קשה למצוא בחוף של תל אביב ובמיוחד בקו הראשון למים מסעדות המציעות תפריט איכותי וביצועים ברמה טובה. רוב מסעדות החוף פונות מהבחינה הזו למכנה המשותף הרחב ביותר.
חוף הים בשעת שקיעה
לאחרונה נפתחה קוקו תאי במתחם "קוקו ביץ'" בחוף פרישמן בתל אביב במקום בו פעלה מסעדת קליפסו של השף עומר מילר. קוקו תאי היא מסעדה תאילנדית בהובלת הזוג הנשוי נדב ודניאל, שהגיע למקום השלישי בעונה השנייה של המטבח המנצח (MKR). בשונה מאחרים הם הצליחו למנף את השתתפותם בתכנית הריאליטי. בתקופת הסגרים ובליווי השף יובל בן נריה הם סיפקו ממטבח רפאים משלוחי אוכל תאילנדי, לאחר מכן הם הפעילו במשך כשנה מסעדה תאילנדית במלון דן קיסריה וכעת מסעדה כשהם בפרונט.
הירידה למסעדה
במסעדה שני אזורים מקורים, האחד (מעין מרפסת פתוחה) והשני סגור ופורמלי יותר. בין שני החלקים בר. בנוסף צמוד למסעדה אזור החוף שגם בו שני חלקים, האחד על דק עם שולחנות וכסאות מעץ והשני על החול ממש עם שולחנות עץ וכסאות פלסטיק. בתפאורה אלמנטים של מסעדת חוף: עץ (במבוק), סככות ברזנט, שרשראות של נורות, קש, ספות נמוכות, מאווררי תקרה וכדומה. חסרו לי בתמונה לפידי במבוק אבל בסך הכול נוצר האפקט הנכון, מקום עם אווירה של חופשה.
הגענו ל- קוקו תאי בשעת ערב מוקדמת של מוצאי החג. המסעדה הייתה מלאה. קהל מכל הסוגים אכלס אותה, צעירים ומבוגרים, ישראלים ולא ישראלים, כל מיני הרכבים וצבעים. המארחת בכניסה בדקה בקפדנות אם הזמנו מקום. אציין שהזמנו מקומות שבועיים מראש. לפנינו חיכה זוג עוברי אורח שחשבו שיימצא להם מקום. המארחת הציעה להם להמתין אבל לא הבטיחה מקום. מסקרן אם הלחץ זהה גם בימים אחרים. מארחת נוספת הובילה אותנו למקומותינו בחלק הסגור. הנוף, שקיעת השמש והאוויר הנעים הסבו לי נחת. גם האווירה הייתה טובה ושמחה. מוזיקה בעוצמה טובה התנגנה ברקע. בהמשך הערב יעמעמו את האורות ויגבירו את הווליום.
מבט מהחוף אל המסעדה
צוות גדול של נותני שירות עמד לרשות האורחים. המלצרית שלנו הייתה קשובה, נעימה וחביבה מאד. היא ליוותה אותנו בסבלנות רבה בהזמנת המנות ואף הציעה לעצור כשחשבה שהזמנו יותר מידי. בקשתנו להוציא את המנות בצורה מודולרית נענתה בחיוב ובוצעה היטב. אציין שהשולחן שקבלנו היה רחב ונוח. בשיחה עם המלצרית עלה, בין היתר, נושא החריפות באוכל התאילנדי והסיבות לכך. היא הציעה לשלוח אלינו את דניאל שתיתן לנו הסבר רחב יותר.
דניאל הגיעה במהרה. בנוגע לחריפות היא ציינה שאכן רבים תופסים את האוכל התאילנדי כחריף אבל ברוב המטבחים של תאילנד (וגם ב-קוקו תאי) מנסים לאזן בין החריף, החמוץ, המתוק והמלוח. אכן, יש מנות חריפות מאד בדרך כלל במטבחי האזורים העניים כמו איסאן (המטבח העיקרי של נדב) אבל לא יהיה נכון להסתכל על המטבח התאילנדי רק כעל מטבח חריף. היא הסכימה עם התזה שלי שהחריפות כנראה נובעת מהרצון להסתיר חומרי גלם בעייתיים במיוחד באזורים העניים. ב- קוקו תאי הם מציעים מנות בעיקר מהמטבח הצפוני מזרחי (איסאן) אבל גם מהצפוני מערבי ומהדרומי. ניתן היה להבין שהם שואפים לאותנטיות אבל מודעים לחך הישראלי, למגבלות חומרי הגלם ולידע של נדב המגיע מיד שניה. הסיפור שמלווה את נדב ודניאל ומוצג במקומות שונים מסביר שהאהבה של נדב לאוכל התאילנדי צמחה והתעצמה בעזרת העובדים הזרים מתאילנד שעבדו אצל משפחתו בגידול פלפלים בערבה. הם אלה שלימדו אותו את רזי המטבח.
