מסעדת קאב קם, שנולדה ב-2017 כאחותה הצעירה של הבית התאילנדי, מתנהלת כיום בזכות עצמה וזוכה לפופולריות רבה. לאחרונה נתקלתי במספר חוות דעת חיוביות על המקום שעודדו אותי להגיע שוב.
הרעיון ב-קאב קם, כך מסבירים המלצרים, הוא שהתפריט מאפשר ליצור ארוחה לא פורמלית ועזת טעמים עם הרבה אלכוהול. "כדאי לאכול עם הידיים", הוסיפה אחת המלצריות.
האווירה והתפאורה של המסעדה כמעט ולא השתנו מביקורי הקודם. בנוסף לחלל הפנימי עם הבר הארוך מעץ ניתן היה גם לשבת בחוץ. מאווררים גדולים שהתיזו אדי מים נועדו להקל מעט מהחום. אנחנו ישבנו בפנים. התאורה הייתה טובה, לא חזקה מידי ולא חלשה מידי. האווירה הייתה צעירה ותוססת. מוזיקה בווליום גבוה (לטעמי מידי) התנגנה ברקע. אני מניח שזה מה שהקהל, שהיה ברובו צעיר, מחפש ואוהב.
בתחילה קיבלנו שירות ממלצרית מקסימה וקשובה שעזרה לנו להרכיב ארוחה בכמות ובמידה הנכונים לנו. היא אף עצרה אותנו והציעה "אם בסוף תהיו רעבים, תזמינו עוד". בהמשך היא תעבור לשרת שולחנות אחרים. למחליפתה תהיה גישה שונה. מעבר לדיבור מעט מתיילד וחברמניות יתר, המלצרית השנייה ניסתה שוב ושוב לשווק לנו אלכוהול. בשל השולחנות הקטנים היה הגיוני לבקש שהמנות תצאנה בצורה הדרגתית. לבקשתנו רוב המנות יצאו אחת אחת למעט פקשוש עם שתי המנות העיקריות שיצאו כמעט יחד.
תפריט הערב (המופיע ברשת) מורכב ממנות שרובן קטנות או בינוניות בגודלן ומחירן נע בין 28-260 ₪. בין היתר ניתן למצוא בתפריט מנות צמחוניות וטבעוניות, דג שלם (לברק) במספר צורות הכנה, סלטי פפאיה ושלוש מנות אטריות ברוטב (באמי הנג) המכונות "מרק יבש" ועוד.
בנוסף לתפריט הרגיל מוצעות מידי יום מספר מנות משתנות. חלק מחומרי הגלם ובמיוחד הדגה משתנים בהתאם למצאי.
חריפות המנות מסומנת בפלפלונים. הדרגות נעות בין העדר פלפלונים כמינימום של חריפות ועד 4 פלפלונים המייצגים מנה חריפה במיוחד.
הערה אחרונה לתפריט, בימים א'-ה' בין השעות 18:00-20:00 ניתנים 30% הנחה על תפריטי האוכל והבר.
בתפריט השתייה יש 5 קוקטיילים (50-58 ₪), תפריט וויסקי נאה, מספר טקילות, רום, קוניאקים וכדומה. בתפריט היין הכולל שמפניות ניתן בו דגש ליינות מיוחדים כמו גם יצרני ויבואני בוטיק. ייתכן והיה כדאי לשלב עוד יינות ריזלינג בדרגת קבינט שפטלזה ואאוסלזה שיאזנו במתיקות/חמיצות שלהם את האוכל החריף והמתובל. דמי חליצה 55 ₪.
