פורסם במקור ביולי 2010

בעת ביקרנו בדרום צרפת ניצלנו את ההזדמנות לבקר ב- 4 יקבים בשאטונף. מדובר ביקבים שונים האחד מן השני ובעלי ייחוד. טעמנו, בין היתר, יינות מבציר 2007, שנה הנחשבת לשנה ענקית. את האזור כבר הצגתי ברשומה "טעימת Chateauneuf-du-Pape ב-דרך היין" . ניתן להרחיב ולקרוא גם כאן.

Chateau de Beaucastel

Chateau de Beaucastel אחד מה-יקבים בשאטונףהביקור הונחה על ידי קריסטי – אשת השיווק של היקב. הביקור היה טכני. הצטרף אלינו זוג אמריקאים שכנראה לא היה אמור להצטרף מלכתחילה. הסיור ביקב הראשון בשאטונף החל בחוץ לצד הכרמים שבקרבת היקב. לאחר דברי ההסבר על היקב נכנסנו פנימה למרכז המבקרים. עברנו דרך התחנות הקבועות שבד"כ מעבירים בהן מבקרים בביקורי יין (מקום הכנסת אשכולות הענבים ומיונם, מיקום המעיכה, מיכלי ההתססה, חביות היישון וכו'). אחד מהדברים המייחדים את היקב הוא צינור ה- flash hitting דרכו מעבירים את הענבים חימום מהיר ל- 68 מעלות ומקררים אותם מיד בכדי "לנקות" את החלק החיצוני של הענב. בנקודה זו התעכבנו ודיברנו על משפחת Perrin (הבעלים של בוקסטל) ועל היותה ממובילי הדרך בתחום היין. לאחר מכן הגענו לחדר טעימות גדול ומרשים. טעמנו :

Cotes du Rhone Coudoulet de Beaucastel 2007 – יין שמיוצר ע"י היקב מחוץ לשאטונף ובשל כך לא חלים עליו אותם החוקים של ה- AOC. הרכבו (כל ההרכבים של כל היינות ויתר הנתונים נמסרו לנו במהלך הטעימות. יש לציין שבמקומות שונים במרחב הווירטואלי ניתן למצוא נתונים שונים) :  30% מורבאד, 30% גראנש, 20% סאנסו, 20% סירה. מחיר יציאה מהיקב 14 יורו. אמנם היין היה עשיר בטעמים אבל אני לא התחברתי. לי הוא היה חומצי מידי.

Chateau de Beaucastel Chateauneuf du Pape 2007 – יין צעיר. יינות בוקסטל האדומים כוללים את כל 13 הזנים המותרים לגידול באזור לפי תקנות הפיקוח (AOC). הרכבו:  30% מורבאד (נותן את המבנה, מאזן ומאפשר התיישנות), 30% גרנאש (משפיע על האלכוהול, צבע, פירותיות), 6% סירה (פלפל שחור), 10% קונואז (מעניק תבלון לכיוון פלפל לבן ומוסיף את מרכיב ה"חום"), 4% סאנסו (מוסיף רעננות), 10% מוסקארדין, 10% כל היתר (לבנים שמוסיפים רעננות). את היין הזה אהבתי יותר מן הקודם אבל עדיין לא ממש התחברתי.

Chateau de Beaucastel Chateauneuf du Pape 1998 – (היין קיבל ציון 96 פרקר) למרות שהוגש חם מידי ולא נפתח מספיק זמן מראש הוא היה הבולט בטעימה. הרבה מורבאד (האחראי בד"כ על הריחות הקיצוניים כמו ריח עור או אורווה שיש ביינות בוקסטל ולא רק. הריח הוא תוצאה של המצאות חומר בשם Brettanomyces  או בקיצור ברט השכיח מאד בזן זה). היין לא היה עמוס מידי אבל בהחלט מאוזן. יין שיצא לי לטעום מספר פעמים גם בעבר והוא תמיד היה מהנה. לפניו עוד 10-15 שנה של התפתחות.Chateau de Beaucastel - אחד מה-יקבים בשאטונף

Chateau de Beaucastel Chateauneuf du Pape Blanc 2008 – הרכבו 80% רוסאן, 10-15% גראנש בלאן. את היינות הלבנים רצוי לשתות או שהם  צעירים (עד 4-5 שנים) או שהם מבוגרים ( בני 10-12 שנה). גם הצבע משתנה במהלך השנים. ההתחמצנות אחרי כ- 5 שנים הופכת את היין למעין כתום. הטעם מקבל גוון חזק של ג'נג'יר, בהמשך הצבע והטעם השתנו שוב. היין היה חמאתי ועם טעם ליצ'י חזק. החומציות הייתה נעימה.

