לוקה ולינו – טופולינו עוברת לתל אביב [נסגרה]

* המסעדה נסגרה *

מסעדת טופולינו הירושלמית יכולה לשמש דוגמה טובה לכך שבענף המסעדנות בארץ לא מספיק להגיש אוכל טוב, לשרת היטב קהל נאמן ולזכות בשם שהולך לפניך. יונה ששון ומוריס (שי) גיני, הבעלים של טופולינו, התמודדו במשך כעשור עם המציאות הירושלמית המורכבת, בין היתר, במאבק בנושא הכשרות מטעם הרבנות והתמודדות עם השפעות המצב הביטחוני. למרות המכשולים הם רכשו בנחישות ובעבודה קשה מוניטין מצוין. אינתיפאדת הסכינים הייתה הקש ששבר את גב הגמל. אל הסגירה, שהייתה מבחינתם בלתי נמנעת, התלוותה הבטחה לפתיחתה של מסעדה חדשה בבעלותם בתל אביב. והנה השטר נפרע.

לוקה ולינו נפתחה לאחרונה ברחוב לילנבלום בת"א. החלל חם ומזמין. נדמה כי הצליחו לשלב בעיצובו אלמנטים כפריים ומודרניים כאחד. במקום יש חלונות גדולים הצופים אל הרחוב הצר, תקרה גבוהה מחופה בקורות עץ, רצפת אבן ירושלמית, קירות הצבועים בצבע קרם, תאורה חמה, בר ארוך שיחד עם מבנה של פרזולי מתכת "מגוננים" על המטבח הפתוח, אריחים צבעוניים, מספר תמונות קטנות על הקירות וסידורי פרחים. עם זאת יש לציין שהשולחנות קטנים והישיבה יחסית צפופה.

בעת שהותנו החלל היה ממוזג היטב ומוזיקת עולם התנגנה ברקע. התכונה הייתה רבה והאווירה הכללית טובה. סוג של התנהלות שאם לא הייתי יודע שהמסעדה נפתחה לקהל אך לפני כשבועיים, הייתי יכול להניח שיש לה ותק גדול יותר. הקהל שפקד את המקום היה מגוון.
את השירות העניקו צוות של מלצריות בעוד יונה מפקחת על כל המתרחש, עוברת בין השולחנות ובוחנת את מידת שביעות הרצון של הסועדים.

בסמוך להושבה הובאו לשולחן קנקן מים קרירים בבקבוק דקורטיבי ופנכה עם שקדים קלויים לחים ומעט מלוחים. יש לציין שהמים היו טעימים ושונים בטעמם ממי הברז הנפוצים בתל אביב.

התפריט אינו גדול והמחירים בו מתונים אם כי חשוב להדגיש שגם המנות קטנות.
באתר המסעדה נאמר שהתפריט מושפע בעיקר מהמטבח הסיציליאני אך יש בו גם השפעות צפון אפריקאיות והוא למעשה "שילוב בין ההר לים, הכפרי לגולמי, והערבי ולמערבי". עם זאת יש לציין שקברניטי לוקה ולינו השאירו מספר מנות שליוו את טופולינו במהלך השנים כמו הסרדינים המחותנים, הקממבר האפויה, רביולי ארטישוק וניוקי א-לה רומאנה. בשונה מ- טופולינו, ב- לוקה ולינו אין את מרכיב הכשרות ובשל כך אין מניעה בשימוש בחומרי גלם כמו פירות ים או בשילוב של בשר וחלב.
תפריט היין של המקום מהודק אך נראה קולע למטרה. כל המותגים הם איטלקיים וחלקם מסיציליה. בתפריט שני יינות מבעבעים, רוזה אחד, שבעה יינות לבנים ושבעה אדומים. את רוב היינות ניתן לקבל גם בכוסות שהיו מהסוג המצועצע עם זכוכית עבה.

פלמידה פרוסה (42 ₪)
פרוסות הדג בחיתוך עבה נחו לצד פרוסות סברס כאשר ביניהם צנוברים, פירורי ריקוטה, בצל ירוק ומעט עלים ירוקים (ע"פ התפריט חמציצים). גרעיני הסברס יחד עם הצנוברים הוסיפו מרקם מתפצפץ. התיבול שהתבסס על רוטב מיץ ליים היה עדין.
מנה ים תיכונית קייצית שיש בה שילוב טוב של מרכיבים וטעמים.

