במסגרת ביקורנו ב-"מסעדות הוותיקות שכבר לא בכותרות" החלטנו לחזור ל-פסטה מיה שלא ביקרנו בה שנים רבות.
פסטה מיה הוקמה ב- 1997 ע"י מיה וג'ורג'ו סופינו. ההתחלה הייתה בחנות קטנה ברחוב וילסון בת"א (אזור צדדי ואפרורי) בה הציעו מגוון פסטות טריות שהוצגו בויטרינה, רביולי וניוקי שנחו במקפיא וקפה ממכונת אספרסו. אט אט התווספו רטבים, תפריט כתוב, מספר שולחנות והמקום הפך למסעדונת שהביאה משב רוח רענן ושונה בנוף הכללי. האפשרות באותה עת לבחור ממגוון פסטות טריות המוכנות כל יום ולצרף להן רוטב מועדף הייתה נדירה.
המסעדה הצליחה, נפתחו עוד סניפים ואת הפסטה ייצרו במרוכז במפעל קטן ברחוב שונצינו. עם זאת כיום פסטה מיה כוללת רק שני סניפים, אחד בהוד השרון והשני בת"א בו ביקרנו. ע"פ המלצר ששירת אותנו אין קשר בין הסניפים. את הפסטות הם ממשיכים לייצר באותו מפעל וניתן לקנות אותן באתר שלהם כמו גם רטבים, קינוחים ומוצרים נלווים באיסוף עצמי.
פסטה מיה בוילסון מזכירה בעיצובה טרטוריות קטנות באזורי כפר באיטליה. ממה שזכרתי, עיצובה כמעט ולא השתנה. יש מקומות ישיבה בחוץ על המדרכה אבל אנחנו ישבנו בפנים במיזוג יעיל. פס הקול ברקע היה ערוץ רדיו איטלקי שהשמיע שירים באנגלית. במהלך הערב היו מעט לקוחות והשירות ניתן על ידי שני בחורים/נערים שנראו כמו שני תיכוניסטים בחופשה. הם היו נעימים והשתדלו מאד לרצות אבל ניתן היה להרגיש בהססנותם גם בהתנהלות וגם בתקשורת.
קופסת הפסטות היומית
התפריט מורכב ממספר חלקים. חלק אחד הוא התפריט הקבוע הכולל ראשונות, שתי עיקריות, שלוש פיצות בסיס עליהן ניתן להוסיף שלל תוספות, שלוש ארוחות ילדים וחמישה קינוחים. החלק השני הוא חלק הפסטות בו מתבקשים קודם לבחור את הפסטה מתוך קופסה המוגשת עם התפריט ובה הפסטות של אותו היום ולאחר מכן בוחרים את הרוטב ממספר גדול של אפשרויות. ברטבים יש רטבים טבעוניים, צמחוניים ובשריים. יש גם פסטה טבעונית, פסטה ללא גלוטן ופסטה מחיטה מלאה כמו גם רביולי או ניוקי בתוספת תשלום. החלק השלישי הוא תפריט המיוחדים. בערב ביקורנו הכבד הונציאני לא היה. ניתן לקבל את הרושם שהמקום פונה בעיקר לכיוון פסטות ופיצות. בכל מקרה המחירים נראים מתונים.
תפריט המיוחדים בערב ביקורנו ב- פסטה מיה (Pasta Mia)
תפריט השתייה אף הוא מזכיר ימים עברו. לצד שתייה קלה ושתייה חמה מוצעים 13 קוקטיילים בסיסיים (38-56 ₪), 3 בירות ותפריט יין מצומצם עם מבעבע אחד, 4 יינות לבנים ו-5 אדומים ללא ציון יצרן או בציר. כל היינות נמזגים גם בכוסות במחירים שבין 27-39 ₪. המחירים נמוכים בכל קנה מידה אבל מבחינת תרבות השתייה ברור שכאן היא לא מפותחת. הבאנו אתנו יין שנמזג לכוסות זכוכית. נגבים 40 ₪ דמי חליצה.
