פוליה – Puglia

מחוז פוליה באיטליה הוא "העקב" של "המגף". כ- 4 מיליון תושבים חיים באזור זה שהוא ברובו כפרי וגודלו כמעט כגודלה של מדינת ישראל. ב-פוליה יש נופים מגוונים: חופים חוליים ומסולעים, צוקים, מערות, לגונות חוף ביצתיות, שמורות טבע ופארקים. גם הצמחייה עשירה: עצי אורן, אלון, אשוח, אשור ואדר, קקטוסים, כלניות, רקפות, סיגליות, סחלבים ופרחי בר. מיליוני עצי הזית (מישהו ספר כ- 60 מיליון), שקדיות, גפנים, חיטה, עגבניות, תאנים, רוזמרין, ערער תרמו ותורמים את תרומתם למטבחים המקומיים. בשורה התחתונה, זהו חבל ארץ רב גווני.

Punta Ristola – הנקודה הדרומית ביותר ב-פוליה

במהלך ההיסטוריה פוליה ומחוזות נוספים בדרום איטליה עברו תהפוכות ומאבקי שליטה. נוצר מעגל של בנייה מצד אחד והרס מצד שני וחוזר חלילה. בין היתר "ביקרו" בפוליה יוונים, רומאים, שבטים גרמאניים (גותים, לומברדים), ערבים (סרצנים), ביזנטיים, צרפתים, ארגונזים ותורכים. עד היום ישנן עדויות לתקופות השונות ופוליה נחשבת בשל כך לאחד האזורים הארכיאולוגים העשירים ביותר באיטליה. מבחינת המבנים הקיימים, ניתן למצוא בה בתי מגורים החצובים בסלע, רחובות צרים ומנומנמים, בתים המסוידים בלבן, בנייה באבן לצ'ה המפורסמת (אבן גיר רכה שמתקשה אט אט לאחר חציבתה), נמלים קטנים וגדולים, מבצרים, ארמונות, קתדרלות, בזיליקות וכמובן הטרולי (Trulli) המפורסמים שהם בתים עם גג בצורת חרוט הפזורים בעיקר בעמק איטריה (Valle d'Itria).

Alberobello – מבני הטרולי ב-אלברובלו שהם חלק מאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. לטעמי תיירותי מידי.

עיר הנמל בארי היא דוגמה מצוינת ודי מקיפה לתהליכים ולשינויים שעברו על האזור כולו. מקורותיה בהתיישבות של בני העם האילרי (פקטים – Peucetians). בימי היוונים היא לא בלטה אך בתקופה הרומית היא הפכה לעיר משמעותית ונקראה בריום. מיקומה האסטרטגי כנקודת חיבור בין הים לרשת הדרכים שסללו הרומאים סייעה בכך. בריום נהרסה במלחמות הגותיות אך נבנתה מחדש בעת השלטון הלומברדי. בהמשך היא תהיה במשך כ- 30 שנה עיר מרכזית באימפריה המוסלמית עד שתהפוך לחלק מביזנטיון ובה יתיישב המושל הביזנטי (Katepano) המקומי. שודדי-ים סרצנים (Saracen) "נמשכו" אל כלכלתה הפורחת אך היא עמדה מולם. במשך שנים רבות העיר הייתה מרכז לסחר בעבדים. מרידות יניעו את השלטון לקרוא לנורמנים שיסייעו בדיכוי שלהן. ב-1087 מוקמת בזיליקת ניקולאס הקדוש לשכן בה את שרידי הקדוש (המקור לדמותו של סנטה קלאוס) שנאספו והובאו לכאן בחשאי. אלה מזכים את העיר במעמד דתי ותרבותי חשוב וממנה יוצא גם מסע הצלב הראשון. בהמשך היא תהפוך לבירה אזורית בממלכת סיציליה של פרידריך השני לבית הוהנשטאופן, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. לאחר מותו הממלכה התפרקה ו-בארי עברה לידיה של ממלכת נאפולי (1557). שנות בצורת ממושכות ומגפות מלריה דיללו את האוכלוסייה וכיווצו את העיר. ז'ואקים מירא, שהיה מבכירי חייליו של נפוליאון בונפרטה ואף נישא לאחותו קרולינה, היה מלך שתי הסיציליות. הוא הצליח בתחילת המאה ה- 19 להשיב לבארי את מעמדה כעיר נמל מרכזית. כיום עם למעלה מ- 300 אלף תושבים בארי נחשבת לאחת הערים המבוססות בדרום איטליה ועומדת בליבו של אזור מטרופוליטני המונה למעלה מ-מיליון וחצי תושבים.

