מסעדות ובתי אוכל נפתחים בתדירות גבוהה, במיוחד באזור המרכז. היות והזמן מוגבל שלא לדבר על כמות האוכל שניתן לאכול, אני מסנן, מבין המקומות החדשים, את אלה שיש להם את הפוטנציאל הרב ביותר להסב לי הנאה. כל פרט מידע יכול לסייע: העומדים מאחורי המסעדה, מיהו השף והתפריט או מנות ממנו באם אלה התפרסמו. אני גם מנסה להעריך את מידת האותנטיות שהמקום משדר לי. ברור לי שבעידן של שפע מידע, לרוב מידע יח"צני, העניין מורכב ולא ודאי, אך זו דרכי לבור את המוץ מהתבן.

מסעדת פנקינה, איטלקית חלבית וכשרה, נפתחה במקום שבו פעלה עד לא מזמן מסעדת איטלקית אחרת בשם מרקו. פנקינה הוצגה בפרסומים ובכתבות היח"צ כמסעדה של איטלקים: בעלים, שף (עמנואל דיפורטו) ואנשי הצוות והשירות. נתון זה משך את תשומת ליבי. תיאור של מספר מנות והעובדה שהמסעדה חלבית עודדו אותי שהכשרות לא אמורה להפריע במקרה זה ונתנו את הדחיפה לנסות.

פנקינה שוכנת ברחוב גורדון קרוב מאד לרחוב דיזינגוף. רוב מקומות הישיבה הם בחוץ על המדרכה עם חציצה של עציצים בין הסועדים להולכי הרגל. בשלב זה המקום פתוח לרחוב, בחורף כנראה יסגרו אותו. בפנים היו עוד מספר מקומות ובנוסף בר קטן וחביב. הושיבו אותנו בחוץ. על השולחנות היו מפות לבנות ומפיות בד. השולחנות היו ערוכים. מוזיקה איטלקית, בעיקר שירי סן רמו, בקעה מהרמקול שמעל לראשינו. הרעשים היו חזקים הן של שאון הרחוב והתחבורה והן של הפעילות במסעדה. לתחושתי נוצר פער בין הניסיון לשוות למקום הילה מכובדת לבין תנאי הישיבה בפועל.

Untitled

המקום היה מלא ושוקק בקהל יחסית מבוגר. למעט שולחן אחד ששפת יושביו הייתה צרפתית, ברוב השולחנות הקרובים אלינו נשמעה איטלקית. אפשר היה לטעות ולחשוב שאנחנו נמצאים בחו"ל. גם חלק מנותני השירות דברו איטלקית. המלצרית שלנו אפילו התנצלה באנגלית על כך שאינה דוברת עברית. במעמד ההזמנה היא שלחה אלינו מלצרית אחרת שדברה עברית כדי שתוכל להתייחס טוב יותר אל התפריט ולענות לשאלותינו. השירות, אם כן, היה משתדל, מרצה ובסיכומו של דבר מכובד: כל בקשה שלנו נענתה בחיוב, סכו"ם וצלחות הוחלפו בכל מנה, מי ברז הוגשו לבקשתנו והמלצרית אף התריעה על מספר מנות מטוגנות המשופעות בשמן. יש לציין שהיו לא מעט אנשי שירות ובנוסף אליהם עוד מספר אחראים שפקחו עין והסתובבו בין השולחנות.

Untitled

התפריט, כך הוצהר, מושפע מהמטבח הרומאי. הוא כתוב בעברית ובאיטלקית ומחולק לראשונות, סלטים, פסטות, עיקריות וקינוחים. בהזמנה הטלפונית ניסיתי לברר האם הפסטה שלהם נעשית במקום (זכרתי את מקרה דליציה), המשיב הזדרז לענות בחיוב. באופן מפתיע המלצרית אמרה לנו דברים שונים. היא ציינה שמכינים את הפסטה שהיא "תוצרת בית" במפעל ומביאים אותו אליהם בכל יום. לטענתה אין להם אפשרות להכין את הפסטה במקום אבל היא בהחלט לא פסטה תעשייתית.

תפריט המשקאות של פנקינה אינו גדול. ייתכן שבישיבה על הבר מקבלים תפריט נוסף. גם תפריט היין אינו גדול. חלקו מורכב מיינות איטלקיים והאחרים מצרפת ומספרד אך עיקרו יינות ישראלים. מוצעים גם מספר יינות בכוסות. תפריט היין לא עשה עלי רושם מיוחד. כוסות היין מזכוכית.

