בעיני החיבור בין אוכל ליין הוא מובן מאליו. הוספת יין לארוחה כמו הוספת תבלינים בעת הבישול תורמים למכלול והופכים את החוויה לשלמה יותר. נראה שבשנים האחרונות יותר ויותר אנשים שותפים לגישתי זו. אמנם תרבות היין בארץ מתפתחת לאיטה אבל השינוי מתרחש. אני מקווה שהמגמה הזו תשפיע , בין היתר, על מסעדות ונזכה לראות יותר תפריטי יין מגוונים ומושקעים ותרבות יין שזוכה למקום הראוי לה.
על Noble rot בלונדון קיבלתי המלצות טובות. מדובר במקום שהוא גם מסעדה וגם בר יין ונושא היין חשוב בו לא פחות מנושא האוכל. לעניין זה יש גיבוי בחוות דעת של מבקרים ובדירוגים שונים. על המטבח מופקד השף Paul Weaver ויחד עם ליווי השף Stephen Harris בעל כוכב מישלן הם לוקחים את התפריט לכיוון צרפתי-אנגלי (Franglaise).
הקשר של המקום לעולם היין לא בא לידי ביטוי רק בתפריט יין רחב, מגוון ומקיף אלא גם בהוצאת מגזין המשלב בתכניו בין אוכל, יין, מוזיקה וסגנון חיים.
גם שם המקום קשור לנושא היין בקשר אמיץ. Noble rot הוא 'ריקבון אציל', מונח שלמרות שהוא מתייחס לפטרייה שפוגעת בצמחים מקבל בתחום היין משמעות חיובית. אם בוצרים את הענבים שנדבקו בפטרייה בזמן הנכון, ניתן להפיק מהם יינות מתוקים ומרוכזים, יינות אלה מכונים יינות בוטריטיס.
לאור כל האמור, שמחתי על ההזדמנות לבקר ב- נובל רוט.
המסעדה ממוקמת ברחוב צדדי. למקום יש שני חלקים, החלק הסמוך לכניסה הוא בר בעוד החלק הפנימי הוא המסעדה. לכל חלק תפריט משלו. הזמנו מקום במסעדה והובלנו על ידי המארחת פנימה. האווירה הייתה כפרית ורומנטית עם הרבה אלמנטים של עץ כהה כמו הרצפה, התקרה והריהוט. השולחנות קטנים יחסית ולצדם ספות או כיסאות פשוטים. הקירות היו בהירים. על הקירות פוסטרים מוארים באור מקומי ועל השולחנות נרות. הישיבה הייתה מעט צפופה והיו לא מעט רעשי רקע. לוח עליו נכתבו יינות היום בגיר השלים את המראה בסגנון ביסטרו.
מיד עם ההושבה הונחו על השולחן התפריטים, בקבוק מים רגילים וכוסות. התפריט היומי הודפס על דף פשוט וכלל שש מנות ראשונות, חמש מנות עיקריות וארבעה קינוחים. הוצעו גם מנת לחם, אויסטרים, coppa ומגש גבינות.
עוד בארץ עברתי בקפידה על תפריט היין הארוך הנמצא באינטרנט. התפריט משתרע על פני עמודים רבים ויש בו מסע מרתק לאורך הגלובוס החל מאוסטרליה וניו זילנד, דרך ארה"ב וצ'ילה, בואכה דרום אפריקה ולבסוף אירופה ואגן הים התיכון (לבנון, יון). כמובן שהוא כולל הרבה יינות מספרד, פורטוגל, איטליה וצרפת (שמפניה, לואר, רון, בורגון ובורדו). יש לא מעט יינות אזוריים ויינות שניים של יקבים בולטים בבורדו. לרוב אין בו שמות מפוצצים. ניתן לציין שטווח המחירים סביר. ביינות בורגון ובורדו, לדוגמה, המחירים נעים בין 40 ל- 110 £. בנוסף לתפריט שמוצג גם באינטרנט קבלנו תפריט שנקרא 'תפריט יין בכוסות' אבל היו בו גם חצאי כוסות מצד אחד ובקבוקים שלמים מצד שני. המחירים בו מתונים החל מ- 2 £ (כ- 10 ₪) לחצי כוס וכלה ב- 63 £ לבקבוק. אם אלה לא הספיקו על הלוח הופיעו שמותיהם של כתריסר יינות בכוסות הנמזגים באמצעות Coravin. קוראווין הוא מכשיר המאפשר למזוג יין מבקבוק סגור ובמקביל הוא מחדיר גז ארגון שיוצר לחץ ומונע חדירת חמצן. המכשיר מאפשר למזוג יינות מבלי לדאוג מה יקרה ליין שנותר בבקבוק שלא סיימו אותו ולכן מתאים במיוחד ליינות יקרים.
