פרובאנס

פורסם במקור ביולי 2010.

פרובאנס היא חבל ארץ אטרקטיבי מאד לתיירים (גם בתוך צרפת וגם מחוץ לה). ברשת ניתן למצוא מידע רב בכל הנוגע אליה לדוגמה:

provenceweb, visitprovence, provencebeyond, provence.guideweb.

נראה כי סוד קסמה של פרובאנס טמון בשילוב הטבעי והלא מאולץ של מגוון רחב ועשיר של גירויים כגון: נוף ים ונוף הררי, היסטוריה רבת שנים, אתרי תרבות, כפרים תלויים, דרכים ציוריות, שווקים, מסעדות, כרמים ויקבים, פעילויות ספורט ומה לא.

אומרים שהאביב או הסתיו הן התקופות האידאליות לבקר באזור פרובאנס גם בשל מזג האוויר וגם בשל מספר התיירים הנמוך יחסית. המכשול הקטן בפרקי הזמן הללו הוא שלא ניתן לחזות בשדות הלבנדר בשיא פריחתם.

הביקור שלנו ב-פרובאנס ב- 2010 כלל טיולים שלא תכננו מראש. אמנם חומר תיאורטי הוכן מבעוד מועד וגם ידענו פחות או יותר את הכיוון הכללי אבל בכל יום בארוחת הבוקר התנהל דיון קטן בנושא "מה הולכים לעשות היום?". במהלך הטיול גמענו מאות קילומטרים, ראינו מראות נפלאים, אכלנו טוב ומילאנו את הנפש בחלק מהעושר והרב גוניות שיש ל-פרובאנס להציע.

כשהתחלתי לבטא את החוויות גיליתי שלא קל להעביר אותן במספר מילים. החלטתי לגייס לעזרתי את האינטרנט וחלק קטן מכמויות המידע העצומות המצויות בו. אמנם עדיין לא ניתן להעביר ריחות וטעמים או את משב הרוח הנעים הטופח על פניך כשאתה עומד בראשו של הר ביום חמים אבל בהחלט ניתן להתרשם ממראה עיניים וממשמע אוזניים.

ביום שהותנו הראשון (יום שבת) נסענו לשוק ב- Riez. ב-פרובאנס פזורים שווקים רבים בכל ימי השבוע. השוק הזה נבחר היות והוא התקיים באותו היום והיה חלק ממסלול רחב יותר. ההגעה למקום והשיטוט בשוק הקטן יחסית היו דרך נחמדה מאד לפתוח בה את הטיול. המראות, הצלילים, הריחות, הנועם והניקיון כל אלו חברו למזג אוויר נהדר ונתנו לי בדיוק את ההרגשה שציפיתי כשיצאתי לחופשה.

לאחר שספגנו מעט מן האווירה, המשכנו במסלול המתוכנן לכיוון Gorges du Verdon. מדובר בקניון השני בגודלו בעולם והגדול ביותר באירופה. במרכזו זורם נחל ה- Verdon הנשפך אל  Lac de Sainte-Croix שהוא אגם מלאכותי.

ההרים המרהיבים המתנשאים לגובה של כ- 1000 מטר מקיפים את הקניון. באזור יש פעילות רבה, בין היתר, פיקניקים ופעילויות ספורט לרוב (קיאקים, רפטינג, טיפוס מצוקים, סנפלינג, רוכבי אופניים ועוד). מזג האוויר היה נפלא והחלטנו לעשות את המסלול הארוך שנקרא Barres de l'Escalet. צרצור הצרצרים (החיה המאפיינת את המקום) ליווה אותנו כמעט בכל מקום. כמובן שצילמנו כל העת. מניסיוני ידעתי שיהיה קשה מאד להעביר את התחושה והעוצמה באמצעות מצלמתי הקטנה המאפשרת תפיסת חלק קטן בלבד מהמרחב. הנסיעה בכביש מאפשרת לראות את הקניון גם מלמעלה אך גם להתקרב למים. הקור הנעים שבמגע איתם ורחיצת הפנים היו משובבי נפש. השלווה ששרתה עלי הייתה כמעט בלתי נתפסת והדרך היפה מהפנטת.

