קיטו קאטו – Kitto Katto

Kitto Katto הוא שמו היפני של חטיף ה-Kit Kat הבריטי. הצלחתו הרבה ביפן קשורה, בין היתר, לדמיון בהגייה בין שם המותג לביטוי Kitto Kattsu שמשמעותו בתרגום חופשי "את/ה בוודאי תזכי/ה", מעין ברכה להצלחה. זו הסיבה שביפן נוצר המנהג שבו תלמידים/סטודנטים העומדים לפני בחינות מקבלים קיט קאט כקמע להצלחה. עם הזמן החברה ייצרה לשוק היפני קיט קאט ביותר מ- 300 טעמים חלקם במהדורות מוגבלות. בין הטעמים הייחודיים ניתן למצוא ואסבי, סויה, ג'ינג'ר, שעועית ועוד.

Kitto Katto הוא גם שמה של מסעדה יפנית חדשה שקמה לפני כחודש בת"א בפינת הרחובות דיזינגוף ו-בר גיורא. הגעתי אל המסעדה עם חשש מה. המקום השוכן לצד דיזינגוף סנטר נמצא באזור מסחרי ועמוס תנועה. בעבר כאשר המקום פעל כ-בר גיורא לא מצאתי שם את מקומי וזאת לא רק בשל האוכל שהוגש שם אלא גם בשל האווירה הכללית.

כשהגעתי ל- קיטו קאטו, הופתעתי לטובה. המעצבים הצליחו ליצור חיץ יחסית אפקטיבי בין הרחוב הסואן למסעדה באמצעות: דלת ברזל גדולה, שטח קטן המשמש מעבר בין הרחוב לחצר וסבכות של צמחים.
את האורחים מקבלת חצר/גינה ובה שני מתחמים: האחד בר חיצוני והשני מקומות ישיבה ליד שולחנות שחלקם נמוכים. החצר מוארת באמצעות שרשרת של מנורות פשוטות.
בשל שיקולי מזג האוויר ביקשנו מראש לשבת בחלל הפנימי הממוזג. בעת ההזמנה הודיעו לנו שהשולחן יוגבל לשעתיים. גם כשהושיבו אותנו הדגישו בפנינו את פרק הזמן המוגבל. ריחות של חדש וניקיון נישאו באוויר. מבחינת העיצוב החלל הפנימי שונה מהחיצוני, הוא אירופאי בגישה עם ריהוט עץ ותאורה מודרנית. בקצהו המרוחק נמצאת עמדת הכנת הסושי וקרוב אליה בר אליפטי. על השולחנות חיכו קנקן סויה ולכל סועד צלחת עליה קערית וצ'ופסטיק. יש לציין שבכל המתחם לא ראיתי יותר מידי אלמנטים עיצוביים אסייתיים למעט פה ושם שלטי ניאון, בדים עם אותיות יפניות ובובות יפניות מוארות.

כאשר הגענו בשעת ערב מוקדמת היו מעט מאד לקוחות. בהמשך המקום התמלא בקהל מגוון: משפחות, קבוצות, זוגות ואף בודדים. מוזיקה נעימה התנגנה ברקע בעוצמה הנכונה. ניתן היה לנהל שיחה בניחותא. מבחינתי בעידן שבו מקומות אוכל רבים מציעים חוויות רועשות ותזזיתיות, קיטו קאטו בולטת לטובה. יותר מפעם אחת מצאתי את עצמי פשוט יושב ונהנה מהאווירה והאנרגיות הטובות של המקום. גם המלצר שלנו תרם להרגשה הכללית החיובית. הוא היה קשוב, הפגין רצינות, השתדל לענות על כל שאלה ולהיענות לכל בקשה. הרגשתי שאנחנו בידיים טובות.

על המטבח של קיטו קאטו מופקד המאסטר סושי יאמה סאן שהוא גם המאסטר סושי של TYO. בכתבות התדמית נכתב שב- קיטו קאטו הוא "מגשים את חלומו להציג ולהנגיש לקהל הישראלי את המטבח היפני הרחב העמוק בעל היסטוריה ושורשים. זה שמעבר לסושי".
בחלק הראשון של התפריט יש כ- 24 מנות יפניות הכוללות, בין היתר, מרקים, טמפורה, צלייה על גריל, מנות אידוי, מנות עם אורז ועוד. המחירים נעים בטווח רחב שבין 22-98 ₪. בחלק השני של התפריט יש מגוון של סושי על צורותיו בין אם כרולים מיוחדים, בין אם כסושי קלאסי ובין אם כתתי סוגים כמו אינרי, ניגירי, מאקי וטמאקי. עם הצגת התפריט נאמר לנו שבשלב זה הם לא מגישים את הקומבינציות המוצעות היות שהם תלויים בדגה טרייה ולא תמיד היא בנמצא.
יש להעיר שבראש התפריט מופיע הכותר "תפריט הרצה". כשביררתי עם המלצר הוא ציין שהם כבר לא בהרצה. לשאלתי האם התפריט עתיד להשתנות בקרוב ? הוא ענה שלמיטב ידיעתו לא.