בתחילה, השירות עשה רושם טוב. אפילו השיחה בנושא היין הייתה קולחת ומפתיעה ברמתה הגבוהה. אט אט החלו להתגלות סדקים עמוקים למדי. בזכות שיעורי הבית ידענו באיזה יין אנחנו מעוניינים. לאחר בירור של המלצר הוא חזר אלינו ואמר שהיין שחפצנו בו אזל מהתפריט בדיוק בשבוע שעבר והיין הלבן שבחרנו ושהיה רשום על הלוח אזל באותו הערב (!). נאלצנו לחשב מסלול מחדש. באופן מפתיע גם שירות היין במהלך הארוחה לקה בחסר. לא קיבלנו שמפניירה, לא הייתה מזיגת יין ולא קיבלנו כוסות תואמות ליינות. בכלל, הרגשתי שהאקט העיקרי של המלצר היה למכור יין. לאחר מכן שום דבר לא עניין אותו. בנוסף ביקשנו בעת הזמנת המנות לא להוציא את המנות העיקריות יחד. המלצר החביב (בשלב ההזמנה) נענה בחיוב. בפועל הן הגיעו יחד על ידי מלצרית שנעלמה חיש קל. במהלך הערב האכזבה הלכה והתגברה והמנות לא הצילו את המצב.
פתחנו ב-חצי מנת לחם – 2 £. הגיעו ארבע פרוסות ולצדן חמאה. שתיים היו מעין פוקצ'ה מעוטרת בבצל ורוזמרין. הבעיה שהפוקצ'ה הייתה ספוגה בשמן זית. השתיים האחרות היו מקמח מלא ומה שהפתיע שהן היו מתוקות כמעט כמו עוגה.
Slip sole
(10£) במרכז צלחת גדולה הונח נתח של דובר סול מכוסה ברוטב חמאתי. היינו צרכים להוציא את האדרה אבל הפעולה הייתה יחסית קלה. הדג היה מאד עדין. הרוטב החמאתי היה מעט מעושן ומעט מלוח. דג טעים אבל המנה קטנה מאד ונזירית.
Smoked eel
(9.50 £) על פי התפריט הצלופח מגיע ממחוז לינקולנשייר. המלצר, לעומת זאת, ציין שמדובר בייבוא מיוחד מהולנד. כך או כך חתיכות הצלופח המעושן הונחו בגספצ'ו שהוגש בטמפרטורת החדר. היו בו גם קרוטונים ועגבניות תמר חצויות. בתפריט צוין גם צמח ה-לאושטיאן (lovage) שנראה לי נוסף למנה הן כעלים והן כחלק מטיפות השמן שצפו על המרק.
המנה הייתה מעניינת. הגספצ'ו עצמו היה מצוין. מרקמו היה אחיד. במנה היו הרבה טעמים שהשתלבו זה בזה בצורה טובה.
Roast Challans duck
(24 £) שני חלקי הברווז (חזה וכנף) הוגשו יחד עם חתיכות לפת מזוגגות וכרוב סאבוי. ע"פ התפריט הברווז מגיע מ- Challans, ברווזים מאזור זה מתאפיינים בבשר רזה יחסית ועדין. במקרה שלנו הבשר לא היה ממש חם והעור לא מספיק פריך. ניסינו לאתר איש שירות שייקח את המנה לחימום. לבסוף הגיע מישהו אבל כבר התייאשנו וביטאנו את מורת הרוח מההגשה. הכרוב, לעומת זאת, היה מצוין ולמרות שהלפת הייתה מעט מרירה היא הייתה מאד פריכה מבחוץ וטעימה.
Pork chop
(24£) צלע החזיר הונחה על שעועית (מסוג coco de paimpol) ולוותה בגבעות של "בלאק פודינג" ועלים.
פס השומן בצלע היה רחב יחסית אבל הבשר נותר יבש. בנוסף לא צורף רוטב כך שתחושת היובש התגברה. השעועית הייתה טעימה אבל זהו. כל היתר היה מאכזב.
ליווינו את הארוחה בשני יינות.
