ב- ג'וז ולוז ביקרתי לפני שנים רבות. למסעדה שנפתחה אי שם ב- 2004 היה אופי וחן שרבים אהבו. בסוף 2014 אנשי ג'וז ולוז עברו דירה למיקומם הנוכחי בדרום תל אביב על הגבול שבין פלורנטין לנווה צדק. נדמה כי הרחוב ללא מוצא בו נמצאת המסעדה יושב לא רע על התדמית שאנשיה מנסים להקנות לה, תדמית של מקום נישתי ליודעי ח"ן.
לאחרונה ביקרתי ב- ג'וז ולוז פעמיים בהפרש של שבוע. אני חייב להודות שהרגשתי הכללית הייתה שונה בכל פעם. בביקור הראשון המסעדה הייתה מלאה עד אפס מקום והקהל נראה בוהמייני. היה הרבה רעש "צעיר" והאווירה הייתה שמחה עם אנרגיות טובות ותוססות. בביקור השני המסעדה הייתה בתפוסה חלקית והיה קשה לאפיין את הסועדים. באוויר הייתה תחושה לא ברורה אפילו מעיקה שהעיבה במשהו על החוויה. אינני יודע אם להבדלים הללו הייתה השפעה פסיכולוגית או לא אבל גם רמת ההנאה מהאוכל הייתה שונה ובפעם הראשונה נהניתי יותר. כך או כך, אם בביקור הראשון הרגשתי שהשלם גדול מסכום חלקיו, בביקור השני השלם היה קטן מסך חלקיו.
מבחינת העיצוב יש ב- ג'וז ולוז אלמנטים שניתן להגדירם כ- זרוקים אך מוקפדים. מין תחושה ברלינאית כמו באזור ה- mitte. לחלל, שכנראה שימש בעבר כבית מלאכה, שני מפלסים. אנחנו ישבנו במפלס התחתון עם רצפת אריחי רטרו גאומטריים וקירות שכל אחד מהם צבוע בצבע בולט: אדום בורדו, ירוק ברוש וירוק זית. המסעדה הייתה אפלולית למדי. אור הנרות המפוזרים בחלל הוסיף מימד רומנטי ואף מסתורי. למקום אופי ייחודי ומיושן בכוונת מכוון: כיסאות ושולחנות וינטג' אקלקטיים, על חלק מהשולחנות מפות סרוגות (crochet), צמחי בר בצנצנות קטנות, עציצים תלויים ופסנתר. בקצה המסעדה ממול למטבח הפתוח הייתה יציאה לחצר קטנה שגם בה ניתן לשבת.
עם הישיבה קבלנו לצד התפריטים קנקן מים וכוסות. האחראית שנראתה שולטת היטב במתרחש סייעה לנו עם הרבה סבלנות לצלוח את התפריט. יש לציין שהיא חזרה על הנוהל הזה כמעט בכל אחד מהשולחנות בהם היא הציגה את התפריט. לרגעים הרגשתי שהיא לומדת אותנו תוך כדי התהליך ומנסה להתאים את המלצותיה לרצונותינו. יש לציין שההסברים והפירוט נדרשו מאד היות והתפריט של השף היחסית חדש של המקום, עידו קרמסקי, מכיל בתיאוריו הקצרים שמות ומאכלים מעולמות קולינריים שונים ורבים. השירות היה טוב מאד בשתי ההזדמנויות. בחלק מהמנות המטבח היה מעט איטי והמנות התעכבו אך עובדה זו לא פגמה בהנאתי.
בתפריט של ג'וז ולוז שלוש קבוצות. בקבוצה הראשונה ישנן בעיקר מנות ירק, בשנייה מנות ראשונות ובשלישית מנות עיקריות. בשבוע שחלף שמתי לב להבדלים קטנים בין התפריטים אבל באופן כללי מחירי המנות בקבוצה הראשונה נעו סביב 45-50 ₪, בקבוצה השנייה בין 50 ל- 70 ₪ ובשלישית מ- 65 ועד 98 ₪.