תפריט האלכוהול נראה סביר אך אין בו בשורה. ניתן למצוא בו 8 קוקטיילים במחירים שבין 44-55 ₪ ותפריט יין שבו 3 מבעבעים, 4 יינות רוזה, 15 יינות לבנים ו-18 יינות אדומים. חלק קטן מהיינות מוצע גם בכוסות. ייתכן ויש (לא ביררתי) גם תפריט סאקה.

המלצר הציע להביא את הרטבים שלהם, האחד רוטב טריאקי והשני ספייסי מיונז. שניהם היו מצוינים. הטריאקי היה סמיך ומתקתק. המיונז מעשה בית היה בעל חריפות מעודנת שהדהדה ברקע. הוא היה פשוט מצוין.

פתחנו באגף הסושי: ניגירי טורו של סלמון (16 ₪), ניגירי טונה (17 ₪), מאקי סלמון – 8 יחידות (33 ₪) למרות שהטונה ב-ניגירי הייתה מאיכות טובה העדפתי את הסלמון שהיה שומני ו"עסיסי". ייתכן שגם למעט הרוטב שנמזג מעל היה משקל בכך. המאקי מהסוג שאינו עבה היו טובים. אצת הנורי הייתה קריספית ובאורז הייתה נגיעת חומץ נעימה.

סושי קלאסי עם לוקוס ובצל ירוק (40 ₪) מבין אפשרויות הסושי השונות זו הייתה הטעימה בחבורה במיוחד בזכות המתקתקות העדינה שהייתה בסושי.

מספר הערות כלליות לענייני הסושי:
ראשית, הדגים אכן עשו רושם טוב מאד והאורז היה במרקם הנכון.
שנית, ההגשה הייתה על מגש עץ מעובד עם מעט ואסאבי וג'ינג'ר בצד. בעיני הגשה כזו עדיפה על פני הגשה מצועצעת ופומפוזית שניתן להיתקל בה מעת לעת.
לבסוף ואולי זה קשור לבחירות שלנו, הסושי שאכלנו התבסס בעיקר על טעמי הדגים והאורז כלומר היו בו פחות "רעשי רקע" המקובלים במחוזותינו כמו סוכר לדוגמה.
לא הייתי ביפן ואתקשה לומר עד כמה הצליחו ב- קיטו קאטו להגיש לנו סושי אותנטי. עם זאת נראה לי שאלה שאכלנו היו בדרך לשם.

Chawanmushi  – צ'און מושי – (46 ₪)
בקערית הגיע מעין מרק סמיך/רפרפת חמימה הנעשה מחלבון ביצה מאודה עם ציר ים ומתובל במירין, סאקה ודאשי. בפנים חיכו מספר הפתעות קטנות: עוף, שרימפ, דג לבן ופטריות (שימג'י, שיטאקי).
המרכיבים שהוכנסו פנימה שימשו כלהקת ליווי לחביצה שהייתה הגיבורה הראשית. מבחינת הטעמים יהיה לי קשה להסביר את ייחודה של המנה. בכל מקרה מצאתי בה איזון טעמים נפלא. מנה מפתיעה שכדאי לבוא אליה עם ראש פתוח. ייתכן שהיא גם פחות מתאימה לקיץ הישראלי אבל לשמחתנו ישבנו במקום ממוזג. מנה ממכרת שאזמין שוב בביקורי הבא.

המנה כפי שהוגשה

ההפתעות בתוך המנה

יקיטורי מיקס (66 ₪)
הגרסה היפנית ל-"על האש" כוללת ב-קיטו קאטו ארבעה שיפודים: אחד עם טורו סלמון, אחד עם לוקוס, אחד עם ואגיו והאחרון עם ירק. בתפריט כתוב אספרגוס אך המלצר עדכן שבאותו יום הם מגישים פלפל יפני (Shishito) במקומו. מעל לשיפודים פוזר מלח גס.
אף אחד מהשיפודים לא היה רע אבל הם היו החלק הפחות בולט בארוחה. אפיינו אותם טעמים עדינים מאד ויבשושיות.