לאחר מכן המשכנו ל- Castellane.
ישוב נחמד וסימפטי. ניתן למצוא שם: כנסייה במרכז, כנסייה הנמצאת בראש גבעה גבוהה (184 מ') ומשקיפה אל המקום (Notre Dame du Roc Chapel), סמטאות ציוריות וחנויות למטיילים באזור. נחמד אם כי לא חריג או יוצא דופן. במהלך הטיול נתקלנו בישובים רבים הבנויים באותה הצורה ומציעים אתרים דומים. יחד עם זאת, בכל פעם כיף מחדש לראות עד כמה האנשים כאן נינוחים ומסבירי פנים. כדאי לציין שברוב מרכזי היישובים יש משרדי תיירות מקומיים (Office De Tourisme). ניתן למצוא בהם מפות, עלוני פרסומת לפעילויות בסביבה והאנשים שעובדים שם ישמחו להמליץ על מקומות לבקר, ללון ו/או לאכול. לרוב המשרדים הללו פעילים מהבוקר עד ל- 18:00 אם כי במקרים רבים נתקלנו בהפסקת צהריים שבה הם סגורים.

ביום השני החלטנו להגיע לאזור דרום פרובאנס, לעיירת החוף Cassis  ומשם לצאת לשייט ל- Les Calanques כשהגענו התברר שמרכז העיר חסום. שום תקווה לא מצאנו כשראינו את נחיל המכוניות שאנחנו היינו חלק ממנו הולך וגדל. החלטנו לסגת לישוב הסמוך Bandol ולהסתפק בתמונות וסרטונים באינטרנט. כשהגענו ל- Bandol (עיירת נופש עם מרינה, נמל דייגים והרבה מסעדות דגים) המחזה חזר על עצמו: מכוניות ומבקרים רבים ואין אף מקום חנייה. הסתובבנו והסתובבנו ללא כל ישועה. התחלנו להבין שהבחירה להגיע לאזור הייתה מעט שגויה. לא לקחנו בחשבון את השילוב הבא: סוף שבוע ארוך מאד שכלל גם את bank holiday, מזג אוויר נהדר וחוף הים. לא וויתרנו ונסענו ליעד הבא Sanary-sur-Mer . זוהי עיירת דייגים שהתפתחה ליישוב תיירותי. לשמחתנו המצב כאן היה רגוע יותר. הסתובבנו בנמל שאוכלס בדוכני מכירה רבים, בעיקר של מזכרות הקשורות לדייגים (אופי העיירה). ניתן היה לצאת בשיט לים עם ספינות קטנות מיוחדות. היה נחמד מאד אבל את המטרה לשוט באותו יום לא מימשנו.

במקום התכנית המקורית נסענו ל- Mont Faron. זהו הר המשקיף על העיר Toulon (העיר המערבית בריביירה הצרפתית). הנמל של טולון נחשב לאחד מהנמלים היפים בים התיכון וזאת בזכות תנאי הסביבה ורכסי ההרים המתרוממים ממש מאחורי העיר ויוצרים את התפאורה המיוחדת. השילוט אל ההר היה בעייתי. במצב כזה (האופייני כשמטיילים באופן עצמאי) נדרשים סבלנות, קור רוח וגם מעט צרפתית. לבסוף מצאנו את הדרך.

העלייה אל ההר מרשימה. נתיב אחד צר ומפותל עד מאד. השילוב של הסלעים האפורים – חומים עם צמחייה ירוקה וכתמי צבע סגולים (פרחי הבר) היה נעים לעין. בפסגת ההר (584 מ') ניתן למצוא מרכז זיכרון, שבילי טיולים, וגן חיות לילדים. רכבל מביא מטיילים שלא מגיעים עם רכב. הסתובבנו קצת, שתינו קפה במרפסת המשקיפה אל הנוף המרהיב וחזרנו למכונית. ירדנו למטה שוב בדרך מפותלת (אף יותר מהעלייה). קשה לי להאמין שניתן להישאר אדישים לנוף הים, העיר והנמל הניבטים בצורה כה ברורה.

ביום השלישי למסענו נסענו לשוק ב- Forcalquier. המטרה הראשונית הייתה לקנות צלעות טלה אבל אליהן הצטרפו (מן הסתם) עוד כמה מצרכים: נקניקיות טלה, חצילים, גבינות, פירות, עוגות ועוד מיני מציאות. ארוחת הצהריים, מיותר לציין, הייתה גדולה ונהדרת.

