רצינו לאכול ארוחת צהריים בדרכנו חזרה מירושלים לתל אביב לאחר ביקור במוזיאון ישראל (*).
מזה זמן אני שומע חוות דעת חיוביות על המסעדות מאג'דה ו- רשטא הנמצאות ב- עין ראפה לא רחוק מירושלים. חשבתי שזו תהיה הזדמנות נהדרת לבדוק אחת מהן. הפור נפל על מאג'דה.

מאחורי מאג'דה שנפתחה ב- 2010 ישנו סיפור אהבה ייחודי שנמשך יותר מעשרים שנה בין יעקוב ברהום תושב הכפר ל-מיכל ברנס מנתניה. הם הכירו בזמן ששניהם עבדו במלון ב-קריית יערים והקימו משפחה. במשך כשנתיים הם הפעילו בהצלחה בית קפה בכניסה לאבו גוש ובעקבותיו החליטו לפתוח מסעדה של ממש. את המסעדה פתחו בביתם הנמצא באחת מהנקודות הגבוהות של הכפר. חזיתו, שנצבעה בכחול, העניקה לו את הכינוי "הבית הכחול".

הכניסה למאג'דה (majda)

הכפר הקטן עין ראפה צנוע ושונה מאבו גוש הנמצא מהעבר השני של כביש 1. הדרך אל המסעדה הייתה מלאה במהמורות והרחובות היו כמעט ריקים ושוממים. כשהגענו, שמחנו לראות ליד המסעדה חנייה מסודרת. מספר מדרגות הובילו אותנו אל המארחת בכניסה שקיבלה אותנו מחויכת ויחפה. המסעדה מחולקת לשני אזורים, האחד הקומה הראשונה של הבית והשני החצר שנראתה כמו בוסתן עם פרחים ועצי פרי. לא שביקשנו אבל המארחת הובילה אותנו אל החצר בה ישבו כבר מספר קטן של סועדים, בהמשך מספרם יגדל. הצמחייה המלבלבת, ריצוד קרני השמש מבעד לענפים, הבריזה הנעימה והשקט יצרו אווירה פסטורלית ושלווה. באתר המסעדה נכתב שהעיצוב כאן מושפע ממסעדה יוונית שהזוג ביקר בה בעבר. ואכן התחושה במקום לקחה אותי למחוזות אחרים.

 P1190814

הוגשו לנו תפריטי קיץ עליהם חתומה מיכל. התפריט הקטן כתוב גם בעברית וגם בערבית. המטבח של מאג'דה מוגדר כמטבח מקומי. בדיעבד הוא נראה לי יותר כמו מיזוג חופשי ולא תמיד ברור או מוסבר של מטבחים.
תפריט היין, לעומת זאת, מציג חזית הרבה יותר אחידה. כל היינות הם ישראלים ורובם המכריע מאזור הרי יהודה. שני יינות מוצעים גם בכוסות כשאחד מהם הוא יין אדום שיקב סוסון ים מכין במיוחד למאג'דה.

התפריט במאג'דה

שני אנשי שירות עמדו לרשות הסועדים. הם היו רגועים והתנהלו ביעילות. קנקן מים קרים הונח מיד לאחר שהתיישבנו. בסוף הארוחה נשאלנו לחוות דעתנו. הערנו שהאוכל מוצף בשמן. המלצרית החביבה ענתה ללא היסוס, "זה לא טעות. אנחנו אוהבים הרבה שמן" והמשיכה בדרכה.

החלק הפנימי ב- מאג'דה (majda)

החלק הפנימי בו לא ישבנו.

שיש בּרק (82 ₪)
מנה מתפריט המיוחדים. תשעה כיסונים הממולאים בתערובת בשר הונחו ברוטב חמים על בסיס יוגורט. שמן זית נמזג מעל.
המנה שהוגדרה כמנה עיקרית לא הייתה גדולה. בצק הכיסונים היה עבה וגס והזכיר לי יותר קרפלך מאשר כיסונים דומים שאכלתי בעבר. המילוי לא היה יבשושי ותובל בעדינות. ברוטב היוגורט ששמר על יציבות ולא התפרק הייתה חמצמצות נעימה. בכדי לשפר את התיבול ביקשנו פלפל שחור או חריף. פלפל שחור לא היה להם להציע אבל קבלנו מעין סחוג ירוק.

שיש ברק ב-מאג'דה (majda) מסחאן שוק אווז (125 ₪)
הגשה מעט משונה. על פיתה קטנה צרובה, מתובלת וספוגה בשמן הונחה שכבה של פירה תפוחי אדמה עם סומק. עליהם הונחה שוק אווז ומעל בצל שנעשה על גחלים/פחמים. בצד הוגשו מעט ירקות כבושים, רוטב עמבה עם טחינה, רוטב ירוק שנאמר לנו שהוא פסטו עשבי תיבול שהרגשתי בו בעיקר בפטרוזיליה וחזרת עדינה. מעל לכול פיזרו סומק.
שוק האווז הייתה די טובה. הבשר העסיסי והטעים התפרק בקלות מהעצם. עם זאת החיבור עם הפיתה, שלטענתם נאפית במקום, היה משונה. הפיתה הספוגה בשמן יחד עם הפירה, שכלל לא ברור לי מיקומו בכוח, הפכו את המנה לכבדה ומכבידה. מבחינתי הייתה עדיפה פיתה טרייה או פיתה פשוטה עבה בגריל. ייתכן שאם היו נצמדים לגרסה הקלאסית של עוף במקום שוק אווז, המנה הייתה מוצלחת יותר לא רק מבחינת הנפוץ/המקובל אלא כדי שהתחושה תהיה פחות שמנונית. הרטבים, יש לציין, היו קלילים יחסית. גם הירקות הכבושים הקלו מעט על הכבדות.