מבט אל העיר העתיקה של בארי

תאטרון פטרוצלי ב-בארי. התאטרון הרביעי בגודלו באיטליה. הוא נשרף ב- 1991 בהצתה מכוונת. שיפוצו הושלם בסוף 2009.

הקפלה האורתודוקסית ב-קריפטה של בזיליקה די סן ניקולה בה מוטמנים שרידי ניקולאוס הקדוש

פוליה לא זכתה לנחת גם לאחר איחוד איטליה. למרות ניסיונות שיקום ורפורמות היא נותרה ברובה ענייה ונחשלת בוודאי בהשוואה לצפון. בשנות השבעים של המאה העשרים החל סוף סוף תהליך של שינוי. אמנם תושבים רבים כבר היגרו מהאזור אולם בד בבד החל בה מעבר מחקלאות לשירותים. ענף התיירות החל לצמוח ולהתפתח. בעשורים האחרונים פוליה נחשבת ככוכב עולה בשמי התיירות לא רק ברמה הפנים איטלקית אלא גם בכלל אירופה ומעבר לה. עם זאת ניתן לקבל את הרושם שרוב הישראלים עדיין לא גילו את פוליה אולי בשל העובדה שטיסות ישירות ל-בארי מתקיימות לתקופות קצרות ומי שטס לרומא או לנאפולי יעדיף בוודאי לבקר בערים אלו או באזור אמלפי האטרקטיבי והפופולרי. ההשקעה בענף התיירות ב-פוליה כוללת שיפור ברמת התשתיות כמו בניית נמלי תעופה וסלילת כבישים מהירים, הגדלת מספר מקומות האירוח כולל עידודם של מקומיים להסב חוות (masseria) ו-טרולי לבתי אירוח. כמו כן נעשים ניסיונות למסד פסטיבלים מקומיים ולשווק טקסים ופולחנים מקומיים. אל כל אלה מצטרפים כגורמי משיכה גם היופי הטבעי והמגוון, 800 ק"מ של קו חוף שחלקו חופים מטופחים, ההיסטוריה והארכיטקטורה, מלאכות היד המסורתיות כמו ייצור כלי קרמיקה ואריגה וכמובן מיליוני עצי הזית שהם הבסיס לתעשיית השמן הענפה.

Castel del Monte – מבנה מתומן מהמאה ה-13 שהוכרז כאתר מורשת עולמית בזכות תכנונו המדויק, ייחודו והאניגמטיות בייעוד שלו.

Polignano a Mare

מבט אל Ostuni שזכתה לכינוי "העיר הלבנה"

Gallipoli – הביקור ב-"פנינת הים היוני" היה אחד המוצלחים בטיול. היינו עדים לטקס דתי מוזר לפסחא, קנינו עוגיות Taralli מתוקות מצוינות ואכלנו אוייסטרים בנמל

ביקרנו בפוליה במשך תשעה ימים ברוטו:
ביום הראשון טעמנו קצת מהפארק הלאומי גרגאנו. לצערי התכניות שלנו התפספסו בחלקן בשל איחור בטיסה, עיכוב בהשכרת הרכב ומזג אוויר גשום.
ביום השני מזג האוויר השתפר פלאים. ביקרנו ב- Barletta, Castel del Monte, Trani וקצת קצת מ- Ostuni.
ביום השלישי ביקרנו ב- Monopoli, Polignano a Mare, Bari ו- Conversano.
ביום הרביעי, היום התיירותי ביותר בטיול, נסענו ל- Locorotondo, Alberobello. לאחר מכן ביקור במערת נטיפים (Castellana Grotte), נסיעה ל-Martina Franca ו-Ceglie Messapica וסיום ב- Ostuni המקסימה.
ביום החמישי העייפות גברה ולא הרגשנו כל כך טוב לכן ביקרנו רק ב- Brindisi. משם נסענו ל- Masseria שבה נתגורר בימים הקרובים. קבלת הפנים החמה הפיחה בנו רוח חיים.
ביום השישי נסענו למבצר ב- Acaya . הדרמנו דרך החוף ל- Otranto ואחר כך ל-Santa Maria di Leuca (היישוב הדרומי ביותר בפוליה). אחר הצהריים והערב היינו ב- Lecce (מכונה "פירנצה של הדרום")
ביום השביעי נסענו לצד השני של פוליה. התחלנו ב-Galatina, המשכנו ב-Gallipoli, עברנו דרך Santa Maria al Bagno וסיימנו ב- Nardò.
ביום השמיני נסענו ל- Taranto המוזנחת והמתפוררת והמשכנו ל-בזיליקטה (אחד מהאזורים העניים ביותר באיטליה) ל- Sassi di Matera, העיר החצובה בסלע. אתר מרשים ביותר שהתמונות שצילמתי לא הצליחו להעביר את התחושות שלי במקום.
ביום התשיעי ביקרנו ב- Potenza וב- Castelmezzano המקסימה שנחשבת לאחד הכפרים היפים ביותר באיטליה.
הרצון להספיק לראות ולחוות גרמו לנו לגמוא כ- 2000 ק"מ ועדיין לא הספקנו הכול. אני חייב להודות שבחלק מהמקרים הביקורים היו מאכזבים. לא ברור לי אם זה בגלל תקופת הפסחא (Pasqua) או בגלל שביקרנו מחוץ לעונה או אולי הגענו לחלק מהמקומות בזמן לא טוב (שעות הצהריים המנומנמות) אבל היו לא מעט מקרים שנתקלנו בעיירות רפאים שלא רק האתרים שבהן היו סגורים אלא גם הרחובות ריקים מאדם. מבאס.

