בזמן האחרון צצים כפטריות לאחר הגשם בתי אוכל הודיים. "פטרייה" חמה מהתנור היא מא פאו (בתרגום חופשי הלחם של אימא). נכתב שהרקע לפתיחתה הוא נוסטלגי. אמם של הבעלים/אחים, נח, ישראל ורונית, שעלתה לארץ מ-מהאראשטרה שבחוף המערבי של הודו, נפטרה לפני כשנה וחצי. הם החליטו לחבור יחד ולצאת להרפתקה לשחזור הטעמים, הריחות והצבעים של מאכליה שכל כך חסרים להם.
בנוסף לחלל הפנימי יש ב- מא פאו גם מספר שולחנות וספסלים על המדרכה הצרה בכניסה. עם זאת מספר המקומות הכולל אינו גדול. במרכז החלל ישנו בר בצורת האות ח' המביט אל המטבח הפתוח. חלק ממקומות הישיבה פונים אל הרחוב. הצבעים הבולטים ב- מא פאו הם גוונים של ירוק, חום, צהוב ואפור. בעת שהותנו המקום היה מואר היטב ועל מסך צדדי הוקרנו סרטונים עם שירים הודיים. המוזיקה ההודית הייתה שמחה והוסיפה מימד אותנטי לחוויה הכללית. היא גם הייתה בעוצמה שלא הפריעה לתקשורת בינינו ובינינו לבין שתי המלצריות ששירתו אותנו. השירותים ממוקמים בקומה השנייה אליהם מובילים מדרגות תלולות שלצידן תלויות תמונות ממוסגרות כנראה של המשפחה. בערב ביקורנו קהל רב פקד את המקום. האווירה הייתה תוססת ומלאת חיים.
נראה שהשמועה על מא פאו עשתה לה כנפיים ורבים צבאו על הכניסה. חשוב להדגיש, לא ניתן לשריין מקומות ישיבה בטלפון. הישיבה היא על בסיס של מקום פנוי ובשיטת הכיסא החם. למזלנו הרב הגענו בשעת ערב מוקדמת. הסתערנו על שני המקומות הפנויים האחרונים. ככל שנקפו הדקות החל להשתרך תור גדול על המדרכה. שתי מלצריות וברמן ניסו להתמודד עם הקהל. הם עשו כל שביכולתם ללהטט ולתמרן בין הלקוחות בפנים ובחוץ. בחלק מהמקרים מרחב התנועה של המלצריות היה מוגבל והן נאלצו להידחק עם המנות שהגישו. אפשר להניח שבמצב כזה של לחץ (אחת המלצריות אף התנצלה שהיא קצת מבולבלת היות והיא נמצאת במסעדה מתשע וחצי בבוקר) תהיינה תקלות ואולי יש מקום לגישה סלחנית. עם זאת אני מוצא לנכון להזכיר שתי בעיות שירות שצריך להימנע מהן: האחת שהודיעו לנו על מנה שאזלה רגע לפני שהיא הייתה אמורה להגיע והשנייה שמנה שלא נאכלה והוחזרה למטבח הופיעה בחשבון. ייאמר לזכות אנשי המקום שההתמודדות עם התקלות הייתה לבסוף מהירה ויעילה. מנגד ההתמודדות עם הלחץ בכניסה לא צלחה. איש לא עמד שם ולא היה מי שינהל את התור. חלק מהאנשים שהמתינו עשו זאת בסבלנות אבל היו גם מי שנטשו את המערכה או שנדדו למזללה השכנה. היו גם כאלו שכעסו בקול על חוסר הסדר. מצד אחד אני בהחלט מבין את הרוגז והתסכול, מצד שני ניתן אולי ללמד סנגוריה על המקום ולומר שיכול להיות שאנשיו לא ציפו למצב שכזה. אפילו קראתי ב-וואלה שהכוונה הראשונית שלהם הייתה שהמקום יתנהל בכלל בהגשה עצמית.
