הגענו לערב התורכי של אונזה המתקיים מידי ערב של היום הראשון בשבוע.
השפים, מולי מגריסו ואריק דרחני, נכנסו לפני כשנה כשותפים במסעדה. רצונם להביא לקדמת הבמה השפעות מהמטבח העות'מני הבשיל לתפריט מיוחד. עם הזמן חלק מהתפריט המיוחד שולב בתפריט הרגיל של המסעדה והוא זמין ביתר ימי השבוע.
בעת הזמנת מקום בטלפון בחרנו לשבת בחוץ, באזור המותר לעישון. קיווינו, שבמקרה הרע בו נהיה אפופים בעשן הסיגריות, נוכל לפחות להפיק תועלת מהשינויים במזג האוויר המתרחשים בתקופה הנוכחית. לשמחתי, מעט מאד מעשן הסיגריות הגיע אלינו והערב היה קריר ונעים. בכלל האווירה הכללית הייתה טובה. ככל שהערב התקדם, המקום התמלא בצעירים בגילם או ברוחם. המוזיקה ברקע התנגנה בעוצמה גבוהה והייתה ים תיכונית באופייה. למרות נושא הערב דווקא המוזיקה היוונית היא זו שבלטה בפליי-ליסט. לרגעים הייתה הרגשה שמדובר בכלל בטברנה.
השירות שקיבלנו היה טוב מאד. שתי המלצריות שלנו היו תקשורתיות, קשובות, ענייניות, יעילות ולא פחות חשוב נחמדות ונעימות. כל שאלה וכל בקשה נענו בצורה מכבדת ומכובדת. הרגשתי שאני נמצא בידיים טובות.
באתר המסעדה מוסבר שהשפים חקרו במשך שנה מתכונים וטכניקות בישול ממדינות שונות באזור בו שלטה האימפריה העות'מנית. התפריט "ראשון תורכי" שיצרו הוא "פרשנות עכשווית, בשימוש בחומרי גלם מעולים וטכניקות בישול מתקדמות, למנות מהמטבח הטורקי והמרחב העות'מני."
בתפריט מספר חלקים: כתריסר מנות קטנות מעין מאזטים, שש מנות דגים ופירות ים, שש מנות בשר ושני מאפים (פידה). למעט שלושה יוצאים מן הכלל בגזרת הדגה ופירות הים, מחירי המנות מתונים ולא עולים על 68 ₪.
בתפריט האלכוהול תשעה קוקטיילים ותפריט יין לא גדול אך מגוון. אופציית היינות בכוסות מעט מוגבלת.
סימיט תורכי (18 ₪)
המאפה המאורך המעוטר בסומסום הגיע מלווה בפנכה עם טחינה מעליה שמן זית וסלסת עגבניות לצד חתיכות בצל וסומק וחתיכות פלפל חריף. המאפה הזכיר בצורתו בגט יותר מאשר בייגלה עגול כפי שסימיט אמור להיות. עם זאת הוא היה פריך וטעים. הטחינה שלצדו הייתה מעט נוזלית אך עדינה ונעימה בטעמיה. השילוב הכללי עבד.
חצילים חם (22 ₪)
בקערית מתכת קטנה וחמה הוגשו חצילים חמים עם יוגורט וחמאה מזוקקת. מעל פוזרו פיסטוקים קלויים, חלקם קצוצים.
מבחינת המרקמים, בשר החצילים היה רך ומלטף, היוגורט התקשה מעט מבחוץ והפיסטוקים נותרו פריכים ולא ספחו נוזלים. בתחתית הכלי נותרו החלקים היותר עשויים של המנה שהיה כיף לגרד אותם מהתחתית. מבחינת הטעמים, החצילים היו ברקע. חמיצות טובה (יוגורט) ומתיקות מעודנת (חמאה מזוקקת) הם שבלטו. שילוב הטעמים היה שונה, מעניין ומושך. פתיחה מוצלחת.
עלי גפן של סבתא של מולי (26 ₪)
הוגשו שלוש יחידות של עלי גפן ממולאים ומהודקים היטב לצד פלח לימון. למילוי על בסיס אורז היה ניחוח מיוחד שלא הצלחתי לתהות על קנקנו. המעטפה הייתה מעט נוקשה אך לא סיבית. עלי הגפן נעלמו חיש קל.
גזיאנטפ קבב (34 ₪ ליחידה)
הקבב בסגנון גזיאנטפ, עיר הנמצאת בדרום מזרח תורכיה, הגיע על מה שמכונה בתפריט "סלט תורכי אמיתי" שכלל, בין היתר, חצילים ופלפלים שנעשו על גריל ועשבי תיבול ברכז רימונים חמצמץ. זילוף של טחינה חתם את ההגשה.
קבב הטלה היה עסיסי אך לא שמנוני. הוא התפרק מהשיפוד בקלות רבה מידי. טעמו היה עדין ומעודן. ידיד שמכיר את המטבח הטורקי ציין שאת הקבב הזה מאפיינת הוספת פיסטוקים קצוצים לתערובת הבשר. אם הוסיפו אותם כאן, הם כלל לא בלטו. לעומת זאת החצילים בסלט היו דומיננטיים וטעמם היה נוכח מאד בשונה ממנת החצילים הראשונה.