פתחנו ב- אינסלטה אסטיבה (52 ₪)
הסלט הקייצי היה חתוך גס וכלל חסה מסולסלת, עגבניות שרי, מלפפון, נקטרינה, בוראטה ומעל ויניגרט תות. לשאלתנו בעת ההזמנה אם הבוראטה טרייה, המלצר הלך למטבח וחזר עם תשובה חיובית נחרצת. לצערי בפועל החלק הפנימי לא היה נוזלי ואפילו נטה לנוקשות. גם הנקטרינה הייתה מהסוג הלא בשל והקשה. בעיני פרי שמוסיפים לסלט עדיף שיהיה קשה על פני מושי אבל כאן הוא היה גם קשה וגם חסר טעם. מתקתקות רבה ומשתלטת קבלנו באמצעות הויניגרט. הירקות הקרינו טריות והיו פריכים. בסך הכול סלט פשוט שעיקר חנו ברעננותו.
קרפצ'ו (54 ₪)
פרוסות בשר בקר ששוטחו דק הונחו על הצלחת וכוסו בעלי רוקט וגילוחי פרמג'יאנו. המנה הגיעה עם טוסטים פשוטים בעלי אופי ביתי ששימשו בסיס יציב לפרוסות הבשר שהוגשו בטמפרטורת חדר והיו מוצלחות. הפרוסות תובלו בצורה טובה בשמן זית, לימון, מלח ופלפל שחור. עלי הרוקט היו רעננים והוסיפו פריכות וגוון עדין של חריפות-חמיצות-ומרירות. קצת חבל שהפרמג'יאנו לא היה מהסוג המיושן, דבר שחזר גם במנות האחרות שנעשה בהן שימוש בפרמג'יאנו.
* המלצר לא הבין את בקשתנו להוציא את מנות הפסטה אחת אחר השנייה וקבלנו את כולן יחד. הלזניה הוחזרה למטבח וסביר שחזרה אלינו מחוממת מחדש.
אובריאקונה שרימפס (82 ₪)
בחרנו בפסטה שנקראת בומבטי (Bombati). הרוטב המלווה כלל ע"פ התפריט שרימפס, בייקון, עגבניות שרי, ברנדי, חמאה, שמנת ורוטב עגבניות. הפסטה נעשתה אל דנטה כמצופה. השרימפס הקפואים, כמקובל במקומות רבים אחרים, נעשו בצורה ששמרה על צורתם ומנעה סמרטוטיות. בעת ההזמנה המלצר ציין שמדובר ברוטב כבד והציע שניקח מנת שרימפס שבסיסה שמן זית ("מרה א מונטי"). בחרנו להיצמד לבחירתנו הראשונה ולהפתעתי הרוטב הטעים מאד היה עדין יחסית, לא כבד ועם חמיצות נעימה. "בשר" עגבניות השרי היה בתחילה לוהט. עם התקררותן הן הוסיפו ממד מתקתק. הבייקון לא הפך לקריספי והשומן כמעט ולא נצרב. למרות שתי ההערות, המנה הייתה טובה וטעימה.
קרבונרה (76 ₪)
מבין האפשרויות בחרנו בפסטה לינגויאינה (linguine). גרסת הקרבונרה המקומית שהתרחקה מהמקור כללה ע"פ התפריט שמנת, בייקון, שום, פרמג'יאנו וחלמון ביצה שסביר להניח שעורבב ברוטב לפני ההגשה. הרבה פלפל שחור נבזק מלמעלה. גם כאן, למרות הפוטנציאל, הרוטב לא היה כבד מידי. כמו גם במנה הקודמת אפשר היה לטפל בבייקון טוב יותר. בסך הכול הפסטה נעשתה כהלכה והתוצאה הסופית הייתה סבירה.