לדעתי מאד קשה לשלב אוכל עז טעמים כמו שיש במטבח התאילנדי עם יין. בסופו של דבר התיבול הבולט והמשתלט לא משאיר הרבה מקום ליין אותו אני תופס כתבלין נוסף לאוכל. זו הסיבה העיקרית שלא הבאנו אתנו יין אלא הסתפקנו במי ברז שנמזגו על ידי המלצרים לכוסות זכוכית קטנות. יש לציין שברוב המקרים המים נמזגו לאחר שביקשנו ולא ביוזמת המלצרים. מזיגת מים לפי בקשה ולא הבאת קנקן מים הפכה להיות תופעה מקובלת במסעדות. אני מניח שזו אחת מהדרכים של המסעדנים לעודד הזמנת שתייה אבל יש להודות שהשיטה הזו יכולה להוות מטרד הן ללקוח והן לנותני השירות.
פלה קם (48 ₪) – 1 פלפלון
פתחנו ב-5 פרוסות קטנות של קינגפיש בחיתוך סשימי שהוגשו כל אחת עם ג'וליאן עבה של ג'ינג'ר, פרוסת פלפל אדום, גלד שאלוט ועלה כוסברה. המלצרית המליצה לסחוט מעל מיץ מהליים. היא גם ציינה שהדג, שמתחלף כל יום, נכבש כבישה קצרה במקום בשמן ובמלח.
ראוי לציין שהדרך הטובה ביותר לאכול את "הפרוסה" הייתה עם הידיים. השימוש בצ'ופסטיק או במזלג היה הרבה פחות נוח. הדג, שהרגיש בשרני, הפך בתהליך הכבישה כמעט לדג מלוח. פחות התחברתי.
מו מנאו (62 ₪) – 3 פלפלונים
על חתיכות כרוב לבן בתחתית צלחת מוארכת הונחו פרוסות דקות של ברוסט חזיר צלוי כשביניהן פרוסות ליים. מעל שמו מעין סלסת פלפלים חריפה. המנה מגיעה עם סטיקי רייס.
הומלץ לנו להשתמש בידיים. לבצוע מהסטיקי רייס ולהרים יחד פרוסת ברוסט ופרוסת ליים. מודה שהתקשיתי בביצוע ההמלצה.
הבשר הלבן לא היה שומני מידי. הפריכות של העור הושפעה מהלחות של הרוטב. הרגשתי ברוטב אלמנט הדרי בולט ושאלתי את המלצרית אם שולב בו גם יוזו. היא ענתה שיש בו רק ליים ולמון גראס. קליפת הליים שנותרה בפרוסות הוסיפה גוון מריר בולט מאד. הייתה חסרה לי מליחות וביקשתי סויה. סויה בהירה מוצלחת הגיעה בקערית קטנה. למרות מספר הפלפלונים, החריפות לא הייתה אגרסיבית. מנת נשנוש טעימה.
סופ מקאה (52 ₪) – 2 פלפלונים
קיבלנו שני נתחי פילה לוקוס קטנים ופריכים. מעליהם הייתה מחית חצילים, עלה כוסברה, קריספי סקין וחצי ביצת שליו חצי רכה.
מנת ביס שניכר בה משחק של מרקמים אבל לא איזון טעמים. החריפות, במיוחד ממחית החצילים, הייתה דומיננטית והאפילה על הדג. את ביצת השלו כנראה השרו ברוטב מלוח שנתן לה גוון טעם מעניין.
נאה יאנג (64 ₪)
פרוסות נתח קצבים שנצלו על גריל במידת מדיום-מדיום רייר הוגשו על עלים. לצדם הגיעו פרוסות מלפפון, רוטב פריק נאם פלה וסטיקי רייס.
נתחי הבשר היו קשים לטעמי. ריכוך או יישון נוסף היו עושים להם טוב. הרוטב שהוא רוטב דגים עם צ'ילי וכנראה גם ליים היה מרכיב הטעמים המרכזי. היה בו שילוב טוב של חמצמצות וחריפות. לא מנה רעה אבל גם לא מספיק מעניינת.
גאי טוט סום טאם (78 ₪)
שני כרעי עוף שעברו טיגון ארוך נחתכו כל אחד לשוק וירך והוגשו עם סלט פפאיה.
