כחלק מסיכום יומן המסע ב-פוליה מתוארים כאן ביקורים בשלוש המסעדות היותר מיוחדות ומעניינות שהיינו בהן בטיול.
Ristorante Pentole e Provette בעיר Fasano
פירוש שם המסעדה הוא סירים ומבחנות, שם הרומז למטבח שיש בו הן שילוב של חדש וישן והן כיוון מולקולרי. השף Luca Trabalzini, במקור מטוסקנה, הכיר את הקונדיטורית LellaStà Mileti מ-פוליה. הם התחתנו ופתחו יחד את המסעדה ב-פאזאנו.
גם עיצוב המסעדה משלב חדש וישן. מצד אחד היא נראית כמערה, מצד שני יש בה אלמנטים מודרניים כמו הריהוט. האווירה במסעדה לא פורמלית אם כי השירות היה מעט טכני. בתחילת הערב היא הייתה די ריקה אבל בהמשך, כמו במקומות אחרים בפוליה שיוצאים אליהם מאוחר, היא התמלאה והפכה לרועשת מאד.
המסעדה מציעה תפריט א-לה-קארט ושני תפריטי טעימות, האחד ב- 35€ והשני ב- 65€. לכל אחד מהם ניתן להוסיף תפריט יין מתאים. בחרנו בשתי האפשרויות וחלקנו בהן.
פתחנו בשני פתיחים קטנים וחביבים: קרוקט עם חציל על איולי וסלט מלפפונים שכלל גם פלפל, צלפים ורוטב על בסיס מיונז.
כמו כן הוגש פטה כבד מצוין על קרקר.
לאחר הפתיחים הוגשו מאפים: פרוסות לחם שסודרו בקפידה בסלסלה וכוס עם פירורים בצבע ירוק זרחני שהיו יבשים והיוו בסיס לשני טאראלי מלוחים ושני גריסיני דקים. אף אחד מהמאפים לא בלט.
שני סקאלופס שמנמנים לוו בקרם תפוחי אדמה, ורוטב בשר (gravy sauce). מעל פוזר פופקורן טחון גס. מנה לא גדולה אך טעימה מאד.
על חלב קוקוס ורוטב מיונז וצ'ילי הונחה תערובת של ארטישוק בשמן זית, שום ופלפל צ'ילי. מעל לנגוסטין ומעליו בוטנים מלוחים קצוצים. גם במנה זו, כמו במנה הקודמת, ניכר שחומרי הגלם טובים. בשני המקרים המנות היו קטנות אך עשירות בטעמים ובמרקמים.
קרוקט של פטריות וכמהין הונח על מצע פנקו וקרם כמהין עם אבקת פורצ'יני. שוב מנה קטנה ושוב הקפדה על ביצוע. פחות התחברתי לטעמים וזו הייתה מנה כבדה.
ספגטוני תוצרת בית שהוכן עם שמן זית, שום וצ'ילי הוגש עם פול וקיפודי ים ברוטב קרם אפונה ומי ים. בנוסף היו במנה אבקה שהוכנה משמן זית וזסט לימון. הפסטה הייתה בדיוק במידה המקובלת של עשייה. עם זאת פחות התחברתי למנה בשל המליחות הגבוהה שלה והטעמים המודגשים של קיפודי הים. בעבר זכרתי לטובה את טעם קיפודי הים (ליתר דיוק השחלות) אבל בטיול הזה ממש לא התחברתי לטעמם בכל המקומות שאכלתי אותם. או שמדובר בסוגים שונים שלהם, או שהטעם שלי השתנה.
נתח של קוד מומלח הונח על סלט קטן של מלפפונים, טומטייו (Tomatillo) ועלי בייבי סלק. המנה לוותה ביוגורט עיזים לימוני וגספצ'ו עגבניות. שבבי בצל מטוגן הונחו מעל. מבחינת מרכיבים, שוב איכות והקפדה. מבחינת טעמים, במנה הזו היה "רעש", המלוח, החמוץ והמתוק התערבבו אלה באלה.
צלע עגל שנראתה כמו שניצל מילנזי הוגשה על סלט עולש עם רוטב חרדל ודבש. אם היו ממתנים את המליחות, המנה מבחינתי הייתה קרובה לשלמות.
כדור גלידה מחלב ושמן זית הוגש על מצע של שוקולד מריר ואפקט עשן של קרח יבש. לא מלהיב במיוחד. הגלידה הייתה משונה בטעמיה לרגע חשבנו שהוסיפו זעפרן (!) והשוקולד היה מריר מידי.
הקינוח האחרון כלל ארבעה מערומי מוס נוגט מעוטרים ב-טוויל שקדים קראנצ'י עם רוטב גזר ודובדבנים מצומצם. קרמבל שקדים חתם את ההגשה. מבין שני הקינוחים זה היה מבחינתי המוצלח יותר היות שהוא היה עדין וברור יותר בטעמיו.