פיאצה דל דואומו בעיר לצ'ה המכונה "פירנצה של הדרום" .

Santa Maria di Leuca

Sassi di Matera ב- Basilicata. העיר הבנויה בסלע הוכרזה כאתר מורשת עולמית.

היות שהמרחקים גדולים לא רק משדה התעופה בנאפולי לפוליה אלא גם בפוליה עצמה החלטנו לוותר על טיול כוכב ופיצלנו את הטיול לארבעה מקטעים. המקומות שבהם התאכסנו היו שונים זה מזה אך יחד עם זאת מיוחדים כל אחד בדרכו.
את הלילה הראשון העברנו ב- Torre Bruno. מגדל מהמאה ה-18 שהיה חורבה. בעליו שיפצו אותו במשך מספר שנים עם עזרה כספית מהאיחוד האירופי. כיום הם מציעים ארבעה חדרים מעט סגפניים וללא מזגן אליהם מגיעים במדרגות אבן רחבות ותלולות מאד. בחדר שלנו לא היו ממש חלונות אלא חלון קטן וצוהר. בחוץ כשהראות טובה ניתן לראות מראה פנורמי של האזור כולו (הים, ההרים, האגם ופארק גרגאנו). המאמא Lucia מנהלת את המקום באיטלקית שוטפת. התקשורת בינינו התקיימה באמצעות התרגומון של גוגל. בניה, אותם לא ראינו, אחראים על החווה, מטעי הזיתים וייצור שמן הזית. יש להם גם באר מים משלהם והם אינם תלויים במערכת המים הכללית. היות והמקום מבודד הזמנו מראש ארוחת ערב מקומית שטרחה, הכינה והגישה עבורנו לוצ'יה.

Torre Bruno

את שלושת הלילות הבאים העברנו ב- Palazzo Stunis Charme B&B בעיר Ostuni המקסימה. את המקום המשופץ מנהל הבעלים Matteo שיצא מגדרו לסייע ולתת לנו הרגשה טובה כולל הנחיות והסברים כתובים על העיר והאזור כולו. מדובר בבית אצולה מהמאה ה-19 שחלקו הוסב לבית הארחה ובו מוצעים ארבעה חדרים. עבורנו אחד מיתרונות המקום הבולטים שהוא גם הציע חנייה חופשית בכנסייה הסמוכה (דקותיים הליכה), לא עניין של מה בכך בחלקים הצפופים של הערים. החדר שלנו היה מרווח. ההקפדה על הפרטים הקטנים והניקיון בחללים המשותפים ובחדר עצמו מטורפים. המקום מרוחק פחות מ- 10 דקות הליכה מהמרכז ההיסטורי של עיר שבהחלט מומלץ לבקר בה.