העוף היה עסיסי מאד וציפוי העור פריך. בנוסף לטעמי העוף המוכרים הרגשתי בו גם שילוב מעומעם של מליחות וחמצמצות אולי בשל השרייה או מרכיבי הציפוי. כך או כך, העוף היה טעים מאד ואכלתי את חלקי ממש עד לעצמות. סלט הפפאיה המתובל כהלכה כלל, בין היתר, חצאי עגבניות שרי, לוביה ובוטנים קלויים. סלט מרענן, מתחנף ונהדר. בדיעבד זו הייתה המנה יוצאת הדופן מבין המנות שהזמנו. לא הייתה בה כמעט חריפות לעומת זאת המליחות, החמיצות והמתיקות המאוזנים עשו את שלהם. לטעמי המנה המוצלחת בארוחה.
פאד קפאו נאה האן (88 ₪) – 3 פלפלונים
במנה זו נתח הקצבים נפרס לפרוסות דקות ונעשה על ווק יחד עם למון גראס, עשבי תיבול, בצל, פלפל חריף, שורשים תאיים ובזיליקום תאילנדי. מעל לתערובת הונחה ביצת עין ובצד שוב פרוסות מלפפון וקערית עם סטיקי רייס.
הבשר היה הרבה יותר רך בהשוואה ל-נאה יאנג. בתערובת הורגשה חריפות וטעם האניס מהבזיליקום התאילנדי בלט מאד. הייתה גם מרירות בולטת שפחות אהבתי. בסך הכול מנה עשירה ועזת טעמים. הייתי שמח אם היה יותר רוטב בתערובת הבשר.
לסיכום
למרות השם הטוב והפופולריות של קאב קם, האוכל לא ממש דיבר אלי. נראה לי שחלק מהבעיה נעוץ באיזון הטעמים במנות. אני גם מניח שכדי ליהנות מהקונספט במלואו, כדאי להתרכז באלכוהול ולשלב אתו אוכל כמלווה.
באופן מאד מפתיע , הסיכום של ביקורי הקודם ב- קאב קם משקף את תחושתי גם הפעם.
קאב קם
רחוב לינקולן 11 תל אביב
טלפון: 03-6889960
שעות פעילות: א'-ה' 12:00-16:00 (עסקיות) , 18:00-01:00 ; ו'-שבת 12:00-16:30 (לאנץ' מיוחד לסופ"ש), 18:00-00:00
כנראה שהעולם שייך לצעירים ולאוהבי החריף ?
אני לא יודע אם זה תמיד נכון אבל נראה שב- קאב קם מכוונים לקהל צעיר ותוסס.
אינני מחסידות האוכל התאילנדי. אם הייתי מגיעה לקאב קם. הייתי מזמינה את מנת הסופ מקאה שתהיה לא חריפה. ואת מנת הגאי טוט סום טאם.
למיטב הבנתי לרוב לא ניתן לשנות את מידת החריפות במסעדות תאילנדיות. בשל כך הם מתריעים מראש על מידת החריפות באמצעות סימוני הפלפלים בתפריט.
הייתי בקאב קם פעמיים עם חברים שלקחו אותי. האווירה לטעמי ואני מחובבות החריף (מקסימום שני פלפלים). החריפות והחמיצות הם השולטות בחוויה הכללית כמו גם הקוקטיילים. אלו שלקחנו היו מתוקים מידי ותוקפנים מידי
בין השורות אני מבין שגם לדעתך יש ב-קאב קם איזה שהוא חוסר איזון בטעמים, בין אם מדובר באוכל ובין אם בקוקטיילים.
כחובבת אוכל תאילנדי חבל לי 🙁
מנצלת את ההזמנות להודות לך. בזכותך הכרתי את איסאן בשוק הכרמל. מאד נהניתי מהאוכל.
לגבי איסאן , כיף לשמוע.
לגבי קאב קם, אם לא ניסית, אני תמיד בעד התנסות אישית במיוחד כחובבת אוכל תאילנדי. יכול להיות שתחווי את החוויה בצורה שונה ממני.