התפריט של מא פאו מחולק למספר חלקים:
בחלק הראשון יש שתי קטגוריות: הראשונה, Chat & more הכוללת מתאבנים לרוב מטוגנים כמו סמוסה, בט'ט'ה ווד'ה, רגד'ה, פאראטה ועוד. המחירים נעים בין 9 ₪ לצ'פאטי ועד 33 ₪ לכנפי עוף מומבאי ; השנייה, Chapatti / Pau שמציעה ארוחה קלה בסגנון של "לקחת וללכת". כאן יש אפשרות לבחור בין "פראנקי" – צ'אפטי מגולגל עם מילוי שמזכיר בוריטו או "פאו" – לחמנייה מתקתקה האופיינית למומבאי. בשני המקרים יש מספר אפשרויות מילוי. המחירים נעים בין 18 ₪ לגרסה צמחונית ועד ל- 40 ₪ לגרסה בשרית.
החלק השני נקרא Curry ויש בו שתי אפשרויות ל-טאהלי (אחת בשרית – 45 ₪ ואחת צמחונית/טבעונית – 35 ₪) ושתי אפשרויות של ביריאני באותו נוהל ובאותו מחיר. כמו כן יש קבוצה נוספת של תבשילי קדירה המוגשים או עם צ'אפטי או עם אורז. כאן טווח המחירים נע בין 22 ₪ לקדירה טבעונית ועד 54 ₪ לקדירת נתחי טלה ברוטב קארי. בנוסף יש שני קינוחים.
תפריט המשקאות אינו גדול: משקאות קלים, בירות ועוד מספר מצומצם של משקאות אלכוהוליים. בגזרה זו שני נציגים הודיים האחד לאסי והשני צ'איי .
בתפריט מודגש שמרכיבים רבים כמו המאפים, הצ'אטני, ואפילו גבינת הפאניר נעשים במקום. כמו כן שניתן לבחור ברמת החריפות הרצויה בחלק מהמנות.
ראשון להגיע היה לאסי גדול (16 ₪). המשקה מגיע בטעם בננה מעודן. לפי מידות הכוס אפשר היה להבין שמונחים 'גדול' ו-'קטן' הם בהחלט מונחים יחסיים וכאן ה-גדול היה ל- בינוני. בנוסף המשקה מילא רק חצי מהכוס. עם זאת המשקה עצמו היה בטמפרטורה טובה, סמיך, מרוכז וטעים מאד. הוא לא סבל ממתיקות אלא הייתה בו חמיצות עדינה ונעימה. אהבתי.
פראנקי טיקה (38 ₪)
מנה לא גדולה של מעין "לאפה" שבתוכה רצועות עוף שהושרו קודם במשרה יוגורט (בתפריט רשום לילה שלם) ואחר כך נצלו. איתם היו ירקות שנחתכו לקוביות קטנות והפכו לסלט.
הצ'אפטי הקרין טריות והעוף היה עסיסי אם כי לא מאד בולט בטעמיו. אני מניח שלירקות יש תפקיד הן בגיוון של מרקמים והן בשבירת כבדות הבצק והבשר. עם זאת משהו בהם הרגיש לי מעט זר למנה אולי השילוב בין חם לקר. מנה חביבה.
פאו חימה (28 ₪)
שוב מנה קטנה שבבסיסה לחמנייה שמנמנה ובתוכה בשר עוף טחון עם אפונה ירוקה במלא תבלינים, רצועות דקות של גזר חי וכוסברה. הלחמנייה עמדה בהבטחתה והייתה מתקתקה ונעימה לאכילה. המילוי היה מעט חרפרף וגרגירי. רצועות הגזר הוסיפו קראנצ'יות ולדעתי התאימו יותר מסלט הירקות ב-פראנקי טיקה.
בהאג'ה בצל (18 ₪)
חמש לביבות בצל קטנות שצופו בקמח חומוס וטוגנו הוגשו במחבת קטנה עם קישוט של ז'וליינים מגזר. מנת חטיף מקסימה. הלביבות שנעדרו שומניות עודפת היו פריכות ואף מעט מתקתקות.
טיקה מאסלה (42 ₪)
במחבת קטנה הגיע תבשיל נתחי חזה עוף ברוטב עגבניות וחמאה. לצידו אלפס עם אורז לבן. הרוטב היה מצוין. הוא היה עשיר בטעמים כשמתקתקות נעימה מרחפת מעל. האורז הלבן היה פשוט ותפקידו היה לקלוט את הרוטב באהבה ולספוג את טעמיו. המנה ערבה לחכי.
כרעי עוף טנדורי (42 ₪)
שני כרעי העוף, שעל פי התפריט הושרו במשרה יוגורט מתובל, הגיעו צרובים מבחוץ ולוו בסלט ירקות עייף מעט ואלפס אורז לבן. כאמור יכולנו לבחור במקום האורז צ'אפטי אבל העדפנו אורז. במקרה הזה של עוף ללא רוטב היינו צריכים להעדיף את האפשרות השנייה.