את שלושת הלילות הבאים העברנו ב- Masseria Stali.
בעבר המונח Masseria התייחס למבנה או מספר מבנים באחוזה כפרית שהיו מוקפים בשדות, מטעים ושטחי מרעה. המבנים שנבנו בדרך כלל סביב חצר גדולה שימשו למגורי הבעלים והאיכרים, לאחסון בעלי החיים והיבולים ולעיתים גם כמחסני ייצור של יין, שמן וגבינות. ככל שהמאסרייה הייתה גדולה יותר, נעשה ניסיון לבצר אותה בקירות גבוהים ואפילו בחומות בכדי להגן עליה מפני פולשים. במקרים מסוימים אף נוצרו כתוצאה מכך כפרים קטנים. בשנות ה-80-90 של המאה הקודמת יחד עם תהליך נטישת החקלאות וצמיחת התיירות ב-פוליה הונע תהליך של הפיכת מאסריות מתפוררות לבתי אירוח. כיום יש מאסריות רבות במגוון דרגות פאר ופינוק. בחלקן מציעים בריכת שחייה, שירותי ספא, מסעדה, מגרש גולף ומתקני יוקרה אחרים. חלקן נמצאות על החוף וחלקן באזורים כפריים. בחלק מהן אף משווקים את התוצרת המקומית שלהם.
Masseria Stali שייכת למשפחת Piccinno. שטחה הכולל של הנחלה הוא 2700 דונם ויש בה כ-30 אלף עצי זית. בנוסף להפקת שמן זית מגדלים במקום דגנים. כל אלה מתנהלים כחקלאות אורגנית. ב- 2010 הם החלו לשווק את המקום כמקום לאירועים. יש במקום מסעדה שעושה רושם שהיא מצליחה. ב- 2016 הם פתחו את המקום כבית מלון. הם מציעים 20 חדרים גדולים שרובם מקיפים חצר מרכזית. חלק מהם משקיפים לבריכה.
יש לציין שהמקום כמו במקומות רבים אחרים ב-פוליה עושה מאמץ להסתייע באנרגיה טבעית ונקייה. כמו במסארייה כך במקומות רבים אחרים ניתן לראות מערכות סולאריות גדולות וקטנות, ציבוריות ופרטיות. בנוסף בפוליה יש כ- 70 חוות של טורבינות רוח שאמנם פוגעות בנוף אך תורמות בייצור אנרגיה ללא פליטת חומרים מזהמים.

Masseria Stali

היות ושאפנו לקצר את הדרך אל שדה התעופה העברנו את הלילה האחרון לא ב-פוליה אלא ב- Taverna Centomani ב-בזיליקטה (Basilicata).
מדובר בחווה ביולוגית הנמצאת בסביבה כפרית פסטורלית שחלקה הוסב לפני כעשור לטובת אירוח. בנוסף לייצור גבינות רכות ויוגורט (מפרות וכבשים) אותן זוכים לקבל בארוחת הבוקר, הם מציעים תשעה חדרים. את המקום מנהלת Maria. במקום מטבח שלמעט ימי שני ניתן למצוא בו טבח צעיר שמבשל ארוחות.

קשה לי להאמין ש-פוליה תהיה היעד הראשון באיטליה אליו הישראלים ישאפו להגיע. אני גם בספק אם היא תהיה היעד השני או השלישי ברשימה ובכל זאת ולמרות העדר יחסי הציבור מדובר באזור שטומן בחובו אוצרות שכדאי לבוא ולגלות. אז נכון: בערים התבנית של כיכר מרכזית, עיר עתיקה, קתדרלה, מגדל פעמונים ומצודה חוזרת על עצמה. בערי החוף יש כמובן גם נמל; ובהשוואה לאזורים אחרים של איטליה אין כאן הרבה אופנתיות ואלגנטיות; ומספר המוזיאונים המשמעותיים קטן; והכבישים עדיין לא מהירים כבמקומות אחרים ואין כבישי אגרה; ומספר המסעדות מעוטרות כוכבי מישלן נמוך ואין מרכזי קניות גדולים ובכל זאת יש משהו נפלא בביקור בחבל ארץ שעדיין שומר על פשטות ואותנטיות.

Castelmezzano ב- Basilicata

—-

כנסיית Santa Caterina d'Alessandria ב- Galatina, עיר קטנה ונחבאת אל הכלים, הרשימה אותנו מאד. היא מהווה דוגמה בולטת לאומנות רומאנסקית בפוליה ונחשבת לאחת מיצירות המופת הגדולות של הרנסנס האיטלקי. הכנסייה נבנתה כחלק מניסיונות האפיפיורות באותה עת להפוך את הדרום המרדני (יווני-אורתודוקסי) ל-קתולי. נזירים פרנציסקנים נשלחו להגשמת מטרה זו. ציורי הקיר צוירו במחצית המאה ה-15 על ידי תלמידיו של ג'וטו די בונדונה

הכניסה לכנסייה.

ציורי הקיר המרהיבים המתארים סיפורים מהתנ"ך והברית החדשה ב-בזיליקה די סנטה קתרינה ד'אלסנדריה ב-גלטינה

סיפור אדם וחווה