התפריט משני צדדי דף A4 מחולק למנות ראשונות, ביניים ועיקריות. שם המנות מצוין גם בתאית. ליד כל מנה יש סימון: פלפלים המעידים על חריפות (1- נמוכה עד 4 – גבוהה), עלה – מנה לטבעונים ו- חיטה – מנה ללא גלוטן. התפריט, כאמור, משלב אזורים/מטבחים שונים בתאילנד אבל גם מקבל טאץ' מקומי, אין בתפריט חזיר אבל יש דגים ופירות ים ואפילו דג נא.
הקינוחים, אותם לא בדקנו, הם של הקונדיטורית גל שטיין.
תפריט האלכוהול מבוסס על חברות הייבוא אקרמן והכרם. לצד 14 קוקטיילים יש בירה אחת (צ'אנג) ותפריט יינות לא מורכב במיוחד. נראה לי שהתפריט מלווה את המקום עוד מגלגוליו הקודמים ולדעתי הוא מותאם יותר ללקוח המשוער מאשר לאוכל. התאמת יין לאוכל תאילנדי היא משימה לא פשוטה. הפתרון המקובל הוא תפריט קוקטיילים טוב ועל זה אחראים אנשי קבוצת האימפריאל שמלווים את המקום. עם זאת כדאי גם לשקול הכנסת יינות ריזלינג בדרגות מתיקות שונות שההיצע שלהן בארץ הולך וגדל. כרגע בתפריט שלהם יש רק יין ריזלינג אחד מאלזס. דמי החליצה 50 ₪.
פתחנו ב- סום טאם (46 ₪)
סלט של רצועות פפאיה ירוקה, לובייה וחצאי עגבניית שרי תובל ברוטב דגים, צ'ילי וליים. בוטנים קלויים פוזרו מעל. אפשר לבחור ברמות חריפות שונות, ביקשנו חריפות קלה.
הסלט היה טוב מאד. היה בו שילוב של מרקמים (פפאיה מעט נוקשה, לובייה ובוטנים פריכים) ושילוב של טעמים (חמוץ, מתוק וחריפות מעודנת). הרוטב, שהדגיש את הרעננות, הוגש בנדיבות.
הירק כאן ובשאר המנות היה נוכח בטעמיו, הקרין טריות ובמקומות מסוימים גם פריכות.
בהמלצת המלצרית ליווינו את המנה ב- קאו ניאו (12 ₪). סטיקי רייס שהוגש בשקית ניילון בתוך כלי ייעודי. האורז היה דביק כמתבקש אבל לא דביק מידי. גם הוא וגם הסלט ליוו אותנו במהלך כל הארוחה.
גנג רום קוואן פלה (ע"ח הבית)
דניאל התעקשה שנטעם את המנה הזו שלא הזמנו מלכתחילה. היא ציינה שאמנם דג נא אינו נפוץ במטבח התאילנדי אבל הם מאד גאים בקארי שהם מכינים בעצמם.
קוביות אינטיאס נא הונחו ברוטב שהתבסס על קארי מעושן, הל שחור ושורש כורכום. אל הרוטב צורפו כוסברה, צ'ילי, בצל סגול ו-וונטון קריספי.
המליצו לנו לאכול את המנה בידיים. העדפנו להישאר נאמנים לסכו"ם ול-וונטון ששימש ככלי אכילה. הרוטב נטה לחריף אבל הוא היה מיוחד וטעים מאד. הצליחו לאזנו עם מליחות וחמיצות. ניתן היה להרגיש בדג אבל הרוטב היה הגיבור הראשי.
טוד מאן פלה (86 ₪)
מנת הרכבה שהוגשה בצורה אסתטית בכלי מיוחד וכללה 5 קציצות דגים בינוניות בגודלן, שני סוגי עלי חסה, אטריות אורז, כוסברה, בזיליקום תאילנדי, צ'ילי, בוטנים גרוסים ורוטב עשיר. המליצו לנו לעטוף קציצה באחד מעלי החסה, להוסיף עלי התבלין, קצת אטריות אורז ובוטנים לגלגל ולטבול ברוטב.