שווארמה על הפלאנצ'ה (68 ₪)
על צלחת/טס מאלומיניום הונחה מעין לאפה ועליה יוגורט, תערובת של חתיכות טלה ופרגית עם בצל ועגבנייה מטוגנים, ומעליהם עלים ירוקים ובצל מוחמץ. בנוסף חתיכות פלפל חריף שעברו גריל. ביקשנו וקיבלנו תוספת לפלפל החריף. התוספת הגיעה בפנכת מתכת. השווארמה לא הייתה מהסוג הנפוץ אלא דמתה יותר לתערובת בשרים מתובלת היטב. הלאפה הייתה מצוינת והתאימה מאד. היא הייתה גמישה, בעובי טוב, לא ספחה את הנוזלים שבאו מהבשר ו/או היוגורט ושמרה על מצע יציב. גלגלתי בה את התכולה ושילוב המרכיבים היה מוצלח.
פידה לחמא בעג'ין (65 ₪)
פידה (pide) הוא לחם אפוי לרוב בתנור אבן. יש לו מגוון שלם של טכניקות הכנה וצורות. הוא יכול להיות בצורת פיתה, כיכר לחם עגולה, "סירה" או בסיס הבצק של פיצה. במקרים רבים מכינים אותו עם תוספות כמו בשר, גבינות, ירקות וכדומה.
במנה זו ה-פידה הגיעה בצורת סירה עם בשר קצוץ מתובל, עגבניות, בצל מטוגן ופטרוזיליה. שוב הוסיפו זילוף קל של טחינה. על קרש חיתוך מעץ עליו היא הוגשה היו רצועות בצל עם סומק ופלח לימון.
הבצק נפלא, יחסית דק אך יציב, פריך ושוב לא ספוג נוזלים. קצת חבל שהשוליים לא נאפו עד הסוף אבל זה לא ממש שינה לי היות וארוחתנו הייתה גדושה בבצק. המילוי היה עדין מבחינת טעמיו. משהו במנה כבש את ליבי. הרגשתי שמבין המנות שאכלנו היא הייתה הכי מיוחדת או לפחות הכי מייצגת מטבח שלא מנסה להרשים אך מנפק אוכל שהוא פשוט טעים.
ליווינו את הארוחה במים רגילים וביין בורגון אדום שהבאנו מהבית בתיאום מראש (45 ₪ דמי חליצה).
לסיכום
הערב התורכי היה מוצלח.
מבלי להיכנס למידת האותנטיות של האוכל הוא היה ברובו פשוט טעים. אם אני מוסיף את האווירה הטובה, השירות המקצועי והמחירים המתונים מתקבלת עסקת חבילה טובה מאד.
אוכל: . . .
שתייה: . .
אווירה: . . . .
שירות: . . . .
כללי: . . .
אונזה
רבי חנינא 3 שוק הפשפשים יפו
טלפון: 03-6486060
התמונות עושות חשק, והתיאורים גם, אישית יש לי זכורות פחות טובים מתורכיה, אבל האוכל התורכי תמיד היה לי טעים.
לפי התיאורים והתמונות שווה לעבור שם ולבדוק איזה קבב.
תודה על השיתוף.
יש מצב שאכילה באונזה הנמצאת במעין סמטה/רחוב צר ביפו יכולה להזכיר קצת את תורכיה אבל המקום סימפטי והאוכל היה סבבה אז אולי שווה להתגבר על הזיכרונות.
תודה על התגובה.
האוכל נראה טוב. נראה שהם מביאים משהו מעט שונה. חוץ מהמנות הראשונות, יש בתפריט מאכלים שאינם כוללים בשר בקר ו/או בצק?
כן.
יש להם סקציה של דגים ופירות ים עם מנות כמו סרדינים מחותנים, קרפצ'ו, איקרה, לברק בעשבי תיבול ומחבת פירות ים ועוד.
בערב ביקורנו ובשל אופי היין שהבאנו העדפנו להתרכז במנות שלא מהחלק הזה בתפריט.
תודה
אכן מצטייר כערב מצוין, שמשלב גם אוכל טעים וגם אווירה מצוינת. בדרך כלל לא צריך יותר מזה. הפידה נראה מגרה! אני שמח לראות שהמקום ממשיך לפעול ולהתחדש, בעיקר ימים לא ממש טובים לענף המסעדנות.
השילוב של האווירה והאוכל הטעים היה שילוב מוצלח.
אני מתכוון לבדוק גם את התפריט הרגיל שלהם אע"פ שגם בו יש מנות מהתפריט התורכי.
מהכתיבה מרגישים שנהנת מאוד. בהחלט עושה חשק לבקר.
היה ערב נחמד מאד. בהחלט מעודד לחזור שוב.
להרוג טורקי ולנוח 🙂
אם הכוונה שלך ב- להתקדם בבטחה או לבצע את המשימה בצורה מדורגת אז כנראה שאכן ב- אונזה מתקדמים לאט אבל בטוח 🙂