסיכום

כחובב יין אני שמח מאד לבקר ביקבים של יינות אותם אני שותה. המפגש עם אנשי היקב, השיטוט בכרמים, מבט בנוף המקיף את היקב והכרמים מעשירים את חוויית השתייה שלי.

הביקור ביקב "טרה נרה" היה מהנה ומחכים. הוא חיזק בי את הרצון והסקרנות להמשיך ולהתנסות ביינותיו.

! Arrivederci