מסעדת גרקו היוונית הוקמה ב- 2013 על ידי המסעדן צביקי עשת והשף אליאב גולדנברג. כיום ניתן למצוא בשכנות לה את ביסטרו גרינברג, פיצרייה pizza וגלידרייה ג'לטרייה השייכים לאותה קבוצת בעלים. על בסיס הפעילות השוקקת באזור מתקבל הרושם שהמתחם בכלל ומסעדת גרקו בפרט זוכים להצלחה.
הודעה של מסעדת גרקו לפיה בכל יום ראשון בחודשים הקרובים (תקופת המסיק) יוגש תפריט ערב מיוחד המבוסס על שמן זית יווני אותנטי משכה את תשומת ליבי. הואיל ולא ביקרתי ב- גרקו, חשבתי שזו תהיה הזדמנות טובה לתפוס שתי ציפורים במכה אחת. הזמנו מקום מראש.
ההתחלה לא הייתה משהו. בהגיענו המארחת החביבה בחרה עבורנו מבין כל השולחנות הפנויים את השולחן שנראה לי הגרוע מכולם. לא רק שהוא היה בחוץ בחלק הלא מקורה הוא גם מוקם במעבר צר. ביטאנו את חוסר שביעות הרצון והמארחת הובילה אותנו חיש קל לשולחן זוגי אחר במיקום קצת יותר טוב. התיישבנו. לא עבר זמן רב והופיעו שני דרדקים לבושים בבגדי ספורט. האחד ליקק גביע גלידה והשני ביקש תפריט. באופן לא ברור נתנו להם לשבת בשולחן לרביעייה. החלטתי לברר עם המארחת מה פשר העניין. היא כנראה הבינה שאני לא מתחבר לשיטת מצליח והועברנו לשולחן מרווח של רביעייה ובא לציון גואל.
עניין שירותי נוסף שגרם לי להרמת גבה היה התנהלות המלצר בתחילת דרכנו המשותפת. עם ההושבה הוא בירך אותנו ב- yia mas (מעיין ברכת "לחיים" או "בריאות טובה") וארגן עבורנו את השולחן שהיה כבר מכוסה במפת נייר בצבעי כחול-לבן. הוא סידר ברוב חשיבות את המפיות, הסכו"ם, הכוסות והצלחות. משהו בצלחות לא נראה לו. בנוכחותנו הוא החל לשפשף/לגרד בידיו את הצלחות ובדק האם ניתן להוריד את הכתמים שהיו עליהן. לאחר שנחה דעתו הוא שם אותן לפנינו. בעיני זה היה מוזר. הערתי שאם הוא חושב שיש איזו שהיא בעיה עם הצלחות מן הראוי שהן תוחלפנה לצלחות אחרות במיוחד אחרי ה- yia mas. צ'יק-צ'ק קיבלנו צלחות חדשות שאף נוקו ונוגבו נמרצות לפני הנחתן על השולחן. יש לציין שמכאן ואילך שירותו היה ללא רבב.
היה זה יום ראשון בערב וכאמור ישבנו בחוץ. מזג האוויר היה נעים. ככל שהערב התקדם כך הרעש וההמולה גברו. פס הקול ברקע היה של מוזיקה יוונית וגליקריה הייתה הכוכבת הראשית בו. למרבה צערם של אנשי המקום, קהל הסועדים התרכז באכילה ולא שיתף פעולה עם החגיגה והדרבוקות. יש לציין שהרכב הקהל היה מגוון: צעירים ומבוגרים, לבושים קזו'אל ומהודרים, זוגות ומשפחות. גם התחלופה בשולחנות הייתה מרשימה. המלצרים והמטבח פעלו בזריזות וביעילות.
התפריט של גרקו, כך נכתב, מבוסס על מתכונים שנאכלו ונלמדו ביוון, והותאמו באופן מושלם לתנאי המטבח הביתי הישראלי, ויש בו כל מה שצריך כדי ליהנות מאוכל טוב כמו שרק היוונים יודעים, עם הרבה שמן זית, גבינת פטה, אורגנו ודבש.