לסיכום: היו בארוחה שילובים וטעמים מעניינים וטובים שיצרו מספר מנות מוצלחות. עם זאת לא אחת גם הרגשתי שהאינטלקט בדמות הטכניקות והמולקולריות בא על חשבון הטעם.
Ristorante Alex בעיר Lecce
בקרב האנשים איתם דברנו ב- Masseria Stali בה התארחנו, שמה של מסעדת Alex במרכז ההיסטורי לצ'ה עלה כאחת המסעדות הוותיקות והמוערכות באזור.
המסעדה משדרת אלגנטיות רבה: רצפה כהה, קירות בהירים, ריהוט כהה, מפות על השולחנות הערוכים בצורה מוקפדת, תקרה גבוהה ומקומרת, מקרר יינות גדול בכניסה ואלמנטים שונים של תאורה (מנורות גדולות ומעוצבות בצורה שמזכירה עוגן שהשתלשלו מהתקרה או מנורות שולחן מיוחדות של המעצב Davide Groppi שדומות להן נתקלנו במסעדת Consorzio ב- טורינו). במסעדה מספר אזורי ישיבה. אותנו הושיבו בחלק הקרוב לחלון הראווה הפונה לרחוב אולם היו עוד מספר חללים כולל גינה גדולה ומעין טרסה מקורה בחוץ שלא פעלו במועד הגעתנו. בתחילת הערב החלל עמד כמעט ריק. בהמשך המקום התמלא. צוות גדול של נותני שירות לבושים בתלבושת שחורה אחידה עמד לרשות הסועדים. למרות שחלקם דיבר אנגלית סבירה, הרגשתי שהתקשורת מעט לקויה. אין לי הסבר מדוע. מוזיקת ג'אז התנגנה ברקע.
Alex מוגדרת כמסעדת דגים למרות שיש בה גם מספר מנות בשריות. Alessandra Civilla היא השפית החתומה על התפריט. על פי הפרסומים היא אוטודידקטית שלמדה בישול בעצמה. נאמר לנו שכל הפסטות הן תוצרת בית ושהם גאים בדגה ובפירות הים המגיעים מהעיר Gallipoli, אזור שהדגה ופירות הים שלו נחשבים מאד.
בתחילה קיבלנו צלחת מוארכת עם מאפים ועליה: מאפה שהוגדר כקלאסי והיה רך ופשוט, מאפה מקומי שכלל בצל עגבניות וזיתים מאד טעים, שתי לחמניות חלב ולחמנייה חריפה מאד. בקבוק שמן זית מצוין של חברת Donna Oleria ליווה אותם. שמן הזית היה נוכח ועוצמתי.
פתיח הוגש על חשבון הבית: אנשובי בתחמיץ עם גבינת פטה ובצל מקורמל. שילוב מוצלח וטעים. אהבתי. בהקשר זה ראוי לציין שהם גבו 3€ לסועד כ-דמי עריכת שולחן (Coperto) ו- 3€ על בקבוק מים מינרליים.
The Panciuti – 22€
בתפריט נכתב שמדובר ב- Cappellacci, לי הפסטה הזכירה בצורתה רביולי. בכל מקרה הפסטה מולאה בתערובת בשר בקר ועגל והוגשה ברוטב בשר (brown gravy) כשמעליה קרם גבינת פקורינו רומאנו ופלפל.
לא הייתי סגור על המנה . מצד אחד הפסטה הייתה די קשה והמילוי אנמי. מצד שני הרטבים עשו את שלהם והעשירו את הטעם.
Tagliolino fresh lemon – 25€
שני דברים הוזהרנו מראש, הראשון שזו מנה שלוקח זמן להכינה ושנתאזר בסבלנות והשני שמדובר במנה עם פירות ים נאים. עם זאת המלצר המליץ עליה בחום רב ואמר שזו אחת המנות הטובות במסעדה. למנה היו שלוש שכבות: הראשונה פסטה, שבתפריט נקראה Tagliolino, הוגשה ברוטב לימוני; מעליה גבינת stracciatella, גבינה שמנתית רכה מחלב בופאלו האופיינית לאזור פוליה ולבסוף שרימפס קצוצים ומוגשים נא. שתי השכבות העליונות היו בטמפרטורת חדר.
הפסטה הייתה מדויקת במידת העשייה. שילוב הטמפרטורות, המרקמים ובמיוחד הטעמים היה יוצא מן הכלל. השילוב של חמצמצות, מתיקות, מליחות היה מלאכת מחשבת. ההמלצה וההמתנה היו שווים ביותר.
לק"ג From the boat… – 90€
כאמור המסעדה גאה בדגים ובפירות הים שמגיעים אליה מגליפולי. היא מציעה אותם בטכניקות בישול שונות כמו גריל, אידוי ודגים בכיסוי מלח. אנחנו ביקשנו שישה שרימפס (יצאו 250 גרם) בגריל.