פוקצ'ה ב- פנקינה

פוקצ'ה לצד קישואים בסגנון רומאי (39 ₪)
הפוקצ'ה החמימה משוכה בשמן עם מעט מלח גס הגיעה בצלחת מלבנית לצד פנכה עם שמן זית ורוטב בלסמי. יש לציין שמוטיב השמן חזר על עצמו בכל המנות ובנדיבות רבה, לעיתים רבה מידי. הפוקצ'ה המחוממת הייתה רכה אך לא היה בה אלמנט של ייחוד או נוכחות בולטת. צלחת נוספת הכילה כמות נאה של קישואים מטוגנים שאף בתהליך הכנתם לא חסכו בשמן. מעליהם הונחו ברישול עלי רוקט. הקישואים היו חביבים למרות השום הדומיננטי (אני אוהב שום). לדעתי ניתן היה לשפר את המנה אם היו סופגים את השמן המיותר.

קישואים בסגנון רומאי ב- פנקינה

ספגטי אלה פנטסקה – (89 ₪)
הפסטה הגיעה עם כמות מכובדת של ריבועי טונה, זיתים מגולענים, צלפים, עגבניות שרי, שבבי פיסטוק, חתיכות שום וחתיכות צ'ילי (הגרסה המקומית ל- pantesca ).
מידת העשייה של הפסטה הייתה טובה. החריפות במנה הייתה בולטת אך לא מוגזמת. גם כאן בלטה נוכחות שמן. מנה ים-תיכונית לא קטנה בגודלה ומורכבת בטעמיה עם זאת מחירה לטעמי גבוה למול חומרי הגלם. בתפריט הייתה אופציה לוותר על הטונה ואז מחיר המנה היה 59 ₪. למרות שבתפריט מפורט שמדובר ב- טונה טרייה, קשה לי להבין ולקבל את ה-דלתא.

ספגטי אלה פנטסקה ב- פנקינה

פילה סלמון ברוטב לימון (110 ₪)
על צלחת גדולה הגיע נתח לא גדול של סלמון שנמזג עליו רוטב לא עדין של לימון וחמאה. למנה מצורפת תוספת לבחירה. יכולנו לבחור בין סלט ירקות לבין ירקות מוקפצים (מעין קפונטה) ובחרנו באפשרות השנייה שכללה חצילים, עגבניות, בצל, שום והקישואים בדומה למנה הראשונה. גם כאן הונחו ברישול עלי הרוקט בצד אחד ובשני עלי מיקרו. עיטור של בלסמי חתם את ההגשה.
התאכזבתי מאד. לא רק שפילה הדג היה קטן, הוא גם היה עשוי מידי ובלטה בו מליחות שהגיעה ממלח גס שכנראה פיזרו עליו. הרוטב היה מאכזב אף הוא. הוא היה חמוץ מידי ושמנוני. מבחינת הטעמים מנה לא מאוזנת. הירקות הצילו מעט את המצב. מחיר המנה, בוודאי למול התוצאה הסופית שהונחה על שולחננו, נראה מוגזם.

פילה סלמון ברוטב לימון ב- פנקינה

המלצרית הביאה לנו את תפריט הקינוחים. בנוסף לתפריט הקבוע הכולל טירמיסו, עוגת ריקוטה ושוקולד, בצק עלים מפורר עם קרם ופתיתי שוקולד וקרם ברולה עם ניחוח ליקריץ וכוכבי אניס הוצעו בערב ביקורנו גם פונדנט שוקולד, מוס פיסטוק עם שוקולד לבן ועוגת תפוחים. הפיתוי היה גדול אבל לאור ביצועי המנות עד כה החלטנו לא לקחת את הסיכון וויתרנו.

לסכום

חשבתי שהכשרות לא אמורה לפגוע ב- פנקינה. השילוב של מסעדה איטלקית, חלבית וכשרה לא נראה מופרך. טופולינו הירושלמית הייתה דוגמה מוצלחת מאד לכך.

ציפיתי, אם כן, למסעדה ארטיזנלית אך קבלתי במקום מסעדת catch all עם יד לא מדויקת במטבח. לפי הביקוש נראה שהמסעדה מתאימה לאנשים רבים. עבורי, בכל אופן, מדובר במסעדה שלא אתקשה לוותר עליה בעתיד.

 

אוכל:  

שתייה:  

אווירה:  

שירות:  

כללי:  

 

פנקינה
רחוב גורדון 39 ת"א (פינת דיזינגוף)
טלפון: 03-6449793

דף המסעדה בפייסבוק