מסחאן שוק אווז ב- מאג'דה (majda) תבשיל כתף טלה (120 ₪)
התבשיל הוגש על קוסקוס מלווה בשניים מהרטבים שהוגשו גם במנה הקודמת, פסטו עשבי תיבול וחזרת.
בצד החיובי התבשיל המתובל היטב (בהרט) היה טעים. הצדדים הפחות חיוביים היו הבשר השומני ועודפי שמן בקוסקוס שהיה סתמי וחלקו הגדול נותר בצלחת אך כאמור "זה לא טעות. אנחנו אוהבים הרבה שמן".

תבשיל כתף טלה ב- מאג'דה (majda)

הביצועים עד כה לא עוררו בנו רצון לבדוק את אחד הקינוחים שלהם והחלטנו לוותר.

סיכום

הגעתי למאג'דה עם לא מעט ציפיות אך לא נכבשתי בקסמה. אמנם המקום יפה והאווירה נעימה אבל החוויה הייתה מאכזבת. המנות שאכלתי לא היו נדיבות בגודל ובטעמים אך כן בשמן ובשומן. לא אחת תהיתי, אם מיכל בחרה לתת פרשנות אישית למטבח מקומי, מדוע המנות לא היו קלות או לפחות מרעננות יותר, הלוא מדובר בתפריט קיץ. גם האירוח אכזב. לתחושתי השירות היה טכני ומרוחק. לא אחת היה נדמה שלא ממש אכפת להם אם נרצה לחזור או לא.
בשורה התחתונה לא נשאר בי טעם לעוד.

מאג'דה עין ראפה
טלפון: 02-5797108
שעות פעילות – כדאי לברר עם המסעדה.
אתר המסעדה

* מוזיאון ישראל

בילינו במוזיאון במסע מגוון ומעניין בין זמנים ונושאים. בנוסף לתערוכות הקבועות מוצגות במוזיאון גם תערוכות מתחלפות. ביניהן הייתי רוצה להמליץ על:

"פרבדה" של האמנית זויה צ'רקסקי – האמנית ילידת קייב עלתה לארץ בגיל 14 ב-1991. בעבודותיה הצבעוניות היא בעיקר מציירת את זיכרונותיה משם ומכאן. היצירות לעתים הומוריסטיות, לעתים פרובוקטיביות מתעסקות במבט על עולמה באוקראינה, בחוויות הקליטה ובסטריאוטיפים של בני הארץ על העולים ולהפך. בעיני זו הייתה התערוכה המרשימה ביותר היות והציורים, שבתחילה נראים תמימים וילדותיים, מכילים הרבה ביקורת וכאב. התערוכה תוצג עד נובמבר 2018.

"יעקב ובניו: ציורי מופת מאת סורברן" – בתערוכה מוצגים 13 ציורי שמן גדולים של הצייר הספרדי פרנסיסקו דה סורברן שצוירו בין 1640-1645. בכל ציור דמות של יעקב או אחד מבניו המתבססת על התיאורים בספר בראשית פרק מ"ט. כך יהודה מוצג כמלך, זבולון כדייג, לוי כאיש דת וכדומה. התמונות היו בטירת אוקלנד בצפון אנגליה. בעקבות שיפוצים בטירה הם עברו ב- 2017 למוזיאון מדוֹוז בדאלאס, אח"כ לניו יורק והגיעו גם למוזיאון ישראל לרגל חגיגות ה- 70 למדינה. התערוכה תוצג עד אוקטובר 2018.

"המסע בעקבות הבגד הישראלי" – מבט יצירתי וצבעוני בעיקר דרך בגדים על האופנה הישראלית מסוף המאה ה- 19 ועד ימינו. בתערוכה ניתן לראות כיצד הבגדים הושפעו מהאקלים והנוף המקומי, מהיבטים חברתיים ופוליטיים, מהניסיון לפנות לשווקים בחו"ל ועוד. התערוכה תוצג עד אפריל 2019.

"פרויד שר הטבעות" – פרויד, אבי הפסיכואנליזה היה אספן עתיקות מושבע. באוסף שלו היו למעלה מ- 2000 חפצים בעיקר מאגן הים התיכון שהרכיבו את סביבת חייו ועבודתו. התערוכה הספציפית מתרכזת ב- 6 טבעות שהורכבו מאבנים עתיקות חרוטות. אלה היו חלק מ- 20 טבעות שהוענקו לתלמידיו ולמכריו שהיו המעגל הקרוב והנאמן שלו ושל גישתו. התערוכה תוצג עד מרץ 2019.

מספר תמונות מהתערוכה של זויה צ'רקסקי שצילמתי להדגמה:  

קורבנות חדשים 2016

קורבנות חדשים 2016

פסח בבת-ים 2016

פסח בבת-ים 2016

איציק 2012

איציק 2012