Chateau de Beaucastel Châteauneuf du Pape Blanc Cuvee Vieilles Vignes 2008 – מכיל 100% רוסאן. הרוסאן גדל בבוקסטל ב- 3 הקטר. מייצרים מהיין 400 בקבוקים. מדובר בגפנים ותיקות (בנות 75 שנה ומעלה) המצריכות הרבה תשומת לב אבל הן לא נותנות הרבה בתמורה. האף פרחוני. הפה קרמי ומרוכז. תחושה של דבש. יסתדר טוב עם דגים, ריזוטו ודברים שעשויים עם שמ"ז.

הביקור בבוקסטל היה ביקור ענייני מקיף ומכובד, יחד עם זאת פחות התחברתי אליו. מצאתי את עצמי נהנה יותר ביקבים הבאים שבהם התקבלנו על ידי אנשי היין / הבעלים ולא ע"י אנשי שיווק. בכלל בכל הביקורים (גם בבורדו) התופעה הזו סימנה את הגורם העיקרי המשפיע על הצלחת הביקור. לאנשים המחוברים לקרקע יש סוג אמירה אחר והם הרבה פחות טכנוקרטיים.

חדרי חביות ב-Chateau de Beaucastel, אחד מה-יקבים בשאטונףבקבוקים במרתף של Chateau de Beaucastel, אחד מה-יקבים בשאטונף.מחוץ ל- Chateau de Beaucastel , אחד מה-יקבים בשאטונף

Domaine de Marcoux

האחיות לבית Armenier : הבכורה Catherine (האחראית על העשייה) ו- Sofie  (האחראית בעיקר על השיווק ויחסי הציבור) הן הבעלים של יקב חשוב זה. Sofie (האחות הצעירה) קיבלה אותנו במאור פנים. היא לקחה אותנו ברכב השטח שלה "לסיבוב" ועברה איתנו בכל החלקות שלהן. מעבר לחשיפה לשמש, ניתן היה ממש לראות (ולהרגיש) את ההבדלים בקרקע בין האזורים השונים ולמשש את הגפנים. מהסיור הבנתי עד כמה הרשות המפקחת (ה- AOC) היא גוף חזק באזור. לדוגמה רק לחלק מזני הגפנים יש אישור להצמיד גדרות מיוחדות המאפשרות לגפנים להתמודד עם רוחות המיסטרל החזקות. את ההוראה הזו (כמו אחרות) מקיימים בקפדנות. בנוסף ניסיתי להבין ולא ממש הצלחתי מהם בדיוק ההבדלים בין גידול אורגאני לגידול ביו-דינאמי (בספרים נכתב ש- Phillipe Armenier שאת דרכו ממשיכות הבנות, אימץ שיטות ביו-דינאמיות ביקב). באחד מהכרמים אף ראינו ריסוס בחומר כלשהו רחמנא ליצלן !.יקב נוסף בין ה-יקבים בשאטונף הוא Domaine de Marcoux

כשחזרנו ליקב טעמנו :

Domaine de Marcoux Chateauneuf du Pape Blanc 2009 – מכיל 80% רוסאן והיתר בורבולנק. מיוצרים כ- 4000 בקבוקים. יין מעניין, לא מאד כבד ולא חמאתי. חמיצות טובה. אלמנטים טרופיים, יין רענן ואלגנטי. לדעת סופי הוא משמעותית טוב יותר מ- 2008.