למעט ריח ימי חזק ומרקם יציב לא היה לשרימפס שום ייחוד. מאכזב.
The Duck – 22€
החלטנו לבדוק גם מנה בשרית. חזה ברווז שעושן עם עצי זית נעשה על פי התפריט מדיום-מדיום רייר (pink cooking) והוגש עם מגוון ירקות חמים: זוקיני, שומר והירק המקומי הנפוץ (cime di rapa). מעל נמזג רוטב חום שהכיל גם ליקריץ.
מנה גדולה, עשירה וטובה.
בנוסף למים ליווינו את הארוחה עם Batasiolo Barolo Riserva 2010. יין מפיימונטה שמבלה 3 שנים בחביות. אני לא מכיר את היצרן אבל הוא נבחר לאחר התייעצות עם הסומלייה (60€). היין היה טאני ומריר. הובחנו בו גם פירות אדומים והטעם השיורי היה ארוך. בדיעבד היין לא היה מוכן והוגדר כבחירה פחות מוצלחת.
לסיכום: בארוחה הלא גדולה שלנו ב- Alex היו שתי מנות טובות מאד ושתיים קצת פחות. עם זאת אני בהחלט ממליץ לבחון ביקור במסעדה האלגנטית הזו במידה ומגיעים לאזור של לצ'ה.
Osteria Del Tempo Perso בעיר Ostuni
לפני הטיול קבלתי מספר המלצות לבקר ב- Osteria Del Tempo Perso הוותיקה שנוסדה ב- 1983. גם Matteo, המארח שלנו ב- Ostuni טען שהיא המסעדה הטובה ביותר באזור. כשהבענו עניין הוא דאג להזמין לנו מקומות.
הגענו למסעדה באחד מערבי שבוע הפסחא בעיר. קהל רב פקד את המקום וגם אחרינו המשיכו להגיע סועדים. אני לא יודע אם התפוסה המלאה קשורה לאירועים המתנהלים בתקופה זו או שזה המצב בד"כ, כך או כך נאלצנו להמתין כעשרים דקות מעבר לשעת ההזמנה שלנו. אנשי שירות רבים התרוצצו בין השולחנות. המקום נראה מתפקד כמו מכונה משומנת. די ברור שהמסעדה פונה גם לתיירים. יש לה תפריט באנגלית והמלצר שלנו דיבר אנגלית. הערה בקשר לרגישות בשירות: ברגע שהמלצר קלט שאנחנו חולקים במנות, הוא הציע ביוזמתו שבמטבח יחלקו לנו את המנות העיקריות לשתיים. ה-קופרטו היה 3€ לסועד.
למסעדה שני חלקים, האחד מודרני ובהיר והשני, בו ישבנו, נראה כמו מערה. ממה שהבנתי המסעדה שנמצאת בחלק ההיסטורי של אוסטוני אכן נמצאת בחללים שנחצבו בסלע, בנייה שהייתה מקובלת בעבר הרחוק באזור. יש במקום אפילו תנור אפייה עתיק בן מאות שנים. הניגוד בין המעטפת (קירות המערה) לתפאורה המצועצעת יצר אצלי תחושה מעניינת, קצת כמו הטירה של דיסנילנד. העיצוב כלל הרבה מאד כלי קרמיקה שהוסיפו עניין וצבע.
למרות שיש בתפריט מנות מקומיות או חומרי גלם מקומיים, המסעדה לא מתיימרת להציע אוכל מקומי. הפסטות הן תוצרת בית.
לאחר שקבלנו סלסלה עם כעכים (Taralli) ומגוון פרוסות לחם הוגש מתאבן, גלילות חציל עם גבינה ועשבי תיבול. החצילים היו מעט מרירים אך בסך הכול המתאבן היה נחמד ופותח תיאבון.
חמישה שרימפס בטיגון עמוק הגיעו על מספר עלים עם רוטב טרטר (13€) השרימפס (prawns) היו מאיכות טובה, עבים ובשרניים. לא היו עודפי שמן מהטיגון והציפוי היה דק וטוב. הייתה נטייה קלה למליחות אבל רוטב הטרטר מיתן אותה.
מספר זרועות תמנון הוגשו ברוטב מצומצם של עגבניות עם טוסטונים/קרוטונים (13€). המנה נקראת Polpo Pignata והיא מעידה על דרך הכנת התמנון בבישול ארוך בסיר טרקוטה מיוחד. התמנון אכן היה רך וטעמו "בשרי". ברוטב היה אלמנט דגי והוא במידה מסוימת הזכיר בויאבז. גם כאן הייתה מידה מעט עודפת של מליחות.