בשעות אחר הצהריים נסענו ל- Sisteron – עיר קטנה הנמצאת לא רחוק מהווילה. בעת הביקור התקיים בה קרנבל עם מתקני משחקים לצעירים בגילם ולצעירים בנפשם. מתברר שגם הקרנבל הזה על מתקניו מתנייע באזור ממקום למקום בדיוק כמו הדוכנים בשווקים.

ביום הרביעי לשהותנו באחוזה עזבנו אותה מוקדם בבוקר כשפנינו מועדות לאזור הרון הדרומי – שאטונף. רצינו לבקר בכמה ישובים שהומלץ לבקר בהם במידה ונמצאים באזור Luberon ולכן נסענו בדרכים צדדיות. עברנו ב-Apt ואח"כ דרך Roussilon שילובי הצבעים של הבתים וההר יפים ביותר. לפי הנכתב הפיגמנט בו משתמשים לצבעים מופק מאדמת ה- ochre (נכתב גם ocher) הנמצאת באזור. לבסוף עברנו ב- Gordes כפר קסום שנראה כאילו הוא תלוי על מצוק. הכפר נחשב לשכיית חמדה ולאחד מן הכפרים היפים ביותר. בשאטונף ביקרנו בשני יקבים : בוקסטל ומארקו.

ביום החמישי לחופשה נסענו ל- Moustiers-Ste-Marie  בכדי לבקר בכפר ולאכול שם את ארוחת הצהריים. עברנו דרך  Le Chaffaut , Mézel , Estoublon ו- Puimoisson  שם קנינו שמן לבנדר שדף השיווק שלו טען בתוקף שבאמצעות השמן הזה ניתן לטפל כמעט בכל בעיה אפשרית – ברור.

Moustiers-Ste-Marie הוא מקום מרשים עם היסטוריה רבת שנים. למרות היותו תיירותי (כמו מקומות רבים בפרובאנס) יש בו אטרקציות נחמדות: היישוב יפה ומזמין, סמטאותיו נחמדות ונעימות (רכבים לא מורשים להיכנס למרכז), הנוף פסטורלי ונהדר, פכפוך פלגי המים מנעים בקולו וניתן לטפס (זהירות – המדרגות חלקלקות) ל- Notre Dame De Beauvoir שהוא למעשה מנזר שהוקם על ידי נזירים ב- 433 וצופה אל הכפר. הכפר ידוע גם בכלי החרסינה שלו והכוכב המוזהב התלוי מעל לעמק במרכז הישוב. את ארוחת הצהריים אכלנו במסעדה La Bastide de Moustiers  של אלן דוכס. אמנם אלן דוכס לא נכח שם אבל רוחו כן. למעשה מדובר בבית מלון ומסעדה נחשבים. הארוחה הייתה הטובה ביותר שנאכלה עד לאותה עת. הארוחה התנהלה במרפסת יפה והרוח הנעימה יחד עם אוכל טוב ושירות ברמה גבוהה הנעימו לנו במשך כשעתיים וחצי. בסיום הארוחה הסתובבנו קצת במלון הקטנטן והיפה (12 חדרים בלבד). את הדרך חזרה עשינו מצפון ל- Lac de Sainte Croix. נסענו ל-Sainte-Croix-du-Verdon. הנוף, מיותר לציין, מרהיב ונהדר. משם עברנו דרך Quinson ל- Esparron de Verdon. יכולנו לראות מהדרך עוד אגם קטן יותר – Lac d'Esparron. משם המשכנו ל- Gréoux-les-Bains וחזרה לווילה. הדרכים בחלקן היו צרות ומפותלות. עצרנו בדרך למולל שיח לבנדר (אזוביון) שהתחיל להצמיח פרחים. בדרך קנינו בדוכן שכמותו פזורים באזור לא מעט : דובדבנים, דבש לבנדר ומיץ תפוחים.

ביום השישי והאחרון באזור שוב עשינו את הדרך הארוכה לשאטונף וביקרנו בשני יקבים נוספים : פגאו ואוסליו. היה זה שבוע עמוס אך מהנה ביותר. אמנם העברנו לא מעט זמן בנסיעות ארוכות אבל מזג האוויר האיר לנו פנים, ביקרנו במקומות רבים ומגוונים וטעמנו מעט ממה שיש לפרובאנס להציע. היה כיף ויהיה כיף לחזור.