מנה עם הרבה גירויים. הקציצות היו מאד מעניינות הן במרקמן והן בטעמן. המסה שלהן הייתה מעט דחוסה אך נעימה. בתוכן שולבו גם למון גראס, גלנגל וקפיר ליים שהעשירו מאד את טעמן. בהחלט ניתן היה להתחבר לטענתה של דניאל בנוגע לאיזון בטעמים. כאן היה חמוץ, מלוח וחריף. הרוטב המלווה היה מאד נוכח ורב טעמים.
מיאנג קאם פלה (24 ₪ ליחידה)
בעלה אייסברג הונחה חתיכת לברק מצופה ומטוגנת. היא לוותה באטריות אורז, בוטנים, בצל ירוק, בצל סגול ומלפפון. בצד היו עשבי תיבול וקערית עם רוטב.
מנת שנגמרה בביס. טעם הדג הורגש היטב. הרוטב היה מתון בטעמיו ותרם לתחושה מרעננת.
נאמס גאי תיי נאם (33 ₪ ליחידה)
רול של דף אורז מטוגן ובתוכו תערובת של פרגית, לבבות וכבדי עוף הונח על עלי חסה ולצדם עשבי תיבול וצ'ילי ורוטב נאם ג'ים ג'או (ע"פ האינטרנט הרוטב, שמקורו באיסאן, כולל, בין היתר, רוטב דגים, מיץ ליים או תמרינדי, סוכר דקלים ושאלוט קצוץ).
דף האורז שנכתב שהוא עבודת יד היה פריך, טעים וללא עודפי שומן. המילוי לא כל כך הורגש. הרוטב המלווה היה רך ומעט מתקתק. לא מנה מתגמלת.
פלה לואי סואן (138 ₪)
קבלנו דג דניס שלם שהוציאו את האדרה שלו וטיגנו אותו עם תמרינדי. הוא הוגש לצד סלט עלים עם קשיו מקורמל, צ'ילי ופלח לימון.
למרות שלא כל הדג היה מצופה בבלילה הוא היה פריך מבחוץ "בשרי" ועסיסי בפנים. הסלט שליווה אותו הכיל את רוב הטעמים התאילנדים. הדג עצמו התאים כמנת חוף ולא מצאתי בו ייחוד רב.
הדג משני צדדיו
מסמאן פלה מוק (86 ₪)
בעקבות המלצתה של דניאל בנוגע לקארי שהם מכינים בעצמם, הזמנו גם את המנה הזו. המנה מוגשת בדרך כלל עם קלמרי. במועד ביקורנו אזלו הקלמרי (וגם המולים) ולכן פנינו לאופציה השנייה בתפריט של הפרגית.
בקערה היו בנוסף לנתחי פרגית שעברו גריל גם קוביות תפוחי אדמה, בצלים מוחמצים, כוסברה וצ'ילי. הכול נח ברוטב על בסיס קארי שמקורותיו בדרום תאילנד. בצד הוגש רוטי מלוח שלטענת דניאל הוא ביטוי להשפעה הודית על המטבח התאילנדי.
מרכיבי המנה היו טובים: הרוטי נחמד; הפרגית, שהוגשה בכמות מדודה, הייתה עסיסית; תפוחי האדמה רכים ונעימים והבצלים היו מעניינים מאד. התיבול במנה היה מתון כשהמתיקות הייתה הדומיננטית. בשונה מהמנות האחרות שהיו יותר מורכבות ונועזות מבחינת הטעמים כאן הייתה לי תחושה של חוסר בתיבול בעיקר מלח.
ליווינו את הארוחה במים רגילים שהגיעו בכלי זכוכית/קריסטל מצועצע אך חמוד וביין שהבאנו.
Nik Weis Riesling Goldtropfchen Spatlese 2019
בציר מאוחר. היין נפתח מספר שעות לפני ההגעה. עם הפתיחה הורגשה מעט מרירות שנעלמה בהמשך. גוון זהוב עדין/חיוור. אחוז אלכוהול נמוך (7.5%). יין לא "סמיך" עם מתיקות מתונה וטעמי פירות טרופיים מעודנים. התאים לאוכל המתובל.