תפריט הערב מחולק למספר קבוצות: מאפים כמו לחם ופיתות (22-38 ₪), 4 ממרחי פאבה עם או בלי בשר (48-68 ₪), 12 מנות קרות קטנות כמו צזיקי, פטה, סקורדליה ועוד (34-46 ₪), ניתן לקבל מגש עם 10 טעימות לבחירה מהמנות הקרות ב- 188 ₪, 5 מנות קרות גדולות בעיקר סלטים (54 -64 ₪), 4 מנות של סובלקי (סופלקי) וגירוס (54-68 ₪), 14 מנות חמות קטנות כמו עלי גפן, מאפה בצק פילו, קבב ועוד (34-88 ₪), 17 מנות חמות גדולות כמו מוסקה, מאפי בשר, דגים ופירות ים (66-136 ₪) ו-6 קינוחים (42-46 ₪).
תפריט המסיק המיוחד מוצע בכל יום ראשון במהלך החודשים נובמבר דצמבר. בערב ביקורנו הוצעו: קוקטייל psirri כנראה ע"ש השכונה Psyri באתונה (44 ₪), מוסר נא עם חצילים (64 ₪), גבינת עיזים עטופה בזוקיני (68 ₪), כיסוני פסטה ברוטב ראגו טלה (82 ₪) ועוגת סולת עם דבש וגלידת הדרים ושמן זית (44 ₪). ביח"צ נכתב שהם משתמשים בעיקר בשמן זית מזן "קורנייקי", המופק מעצי זית שמקורם באי כרתים.
בתפריט השתייה היו מספר משקאות קלים, משקאות חמים, שלוש בירות, שמונה קוקטיילים (44 ₪ כל אחד) ומשקאות חריפים כמו אוזו, צ'יפורו ורצינה. בנוסף היו שני יינות, האחד אדום והשני לבן חסרי שם. יש לציין שבהזמנה הטלפונית ביררנו כמו תמיד את מדיניות המקום בנוגע ליין שמביא האורח. הובהר לנו שבשום מקרה לא ניתן להביא יין מהבית גם לא בעבור דמי חליצה. יש לנו יין במסעדה ואם תתעקשו, כך הוסבר לנו, תוכלו להזמין יין מתפריט היין של מסעדת גרינברג הסמוכה. בעיני חבל שזו תרבות היין שלהם במיוחד שכיום יש לא מעט יבוא של יין איכותי מיוון והאיים.
החלטנו להסתפק במי ברז שהגיעו צוננים בקנקן מתכת חמוד.
לפני הארוחה הונחו על השולחן שלוש קעריות מתכת: האחת עם מחמצים שנראו עייפים ולטעמי חמוצים מידי, השנייה עם זיתים מתובלים וחריפים שהיו טובים מאד והשלישית ריקה לגלעינים.
היות שלא ידענו מה גודל המנות, החלטנו להזמין אותן אחת אחת. המלצר לא הביע התנגדות והשיטה עבדה נהדר גם מהבחינה של קצב הוצאת המנות וגם בכמות המדויקת שאכלנו בסוף.
מוסר נא (58 ₪)
המנה הראשונה נבחרה מהתפריט המיוחד. בבסיס צלחת עמוקה היו שמן זית וקרם חצילים שרופים שכנראה כלל גם יוגורט. עליהם הונחה תערובת של קוביות מוסר נא, בשר חצילים מטוגנים, אגוזי לוז קלויים, עשבי תיבול ולימון. מעל הונחו עשבי תיבול (בעיקר שמיר ונענע) שטוגנו והפכו לפריכים.
מבחינה ויזואלית המנה לא הייתה מושכת. מבחינת הטעמים היא הייתה טעימה. הטעמים המעושנים השתלבו עם הלימוניות ועטפו את הדג והחציל שהלכו יפה יחדיו. דווקא שמן הזית היה מעט אנמי. בסופו של דבר פתיחה טובה.
מוסקה (78 ₪)
השכבה התחתונה של המוסקה הורכבה מפרוסות תפוחי אדמה קצת קשים, מעליהם פרוסות חצילים וזוקיני, מעל תערובת של בשר עגל טחון עם ירקות (גזר ועגבניות), רוטב בשמל ולבסוף קישוט של גבינה מגורדת ועשבי תיבול יבשים (אורגנו).