המבג (55 ₪)
ההמבורגר המקומי (Hambāgu) נעשה מ-ואגיו ומשקלו 200 גרם. אם רוצים, ניתן לקבלו עם תוספת כבד אווז (+15 ₪). אנחנו וויתרנו. מתחת לקציצה היה רוטב קימיצ'ו (Kimizu) המבוסס על חלמון ביצה וחומץ אורז (מעין מיונז או רוטב הולנדז). מעל לקציצה שפכו רוטב דמי גלאס. הקציצה הגיעה מלווה בחסה ליטל ג'אם ומעליה תערובת של פרמזן (?), מירין וחומץ אורז. בצד צורפו גם חלמון ביצה וטבעות בצל סגול.
קציצת הבשר הייתה מצוינת. החיתוך של הבשר היה גס והתערובת עסיסית ומלאת טעם. כמובן שרוטב הדמי גלאס והחלמון סייעו בהעשרת הטעמים. למרות שלא נשאלנו, מידת העשייה הייתה טובה (MW). את רוטב ה-קימיצ'ו, לא הכרתי קודם. הוא היה חביב. הרוטב המיוחד של החסה (שהיפניות שלו מוטלת בספק) הפך אותה למעניינת יותר אבל גם הוסיף לה כבדות. במנה לא חסרו לי לחמנייה וצ'יפס.

סוקי יאקי (67 ₪)
גרסת הסוקי יאקי (Sukiyaki) המקומית לא נעשית על הוט פוט אלא מגיעה בקערה חמה. בתוכה נתחי בקר דקים מוקפצים, אטריות אורז טריות עבודת יד, פטריות, טופו, גזר, בצל, בצל ירוק וחלמון ביצה שהגיע שבור.
הבשר היה מוצלח ובמידת עשייה טובה. הורגש שהאטריות הן מעשה בית משום שהיו רכות. התחברתי למרקמן הרך שלטעמי הוסיף ולא פגם. מבחינת הטעמים זו הייתה מנה עם הרבה מאד מרכיבים אבל באופן מפתיע הטעמים לא היו תוקפניים והסתדרו זה עם זה בהרמוניה.

כשהגענו אל הקינוחים קצת היססנו. המלצר ניסה לעודד אותנו וציין שיש להם קונדיטוריה עצמאית ושום דבר לא מגיע מבחוץ. בחרנו את המנה שהוא הכי המליץ עליה. הוא מצדו הוציא לנו קינוח נוסף על חשבון הבית. ייתכן ובקינוחים היה טוויסט שקשור ביפן אבל בדיעבד הם לא הרגישו לי ממש יפניים.

מוס שוקולד ניגאי (54 ₪)
ואריאציות על שוקולד. בקערה יפיפייה הונחו רוטב שוקולד עם אגוזי לוז קלויים לצד קראמבל קקאו מלוח. מעליהם הייתה מעין עוגה/עוגייה שבתוכה מוס שוקולד מריר וקרמו חלב עם ציפוי מיוחד. בנוסף היו קציפת שוקולד חלב וקציפת שוקולד מריר.
הקינוח היה מעניין ומורכב הן בטעמים והן במרקמים. באופן מפתיע הוא לא היה מתוק מידי והיו בו אלמנטים מלוחים.

קלו גומא ברולה (ע"ח הבית)
הגרסה המקומית של קרם הברולה כללה בקרם מחית של שומשום שחור. מעטה הסוכר השרוף היה דק מאד. הקרם עצמו היה סמי פרדו ומעליו הונחו שני פירות פטל אדום.
קינוח מאתגר מקודמו. גם הוא לא היה מתוק. טעם הטחינה בלט ולטעמי היה קצת כבד ומנדנד.

ליווינו את הארוחה בשמפנייה שהבאנו אתנו (35 ₪ דמי חליצה) ובמי ברז. ל-מים היה טעם טוב ולא היה בהם ריח לוואי. בהחלט יוצא דופן למי ברז תל אביביים.

Larmandier Bernier Vieilles Vignes de Cramant grand cru 2007
שמפניית וינטג' נהדרת. בועות קטנטנות. מורכבות טעם. קשה להתאים יין לאוכל אסייתי אולם במקרה הזה השמפנייה מאד התאימה.

לסיכום

יצאתי מ- קיטו קאטו מרוצה. האווירה הטובה והרגועה, האירוח המשתדל והמרצה והאוכל המעניין והטעים ברובו עשו את שלהם.

בעיניים ובחך מערביים המסעדה מומלצת. אני, בכל אופן, אשמח לחזור אליה שוב.

קיטו קאטו – Kitto Katto
רחוב דיזינגוף 64 פינת רחוב בר גיורא תל אביב
טלפון: 03-7781101
שעות פעילות: א' – סגור, ב'-שבת: 19:00-00:00

אתר המסעדה האינטרנט

דף הפייסבוק