פורסם במקור במאי 2011.
חובבי יין יכולים להסיק מאתרי היין בארץ ובעולם את המסקנה הבאה – בורדו השתנתה. לא רק שהיינות המפורסמים של בורדו הופכים לפחות ופחות נגישים עבורם, הם משתנים גם באופיים.
באופן כללי מובילים לכך מספר תהליכים :
1.מחירי היינות הולכים ומאמירים מסיבות שונות:
א. הצטרפותם למשחק של שווקים מתעוררים (סין, רוסיה, הודו, ברזיל, קוריאה ועוד) מגבירה את התחרות ובהתאמה גורמת לעלייה במחירי היינות הנחשבים.
ב. קרנות גידור "בורחות" מהמטבעות לכיוון של סחורות או השקעות אלטרנטיביות. במילים אחרות היין הפך לאפיק השקעה מקובל אפילו על קרנות פנסיה.
ג. השוק מתומרן על ידי הקטנת כמויות היין הן מצד היקבים והן מצד הסוחרים. גם אלה וגם אלה משחררים סחורות בצורה מוגבלת ומחושבת. נוצר מצב שגם אם הביקוש נשאר זהה, המחיר עולה.
ד. כיום קשה למצוא 'מציאות': המידע הרב שיש באינטרנט הנגיש לכולם הופך הן את המוכרים והן את הקונים ל-'חכמים' יותר.
ה. עולה בהתמדה מספר המכירות הפומביות והאינטרנטיות והתחרות גדלה. כיום קיימת אפשרות לקנות יין בקצה אחד של העולם ולקבלו בקצה השני.
2. ההתחממות העולמית יחד עם הניסיון של היקבים לקלוע למה שנחשב כמכנה המשותף הרחב ביותר של הלקוחות היום גרמו לטשטוש אופיו הייחודי של אזור בורדו. נתון זה מעורר את השאלה – מדוע לקנות יין מבורדו כשבטעימה עיוורת ניתן לחשוב שמדובר ביין מצ'ילה או מקליפורניה שהם לרוב זולים יותר ?
3. גם אם התגברנו על כל אלו וקנינו יינות עולם ישן, נותר ליישן את היינות. בשל אופי היינות שתהליך התבגרותם ארוך אין מנוס אלא לחכות מספר שנים רב, כדי שיינות אלו יגיעו "לחלון השתייה" שלהם. המתנה כזו מחייבת דחיית סיפוקים המנוגדת לאופי האנושי. מתברר שרבים שותים את היינות צעירים מידי. על מנת ליישן כנדרש צריך שטח מתאים ותנאי אחסון טובים : חוסר תנועה, טמפרטורה מתאימה, לחות וחושך. לכל אלה יכולות להתווסף הוצאות כמו : ריבית על הכסף, ביטוח, עלות שמירה וכו'.
לכן אין זה מפתיע שבכל הזדמנות שיש לי להצטרף לטעימת יינות מתיישנים של העולם הישן, אני מצטרף. טעימות מסוג זה ממש אבל ממש אינן מובנות מאליהן והן יחסית נדירות גם בארץ וגם בעולם. הטעימה הקודמת שהתקיימה במרתף של "דרך היין" נחלה, בצדק רב, הצלחה גדולה. הפעם טעימת מארגו ופויאק מבציר 2000 התקיימה בסביבה ביתית וחמה. ההתרגשות לקראתה הייתה רבה. ההתגייסות וההתארגנות של משתתפי הטעימה ראויים לציון: כל אחד מעשרת המשתתפים תרם את תרומתו, בין אם בהבאת הכיבוד שהיה פשוט נפלא, בין אם בהכנה ושיתוף במידע, בין אם בהבאת כוסות לטעימה ולבסוף ב"קיפול". למרות שאין מדובר בהרצאה אלא בשיחה חופשית, כל אחד קיבל חומר מודפס על היקב ועל היין. כמו כן צורף לכל יין דף עם הערות הטעימה של גורו היין הגדול רוברט פרקר (אם זה לא מועיל, זה בטח לא מזיק).
יש להדגיש שהנתונים שאביא בהמשך מבוססים על נתוני בציר 2000. למרות ש- 2000 היא שנה חמה, אחוזי האלכוהול בכל היינות נעו בין 12.5% ל- 13%. עשור אחר כך (בציר 2010) לא נדיר למצוא בגדה השמאלית שיעורי אלכוהול הנעים בין 14% ל- 15% לדוגמה : Chateau Palmer – 14.5%, Chateau Pontet Canet – 15%, Chateau Clerc Milon – 14.5% , Chateau d'Armailhac- 14%.גם נתוני היבול של 2000 גבוהים יותר ממה שמקובל היום.
להלן היינות שטעמנו / שתינו (TN קיצור לרשמי טעימה). אקדים את המאוחר, היה קשה מאד לוותר על שתיית היינות והמרקקה שירתה רק מעטים (במיוחד את הנהגים שבחבורה).בטעימה נכללו יינות מ- 2 אזורים בגדה השמאלית בבורדו: מארגו ופויאק מבציר 2000 . לפני כל קבוצה אפרט בקצרה על מאפייני האזור.
