לולה מרטין – Lola Martin

לולה מרטין, מסעדה ובר של דגים ופירות ים, נפתחה לאחרונה בהרצליה פיתוח. הבעלים שלה הוא אפי אלאלוף, מסעדן, יבואן דגים ובנו של ג'קו שהקים את מסעדת הדגים המיתולוגית ג'קו בחיפה ב- 1974. ג'קו חיפה, יש לציין, נסגרה לפני כחודשיים.

בעיני הפתיחה של לולה מרטין בעת הזו היא מעשה אמיץ. אפי מעיד שהוא לא יכול אחרת אבל נראה שהוא ניגש אל הפרויקט בעיניים מפוקחות. המקום, כך מעידות כתבות היח"צ, יתפקד תחת שלושה כובעים: גם כמסעדה ובר עם חלק פנימי וחלק חיצוני, גם כחנות דגים ופירות ים למכירה במקום ולמשלוחים וגם כמסעדת אוכל מהיר למכירת מנות פאסט פוד לאכילה במקום או לטייק אווי. שלוש אופציות שיאפשרו לו לתמרן בין ההנחיות הישנות וההנחיות החדשות במידה וייקבעו. בנוסף, כך הוצהר, המחירים יהיו נגישים.

הגענו ל-לולה מרטין ביום שישי בערב. בהזמנת המקום נאמר לנו שנשב בחוץ בחלק שלא מעשנים בו. כשהגענו שמחנו לגלות שיש לנו מקום בחלל הפנימי הממוזג. אציין שהמיזוג חזק מאד. תפוסת הסועדים במהלך הערב הייתה נאה. רוב הסועדים ישבו בחלק הפנימי.

בכניסה בדקו לנו חום, קיבלנו מעמד פלסטיק עם ברקוד המאפשר להגיע לתפריט של אותו ערב באמצעות הטלפון החכם (יש גם תפריט רגיל) והמרחק בין השולחנות היה תקין. עוד בענייני הקורונה, המלצרים הסתובבו עם מסכות.

החלל הפנימי מרווח. בכניסה מצד שמאל עמדת המארחים. לידה וויטרינה קטנה עם דגים ופירות ים על קרח ומאחוריה מדפים ובהם מוצרים כמו שמנים ורטבים למכירה. מול הכניסה יש בר בצורת האות ח' הנסמך למעמד מדפים מואר עם בקבוקי אלכוהול. ביתר החלל מפוזרים מקומות הישיבה, חלקם על ספות כחולות הצמודות לקיר אבנים. על הקיר שתי תמונות מרשימות, באחת צדפה ובשנייה לובסטר. על הקיר היו גם מקורות אור גדולים שנראו כמו עיניים של דגים. הסגנון מזכיר סגנון עיצוב ניו יורקי ונדמה כי הוא מתכתב עם עיצובה של וונגולי, אחת מהמסעדות של אפי שפעלה בתחילת רחוב אבן גבירול בת"א.

השירות אמנם היה נעים, אדיב ומשתדל אך גם מעט מבולבל. מקווה שהניסיון והשפשוף יעשו את שלהם. מוזיקת ג'אז התנגנה ברקע בעוצמה טובה.

התפריט, שנבנה בעיקר סביב דגים ופירות ים, רחוק מהז'אנר של מסעדות הדגים הפותחות את הארוחה בשולחן סלטים. מבחינת המחירים, מנה אחת מתומחרת לפי משקל ומנת פאייה זוגית ב-190 ₪. יתר המנות מחירן לא עולה על 98 ₪. בערב ביקורנו הוצעו גם שלוש מנות מיוחדות: ברבוניות וסרדינים מטוגנים ומנת סרטנים.

תפריט היין מאוזן ולא מתיימר. המחירים בו מתונים והוא מתאים לרוח המקום. נראה שיש בו ייצוג נכון לזני הענבים שיכולים להתאים לאופי המסעדה. דמי החליצה הם 35 ₪, מחיר מתון ביחס למקומות אחרים.

פתחנו ב- קרפצ'יו דג לבן (46 ₪)
בערב ביקורנו הדג היה מוסר ים. הוא נפרס לפרוסות דקיקות כמעט שקופות וכיסה צלחת שחורה. מעל פוזרו נבטים, זרעי עגבנייה, חתיכות צ'ילי ועירית קצוצה.
הצילחות משך את העין. הדג היה איכותי וטמפרטורת הגשתו, קרירה אבל לא קרה מידי, הייתה טובה. הצ'ילי היה נוכח. הנבטים לא הוסיפו דבר. בתפריט נכתב שהמנה מתובלת בשמן זית, יוזו ומלח אטלנטי. סביר להניח ששמן זית היה יחד עם זרעי העגבנייה אבל היה קשה להבחין ביוזו ובמלח האטלנטי. מנה פשוטה וחביבה.