לזניה בשרית (64 ₪)
הלזניה כללה שכבות של דפי פסטה עם בשר טחון, רוטב עגבניות, בשמל ופרמג'יאנו. המלצר הזהיר שהמחבת חמה מאד. הלזניה מרובת השכבות נראתה מכובדת בגודלה. החלק העליון היה קריספי (אולי בשל החימום מחדש). דפי הפסטה נעשו כהלכה (כמו כל הפסטות שהזמנו) והמילוי היה טוב מאד. להערכתי רוטב העגבניות נעשה מעגבניות ממש או משימורים איכותיים. הבשמל הורגש היטב והוסיף גם רוך ונעימות.
ליווינו את הארוחה במי ברז וביין שהבאנו: Chateau Duhart Milon 2003
הבעלים שאטו לאפיט. בציר גדול דרגה רביעית מפויאק. היין מלא ועשיר, ללא טאנינים, החמיצות עדיין נוכחת. טיפה כבד אך לא ריבתי.
לסיכום
מסעדת פסטה מיה היא דוגמה למסעדה שנראה כי הזמן בה עצר מלכת. ניתן בהחלט להעריך את העקביות והיציבות המאפיינים אותה ואת המחירים המתונים יחסית אולם כחובב אוכל איטלקי היא לא תהיה בין אופציות ההסעדה הראשונות שיעלו בראשי בעיקר בגלל אופי החוויה שגם הוא נשאר אי שם מאחור.
פסטה מיה
רחוב וילסון 10 תל אביב
טלפון: 03-5610189
כיף לחזור דרכך במנהרות הזמן ויפה לראות שיש מקומות שלמרות הקידמה עדיין שורדות בג'ונגל של עירנו.
הלזניה בהחלט עושה לי את זה …
תודה בוב
נכון מאד. מסעדות השורדות את הזמן והקשיים ראויות להערכה.
יש לי מכונת פסטה ביתית ואני משתמש בה לא מעט והתוצאות די טובות כך שפסטה מיה והז'אנר הזה לא עושים לי כלום.
מצד שני , אני מעריך את זה שאתה לא נצמד רק לשמות המדוברים בוגרי ראליטי ושפים דה לה שמטע שחושבים שהשמש זורחת להם מהתחת ומדווח גם על מסעדות פשוטות ללא יח"צ
אכן , אני בוחן מידי פעם "מסעדות וותיקות שכבר לא בכותרות". לרוב לא מדובר במסעדות אטרקטיביות אבל אני עושה את זה גם מתוך ניסיון להבין כיצד הן כל כך יציבות, גם משום שיש מקום לסקר גם אותן וגם כי יש לי עוד חומר לכתוב עליו ולא רק על המסעדות שכולם כותבים עליהן .
לא בטוחה שהבנתי, אתה אומר שהמקום סבבה אבל מבחינת מסעדות עם אוכל איטלקי התקדמת הלאה ?
הערב לא היה מאכזב והאוכל היה בסך הכול טוב ובמחירים לא מוגזמים.
כן הרגשתי שיכול להיות יותר טוב. לדוגמה טיפול מוקפד יותר בבייקון או פרמג'יאנו מיושן. תוסיפי לזה עיצוב של פעם ואווירה לא תוססת והמסקנה שלי בסוף הערב הייתה שלא אמהר לחזור.
אולי אזמין טייק אווי אבל לסעוד שנית במקום עצמו פחות מושך אותי.
אני אוהב את גישת בית הלל שלך.
בעיקרון זו מסעדה שלדעתי פועלת בשנים האחרונות על משלוחים. עמישראל אוהב פיצות ןפסטות ואין להם יומרה קולינרית..
הזמנתי מהם והיה בסך הכול בסדר. הילדים אהבו
אין לי מושג מה החלק הדומיננטי בעבודתם, האם המשלוחים (מהמסעדה ו/או המפעל) או המסעדה עצמה. מניח שבעקבות הקורונה המשלוחים עבדו יותר אבל מה המצב להיום אני לא יודע.
בערב ביקורנו התפוסה הייתה דלה אז אולי אתה צודק.