Pauillac
כנראה "המֶכּה" של עולם היין. השטח הנטוע בגפנים הוא כ- 12 אלף דונם. האזור מאופיין בעיקר באדמת חצץ. בעבר גידלו באזור הרבה מאלבק. כיום ניתן למצוא כאן בעיקר קברנה סוביניון. ככל שעולים צפונה אחוז הקברנה סוביניון בכרמים יעלה. באזור זה נמצאים שלושה מתוך חמשת היקבים המוגדרים כ- first growth (לאפיט, לטור ומוטון). באזור פויאק יש בסה"כ 18 יקבים (מתוך ה-60) הנכללים ברשימה המפורסמת מ- 1855. על היינות של האזור אומרים שהם יינות עשירים, בעלי גוף מלא, עם טעמים של ליקריץ ו- black currants (ענבי שועל/קסיס), בעלי ניחוחות של ארז וגרפיט. פוטנציאל היישון שלהם הוא מצוין.בנוסף הם גם יחסית טניים ונוקשים. למרות קווי הדמיון הרבים, ליינות האזור פרופילים שונים.
Chateau Haut Batailley
רישומים מראים את ההיסטוריה של השאטו עד לשנת 1791. משפחת Borie אשר טיפלה בכרמי השאטו כבר משנות ה-20 של המאה הקודמת רכשה את השאטו ב- 1932. בשנת 1942 רכש Borie François את Chateau Ducru-Beaucaillou ופיצל את Haut Batailley. החלק הגדול כ-260 דונם הוכרז כ- Chateau Batailley ואילו החלק השני עם תוספת של שני כרמים נוספים וכן כמאה חמישים דונם משאטו Duhart-Milon כ- Chateau Haut-Batailley. משפחת Borie עדיין אחראית לשלושת השאטואים והטיפול בהם מפוצל בין בני המשפחה.
אף על פי שמדובר באותה משפחה, Haut Batailley מייצר יין שמבחינת אופיו הרך והמעט "נשי" מזכיר במשהו יותר את יינות סנט ז'וליאן הסמוכה מאשר את פויאק וזאת בניגוד לאופי הגברי והעצמתי של היין הבא Chateau Grand Puy Lacoste שנמזג לידו לצורך השוואה.
שטח הכרמים עומד על 220 דונם הנטועים קברנה סוביניון בעיקר וכן מרלו וקברנה פראנק. לאחר תסיסות במיכלי נירוסטה היין מתיישן בחביות עץ אלון, מהן כשליש חדשות למשך שנה וחצי.
יין ראשון (בציר גדול דרגה חמישית): 110 אלף בקבוקים. 13% אלכוהול.
יין שני (La Tour L'Aspic) שלושים וחמישה אלף בקבוקים.
יבול 50 הקטו-ליטר להקטר.
TN: ריח נעים. בטעם רכות, עדינות, אלגנטיות ויחד עם זאת נוכחות. מרירות עדינה. יופי של פרי. מרוכז במידה. לא יין גדול אך מהנה. לשתייה עכשיו ויש סיכוי טוב שכך הוא יימשך בשנים הקרובות.
בטעימה שערך פרקר ב- 2003 הוא נתן ליין ציון 90.
ל- Chateau Grand Puy Lacoste יש היסטוריה ארוכה במיוחד וניתן למצוא עדויות לקיומה של האחוזה כבר במאה ה-15, תחת בעלותו של Mr. Guiraud. המילה Puy מקורה במילה הצרפתית 'גבעה' או 'תל' עליה ניטע הכרם הראשון. לאורך הדורות נוספו השמות הנוספים כגון Gurions וכן Lacoste על פי הבעלות על השאטו והיקב. השם הנוכחי נקבע במהלך המאה ה-18, כאשר Françoise Lacoste העניק לשאטו את שמו לאחר שהתחתן עם אחת מבנות משפחת Gurions. הבעלים כיום הוא Xavier Borie. תחת שליטת משפחת Borie נמצא גם Chateau Haut Batailley. Xavier השקיע רבות בפיתוח הכרמים והיקב, שיפץ והרחיב את היקב, הכניס מיכלי נירוסטה והפך את השאטו לאחד המוערכים באזור Pauillac וכל בורדו.
הכרם נטוע כ-450 דונם בחטיבה אחת על חלקות אבן סיד וחצץ בסמוך ל- Chateau Haut Batailley לכיוון דרום מזרח. הכרם מורכב מ: 70% קברנה סוביניון, 25% מרלו וכן 5% קברנה פראנק. בעת הבציר הענבים נבחרים בקפידה רבה ואחוזים לא מבוטלים לא נכנסים ליין הראשון. היינות מתיישנים 18-20 חודשים בחביות עץ אלון, מהן כ- 60% חדשות. יינות השאטו הינם יינות המייצגים בצורה נהדרת את הטרואר בפויאק. יינות עוצמתיים אך עם זאת מאוזנים, יינות הרמוניים ואלגנטיים.
יין ראשון (בציר גדול דרגה חמישית): 195 אלף בקבוקים. הרכב זני: 78% קב"ס, 20% מרלו, 2% קברנה פרנק. 13% אלכוהול.
יין שני (Lacoste Borie): מאה ועשרים אלף בקבוקים.
יבול 50 הקטו-ליטר להקטר.
TN: האף מעט "בשרי", חמיצות בולטת אך נעימה. גם הטנינים נעימים (היין עבר חדרור כפול). שרירי, יותר מחוספס מהקודם. טעם שיורי ארוך. הפוטנציאל קיים. צריך לתת לו זמן. ייתכן שהיין לא נפתח מספיק זמן מראש.
ב- 2010 פרקר נתן ליין את הציון 94 .