תמנון בגריל (59 ₪)
חלקי זרוע התמנון הגיעו על שיפוד יחד עם עגבניות שרי. לצד השיפוד הוגשו תפודים ועלי תרד חלוטים קלות. הרוטב שליווה את המנה היה רוטב שמן שומשום, לימון, שום ועשבי תיבול.
ההגשה על שיפוד הפתיעה אותי. הדבר לא נאמר או נכתב בתפריט. התמנון נעשה כהלכה והיה רך ונעים לאכילה. העגבניות היו כייפיות, התרד חביב ותפוחי האדמה הוסיפו בעיקר נפח למנה. מבחינת הטעמים בלטו שום, לימוניות ובמיוחד מליחות עודפת. השום והלימוניות הרימו את המנה. אם המליחות הייתה יותר מאוזנת המנה הייתה טובה מאד.

הזמנו שתי מנות שרימפס. שאלנו את המלצר אם יהיה ניתן לקבל (גם בתשלום) רק לחם ללא מטבלים לספיגת רוטב מנות השרימפס. הוא הבטיח לברר וחזר עם תשובה חיובית. כשמנות השרימפס הגיעו, הן הגיעו ללא לחם. פנינו אל מלצרית שעברה לידנו וביקשנו שוב אם אפשר להוציא לחם. הוספנו שהמלצר שלנו אמר שזה בסדר. היא הלכה אליו בכדי לברר את העניין. לאחר מספר רגעים קבלנו את הלחם. ראוי לציין שהוא לא הופיע בחשבון הסופי.

בכל מנה היו 12 שרימפס. כמות מאד מכובדת. השרימפס, כך הבנו, מגיעים קפואים מחו"ל. בשתי המנות הם עשו רושם טוב מאד. הם היו גדולים, בשרניים ונעשו בצורה כזו ששמרה על מרקמם ולא הפכה אותם לרכים או צמיגיים מידי. גם לא היה להם טעם לוואי שמאפיין לפעמים הקפאה.

שרימפס בשמנת פרמז'ן ותרד (78 ₪)
הרוטב שמנתי אך לא כבד. בהשוואה למנה הבאה הוא היה סמיך יותר והייתה בו מתיקות קלה. התרד נבלע במכלול.

שרימפס ברוטב עמבה ולימון כבוש (78 ₪)
המלצר המליץ לנו בחום על המנה וציין שיש בה גם סויה מתוקה שלא מצוינת בתפריט. החלטנו להיות הרפתקנים. למרות החשש, העמבה שהייתה בהחלט נוכחת לא הייתה דומיננטית מידי. הלימון בלט אבל גם הוא בכיוון חיובי. למרות דברי המלצר לא הרגשתי בסויה המתוקה.

שתי המנות היו טובות מאד אך לא הייתה הסכמה בשולחננו לגבי המנה המועדפת. אני העדפתי את רוטב השמנת והפרמז'ן המתחנף.

לברק בתנור בקארי יפני (98 ₪)
שני פילטים של לברק הונחו על רוטב קארי שהוגדר כ-יפני וכלל ע"פ התפריט גם למון גראס ורוטב דגים. בצד היו פרחי כרובית וברוקולי חלוטים.
נראה שהחיבור בין הדג לרוטב נעשה רק בשלב ההגשה. הדג טופל היטב והיה מוצלח. רוטב הקארי היה לימוני, לא כבד וטעים מאד. הברוקולי ופרחי הכרובית נעשו ביד בטוחה. הם שמרו על מרקם טוב. ייתכן שכדאי היה להוסיף תוספת פחמימה אבל גם כך זו הייתה בעיני המנה הטובה בארוחה.

בשלב זה אין תפריט קינוחים. המלצרית מנתה את שלושת הקינוחים לאותו ערב: קראק פאי, מלבי וקסאטה של פסיפלורה וקוקוס. אף אחד לא נשמע מספיק אטרקטיבי והחלטנו לוותר.

ליווינו את הארוחה בבקבוק מים מינרליים גדול (16 ₪) וביין שהבאנו. 35 ₪ דמי חליצה.

Bonneau du Martray Corton Charlemagne Grand Cru 2008
יין מלא, עשיר, עם חמיצות טובה וטעם שיורי ארוך. בניגוד ליינות רבים מהתקופה הזו ושל היצרן הזה הוא לא היה מחומצן.

לסיכום

לולה מרטין היא מסעדה אלגנטית עם נטייה לאסכולה הישנה. למרות שסגנונה לא הכי מעודכן, למעבר במנהרת הזמן היו גם היבטים חיוביים מאד. המנות היו נדיבות בגודלן, לא כבדות ובמחירים סבירים ביותר ביחס לתמורה.

לולה מרטין
שדרות אבא אבן 10 הרצליה פיתוח (בית אקרשטיין)
טלפון: 09-7614242

דף הפייסבוק