Domaine de Lorentine Lirac 2007 – מכיל 50% גרנאש, 25% סירה, 25% מורבאד. יהיה יין אורגאני מ- 2010. אין בתהליך עץ אלא רק בטון והדבר מורגש. לטענת סופי הטרואר נחמד אבל לא מאד מוכר וידוע. הדבר מקשה עליהן למכור את היין הזה. לא התחברתי. לטעמי, הוא היה "יותר מידי": יותר מידי טאני, יותר מידי חומצי ויותר מידי תוקפני.

Domaine de Marcoux Chateauneuf du Pape 2008 – שנה גשומה. 2008 מבחינת עשיית היין היא שונה מ- 2002 והרבה יותר קשה מ- 2007. נעשתה סלקציה קפדנית מאד וייצרו רק כ- 10 אלפים בקבוקים לעומת 32 אלף בשנים אחרות. 80% גרנאש ו- 20% סירה (בשנים אחרות גם ההרכב שונה לחלוטין. לרוב 80% גרנאש, 10% מורבאד, 5% סינסו ו- 5% סירה). היין היה עשיר, טאנינים נכונים ומשתלבים, יין רגוע ו"טהור". לשימור של לפחות 10-15 שנה.

Domaine de Marcoux Chateauneuf du Pape 2007 – מדובר בשנה גדולה בשאטונף. בשנה זו היה גשם גם באביב. בקיץ היו ימים חמים והלילות היו קרים. היות והיקב עבר שיפוץ לא היה מקום לחביות והיין נשמר רק בבטון. 16% אלכוהול. הצבע יפה. ניכר האלכוהול הגבוה. כל המרכיבים (פירותיות, חמיצות, טאניות) בפנים. היין צעיר אך מאוזן.

Domaine de Marcoux Chateauneuf du Pape 2006 – לפי סופי בניגוד ל- 2005 שעדיין אינו מוכן לשתייה, 2006 נגיש. היין הוא היה פירותי ובעל 15% אלכוהול. מתאים מאד ללוות ארוחה.

Domaine de Marcoux Chateauneuf du Pape Vieilles Vignes 2006 – יין הדגל של ה- domaine המיוצר בכמויות קטנות. היין מיוצר מגפנים וותיקות בנות 90+ שנים. היין הנפלא מבטא בצורה טובה את הגרנאש. 98% גרנאש ו- 2% cinsault וזנים לבנים.  16% אלכוהול. מרוכז אבל יחד עם זאת תחושה של משי.

כרם של Domaine de Marcoux, אחד מה-יקבים בשאטונף

כרם נוספת של Domaine de Marcoux, מה-יקבים בשאטונף.

הביקור היה מוצלח. טעמנו יינות טובים ומגוונים. ההתייחסות הייתה רצינית ומכבדת. כיף גדול.

Domaine du Pegau

לורנס (המנהלת את היקב ביחד עם אביה פול) קיבלה אותנו בשמלה פרחונית וכפרית. היא התנצלה " חכו לי כאן בבקשה. אני חייבת להיכנס עכשיו הביתה לשים את העוף בתנור." מתברר שהיא נמצאת כעת בתקופה מאד לחוצה: שיפוץ ביתה הנמצא ליד היקב, בניית משרד חדש הנמצא בקרבת מקום וכמובן המשך ניהול היקב. האמת, לי נראה  שהיא שולטת ביד רמה בכל המשימות וידה עוד נטויה. במהלך ביקורנו הסלולרי שלה צלצל מספר פעמים והיא חילקה בו הוראות. בתחילת ביקורנו, אמה חמושה במשקפי שמש גוצ'י הגיעה במרצדס מפוארת. נראה שכמה דברים השתנו ב"פגאו".

השיחה עם לורנס הייתה ארוכה ומרתקת. דיברנו על נושאים רבים ומגוונים, חלקם טכניים וחלקם פיקנטיים ומשעשעים. הייתה לי תחושה שהיא פתוחה וכנה ואין לה כל בעיה להגיד את אשר על ליבה. להלן חלק מהדברים שאמרה:

– היא סיפרה על מוצאה האיטלקי גם מצד סבתה וגם מצד אמה. היא מתגאה בכך שבתחילת ההכרות בין הורי הוריה, סבתה הייתה מנקה וסבה איכר שהכיר אותה באחוזה שעבדה בה. היא מספרת על ההתעקשות של הסבתא לאחר החתונה לרכוש כרמים ולייצר יין. היא הדגישה את ראיית החיים הפשוטה של אביה שייצר יין רק לקיומו הבסיסי.