מקור השאטו הינו בכרם תחת בעלותו של הרוזן האירי Count Jean-Baptiste Lynch שמשפחתו שגשגה בבורדו כבר מתחילת המאה ה-18. ככלל אחוזות יין רבות בבורדו נושאות שמות של משפחות שהגיעו מהאיים הבריטיים (דוגמאות נוספות בטעימה הזו הן : Lynch Bages, Kirwan, Palmer) . בשנת 1860 ידוע כי שטח האחוזה כולל הכרמים עמד על כ-1500 דונם. האחוזה פוצלה והשאטו הוכרז בדרגה החמישית בקליספיקציה של 1855. בשנת 1919 רכשה משפחת Casteja את השאטו. הבעלות הייתה מפוצלת בין מספר גורמים שונים במשפחה ורק בשנת 1970 הצליח Emile Casteja לרכוש את כל החלקים מבני משפחתו. מצב השאטו בשלב זה היה גרוע למדי ונותרו רק כ-40 דונם כרמים.
כיום שטח הכרמים עומד על 570 דונם הנטועים בעיקר קברנה סוביניון וכן מרלו. לאחר תסיסות במיכלי נירוסטה היין מתיישן כשנה עד 16 חודשים בחביות עץ אלון מהן כ-60% חדשות.
בשנים האחרונות ניכר מאמץ להשתמש בפלטפורמה של מיקום השאטו ברשימה המפורסמת ולנצל את הפוטנציאל הזה לייצור יינות טובים יותר. עליית האיכות של Lynch Moussas עדיין לא משתקפת במחירו. היין הזה נטעם לצד היין הבא (Lynch Bages) לצורך השוואה היות ושניהם נמצאים במרחק גיאוגרפי לא רחוק האחד מהשני (שניהם במישור Bages). כמו כן במקור הם היו אחוזה אחת לפני הפיצולים והאיחודים למיניהם.
יין ראשון (בציר גדול דרגה חמישית): 248 אלף בקבוקים.12.5% אלכוהול.
אין יין שני.
יבול 55 הקטו-ליטר להקטר.
TN: לא פויאק טיפוסי. אין הרבה עץ, רזה, מעט ברט, יש פרי. יין נעים לשתייה ולא מורכב.
ב- 2003 פרקר נתן ליין את הציון 88 וציין שה- Lynch Moussas הזה הוא הטוב ביותר שטעם מעודו.
ההיסטוריה של השאטו מקורה בהגירה אירית לאזור בורדו במאה ה-16. שם האחוזה המקורית היה Batges. האחוזה הייתה בשליטת משפחת Dejean אשר הקימה ופיתחה את הכרמים בתחילה ולאחר מכן, החל משנת 1728 האחוזה עברה לשליטת משפחת Drouillard כאשר בתו של Pierre Drouillard אשר ירשה את האחוזה התחתנה עם Thomas Lynch. עם הצטרפותו של Lynch, דור שני למהגרים אירים למשפחה שונה שם האחוזה ל-Lynch Bages. האחוזה נרכשה ב- 1939 על ידי Jean Michelle Cazes. מצבה בזמן הקנייה היה רעוע במיוחד ורוב הכרמים הוסבו לחלקות לגידול תפוחי אדמה. תחת שליטת המשפחה השאטו פרח והגיע לרמת איכות גבוהה במיוחד. הדגש על ייצור יינות מרוכזים ועשירים עם בציר יחסית מאוחר וטיפול מוקפד בכרמים הביאו לשאטו הכרה באיכותו הגבוהה כבר בשנות החמישים של המאה העשרים. בנו של ז'אן שארל, Andre Cazes אשר היה פעיל בפוליטיקה האזורית ובין היתר היה ראש עיריית Pauillac, פעל רבות לקידום השאטו ורכש את האחוזות הצמודות לכרמי השאטו Haut Bages Averous וכן Saussus. וכן השקיע בפיתוח מחודש של הכרמים אשר ננטשו לאחר משבר הפילוקסרה.
כיום מנהל את היקב הבעלים, Jean Michelle Cazes, בנו של אנדרה ותחת שרביטו המודרניזציה וההשקעה האדירה נמשכים. בשנת 1990 נטעו 50 דונם כרמים סוביניון בלאן, מוסקדה וכן סמיון וכיום מייצר השאטו גם יין לבן איכותי. החל משנת 2006 הצטרפו לניהול השאטו גם ילדיו של ז'אן מישל.
כרמי האחוזה מונים כאלף דונם הנטועים על קרקע אחידה למדי של חצץ וחול וכן חמר אשר נוצרה עם הסחף שהג'ירונד מביא עמו מהרי הפירנאים. קרקע החמר אוגרת את החום במהלך היום ומשחררת אותו בלילה. כמו כן הניקוז הינו מעולה.
כרמי היקב נטועים 75% קברנה סוביניון, 17% מרלו, 6% קברנה פראנק ו-2% פטי ורדו. הכרמים מחולקים ל-110 חלקות אשר מטופלות כל אחת על פי הצרכים שלה. לשאטו צוות המונה מעל ל- 35 אנשים המטפלים בכרמים באופן שוטף. הטיפול בכרמים הינו טבעי ככל האפשר וישנה התמקדות בשימור הסביבה.
לאחר הבציר כל חלקה מטופלת בנפרד במיכלים בגדלים שונים. התסיסה המלולקטית נערכת שני שליש במיכלים ושליש בחביות עץ אלון. היישון נערך בחביות עץ אלון מהן בין 70% ל-80% חדשות.