הפרוסה הייתה נאה בגודלה. תפוחי האדמה המעט קשים יצרו את הבסיס למבנה והוסיפו מרקם. למרות כל המרכיבים, התבלינים ורוטב הבשמל הנוכח, המוסקה הייתה עדינה למדי במיוחד החלק של הבשר. הוספת מלח שיפרה מעט.
גירוס עגל וכבש (68 ₪)
על פיתה יוונית (פיתה ללא כיס שמכינים עם שמן זית על מחבת) שמרחו ברוטב עגבניות הונחו: פרוסת עגבנייה עבה בגריל, תערובת של בצל סגול ועשבי תיבול (פטרוזיליה) ומערום של נתחי שווארמה של עגל וכבש. בצד צורפו קערית עם צזיקי וקערית נוספת עם טחינה.
הפיתה הייתה סבבה. נתחי הבשר הוגשו בכמות מכובדת והיו עסיסיים. מבחינת טעם הבחנתי שהחלקים שהיו חשופים למקור חום/אש וקבלו מעטה פריך היו מעניינים יותר מהחלקים האחרים. עם זאת שוב לא הייתה עזות בטעמים וטעמי הכבש או התבלינים לא בלטו. אפילו העגבנייה החרוכה אבדה במכלול. הצזיקי עם שמיר היה דליל מידי ונותר במקומו. הטחינה, לעומת זאת, הייתה סמיכה והוסיפה מרכיב טעם בולט. בסך הכול מנה גדולה ומשביעה אם כי נתקלתי בשווארמות טובות ממנה.
כיסוני פסטה מקורפו (76 ₪)
רצינו להתנסות בעוד מנה אחת ולא ידענו במה לבחור. התלבטנו עם המלצר בין הקבב היווני לכיסוני הפסטה. הוא המליץ בחום על הכיסונים ובחרנו בהם. בצלחת אובלית הגיעו שישה כיסונים שמולאו במנגולד ובצל ירוק. אלה הוגשו ברוטב על בסיס חמאת סטקה (חמאת כבשים שמשלבים בהכנתה קמח) יחד עם זוקיני ופטה כבשים מגורדת. מעל פוזרה בנדיבות תערובת עשבי תיבול יבשים (אורגנו).
בצק הכיסונים היה עבה, רך מידי והמילוי לא מספיק מעניין. לרוטב היה גוון ירקרק והוא היה כבד. מבחינת הטעמים בלטו עשבי התיבול וגוון של חמצמצות. לא התחברתי למנה.
לסיכום
בערב ביקורי במסעדת גרקו ראיתי מערכת שמתפקדת בצורה אפקטיבית. לרגעים היה נדמה שמדובר במסעדת מזון מהיר. הרעש, התזזיתיות ואפילו המנות שאכלתי הוסיפו לתחושתי זו. האוכל בגרקו לא מקרין השקעה מיוחדת או אנינות. עם זאת המחירים שלהם אינם זולים.
הביקור ב-גרקו חיזק את המסקנה שיצאתי איתה לאחר הביקור בביסטרו גרינברג. נראה שסוד ההצלחה של המתחם הוא שעסקי המזון בו עונים יפה על צרכי התזונה הבסיסיים של תושבי האזור ובכלל. משפחה יכולה להגיע למתחם, להתמקם באחד המקומות, כל אחד מזמין מנה שמגיעה חיש מהר, מסיימים וחוזרים הביתה. אין צורך להתלבש יפה, לנסוע רחוק, לחפש חנייה, להתארגן על חומרי גלם, לטרוח בהכנות ובניקיונות. כל מה שצריך זה רק לפתוח את הארנק.
גרינברג, גרקו, הגלידרייה והפיצרייה במתחם
גרקו
תל אביב, רחוב גרינברג 25 אזורי חן
טלפון 03-7411022 או 072-3929858
שעות פתיחה: א'-ה' 12:00 – 24:00 , ו'-שבת 10:00 – 24:00
מסכים מאד עם הרושם שלך. גרקו היא מסעדה שההצלחה שינתה אותה לרעה. בעבר נהנינו שם מאד אבל מאז היא גדלה, נהייתה תזזיתית יותר והרבה פחות מוקפדת. האוכל לא רע אבל גם לא מתעלה, סתמי כזה, ובהחלט יש שם תחושה של מסעדת מזון מהיר פונקציונלית ולא של מקום שמארח אותך לארוחה כהלכתה. לא נראה לי שנשוב לשם, למרות אהבתנו הרבה למטבח היווני.