למרות שתפריט היין קטן, הוא אינו שיגרתי ויש בו אף תוויות ייחודיות למקום. אין יבואן גדול העומד ברקע. בתפריט שבעה יינות לבנים ותריסר אדומים שאינם שכיחים בתפריטי יין. קיים גם ייצוג ליקבים ישראלים מעניינים כמו כרם שבו וספרה או יינות יקב דאו הפורטוגלי. רוב היינות מוצעים גם בכוסות. קיבלנו אישור להביא יין, דמי חליצה 38 ₪ . בחשבון הסופי הם לא הופיעו.
היות וביקרתי ב- ג'וז ולוז פעמיים ואכלתי מנות שונות, העדפתי לפרטן בהתאם להופעתן בתפריט במנותק מהביקורים. הערה נוספת, התאורה החלשה במקום הקשתה מאד בבחינת המנות.
ראשית הגיעה לשולחן צלחת עם מספר פרוסות לחם כפרי טעים בעל קרום פריך לצד כלי רוטב קטן מקרמיקה עם שמן זית מוצלח מאד (פתורה).
באן טראנג טרון (47 ₪)
המנה הוגשה בשקית פלסטיק סגורה עם צ'ופסטיק התחובים בה. בתוך השקית היה "סלט ירוק" (חסה, בצל ירוק והרבה כוסברה), דפי אורז וייטנאמי בחיתוך גס, חצי ביצה קשה בטמפרטורת חדר ובצל מטוגן. לחלוחית של שמן סומסום וסויה העשירו את המנה בטעמים ובשמנוניות. אפילו חמצמצות לימונית נעימה תרמה את חלקה. ההמלצה שקיבלנו הייתה לאכול את המנה מהשקית. היות וחלקנו את המנה, העדפנו לרוקן את תוכן השקית על צלחת. למרות ההגשה המעט מסורבלת, זו הייתה מנה מעניינת. משחק מוצלח של מרקמים וטעמים.
טרטר באדרת בשר דקיקה (65 ₪)
טרטר בקר הוגש עטוף במעין קרפצ'יו דק ונח על בלילה עדינה שכללה, בין היתר, ביצה. המנה הייתה עשויה היטב. הפלפל הגרוס והמלח הגס הוסיפו לטעמים הטובים שהגיעו הן מהטרטר והן מהרוטב. המנה הייתה טעימה אבל קטנה ויקרה.
ספריבס פריך (69 ₪)
על צפחה הוגשו ספריבס שנחתכו לרוחב לצד רוטב שהזכיר לי רוטב הויסין שהיה בו הרבה שום וצלוחית של בוטנים כתושים.
נדמה כי את הספריבס עטפו קודם בקמח או בתערובת לפני העשייה שיצרה בהן את הפריכות המובטחת. יחד עם זאת היה בהם הרבה מאד שומן. הטבילה ברוטב ואח"כ בבוטנים שיפרה את הטעם אך למרות זאת לא אהבתי את המנה.
סבידה על פלדה (92 ₪)
כמות לא גדולה של חתיכות הדיונון (גוף וזרועות) שעלו על פלנצ'ה לאחר חליטה הונחו על קרם שחור (ע"פ התפריט חמאה שחורה) ולוו בבצל ירוק על הגריל.
הסבידה נחשבת לחיה ימית קשה יחסית לטיפול ולהכנה. גם באכילתה יש סוג של התמודדות כאילו נוגסים בבשר ולא בחיה ימית. בריח, לעומת זאת, הייתה נוכחות ימית בולטת. המנה הייתה ניטרלית בטעמיה. הדיו לא הוסיף הרבה לעומת זאת המלח והפלפל השחור שהוספנו לבד נתנו את ה-"קיק". גם כאן הרגשתי חוסר נוחות מול מחיר המנה. חשבתי שניתן היה להקהות את התחושה אם היו מוסיפים, לדוגמה, ירקות על גריל ולא דוגמית של בצל ירוק.