Lynch Bages שכונה בעבר במעין לעג "מוטון לעניים" הפך להיות שחקן מרכזי והוא מייצר יינות הרבה מעל מקומו הצנוע כדרגה חמישית. באם היה נעשה דירוג נוסף כזה היום, לדעת רבים, הוא היה מדורג כדרגה שנייה.
יין ראשון (בציר גדול דרגה חמישית): 420 אלף בקבוקים. הרכב זני: 71% קב"ס, 16% מרלו, 11% קברנה פרנק, 2% פטי ורדו. 13% אלכוהול.
יין שני (Haut Bages Averous) מאה עשרים אלף בקבוקים.
יבול 50 הקטו-ליטר להקטר.
TN: מעט סגור באף. מאופק. התפתח בכוס. ניכר שיש לו פוטנציאל. כל מה שיש בפויאק קלאסי: פירות שחורים, קסיס, ליקריץ. היין הבולט ביותר עד כה. בשנה האחרונה טעמתי את אותו היין פעמיים בטעימות השוואתיות אחרות (טעימת "עשרת הגדולים" ב-"דרך היין" 2011, ארוחת יינן בקלואליס וערב יינות בורדו). בפעם הנוכחית נתן את המיטב.
ב- 2010 פרקר נתן ליין את הציון 95.
בתחילת המאה השמונה עשרה איחד Jean-Francois de Pontet כמה חלקות כרמים. שנים רבות לאחר מכן, הוסיפו צאצאיו לנכסי האחוזה כמה כרמים במקום בשם Canet. זו היתה תחילתה של אחת האחוזות הגדולות במדוק, אשר באופן טבעי הוסיפה לשמה את שמו של מייסד האחוזה. מאה שנים לאחר מכן נכללה אחוזת Pontet Canet בחלוקה המפורסמת של 1855, ובכך עיצבה את מעמדה כחלק מעילית המדוק. מעמד זה לא חמק מעיניו של אחד מסוחרי הבורדו החשובים ביותר באותה תקופה, Hermann Cruse, אשר קנה את האחוזה בשנת 1865. הוא בנה מרתפים חדשים, חידש את כלי עשיית היין והפך אותם למודרנים יותר, וייצב את מוניטין יינות האחוזה ברחבי העולם. במשך 110 שנה הייתה אחוזת Pontet Cantet בבעלותה של משפחת Cruse, עד אשר בשנת 1975 קנה את האחוזה סוחר אחר (הפעם מאזור קוניאק) – Guy Tesseron. כיום שייכת האחוזה לבניו של Guy Tesseron, כך שאחוזת Pontet Canet היתה שייכת אך ורק לשלוש משפחות במשך יותר ממאתיים שנה. לאחר שלושים שנה ב- Pauillac, יכולה משפחת Tesserons להיות גאה בכך שארגנה מחדש את מבנה הכרמים ובשיפוץ בנייני האחוזה והמרתפים.
כרמי האחוזה משתרעים על פני 1,200 דונם אשר נמצאים בסמוך ל- Chateau Mouton Rothschild. הכרמים שתולים על אדמת חצץ עם בסיס של אדמת חמר ואבן סיד, ומורכבים מ- 60% קברנה סוביניון, 33% מרלו, 5% קברנה פראנק ו- 2% פטי ורדו. גילן הממוצע של הגפנים עומד על שלושים וחמש שנה. העובדה המעניינת באשר ל- Pontet Canet היא כי בשנת 1994, שנה בינונית בבורדו בכלל ובאזור המדוק בפרט, הוציא היקב יין נהדר (93 פרקר). 1994 נחשבת לשנת מפנה היות ותוך זמן קצר נעשו ביקב שינויים גדולים (הורדת יבולים, שינוי מיכלים, ייעוץ חיצוני ועוד).משנה זו נמצא היקב במגמת עליה מתמדת באיכות יינותיו. בשנים האחרונות היקב הפך להיות אורגני ומבציר 2010 יהיה גם ביו-דינאמי.
איכות היין כיום משתווה , לטענת רבים, ל- super seconds ואפילו עדיפה בשנים מסוימות על כמה מה- firsts. בעבר יש לציין הוא היה מוגש בקרונות מסעדה ברכבות בצרפת כמו כן היה נמכר גם ברשתות סופרמרקטים. מיקום היין בטעימה לפני יינות משפחת רוטשילד מאפשר הצצה ליין שיש לו הרבה מן המשותף עם מוטון הגדול בשנים האחרונות.
יין ראשון (בציר גדול דרגה חמישית): 250 אלף בקבוקים. 13% אלכוהול.
יין שני (Les Hauts de Pontet): מאתיים שלושים אלף בקבוקים.
יבול 50 הקטו-ליטר להקטר.
TN: מאכזב. היה מי שציין שהוא אולי אלגנטי במונחים ישראלים אבל זה לא זה. דיסהרמוניה. יין שמתאמץ להרשים, הרבה עץ, פרי שעדיין לא יצא במלואו, טנינים רבים. כנראה שצריך עוד לחכות ודי הרבה.
ב- 2010 פרקר העלה לו את הציון מטעימה קודמת ל- 94+.
ניתן לשרטט את ההיסטוריה של שאטו ד'ארמיאק עד למאה ה-18, בתקופה שהאחוזה הגדולה של משפחת סגור החלה להתפורר נרכש השטח על ידי Dominique d'Armailhacq. הוא רכש גם את הזכות לשימוש בשם Mouton כאשר רכש שאטו ישן בשם זה. השאטו יושב בין שאטו פונטה קנה ובין שאטו מוטון רוטשילד. מ- 1933 הוא נמצא בבעלות משפחת רוטשילד אשר האמינה כי רכישת השטח והפיכת שטח האחוזה לפארק מדהים תסייע לשלטונות לקבל את טענתם למעמד של דרגה ראשונה למוטון עצמו. לאחר מספר שינויי שמות נקבע בשנת 1991 שם השאטו כפי שהוא היום.