– היא סיפרה על הכשרתה (לימוד אנגלית ,גרמנית ושיווק). כמו כן על חזרתה ליקב והשינויים ב-1986-7 והמהפכות שעשתה כולל שינוי שם היקב שנראה בתחילה כטירוף מוחלט. היא הסבירה שהיה צורך ללמוד את חוקי המשחק החדשים ואת השינוי הגדול שמתחולל בשנים האחרונות ביקבים בשאטונף בתפיסת העולם השיווקי ובמחירים ולהתאים את היקב אליהם. בהקשר זה היא תיארה באריכות את הדרך בה קבעה את מחיר היין המיוחד שהיא מייצרת ה-"דה קאפו".

– בכלל דה קאפו הוא יין מסקרן. בזמנו פרקר נתן לו בטעימה לא רשמית במסעדת Le Bernardin במרץ 2006 את הציון 100+ (!). ניחא שהמסעדה השייכת לשף Eric Ripert היא מסעדת פירות ים ופרקר הסביר שהוא לא רואה בעיה בהתאמת היינות לאוכל (!?), השאלה שהתעוררה האם אין זו טעות סופר לתת ליין ציון כזה? לורנס אומרת שפרקר מודע לציון ואין לו שום כוונה לחזור בו או לתקן את הערות הטעימה. בכל מקרה מדובר ביין פנומנלי. בקשר לפרקר שמעריך אותה ואת יינותיה מאד היא הביעה תמיהה כיצד ייתכן שהוא אוהב יותר את ה-יקבים בשאטונף ופחות את יינות מבורגון אותם היא בעצמה מאד אוהבת. לעומת זאת היא פחות מתחברת ליינות ריבתיים עמוסי טעמים ומרוכזים אשר מאפיינים את הקו שהולך אחרי פרקר ואולי אף את היינות שלה.

– כיום היא לא מוכנה לתת בלעדיות ליבואנים שלא נותנים לה בלעדיות בחזרה. מבחינתה בכל שוק יכולים להיות כמה יבואנים שיעבדו איתה.

-היא נגעה בכמה חוקים של האזור (מחזק את מה שחשבתי ב- Domaine de Marcoux על כוחו של ה- AOC) לדוגמה: אם 30% מהגפנים בכרם מתות, שתילת גפנים חדשות מחייבת את הסרת השם שאטונף למשך 3 שנים. ה- AOCעושה את הבדיקות באמצעות הליקופטרים אשר מצלמים את השטח. עובדה זו מחייבת את אנשי היקבים להיות מחוברים היטב לכרמים שלהם ולוודא שהם לא מגיעים למצב הזה בכרמים.Domaine du Pégau, אחד מה-יקבים בשאטונף

טעמנו :

Domaine du Pegau Chateauneuf du Pape Cuvée Reservee Blanc 2009 – בשנה זו לא היה גשם רב ולכן התפוקה של הקטיף הייתה יחסית מועטה. בד"כ מה שנותר מזני הענבים הלבנים שאינו מוכנס ליין הלבן, ישולב בהמשך ביינות האדומים. 60% גראנש לבן (כוח, ווליום), 20% קלארט (חומציות, קלילות), 10% רוסאן (ארומה), 10% בובולאנק. לדעתה, כדאי לשתות  יינות לבנים מהאזור בשנת חייהם הראשונה או לאחר שלוש שנים. בתווך ממש לא. ריח טרופי. תחושה חמאתית. לי הוא היה מריר וחומצי. הבציר ידני.