Remi Rollin Pernand Vergelesses Blanc 2014
(51 £) היין מגיע מאזור לא יוקרתי בבורגונדי. החלקה היא חלקת וילאז'. יחד עם זאת השנה נחשבת לשנה מצוינת והיצרן טוב. היין לא מורכב ולא גדול אבל הוא היה נעים לשתייה. רענן, מלא, עם תחושה בולטת לפרי. המינרליות יצאה עם התחממות היין. ליין טעם שיורי ארוך. תמורה יחסית טובה למחיר.
Cos Labory Saint Estephe 1975
(93 £) לפני שהיין נפתח יכולנו לראות ש-"הכתפיים גבוהות". החלטנו לקחת את הסיכון היות ואין לנו הרבה ניסיון עם יינות בגיל הזה. המלצר חזר עם הבקבוק הפתוח ללא הפקק וציין שהוא היה ספוג בנוזל והתפורר בעת הפתיחה. לטענתו היין שמר על פירותיות. מבחינתי למרות שהיין היה עדיין חי, התחושה הייתה שהוא בסוג של מוות קליני. אלמנט של פורט היה באף ובפה. היין בוודאי לא נתן תמורה למחיר והוסיף לנו לתחושת האכזבה.
לסיכום
במבט לאחור שאלתי את עצמי האם הציפייה שבניתי מראש העצימה את תחושת האכזבה. אני מניח שכן. עם זאת לא ניתן להתעלם ממרכיבי החוויה שלנו. האוכל לא היה מתוחכם או מורכב. הביצוע שלו וההגשה לקו בחסר. נדמה כי קיבלנו אוכל של פאבים ולא בישול מוקפד ואיכותי. מבחינת השירות לא יכולתי להימנע מהמחשבה שברגע מסוים הפסיקו לספור אותנו.
על בסיס החוויה שלי ובניגוד לחוות הדעת החיוביות על המקום, אני לא ממליץ על המקום.
Noble rot
51 Lambs Conduit St. London
רשומה נהדרת לא נתת להמלצות ולשופוני של המקום לעבוד עליכם, באמת הכל נראה ונשמע בינוני ולא מספיק מקצועי מה הבעיה להכין צלע חזיר ,מזל שהצלופח מהולנד היה טעים והציל את הערב.מזל שהפאונד נמוך והמחירים יחסית סבירים
לא בטוח שהצלופח מהולנד. ייתכן שהוא בכלל ממחוז לינקולנשייר 🙂
חשבתי שנזכה לחוות בר יין כהלכתו , המקום זוכה לשבחים רבים. בסופו של דבר התאכזבתי הן מתרבות היין והן מהאוכל.
באמת מאכזב כשיש ציפיות. כגודל הציפיות יש לפעמים גודל אכזבות. מנת הברוז בצילום נראה מרשים. חבל שרק בצילום. העיקר ששימחתם לבכם ביין. אבל גם זה היה קצת מאכזב. בכל זאת היתה חוויה.
נכון, הציפייה יכולה להשפיע על האכזבה ובמקרה זה היא השפיעה.
לא נורא, עברנו הלאה
מאכזב. אוכל פאבים בינוני יש גם בתל אביב ובשפע. אם הייתי מגיע, הייתי נעצר בחלק של הבר לכוס ונשנוש ליד. חבל לבזבז מקום בבטן כשיש אופציות אתניות משובחות בלונדון
אתה בהחלט צודק בדיעבד. מראש ידעתי שיש למקום שני חלקים ולכל חלק תפריט נפרד. לא חשבתי לרגע שאסיים את הערב באכזבה כזו.
אויי לצערי גם נראה כאכזבה גדולה. אוכל אנגלי בצד הלא טוב שלו,
בייחוד מנת הברווז , טבח מיומן יכול להוציא מזה יופי של מנה …חבל .
פורקצופ קל ליבש אבל זה לא מה שמצופה ממסעדה ברמה כזאת.. הכל גם נראה סגפני ומשעמם משהו….
כגודל הציפייה..
אכן , כגודל הציפייה…
ממש לא חשבתי אוכל כזה גס ולא מתוחכם. אפרופו טבח מיומן, לרגעים היה נדמה שהם קונים את המרכיבים במקום אחר ומסדרים אותם על צלחת להגשה. לא הרגשתי השקעה ונשמה.
אף פעם לא אכלתי בלאק פודינג. איך הטעם שלו?
תודה ששיתפת.
במקרה הזה לא היה לו טעם ממש מובחן.
במקרים אחרים ל-בלאק פודינג יכול להיות טעם בשרי חזק, מרוכז, לפעמים מתכתי.