לשאטו כ-500 דונם כרמים הנטועים 57% קברנה סוביניון, 23% מרלו, 18% קברנה פראנק וכן 2% פטי ורדו.
יין ראשון (בציר גדול דרגה חמישית): 220 אלף בקבוקים.מרכב זני: 58% קב"ס, 42% מרלו. 12.5% אלכוהול.
אין יין שני.
יבול 45 הקטו-ליטר להקטר.
TN: האף שופע, מוכן לשתייה, יין ביסטרו, מתאים לשתייה כאן ועכשיו, קטן ואלגנטי. למרות שהוא עומד בצל שני יינות מוטון האחרים הוא היווה הפתעה נעימה. לא יין מורכב מידי.
ב- 2010 פרקר הוריד לו את הציון מטעימה קודמת ל- 89.
מקורו של השם ב- Jean-Baptiste Clerc, אשר היה בעלי האדמות הקרובות לנהר Milon. בקלסיפיקציה של 1855 נכלל השאטו בדרגה החמישית. בשנת 1970 נרכש השאטו על ידי משפחת רוטשילד בעבור מיליון פראנק צרפתי בלבד מה שמשקף את איכותו הירודה באותה התקופה. משפחת רוטשילד פתחה מיד בשיפוץ היקב, כולל התקנה של מיכלי נירוסטה והשקעה בכרמים. איכות היינות השתפרה בצורה דרמטית ותשומת לב אספני היין לא איחרה להגיע.
כרמי השאטו נטועים 360 דונם על אדמת חצץ סמוך לכרמי Chateau Mouton Rothschild וכן Chateau Lafite Rothschild, בהם 46% קברנה סוביניון, 39% מרלו, 12% קברנה פראנק וכן 2% פטי ורדו ואפילו 1% קרמנרה.
יין ראשון (בציר גדול דרגה חמישית): 170 אלף בקבוקים. הרכב זני: 67% קב"ס, 33% מרלו. 12.5% אלכוהול.
אין יין שני.
יבול 55 הקטו-ליטר להקטר.
TN: אף טוב, מבחינת הטעם היו שאהבו והיו שקצת פחות. השוללים ציינו מרירות גדולה והמון ברט. אלה שצידדו בו ציינו שהוא יותר רציני מהיין הקודם (d'Armailhac) ועתידו לפניו.
ב- 2010 פרקר נתן לו את הציון 92 וציין שהוא אחד מה- Clerc Milon החביבים עליו ביותר.
ההיסטוריה של שאטו מוטון רוטשילד בפויאק הינה ייחודית למדי. ניתן לשרטט את מקורות השאטו לשנות ה-20 של המאה ה-18, כאשר Joseph de Brane הקים את הכרם לאחר אישור הברון ממוטון. מקור השם מוטון מהמילה גבעה בצרפתית – la motte – וזאת מאחר וכרמי השאטו יושבים בגובה של 40 מטר מעל פני הים. לאורך השנים נודעו היינות כמעולים ומחירם היה ברמה של יינות שאטו לאפיט. למרות זאת, בקלסיפיקציה של 1855 היין דורג בדרגה השנייה. הסיבה נעוצה במצב הכרם והיקב בעת הדירוג. לאחר שהבנקאי הפריזאי Isaac Thuret רכש את השאטו בשנת 1830 הוא הזניח אותו ומחלות בכרם החריפו את הבעיה. בשנת 1853 רכש הברון Nathaniel de Rothschild מהצד האנגלי של המשפחה את השאטו ובשנתיים שנותרו עד לדירוג הוא לא הספיק לשקם את הכרמים והיקב.
הברון פנה לשפר ולקדם את השאטו והכרמים והשקיע רבות בפיתוחם. נכדו, הברון פיליפ רוטשילד אשר לקח על עצמו את הטיפול בשאטו כבר בשנת 1920 (בגיל 20) וירש את השליטה בו בשנת 1947 הוביל שינויים אדירים ביקב ובסופו של דבר הצליח במשימה להעלות את רמת השאטו לרמת ה-First Growth . בשנת 1973 קיבלו מאמציו ביטוי רשמי בכך שהיקב דורג בצו מיוחד כ- First Growth. הוא נקט בכמה פעולות ייחודיות לו. בשנת 1924 העביר את כל הביקבוק לשאטו, צעד מהפכני בשעתו אשר דרש מרחב ליישון החביות מספר שנים והערכות לביקבוק. מעבר לכך הוא החל למיין את היינות ולהעביר יין אשר לדעתו היה באיכות פחות טובה לביקבוק Mouton Cadet וכן בנה את מרתף היישון לשנה הראשונה, בו עדיין משתמשים כיום. כבר בשנות העשרים הוא החל במנהג של הזמנת ציורים מאמנים ידועים כדי לשלבם בתוויות. בכל בציר התווית עוטרה על ידי אומן ידוע אחר. אמנים כמו שגאל, פיקאסו, וורהול, בייקון ועוד ציירו את התווית. התשלום על הציורים מגיע בדמות 5 ארגזים של בציר המוכן לשתיה. בשנת 1933 הוא רכש את שאטו מוטון ד'ארמאיק – כיום שאטו ד'ארמיאק. במהלך מלחמת העולם השנייה השתלטו השלטונות הצרפתים על השאטו ואסרו את הברון ומשפחתו. הוא עצמו הצליח לברוח אולם אשתו מתה במחנות הריכוז. ביתו פיליפין שרדה את המלחמה. לאחר המלחמה הם חזרו לשאטו ועסקו בשיפוצו וקידומו. התווית של בציר 1945 האגדי צוירה על ידי Philippe Julian ועליה רשום"Annee de la victoire".. לאחר מאמצים רבים בשנת 1973 קודם השאטו לרמת First Growth. כיום מנהלת את השאטו ואת האינטרסים של מוטון ברחבי העולם הברונית פיליפין רוטשילד.