ספגטי עם קיפודי ים (18€). לקיפודי הים ולרוטב היה ריח ימי חזק ונוכח מאד. קיפודי ים הם טעם נרכש ומאתגר בדומה לאויסטרים. הפסטה הייתה מדויקת במידה העשייה שלה.
הפסטה (Orecchiette Maritate) הוגשה בראגו שהתבסס על בשר טלה ועגבניות (14€). מעל פוזרה גבינת פקורינו מגורדת. הפסטה עצמה הייתה טובה. בטעם היה שילוב נכון של חמיצות ומתיקות. עם זאת חסרו לי מעט פלפל ועוד מהגבינה שפוזרה במשורה. גם הבשר היה מעט יבש. בסך הכול מנה לא מבריקה.
פרוסות נתח בקר מקומי (Podolica) הוגשו עם ענף רוזמרין על פרוסת חציל סגול שעבר גריל וצ'יפס דקיקים מתפוח אדמה סגול (18€) בצד ביקשנו תוספת של תפוחי אדמה אפויים (6€). הבשר היה רך, עסיסי ואדום בחלקו הפנימי. הרגיש לי כאילו הוא נעשה כצלע ואז הורידו אותו מהעצם. טעים מאד. לעומת זאת החציל היה סתמי ולא מעניין. גם הצ'יפס הסגולים שהיו ספוגים בשמן לא הרשימו אותי. תפוחי האדמה האפויים שהוגשו עם רוזמרין, שמן זית ומלח, שימשו כתוספת ראויה יותר.
את הארוחה ליווינו עם מים (2€) ועם יין (28€)
Paolo Leo Salice Salentino Reserve 2011 המלצר המליץ עליו בחום כיין מקומי איכותי. לא שזה אומר לי הרבה אבל הייתה עליו מדבקה IWSC (International Wine and Spirit Competition) Gold 2014. מדובר ביין מענבי Negroamaro ו- Malvasia Nere. האף פרחוני. בפה טאנינים, עשבי תיבול, חמיצות טובה. טעם שיורי ארוך. יין כבד יחסית. בשלב מסוים של הערב הזכיר לי קריניאן.
לסיכום: מודה שהגעתי למסעדה עם סף ציפיות גבוה. אלמנטים רבים כמו המקום, האווירה והשירות עמדו בהן בכבוד. מבחינת המנות בחלקן היו בעיות. עם זאת ולאור הניסיון המועט שצברתי במהלך הטיול כולו, מדובר במסעדה טובה ואני ממליץ לבקר בה במיוחד אם מגיעים לעיר המקסימה Ostuni.
Ristorante Pentole e Provette
Via Musco 37 Fasano
00.39.3486554811
Ristorante Alex
Via Vito Fazzi 12/23 Lecce
00.39.3208034258
דף הפייסבוק
Osteria Del Tempo Perso
Via Gaetano Tanzarella Vitale 47 Ostuni
00.39.0831304819
אלקס, ממליצה רק לדוברי איטלקית ואוכלי דגים נאים, אחרת, זו ממש אכזבה. יצוין כי הארוחה שאכלנו, זוג, מלא מלא, עלתה כמו בני הדייג!!!!!
תודה על השיתוף בחוויה שלך. אני בהחלט יכול להזדהות ולהתחבר להרגשתך.
הגענו ל- Alex בהמלצת המקומיים. אמנם גם אצלנו החוויה הייתה מורכבת אך לבסוף נותרתי עם הרושם שהיה כדאי לנסות. מנת ה- Tagliolino fresh lemon הייתה אחת מהמנות הבולטות ביותר בין כל ההתנסויות שלי בפוליה, מנה מיוחדת וטעימה.
ממש כיף לקרוא בבלוג שלך. חזרתי הרבה אחורה וזה מאוד מגרה ומעשיר
ברוכה הבאה ותודה על המילים החמות. מקווה להמשיך ולספק עניין.
הצלחת להביא לקוראים רשומה מענינת על שלוש מסעדות שמאפינות את האזור. תאור המקום. תאור העיצוב. שילוב חדש ישן. צילומי המנות מרשימים. עבודה לא קלה. יש לציין לשבח.
תודה רבה.
אני משתדל להשקיע 🙂
אמנם הסקירה ארוכה אבל היא נותנת הצצה למה שיש למסעדות ברמה הגבוהה יותר בפוליה להציע.
שמחתי על ההזדמנות להתנסות בנסיעה הזו במספר סוגים של מסעדות.
פוליה תעשי לי ילד איזה אוכל כמעט נגסתי בטלפון ..
. המנות של הקוד והצלע עגל ב
Ristorante Pentole e Provette
הייתי קם לרקוד על השולחן מאושר .
תודה על הסיקור עשית ממש חשק להגיע לאזור
בשמחה
אולי כדאי לברר אם יש שם איזה חוף עם גלים טובים ?