Domaine du Pegau Chateauneuf du Pape Cuvee Reservee 2007 – ניתן להשוואה ל- 1990. במקרה הזה השמרים הספיקו ולא היה צורך לעשות שום פעולה חיצונית. ב- 2003 הייתה בעיה עם הסוכר השיורי ואז הוסיפו שמרים. החל משנת  2003 לא היה צורך בכך. בתהליך הם משלבים את העציות של הגפן. המכשיר המרסק את הגפנים (עושה זאת בעדינות רבה) כולל גם את אותה עציות והדבר מוסיף לטעם. ההרכב הזני הוא : 85% גרנאש, 9% סירה, 4% מורבד ועוד 2% אחרים. גיל הגפנים מעל ל- 50 שנה. מהיין הזה מיוצרים כ- 74 אלף בקבוקים. היישון בחביות old foudre ל-18 חודש. ביין הייתה חמיצות בולטת כך גם הטאנינים. הארומה די טובה. תחושת הריקבון באף היא בעצם ריח של טאפאנד זיתים.

Domaine du Pegau Chateauneuf du Pape Cuvee Da Capo 2007 – היין הזה נעשה רק בשנים מיוחדות. מיוצרים ממנו כ- 6000 בקבוקים. היין נמצא בחביות 18 חודש. אני אהבתי מאד. הצבע כהה, אטום. אף טוב, סוג של רעננות, אין ריחות קיצוניים. הטעם עדין ומעודן. לטעמי מדובר ביין חברתי. הוא יכול להסתדר נהדר גם בלי האוכל לצידו. הטאניות משולבת היטב. היין מתובל. הזכרנו כאן את נושא האלכוהול. ביין הזה יש 15.8% אלכוהול. היא סיפרה על הבעיה שהייתה לה בשוק הרוסי. כמעט והוחזר משלוח שלם בגלל שנותני תו התקן הרוסיים לא הסכימו לנתון האלכוהול כפי שצוין על התווית. לבסוף במקום לשלוח את המשלוח חזרה לצרפת, נשלחו לרוסיה תוויות חדשות מתוקנות. עם זיק שדוני בעיניה וחיוך קל היא הפטירה שלא צריך להתייחס יותר מידי ברצינות לאחוזי האלכוהול הנקובים על התווית.

Domaine du Pegau Chateauneuf du Pape Cuvee Laurence 2006 – היין המיוחד הזה מיוצר רק בשנים שבהן לא מייצרים את ה- Da Capo. יוצרו מממנו 7000 בקבוקים. הענבים עוברים סלקציה קפדנית ומאופסנים בחביות אלון ישנות כ- 4 שנים. אלגנטי, פרחוני. מבחינתה תענוג צרוף. היין פחות פומפוזי ודי טעים אם כי אהבתי יותר את דה קפו. הריח שוב מזכיר טאפאנד זיתים אם כי יותר מעודן. שוב צבע כהה ואטום. הטאנינים בולטים. הרגשתי יובש בפה. 14.5% אלכוהול (!).

ביקור מרגש, מאתגר, עמוס בפרטי מידע. אוֹשר צרוף.

Domaine Pierre Usseglio

הקדמנו מעט ופגשנו את Pierre (האבא) שהתעניין לדעת עלינו ועל יינות ישראלים. Thierry (הבן) היה אמור ללוות אותנו בביקור אך הוא איחר במספר רגעים. כשהגיע הוא התנצל והציג את עצמו כאיש שטח פשוט (בגדיו התאימו) שלא רגיל בפגישות. הוא דיבר רק צרפתית וניכר שהיה מעט מתוח אך יחד עם זאת נחמד ומסביר פנים. בהמשך הגיעה לעזרתו Sandrine אשתו אשר דיברה גם אנגלית. ראינו על המפה בחדר הטעימות את חלקותיהם. הבנו שלא נשאר ביקב כמעט שום דבר מבקבוקי השנים הקודמות. יש לציין שגם פה כמו ביקבים האחרים, רוב היינות הנחשבים (70-80%) מיוצאים. כ- 10% נשארים בשוק המקומי והיתר ביקב. גם כאן רוב היינות המיוצרים הם אדומים. מתברר שקשה מאד באזור זה להצליח ביינות לבנים אם כי הם מייצרים כ- 4000 בקבוקים. מתוך 24 הקטר של זני אדומים יש להם 3 הקטר סירה, 18 גרנאש והיתר בעיקר מורבאד וסנסור. הגפנים העתיקות ביותר (בנות 95 שנה – גרנאש) נמצאות בחלקה  Les Serres  שעוד נפגוש. יש להם 1 הקטר לבנים ועוד 3 הקטר בקוט דה רון.