לשאטו כ-830 דונם כרמים הנטועים 77% קברנה סוביניון, 12% מרלו, 9% קברנה פראנק וכן 2% פטי ורדו. גיל הגפנים הממוצע עומד על 48 שנים. הזנים השונים תוססים בנפרד במיכלי עץ ולאחר מכן מתיישנים בחביות עץ אלון צרפתי כעשרים חודשים.
יין ראשון (בציר גדול דרגה ראשונה): 300 אלף בקבוקים. הרכב זני: 86% קברנה סוביניון ו- 14% מרלו. 12.5% אלכוהול.
* במוטון יש שינויים גדולים בהרכב הזני משנה לשנה. ב- 2010 למשל ההרכב היה 94% קברנה סוביניון ו-6% מרלו. אחוז האלכוהול עמד על 13.9%.
יין שני (Le Petit Mouton) : הכמות משתנה משנה לשנה. ההרכב הזני ב- 2000 מאד מפתיע : 70% קברנה פרנק, 25% קברנה סוביניון ו- 5% מרלו
יבול 40-50 הקטו-ליטר להקטר.
** בכדי לציין את הייחודיות של שנת המילניום הוחלט במקום תווית להשתמש בהטבעת זהב של כלי שתייה עתיק מאוגסבורג מהמאה ה-16 שנמצא במוזיאון של היקב.
TN: אף נהדר, מלא ושופע. מבחינת הטעם חלק, נקי, מדויק, קטיפתי. ללא ספק יין גדול שעוצמתו עוד מתעצמת בזכות הציפיות הנמוכות יחסית שציפינו ממנו. במקרה זה הפיקנטריה של התווית המוטבעת לקחה מעט מזוהר היין. ללא ספק היין הטוב ביותר של החלק הראשון של הטעימה.
ב- 2010 פרקר נתן לו את הציון 96+.
*** בסה"כ יש אופי די דומה ליינות מוטון : האף מודגש ושופע, הפה מלוטש.
Margaux
האזור היחיד שבו ליקב העיקרי ולאזור אותו שם. שטח הכרמים הנטוע עומד על כ- 13.5 אלף דונם. הוא רק במעט גדול יותר מאזור Pauillac. באזור זה 21 (מתוך 60) יקבים שדורגו ברשימה מ- 1855. מדובר בשטח פיקוח עם ריכוז היקבים המדורגים הגדול ביותר. בפויאק לשם ההשוואה יש כאמור 18 יקבים (המקום השני בין אזורי הפיקוח). יש טענה שדווקא כאן למזג האוויר יש את ההשפעה החזקה ביותר על היינות. בקרקע יש חצץ רב המאפשר את ניקוז המים. היינות של האזור מקסימים ומפתים. הם בעלי סגנון הקל ביותר לזיהוי בטעימה עיוורת עם דגש על בושמיות, פרחוניות, רעננות וקלילות.
ניתן לשרטט את ההיסטוריה של השאטו מתחילת המאה ה-18, כאשר נרכש על ידי סוחר בריטי. בתו התחתנה עם סוחר אירי והוא נתן את שמו לשאטו – Kirwan. יינות השאטו זכו להערכה רבה. אפילו תומאס ג'פרסון כתב עליהם במהלך סיוריו באזור. בשנת 1855 זכה השאטו להיכלל בדרגה השלישית בקלאסיפיקציה המפורסמת של הגדה השמאלית. בין בעלי השאטו היה גודארד, ראש עיריית בורדו אשר השאיר את השאטו לעירייה בצוואתו. העירייה כשלה בניהול השאטו והוא עבר למשפחת זיילר, סוחרים ידועים מהאזור בשנת 1904. משפחת זיילר הינה הבעלים גם כיום, ובעזרת היועץ הידוע מישל רולן זכה השאטו להערכה רבה ברחבי העולם. בשנים האחרונות הם הפסיקו להיעזר בו.
לשאטו 350 דונם כרמים הנטועים 40% קברנה סוביניון, 30% מרלו , 20% קברנה פראנק ו- 10% פטי ורדו. לאחר תסיסה אלכוהולית במיכלי נירוסטה, כשליש מהיין עובר תסיסה מאלולקטית בחביות עץ אלון צרפתי חדשות והשאר במיכלי הנירוסטה. היין התיישן לאחר מכן כשנה וחצי בחביות עץ אלון צרפתי, מהן 35% חדשות.
יין ראשון (בציר גדול דרגה שלישית): 80-120 אלף בקבוקים (אין נתונים מדויקים לשנת 2000). 13% אלכוהול.
יין שני (Le Charmes de Kirwan) בין 90 ל- 100 אלף בקבוקים.
48 הקטו-ליטר להקטר.