לסיכום
מסעדת קוקו תאי החדשה, המשווקת באמצעות הזוג נדב ודניאל, הצליחה ליצור אצלי תחושה של קפיצה קטנה לחו"ל. היו בה צבעים וטעמים לא רגילים, אנרגיות טובות ואווירת חופשה אי שם. גם דניאל מסבירת הפנים, שהסתובבה בין הסועדים ושמחה לשוחח ולהסביר, הוסיפה לתחושות החיוביות. היא יחד עם אנשי השירות נתנו לי תחושה שאני בידיים טובות.
מבחינת האוכל, המנות היו לא שגרתיות, צבעוניות ואקזוטיות. עם זאת מצאתי שיש חזרה על מרכיבים ודמיון רב בפרופיל הטעמים בין המנות.
מעניין יהיה לראות אם קוקו תאי תצליח היכן שאחרים הצליחו פחות.
קוקו תאי
חוף פרישמן, טיילת שלמה להט 17, תל אביב-יפו
טלפון: 077-9386220
תודה על הבקורת. דניאל יוצאת ומדברת עם הסועדים ומסייעת בבחירת המנות?
בכיף.
באותו ערב היא הסתובבה בפלור , ניגשה לשולחנות ושמחה לסייע למי שביקש.
מה שיפה אצלך שבמקום שבו מישהו אחר (אההמממ שגיא כהן) רואה דבר שלילי אתה רואה את החיובי.
אני מתכוונת לשיחה עם דניאל שהוא קטל.
גישתך מבורכת, תמשיך כך …
תודה על הפרגון ♥
דניאל הייתה חביבה מאד והקרינה אותנטיות.
כמה הערות לאחר קריאת הפוסט שלך:
אנחנו מוצפים במסעדות תאילנדיות כשבמרחק קטן יש את הבית התאילנדית הוותיקה. מה ההיגיון לכך?
המחירים ממש לא זולים. אמנם כנראה שכר הדירה שהם משלמים בשמיים אבל דניס לא גדול מחקלאות ימית עם כמה עלים בצד ב-138 שקל?
אם אני לא טועה עומר מילר מי שקדם להם בהפעלת המקום מכר פירות חתוכים ב-170 שקל.
העיר הכי יקרה בעולם זה כאן.
תודה על התיאור המקיף שלך שמשאיר לקורא מקום למחשבה ולמסקנות משלו בלי לגרור אותו בכוח לכאן או לכאן
תודה על ההערות והפרגון.
לגבי התהיות:
מכתבות היח"צ ניתן ללמוד שהם לא חוששים מתחרות. אני כמובן לא יודע בדיוק מה ההיגיון לפתוח מסעדה תאילנדית לא רחוק מהבית התאילנדי אבל ניתן להעלות כל מיני השערות: המקום הספציפי התאים לקונספט שלהם; הם לא פונים לאותו קהל יעד; יש מספיק ביקוש. בכל אופן בערב ביקורנו, במיוחד בשעות הערב המוקדמות, המקום היה מלא. אחר כך קצת נרגע.
המחירים הם בהחלט בסף הגבוה. זה די ברור לאור המיקום.
אני מצרף כתבה מ- ynet המתייחסת לחלק מהשאלות/תהיות שלך:
https://www.ynet.co.il/food/foodnews/article/bk00ygxssc
מביקורי בקליפסו אני זוכר מקום גדול מאוד , גם בפנים, גם במרפסת וגם על החול. מרשים מאוד שהם , ללא ניסיון קודם וללא קבוצה שעומדת מאחוריהם, מצליחים להעביר סרוויס מוצלח כשהמקום מפוצץ. מעבר לזה באמת נראה לי שזה אחלה מקום להעביר ערב באווירה פחות פורמלית על הים, לעצום עיניים ולפנטז שאנחנו בקוסומוי… עד שמגיע החשבון כמובן….
אכן המקום גדול ואני משוכנע שהוא לא פשוט לתפעול.
לגבי מי עומד מאחוריהם, לא רציתי להיכנס לזה משום שאיני יודע בוודאות מי ומה. אני מניח שהם לא מתמודדים עם המשימה המאתגרת הזו לבד. ד"א, בדף סיכום האשראי אצלי בבנק מופיע החיוב שלהם תחת השם קליפסו.
הערב שלנו היה נעים וכייפי. המרכיבים כמו הים, השקיעה, הגישה והשירות בהחלט תרמו את תרומתם.