אטריות אוזבקיות (77 ₪)
מנה בינונית בגודלה שכללה אטריות לגמאן ומעליהן סוג של ראגו (מ-בקר), בצל ירוק, כוסברה והרבה שמיר. ביצת עין, לטעמי עשויה מידי, חתמה את ההגשה.
הראגו נעשה בסגנון מזרחי ושפע תבלינים. הוא היה פיקנטי מאד אפילו חריף ולא הזכיר ראגו איטלקי או צרפתי. האטריות הוסיפו מרקם חלק ושמנוני. מנה שעיקר החן שלה בעיני היה התיבול.
דאשי (89 ₪)
מנת הרכבה שכללה צלוחיות/דוגמיות של כרישה מאודה, צ'ילי ירוק, נתחי חזיר פריכים וטובים, ביצה במעין מעטפת זהובה, אטריות סובה, ורוטב דאשי מתובל היטב. למעשה היו לנו את כל המרכיבים ליצירת סוג של ראמן. היות והיינו מספר אנשים הייתה בעיה לחלוק את המנה והתחושה הסופית לא הייתה מספקת.
מגש סטיקי רייס (94 ₪)
מנת הרכבה נוספת שכללה אורז דביק בשקית פלסטיק שנועדה לשמור על הלחות שלו, ירקות מבושלים (בין היתר בצל ירוק, סלרי, שעועית ירוקה) ברוטב צדפות, צלוחית בשר לחי, רוטב חרפרף וצלחת ירק (בצל סגול, בזיליקום, כוסברה ולימון).
התקשיתי בהרכבת המנה. האורז הדביק היה לוהט. רוב האלמנטים האחרים לא היו להיט במיוחד, לדוגמה הבשר היה שמן מידי. הירקות ברוטב הצדפות היו המוצלחים בחבורה. מרכיב המחיר הגבוה העצים את תחושת הפספוס.
ביף ראנדנג (94 ₪)
ליד קערית עם אורז לבן הוגשה קערה ובתוכה קדירת בשר מלזית שכללה נתח בשר סיבי שבושל בישול ארוך עם למון גרס. ישנן גרסאות שונות ל- Rendang. בזו המקומית הבשר הוגש עם ציר ועשבי תיבול. בשולחן נתגלתה מחלוקת בקשר למידת עושר הטעמים בציר. אני חשבתי שהוא היה מעט תפל אבל בהשוואה למנות הגדולות האחרות שהזמנו, מנה זו בלטה לטובה.
היינות שליוו את שתי הארוחות :
Domaine Blain Gagnard Chassagne Montrachet Premier Cru Clos Saint Jean 2012
בורגון קל. באף עור. הגוף מעט דליל אך נעים ומתמשך. קיים פער בין האף לפה. האזור של שסן מונרשה ידוע כמעוז יינות השרדונה הלבנים. יחד עם זאת היין האדום ששתינו הגיע מחלקת פינו נואר מוצלחת באזור זה.
Domaine Fourrier Gevrey Chambertin Vieille Vigne 2011
יין מגפנים מבוגרות. עדין, חלק, מפולפל, אלגנטי, מהנה.
* היות והתפריט של ג'וז ולוז מורכב מטעמים וסגנונות שונים, יין בורגון פשוט יכול להתאים.
לסכום:
המנות בתפריט של ג'וז ולוז מרפרפות בין מדינות שונות על פני הגלובוס: מלזיה, וייטנאם, תאילנד, יפן, סין, אוזבקיסטן, מדינות הסהר הפורה ומדינות באגן הים התיכון. באופן מפתיע גם אם מדובר במסע ארוך יותר מ-דרך המשי, יש בתפריט משהו קוהרנטי. למרות ההסתייגויות שלי היה במנות שאכלנו משהו משכנע מבחינת השילובים והטעמים. מחיר המנות, לטעמי, היה מעט גבוה.