לצערי, רק החלק החיצוני של העוף היה עשוי כהלכה ואם ניתן לשפוט לפיו, הוא היה עשוי טוב והיה טעים. החלק הפנימי של העוף לא היה עשוי. הראינו את הבעיה למלצרית והיא הסכימה שהעוף לא ראוי לאכילה. המנה נלקחה חזרה למטבח. כאמור בחשבון הראשון היא הופיעה אבל כשהערנו למלצרית היא תקנה את המעוות.
לסכום
הביקור ב- מא פאו לא היה מושלם וחבל היות שהטעמים של רוב המנות שהזמנו מצאו חן בעיני. אפשר למצוא לתקלות הסברים אבל הם כמובן לא יכולים להצדיק אותן.
לדעתי קיים ל- מא פאו פוטנציאל רב. אני מקווה שאנשי המקום יצליחו למצוא את הדרך לספק חוויה שלמה היות ואין הרבה אופציות מוצלחות לאוכל הודי בסצנה הקולינרית המקומית.
מאמין שאחזור לאחר שההייפ יירגע מעט.
אוכל : . . .
יין :
אווירה : . . .
שירות : . . .
כללי : . . .
מא פאו
רחוב נחלת בנימין 59 תל אביב
טלפון: 03-7739797
[…] פאו ברחוב נחלת בנימין, שנפתחה אף היא לפני מספר חודשים, כתבתי דיווח מסודר. בעיות שונות ליוו את הסניף המקורי: מיעוט מקומות הישיבה, […]
אני בדרך כלל אוהב אוכל הודי, אך מישום מה לא מצאתי מנות שאני מרגיש שהם מספיק מיוחדות או מעניינות.
כאילו ניסו בעיקר לעשות רושם ולא ממש מעניין.
תודה על השיתוף.
לא הרגשתי שמנסים לעשות עלי רושם. ההגשה לא הייתה פומפוזית והדיבור הוא בגובה העיניים. מי שישבה לידי אף ישבה עם רגליים (יחפות) על הכיסא.
לדעתי המקום מנסה לפנות לקהלים שונים, גם לתרמילאים לשעבר אבל גם לאנשים כמוני שלא היו בהודו ורוצים לחוות קצת את החוויה. נראה שבשלב זה הם נתקלים בקשיים למול הביקוש. מקווה שהם ימצאו את נקודת שיווי המשקל.
גם אני מאד מאד מאד לא נהניתי מחווית השירות על הבר. תקופה ארוכה לא זכור לי שירות כל כך לא חכם. האוכל חלקו טוב יותר וחלקו פחות. לא רואה את עצמי חוזר למרות הקרבה למקום העבודה והחיבה העזה לאוכל הודי
קולות כמו שלך נשמעים יותר ויותר. חבל. הם מאבדים לקוחות שאולי לא ישובו.
היינו השבוע והיה חלש מאוד. חוסר המקצועיות צעק מכל פינה וזה אם לוקחים בחשבון את העובדה שמדובר בהרצה.
חצי מהמנות שהזמנו בכלל לא הגיעו, בסוף קיבלנו רק את הטאלי והפראנקי טיקה, הטאלי הצמחוני פשוט בדיחה שתי פנכות קטנטנות (אפילו הצ'פאטי לא הגיע).
הפראנקי טיקה היה נחמד, כמו ששיפודי פרגית בלאפה נחמדים.
האוירה היתה נוראית – אנשים כעסו והתווכחו עם הברמן שהגיב בחוסר מקצועיות מוחלט. ברחנו בהקדם האפשרי
חבל מאד.
במקרה שלנו היו אמנם מספר תקלות אך נראה שהן היו מינוריות בהשוואה לשלך.
דרך אגב לי לא ידוע שהם בהרצה וגם אם הם היו זה לא מצדיק את החוויה שחווית.
מקווה בשבילם שהם יתאפסו במהרה .
נראה באמת שלאחרונה יש גיוון של מסעדות אתניות חדשות וזה מבורך.
אוכל הודי קצת בעייתי בחודשי הקיץ לפחות בארץ יש מזגנים ושרותים נוחים 😉
מניסיון ? 🙂