2007 הייתה שנה שבה היין היה מרוכז, טאני, פירותי. היין משנה זו מיועד לשימור של 20-30 שנה. היין מ- 2005 לשימור של 20 שנה. בפרק זמן זה הוא יהפוך לחייתי יותר. 2006 שנה שבה היין יותר אלגנטי, רענן ועם finesse. אופיים של יינות 2009 נמצא באמצע של 2 השנים הללו.שני אחים

טעמנו :

Domaine Pierre Usseglio Chateauneuf du Pape Reserve des Deux Freres 2008  –  מדובר ביין מיוחד המיוצר בכ- 6000 בקבוקים. 80% גרנאש, 10% סירה, 5% מורבאד, 5% סנסור. אמנם מדובר בשנה פחות טובה מ- 2005, 2006 ו- 2007 אבל עדיין מדובר בשנה טובה. העבודה ביקב הייתה חשובה היות והגפנים היו 'עייפות' מ- 2007  שהייתה שנה חמה ולכן הניבו פחות תוצרת כפי שהסבירה לנו סופי ממארקו. לא התחברתי ליין למרות שהיה נגיש  (בוודאי בהשוואה ל- 2007) והוא יותר רגוע וקל. מיועד לשימור לפני השתייה של 5-8 שנים.

Domaine Pierre Usseglio Chateauneuf du Pape Cuvee de mon Aieul 2006 – שוב יין מיוחד אולם הוא מיוצר בכמות גדולה יותר (כ-20 אלף בקבוקים). 95% גרנאש ו – 5% סירה. הגפנים וותיקות בנות 80+ שנה. שוב אף אופייני (טאפאנד זיתים שחורים). ציינו שהוא מזכיר את 1999. לטעמי טוב יותר מקודמו. עשיר, מתובל, הרבה טאנינים אבל הם היו משולבים היטב.

"צ'ופרנו" ביין שהגיע מבאריק (barrique) מיוחד מ- 2007. רק גראנש אשר מגיע מחלקת Les Serres. התרשמתי מאד. עשיר, עוצמתי, מרוכז אבל יחד עם כל אלה מאוזן. משהו מאד חזק אבל טהור. האפטר טסט היה ארוך. בטעם שילוב של נוגט ושוקולד עדינים עם לימוניות מעודנת. מ-באריק אחד אפשר לייצר 300 בקבוקים. מתברר שהם עדיין לא יודעים מה לעשות עם היין הזה. האם בכלל להכניסו לבקבוקים ואם כן כיצד לקרוא לו. יש לציין ששני יינות 2007 המיוחדים שלהם קיבלו כל אחד ציון 100 פרקר. אי קבלת ההחלטה יכול אולי להעיד שגם הם מבינים באיזו איכות מדהימה של יין מדובר.

לסיכום:

היקבים בשאטונף בהם ביקרתי היו ביקורים מעניינים ומרתקים. יכולתי לראות את המקומות, להכיר את האנשים, לטעום יינות וכך להמשיך ולהעמיק את הידע שאין לו סוף.

שני נושאים בלטו לי במיוחד בביקורים :

– כוחו היחסי של הגוף המפקח (ה- AOC) על היקבים בשאטונף;

– הקשיים והאתגרים המיוחדים של היקבים בשאטונף בייצור יינות. עבור הייננים של האזור יש מעין פאזל המורכב גם מ- 13 זנים המותרים לשימוש וגם ממרכיב הקרקע. היות ובשאטונף יש שלושה סוגי קרקע: חלוקי נחל (משפיע על העוצמה וגוף היין) , חול (משפיע על עדינות היין) ו-clay  (חימר) ניתן להרכיב קומבינציות רבות מאד. היקבים בשאטונף משמשים קרקע טובה להבנה טובה יותר של משמעות המושג טרואר.