תודה על התגובה המפורטת.
לי זה היה הביקור הראשון שם, לכן אין לי יכולת לבצע השוואה לגבי מה שהיה.
עם זאת המסקנות שלנו לגבי המצב הנוכחי דומות מאד.
השרות הראשוני שמקבל הלקוח .שולחן לא מתאים. צלחות בחשד שלא נקיות. מעורר את האי נעימות למקום. לא ניתן להביא יין מהבית זה מאכזב. לא התחברתי למנות שהוגשו.
מבחינת השירות ההתחלה הייתה צולעת. אחר כך העניינים הסתדרו.
שמח בשבילך שהזמנת מנה אחת בכל פעם, כי רק כך אפשר לתת יחס לכל מנה בנפרד שם. היינו שולחן גדול והזמנו לא מעט מנות, רק בסוף ההזמנה אמרו לנו שהם עובדים רק בשיטת "מה שמוכן יוצא", מה שגרר בליל מנות בסדר לא הגיוני לחלוטין (גירוס מגיע לפני עלי גפן קרים או מנה פשוטה של לחם שלא מצליחה להגיע יחד עם הממרחים לשמם הוא הוזמן).
בסך הכל אוכל סביר עם כסות של יאללה כפיים, רעש וצלצולים בווליום גבוה עם ריקודים על הבר.
המשפט "מה שמוכן יוצא" מבאס אותי מאד כי זה מתכון לבעיות. אם אני יודע על כך מראש, אתעקש לשלוט בהוצאת המנות בין אם בתיאום עם המלצרים ובין אם בהזמנה מדורגת של מנה אחרי מנה. אני מניח שבשולחן גדול הרבה יותר קשה לתזמן את המנות בהשוואה לשולחן זוגי.
במקרה הזה לא היינו סגורים על מה אנחנו רוצים וזו הייתה הסיבה להזמנה המדורגת. שמח שיצא לנו טוב.
אני הכי בעד מקומות שמגישים אוכל בסגנון יווני בלקני וטברנות זה אחלה מבחינתי.
חבל שבגרקו זה יותר פוזה ממהות.
אכן חבל. מצד שני הסועדים היום מחפשים מקומות בילוי יותר מאשר מקומות הסעדה פרופר.
כבר מהביקור הראשון בגרינברג, חשבתי לעצמי שבעל הבית הוא מסעדן של עטיפה ולא של מהות אותה הוא לא מבין עד הסוף. גרינברג היא העתק דהוי של בראסרי בככר רבין (שבעצמה העתק של בלת׳אזר הניו יורקית אבל לפחות בשיאה העתק מוצלח מאוד) וגם בגרקו היתה לי הרגשה דומה. מקום נחמד, אווירה שמחה וקונספט נכון אבל בסוף אוכל לא מעניין, ובוודאי לא דומה למקור שהוא בסך הכל שעתיים טיסה מכאן. נדמה לי שרק בהמשך הם הוסיפו את הטקסטים על התאמות לחך הישראלי. אפשר לחשוב שהאוכל היווני המקורי יהיה קשה לעם ישראל. כנראה שבאימפריית איזורי חן הראש לשועלים הזה עובד ומצליח. בפעם האחרונה שהם ניסו להתחרות בשוק המשוכלל של העיר הגדולה עם פרויקט אמריקה המגלומני, הם הפסידו לא מעט מיליוני שקלים
תודה על התגובה המושקעת.
על בסיס הפעילות הענפה של עסקי המזון במתחם אזורי חן אפשר להניח שהם עונים על צורך/ים ועושים את זה נכון. האם זה מתאים לחובבי אוכל מוקפד, התשובה שלילית אבל כבר מזמן הבנתי שרוב מוחלט של עסקי המזון לא פונה לפודיז וזה בסדר גמור.