מאייר היא המסעדה החדשה של אוסאמה דלאל שהגיע אל לב הסצנה הקולינרית בתל אביב.

המפגש הראשון שלי עם אוסמה היה לפני כשנתיים ב-ברוט (אז wine bar) בערב מיוחד שבו הוא בישל עם אנשי המקום. לא עבר זמן רב והגעתי אל הבזאר הטורקי בעכו שם פעלה דלאל, המסעדה שבאמצעותה דרך כוכבו. בהמשך נתקלתי בו בעוד מספר הזדמנויות.
מהמפגשים יכולתי להבין שאוסמה הוא בחור מוכשר, נחוש, שאפתן, קומוניקטיבי ועם הרבה קסם אישי. כבר מההתחלה היה ברור לי שהוא יעשה את המקסימום בכדי להגיע אל מרכז הקונצנזוס בתל אביב תוך ויתור על הקסם העכואי. כפי שחשבתי הוא אכן עשה מעשה, הגיע למרכז ופתח את מאייר.

מלון עלמה

המלון מבחוץ

מאייר שוכנת במלון עלמה, היכן שהייתה עלמה לאונג' של השף יונתן רושפלד. מבחינת עיצוב המקום הקפידו בו על קו מאופק ונעים, סגנון שיכול להזכיר בית משנות ה- 20 או ה- 30 של המאה הקודמת שעבר התאמה מודרנית. בחלל הקטן יש בר, רצפת אריחים בשחור לבן, קירות חשופים חלקם אף נראים מקולפים במכוון ובחלק העליון של החלונות משובצות זכוכיות צבעוניות. סועדים נוספים ישבו בחוץ בגינה קטנה וחמודה, שם גם ניתן לעשן.

חלל מאייר

 

חלל מאייר

עם כניסתנו למסעדה התברר שעבור זוגות או שלישיות הוקצבו שני שולחנות בכניסה (!). חשתי שמשום מה שמו אותנו בעונש. מקום הישיבה שלנו היה בקרבת עמדת המלצרים ומול הצוהר למטבח. דלת הכניסה נפתחה כל העת הן בעבור לקוחות והן בעבור אנשי השירות לכן המזגן איבד מהאפקטיביות שלו. במהלך הערב המקום התמלא אט אט. היות וישבנו בחדר צדדי היה קשה להיות שותף למתרחש. בנוסף המיקום מול המטבח לווה בהרבה רעשים המגיעים ממנו כמו הקראת ההזמנות וצלצול תדיר של פעמון הקורא למלצרים לקחת את המנות המוכנות. אם אני מצרף את האקוסטיקה הלקויה, ניתן להבין עד כמה בעייתית הייתה הקקופוניה.
למסעדת מאייר, אם כן, יש פוטנציאל לקסם משלה. למרות שהזמנו מקום מראש המיקום בו הושבנו פגם בהנאה ולצערי מנע את מימוש הפוטנציאל.

הגינה הקטנה בחוץ

הגינה הקטנה בחוץ

השירות היה נעים ומשתדל. המלצרית שלנו הייתה קשובה, ערנית ונענתה לכל בקשה. אף על פי שישבנו בצד ובמידה רבה היינו "מוחבאים" היא השתדלה לשמור אתנו על קשר עין. בסוף הארוחה פנתה אלינו מנהלת המשמרת. הרגשתי שהיה חשוב לה לשמוע את סיכום החוויה שלנו. מצד שני קבלתי גם את הרושם שלא היה דבר בדברינו שהפתיע אותה, כלומר הם מודעים למגבלות של אזור הישיבה שלנו ולאקוסטיקה הבעייתית במקום.

תפריט המסעדה, כך הוצהר, אמור לבטא פרשנות מודרנית לאוכל ערבי עכואי, בדומה לקו שנקט בו אוסאמה במסעדת דלאל. בערב ביקורנו הוצעו חמש עשרה מנות בטווח מחירים שנע בין 39 ל- 115 ₪. אין הבחנה ברורה בין ראשונות לעיקריות. בנוסף היו שני קינוחים.
גם תפריט היין היה דק ומהודק. המקום מציע תשעה יינות לבנים (מישראל, איטליה וצרפת)  ועשרה אדומים (מישראל ומאיטליה). חלק גדול מהם ניתן לקבל גם בכוסות. הורשנו להביא יין מהבית. נאמר לנו שאין דמי חליצה. יחד עם זאת המלצרית שלנו הביאה שמפניירה אל שולחננו ביוזמתה.

פטאייר (39 ₪)
ארבעה מאפים קטנים (כ-ביס כל אחד) שנראו כמו אוזן המן הונחו על רוטב אדמדם סמיך (פלפלים ועגבניות). על פי התפריט המאפים מולאו בעשבי בר. הבצק היה פריך ונחמד. המילוי עדין מידי כמעט ללא נוכחות. הרוטב, לעומת מילוי הפטאייר, פיקנטי ומעניין. חשבנו שכף הייתה מתבקשת עם ההגשה. קיבלנו אותה מיד לאחר שביקשנו. פתיח חביב אך לא יותר מכך.