TN: ניתן להרגיש שעברנו אזור פיקוח. אף פרחוני. למרות שאין באף גרפיט היין מינראלי. היין לא מוכן, בחיתוליו אבל לדעתי בעל פוטנציאל. אני מקווה שבעתיד הפוטנציאל יתממש.
ב- 2010 פרקר נתן לו את הציון 90.
האזכורים הראשונים לאחוזה הינם כבר במאה ה-14. ידוע גם כי המלך לואי ה-14, מלך השמש, מאוד אהב את יינות השאטו. כאחוזות רבות אחרות, ז'יסקור נלקחה ממשפחת האצולה סן סימון לאחר המהפכה ונמכרה שוב ושוב. לאחר גלגולים רבים היא נקנתה ב- 1995 על ידי בנקאי הולנדי – Eric Albada Jelgersma. למרות שהיו מספר האשמות על אי סדרים בייצור היין (השני, לעולם לא הראשון) והוחלף חלק גדול מהצוות, הצליח הבעלים לעלות אותה על דרך המלך והיינות בבצירים האחרונים נחשבים למעולים ונותני תמורה יוצאת דופן.
הכרמים נטועים 850 דונם של 53% קברנה סוביניון, 42% מרלו וכן 5% נוספים של פטי ורדו וקברנה פראנק.
יין ראשון (בציר גדול דרגה שלישית): 300-350 אלף בקבוקים (שוב, אין נתונים מדויקים לגבי שנת 2000). 13% אלכוהול.
יין שני (La Sirene de Giscours): בין 50 ל- 80 אלף בקבוקים.
45 הקטו-ליטר להקטר.
TN: הייתה הסכמה שהיין לא מדויק. הרבה פרי, אולי סוכר שיורי גבוה, הרבה עץ חדש. יין מתחנף, עמוס, מפוזר. נראה כי היין מתאים ללוות אוכל יותר מאשר להיות שותף בטעימה. בקבוקים קודמים שנשתו היו הרבה יותר הרמוניים.
ב- 2003 פרקר נתן ליין את הציון 92.
מקור השאטו הינו באחוזת de Gorce הידועה. בשנת 1833 רכש Baron de Brane את מה שמהווה היום את שאטו Brane Cantenac לאחר שמכר את אחוזת Brane Mouton אשר מוכרת כיום כשאטו Mouton Rothschild . בסופו של דבר הוא הוסיף את שם הכפר וכך נוצר השם Brane Cantenac. כיום הבעלים הם משפחת Lurton ו – Henri Lurton מנהל את השאטו. השאטו ממוקם מערבית לכפר Cantenac.
שטח הכרמים עומד על 750 דונם הנטועים 55% קברנה סוביניון, 40% מרלו, 4.5% קברנה פראנק וכן 0.5% קרמנרה. התסיסה האלכוהולית נעשית בשילוב של מיכלי בטון, מיכלי נירוסטה ומיכלי עץ. לאחר מכן חלק מהיין עובר תסיסה מאלולקטית בחביות עץ אלון ובהמשך מתיישן כשנה וחצי בחביות עץ אלון (משבעה חבתנים שונים), כחצי מהן חדשות.
השנים מ- 2000 ואילך משקפות שינוי מהותי ברמת היינות וניסיון לחזור למעמדו של היקב כבציר דרגה שנייה בזכות ולא בחסד.
יין ראשון (בציר גדול דרגה שנייה): 140 אלף בקבוקים. 13% אלכוהול.
יין שני (Le Baron de Brane) : מאה ושישים אלף בקבוקים.
42 הקטו-ליטר להקטר.
TN: למרות שלו ולג'יסקור נתוני פתיחה דומים הוא "עובד" טוב יותר. יותר ריכוזי, יותר מתוק, יותר רחב, בורדולזי מאד בגישה, עגול, קלוי. יין הנמצא בחלון השתייה שלו. במיטבו.
ב- 2010 פרקר נתן לו את הציון 92.
ההיסטוריה של שאטו פאלמר מקורה ב-Chateau de Gascq אשר נמכרה לבריטי Charles Palmer בשנת 1814 כשפגש את אלמנתו של בעל השאטו בדרכה לפאריס למכור את השאטו. בזמן זה חלק לא גדול מאזור מארגו היה נטוע גפנים ויין לא היה העיסוק המרכזי של בעלי האחוזות באזור. לאור קשריו של פאלמר בחצר המלכות הבריטית יינות פאלמר הפכו למבוקשים במיוחד בבריטניה ובארמון הנסיך העוצר. פאלמר, שהיה עסוק בענייני הממלכה בלונדון מינה מנהל לשאטו. בשנת 1831 כרמי השאטו היו נטועים מעל 820 דונם. שורה של החלטות שגויות ומעילה מצד מנהל השאטו הביאו את פאלמר למכור את השאטו בשנת 1843 למשפחת Pereire. בקלסיפיקציה של 1855 דורג השאטו ברמה השלישית. משפחת Pereire השקיעה רבות בפיתוח היקב ובנתה את מבנה השאטו. בסופו של דבר נמכר השאטו בשנת 1938 ל-4 גופים וביניהם סישל.
כרמי השאטו נטועים כ-520 דונם קברנה סוביניון, מרלו וכן פטי ורדו. יינות השאטו מתיישנים בין 18 ל-21 חודשים בחביות עץ אלון.
שאטו פאלמר הוא דוגמה טובה לשינוי הפנימי במעמד השאטואים המדורגים של 1855. כיום הוא כנראה הראשון במה שמכונה ה- super second. גם באיכותו וגם ברמת המחיר שהוא משיג.