היה מי שציין ש- ג'וז ולוז נראית כמו מסעדה אבל מתנהגת כמו מועדון. אני יכול להבין את כוונתו. המיקום, האווירה, האפלוליות ואפילו התפריט על מחיריו יכולים להיתפס כשומרים על ייחודיות ואפילו ריחוק. סביר להניח שקהל עובר הוא ממש לא קהל היעד שאליו מכוונים אנשי המקום. מצד שני, אריכות הימים של ג'וז ולוז מעידה שמדובר ב-"מועדון" עם לא מעט חברים או לפחות "מועדון" שיש לו חברים נאמנים. לא עניין של מה בכך בעולם המסעדות המקומי.
אוכל: . . .
יין: . . .
שירות: . . .
אווירה: . . .
כללי: . . .
ג'וז ולוז
גבולות 5, תל אביב
טלפון: 03-5606385
[…] שליווה אותה גם כשעברה למשכן חדש וגם כאשר התחלף בה השף. ביקרתי וכתבתי על המקום לפני כשלוש שנים לאחר ש-עידו קרמסקי מונה לשף של […]
מסעדת גוז ולוז שמות משונים.מנת הבאן טראנג איכשהו מתקרבת לאוכל האסיאתי. אני שביקרתי בויטנאם בתאילנד ביפן בסין .האוכל המוגש בגוז לוז רחוק מלהיות מנות שמוגשות בארצות שהוזכרו. ומהי מנת הספריבס פריך איזו מנה זאת לא הבנתי. זה מענין להפגש במנות שונות.
למיטב ידיעתי מקור שמם בערבית והפירוש הוא שקד ו-אגוז.
אני תמיד שמח להתנסות במנות חדשות גם אם הן אינן אותנטיות. חלק מהמנות שאכלתי ב- ג'וז ולוז אכן אפשרו לי זאת.
מסקרן מהם ההבדלים, אם ישנם, בין הביצוע של המנות בארצות המקור לבין ביצוען בארצות אחרות. לפי מה שאת מתארת אכן יש הבדלים. כמי שלא רואה את עצמו מגיע לאותן ארצות בזמן הקרוב, אין לי אלא להסתפק במה שמצוי בהישג ידי 🙂
תיאור יפייפה של המקום והמנות, נשמע ששווה לקחת את ה"טיול" במקום ולבדוק את הטעמים.
אני בטוח שהאווירה במקום משפיעה על החוויה ויכול להבין למה החוויה השניה הייתה פחות מהנה.
היה משונה להיות באותו המקום בפער של שבוע ולקבל וויב שונה כל כך בכל פעם.
סוף שבוע נעים.
תודה על הפוסט היפה.
אכלתי במקום את המנה באן טראנג טרון ובמקרה שלי היא היתה בעלת רוטב תוקפני במיוחד ולא הצלחתי לסיים איתה.
מנת בטן חזיר סינית שאכלתי היתה מבשר מאד טרי ועשוייה כהלכה.
הבנתי שהרבה אנשים מרוצים מהשף החדש שלקח את המסעדה יותר לכיוון אסייאתי מוקפד, אבל אני מבין שאתה לא כל כך מרוצה.
אכן, חוות הדעת עליהם מפרגנות.
נראה לי שיצאתי יותר מבולבל מהחוויות השונות מאשר 'לא מרוצה'. מבחינת האוכל, חלק מהמנות אהבתי יותר וחלק פחות.
אני נוטה לחזור למקומות שאני יודע למה לצפות מהם. כאן אני כבר לא בטוח. אינני אומר שלא אחזור ל- ג'וז ולוז אבל כנראה לא בעתיד הקרוב.
סוף שבוע נעים.
החזרת אותי לויטנם עם המנה "באט טארנג" כפר ויטנמי עשיר בקרמיקה יפה 🙂
לפעמים תפריט יתר, זה מינוס. המנות קטנות ביחס למחיר, בקושי כף טרטר?
לא התרשמתי.
חג שמח
איזה כיף שיש לך את הניסיון בארצות המקור.
אינני מחסידי המנות הגדולות אבל כאן הייתה לי תחושה חזקה של תמורה נמוכה למחיר גבוה.
סוף שבוע נעים.