פיצ'י פקיילה (46 ₪)
Pici היא פסטה עבה שמזכירה ספגטי שמנמן ומקורותיה בטוסקנה. לרוב היא נעשית בעבודת יד מקמח ומים בלבד (יש שמוסיפים ביצה) ונחשבת לפסטה "כבדה". ב- לוקה ולינו הגישו אותה עם תבשיל תרד (פקיילה – Pkaila, מהמטבח הטוניסאי) שהבישול הארוך של התרד גורם לצבעו הכהה. לפסטה שודך רוטב יין לבן ומעל פוזרו גרעיני חמנייה ופלפל שאטה גרוס. למרות עובי הפסטה היא הייתה בדיוק במידת העשייה. עם זאת מבחינת הטעם הרגשתי שהחמיצות של התבשיל הייתה דומיננטית מידי. ייתכן שהוספת פירורי גבינה היו מאזנים את הטעמים. מנה מיוחדת ומעט פיקנטית שלא כבשה אותי.

קוסקוס ים (78 ₪)
בקערה הייתה כמות מכובדת של קוסקוס (ע"פ התפריט ביתי) שהורטב בציר דגי (ע"פ התפריט במרק פירות ים) ששימש כמצע למספר מולים, קלמארי ופילטים של מוסר על עורו שנעשו בצורה טובה. מעל פוזרו עלי תבלין קצוצים.
באופן מעט מפתיע חלק מהקוסקוס היה מלוח מידי. למרות השילוב בין קוסקוס לפירות ים המבטא השפעה צפון אפריקאית המנה לא הייתה בולטת במיוחד.

זנב שור (78 ₪)
חלקי זנב השור שבושלו בתבשיל יין לבן עם תרד, בצל ועשבי תיבול הוגשו עם בצקניות פסטאלי (Passatelli). הנתחים כללו את העצם ובלטה בהם הג'לטיניות. התבשיל היה עשיר עם עודף קל במליחות. הבצקניות הוסיפו עניין. סיכמנו שהמנה עשירה, טעימה וחורפית.

לרוב אני פוסח על המתוקים. התפריט שכלל ששה קינוחים נראה מעניין והחלטתי לבחון שני קינוחים. בדיעבד לא הצטערתי כלל. הקינוחים היו חלק מאד מוצלח בארוחה.

פנקוטה (35 ₪)
הקינוח תואר בתפריט כ-פנקוטה וניל ויסמין עם ענבים ביין מוסקטו.
קרם השמנת היה טוב מאד. הוא הגיע בטמפרטורה טובה, מרקמו היה יציב והחשוב מכל לא היה מתוק מידי. המתיקות הגיעה מרוטב הענבים שגם הוא לא היה מתוק מידי.

קנולו (25 ₪ ליחידה)
בשונה מהפנקוטה שמקורה בצפון איטליה החלטתי שראוי לבדוק גם קינוח סיציליאני. המאפה מולא במסקרפונה מוקצפת עם גרידת לימון. בקצוות הפתוחים פוזרו פיסטוקים ושבבי שוקולד. מעל בזקו אבקת סוכר. בדיעבד התברר שממלאים את הקנולו בעת ההזמנה ולא מראש. זה היה ניכר. המאפה שמר על פריכות ולא הייתה בו כל תחושה שעמד וחיכה, לא בטעם ולא בבצק. טמפרטורת ההגשה הייתה מעולה, טעמים מאוזנים, מתיקות מתונה וחמיצות נעימה. ההימור השתלם.

ליווינו את הארוחה במים, ביין (Terre Nere Etna Rosso Guardiola 2010) וב- 2 אספרסו של המותג דאדא (10 ₪ לספל).

לסיכום

אמנם אין לצפות ש-לוקה ולינו תהיה טופולינו ב' אבל בשינוי המטבחים ממרכז איטליה לדרומה חשתי שיש מקום לשיפור בעיקר ב- fine tuning של הטעמים.

לדעתי ל-לוקה ולינו יש מקום בעיר ללא הפסקה. בכוונתי לחזור ולבדוק את המסעדה גם בהמשך הדרך.

אוכל:  .  .  .  . 

שתייה:  .  .  . 

אווירה:  .  .  . 

שירות:  .  .  . 

כללי:  .  .  . 

לוקה ולינו
רחוב לילנבלום 20 תל אביב
טלפון: 03-9027377

אתר המסעדה

עמוד הפייסבוק