יין ראשון (בציר גדול דרגה שלישית) 120-150 אלף בקבוקים (אין נתונים מדויקים לשנת 2000). ליין תווית שחורה עם הדפסת זהב. הרכב זני: 53% קב"ס, 47% מרלו. 13% אלכוהול.
יין שני (Alter Ego de Palmer – תווית לבנה עם הדפסת כסף) בין 100-110 אלף בקבוקים.
יבול 46 הקטו-ליטר להקטר.
TN: העמדתו ליד שאטו מארגו לא עשתה עימו חסד. הוא היה טני, גס, חזק, מודגש, אפילו מעט "מלוכלך", מתוק, מוקצן. הרבה פחות fine משאטו מארגו. ייתכן שכדאי היה לתת לו עוד זמן.
ב- 2010 פרקר נתן לו את הציון 95.
שאטו מארגו הינו אחד היקבים המפורסמים בעולם. מקורותיו כבר במאה ה-12 באזור בורדו. היתה זו משפחת Lestonnac שרכשה ואיגדה את האדמות אשר היוו את הבסיס לאחוזה. לאורך הדורות התחלפה הבעלות על השאטו מספר פעמים אך עד לשנת 1787 זכה השאטו למעמד מיוחד וכן לשבחיו של תומאס ג'פרסון שדירג את שאטו מארגו ראשון בין כל השאטואים בעת שביקר בבורדו.
מ- 1983 שאטו מארגו נמצא בבעלות מלאה של Corinne Mentzelopoulos שהמשיכה את פועלו של אביה שנהרג 3 שנים לפני כן. היא המשיכה בדרכו והשקיעה סכומי כסף ניכרים בכדי להמשיך ולהעלות את איכות היין שסבל לפני כן מיותר מידי שנים בינוניות. 1983 נחשבת לשנה מצוינת בשאטו . מארגו 2000 הוא ה- first growth היחידי שבטעימת פרקר ב- 2010 זכה לאישוש מעמדו וקיבל שוב את הציון 100 (היין האחר מהגדה השמאלית שקיבל ציון 100 הוא לה מסיון הו בריון).
שטח הכרמים עומד על 990 דונם מתוך שטח האחוזה העומד על 2620 דונם סה"כ. ההרכב הזני כולל כ-75% קברנה סוביניון, 20% מרלו, 3% קברנה פראנק ומעט פטי ורדו. לאחר תסיסות במיכלי עץ היין מתיישן בחביות עץ אלון חדשות כשנה וחצי עד שנתיים. מ- 2010 יש למארגו גם יין שלישי. מהשטח הכולל ישנם 120 דונם של סוביניון בלאן מהם מייצרים את Pavillon Blanc du Chateau Margaux.
יין ראשון (בציר גדול דרגה ראשונה): 200 אלף בקבוקים. הרכב זני: 90% קב"ס, 10% מרלו. בטעימת חבית פרקר נקב בנתונים אחרים: 80% קב"ס, 10% מרלו, 7% פטי ורדו, 3% קברנה פרנק. 13% אלכוהול.
יין שני (Pavillon Rouge du Chateau Margaux) : מאתיים אלף בקבוקים.
יבול 45 הקטו-ליטר להקטר.
TN: ארוך בפה, ממש לא נגמר. למרות שיש לו עוד שנים רבות לחיות ולמעשה הוא רק בתחילת הדרך הוא "נותן" בצורה אלגנטית. יין כל כך מאוזן, בעל האופי הקלאסי של מארגו. נפלא. ה-יין של הטעימה.
לסכום:
בניגוד לטעימה של ראשית ינואר 2011 שניסתה לדגום את ששת אזורי הפיקוח הראשיים של הגדה השמאלית, בטעימת מארגו ופויאק מבציר 2000 נעשה ניסיון לבדיקה קצת יותר מעמיקה של שני אזורים בלבד.
ב- Pauillac חוברו זוגות/שלישיה לצורך ניסיון השוואתי:
Haut Batailley ו- Grand Puy Lacoste – אותה משפחה סגנון אחר.
Lynch Bages ו- Lynch Moussas – מבצע חסר ומבצע יתר שהם בסה"כ אותה אחוזה בעבר הרחוק.
ממשפחת רוטשילד – 3 יקבים מדורגים, ניהול משותף.
לעומת זאת באזור מארגו כל יין נטעם כמייצג של סגנון בפני עצמו.
בכל היינות שטעמנו לא הייתה תחושה של יינות העולם החדש אלא שיקוף של הטרואר הייחודי שלהם. זו גם הסיבה שנבחרו שני אזורים ספציפיים לצורך טעימת עומק. למרות שבהכללה גסה המשותף ביניהם הוא שהזנים מבוססי קברנה כזן המוביל ומרלו כזן משני, כל אחד מהאזורים שונה מאד ממשנהו.
מבין היינות הקטנים אהבתי את Haut Batailley.
מהליגה של הבינוניים את Grand Puy Lacoste, Lynch Bages, ו- Brane Cantenac.
היינות הבולטים של הטעימה היו Mouton Rothschild ו- Margaux.
Margaux ללא ספק היה הטוב מכולם.
למרות ששפטתי את היינות בתשומת לב רבה ובקשיחות, היה ברור שהרמה של היינות גבוהה. לדעתי הם אכן מצדיקים את המוניטין שיש לאזורים שטעמנו – פויאק ומארגו ואת איכויות שנת המילניום שזכתה לתהודה כה רבה אצל חובבי היין.
מחכה לטעימה הבאה.