פטאייר ב- מאייר

מנת לחם (OTH)
עם הפטאייר הונחה על השולחן צלחת עם מעין פראנה ולצידה פנכה עם רסק עדשים וחומוס ומעל רסק עגבניות. למרות שרסק העדשים והחומוס היה מעט כבד. רסק העגבניות היה מוצלח וטעים ונתן למכלול טעם רענן. טעמי הגריל הבולטים במאפה החם, הרך והמעוטר במלח גס הניעו אותי לשאול האם המאפה נעשה במקום. נעניתי שהמאפים מגיעים ממאפייה ומחוממים במקום.

מנת לחם ב- מאייר

כנאפה דג (97 ₪)
המנה כללה כנאפה מעוטרת בחתיכות פיסטוק ופירורי גבינת ג'יבנה ולצידה סלט קטן של עלים ירוקים (רוקט) ברוטב שהכיל רכז רימונים ולימון. בתוך אטריות הקדאיף קרם שכלל ארטישוק, אספרגוס ודג קצוץ.
מנה מיוחדת, מעניינת וטעימה עם משחק מוצלח של מרקמים וטעמים. הכנאפה לא הייתה שמנונית ואטריות הקדאיף היו פריכות. מבחינת הטעמים, המנה מאוזנת. הדג היה עדין מאד והשתלב בצורה טובה בקרם. מנה עם שילוב נכון של מתיקות, חמצמצות, מליחות כל אחד במידה ובהרמוניה עם השאר. אהבתי.

כנאפה דג ב- מאייר

"מנת דלאל" (115 ₪)
המנה היקרה בתפריט. שני נתחי לוקוס מפולט הונחו על מערום שכלל פירה חומוס ו-לבנה. בשוליים נמזג רוטב/מיץ סלק. עלי זעתר חתמו את המנה. בשולחן נתגלתה אי הסכמה. מהעבר השני נאמר שהמנה טובה והדג הותקן כהלכה. כמו כן שהמרכיבים השונים משתלבים היטב, שהמנה לא כבדה ויש בה אף אלמנטים של רעננות. דעתי הייתה כמעט הפוכה. הדג, הנחשב למלך הדגים, היה אמנם בשרני ועסיסי אבל הייתה לי בעיה עם הגשתו על פירה חומוס שהיה כבד מידי וממסך. רוטב הסלק היה אנמי ולא תרם רבות למנה. ייתכן שאם הדג היה מוגש עם רוטב מעניין דעתי הייתה משתנה. לטעמי זו המנה הפחות מומלצת מבין המנות שטעמנו.

מנת "דלאל" ב- מאייר

שושברק (87 ₪)
הפרשנות המקומית ל-שושברק כללה ארבעה כיסוני בשר כבש עם שני קבבים ברוטב יוגורט. מספר רצועות פלפל חריף, עשבי תיבול ושמן זית חתמו את המנה.
מנה טובה מאד. הביקורת היחידה שהייתה לי היא שהכיסונים היו רכים מעט. היתר מוצלח: קבב עסיסי, עשוי מבחוץ ומעט ורדרד בפנים ומאד טעים ויוגורט לא חמוץ מידי. הרבה דברים נחמדים שעושים שמח מתרחשים בצלחת. אהבתי.

שושברק ב- מאייר

ליווינו את הארוחה ביין בורדו לבן (Domaine de Chevalier Pessac Leognan 2005) ובמים מינרליים מוגזים גדול (27 ₪)

לסיכום

בסוף הערב מסעדת מאייר הייתה די מלאה. גם בחוץ ישבו סועדים לא מעטים. ייתכן שהסגנון של המקום מתאים לקהל שפוקד אותו.

אני קצת התאכזבתי. בשל מיקום המסעדה בבית מלון בוטיק ציפיתי למקום אלגנטי יותר ורועש הרבה פחות. כמו כן שמתי לב שדרכנו לבקש את הוצאת המנות בצורה מדורגת שיפרה את חווית הבילוי. אלמלא כן המנות היו יוצאות בקצב מהיר והיינו מסיימים את הערב תוך זמן קצר.

מבחינת האוכל התרשמתי משתי מנות אך פחות התלהבתי מהשתיים האחרות. המנות ברובן נטו לצד העדין והלא תוקפני של הטעמים. בעיני להצליח ליצור אוכל בעל נוכחות ואיזון מבלי "לתקוף" בחומרי גלם ובתבלינים זו משימה לא קלה.

כולי תקווה שאוסאמה, שלא נכח בערב ביקורנו, יצליח לממש את הציפיות ממנו ו-מאייר תתגבר על המהמורות ותצליח.

 

אוכל

שתייה

אווירה

שירות

כללי

 

 

מאייר
רחוב יבנה 23 (מלון עלמה), כניסה נוספת מרחוב אחד העם 46 תל אביב יפו
טלפון: 03-9017652