מסעדת צ'נה (Cena) – סצנה ממחזה לא מוצלח

מסעדת Cena ("ארוחת ערב" באיטלקית) החדשה של קבוצת OTH בשיתוף השף תומר אגאי (סנטה קתרינה) נפתחה בתחילת אוקטובר בקומת הרחוב של מלון הבוטיק "בראון תיאודור" ברחוב הרצל בת"א.

תהליך הזמנת מקום היה ארוך ומתיש. לא משנה מתי ניסיתי להתקשר למספר הטלפון של המסעדה, לא ענו. התעקשתי כי רציתי לברר מהי מדיניות המקום בקשר ליין שמביא אורח. לבסוף הזמנתי דרך אתר ontopo וקיוויתי שאוכל לברר פרטים בהזדמנות אחרת. משום מה הפעם לאחר ההזמנה לא קבלתי לה אישור. מצאתי את עצמי מתקשר שוב. לבסוף, לאחר הרבה ניסיונות נוספים ענתה בחורה שלא ידעה לתת מענה מידי לשאלותיי. ייאמר לזכותה שהיא ביררה וחזרה עם התשובות: ההזמנה שלנו אכן בתוקף וניתן להביא יין כאשר דמי החליצה הם 70 ₪.

הגענו בשעת ערב מוקדמת. האזור בו נמצאת צ'נה בתחילת שדרות רוטשילד שקק חיים.
למסעדה שני חלקים, חצר אחורית וחלל פנימי שהוא גם הכניסה למלון. במקום מושבנו הגיעו מעת לעת משבי ריח (כמדומני פצ'ולי) המאפיינים בית מלון. קו העיצוב נקי ולא מנקר עיניים ובו מארג מוצלח של גוונים מנוגדים, בהירים (לבן, קרם, זהב) וכהים (אפור, שחור, חום). קיבלנו שולחן המיועד לארבעה שהיה מרווח. השולחנות הזוגיים העגולים נראו קטנים. על השולחנות היו צלחות יפות מקושטות בעיטורים כחולים. בר ארוך נמתח מתחילת המסעדה שם נמצא טאבון לבנים ועד הקצה השני הנמצא בחצר מוארת. המטבח מוקם מאחורי הבר פתוח. במהלך הערב אנשי הצוות עבדו שם בשקט ונראו רגועים.

במועד ביקורנו האווירה הייתה שלווה. אמנם המקום לא היה מלא אך הייתה תחושה של פעילות. פסקול צ'יל-אאוט התנגן ברקע בעוצמה שאפשרה לשוחח. אציין שלקראת עזיבתנו עוצמת המוזיקה התגברה והוויב החל להיות תזזיתי.

לא מעט אנשי שירות, מלצרים ואחראיים, עמדו לרשות האורחים. המלצר ששירת אותנו התנצל בתחילה שרק לאחרונה הוא סיים את ההתלמדות. אציין שלמרות רצונו הטוב נתקלנו בחריקות בשירותו: הוא לא ידע לענות על חלק מהשאלות שלנו, בשום שלב לא הוחלף הסכו"ם ונעשתה טעות בהוצאת מנה.

למרות ש-צ'נה מוגדרת כ-בר מסעדה איטלקי, התפריט, כך התפרסם, אמור להפגיש בין איטליה לצפון אפריקה. בתפריט המהודק 7 מנות קטנות (36-72 ₪), 4 פיצטות (59-67 ₪), 6 עיקריות (78-104 ₪) ו- 3 קינוחים (18-49 ₪).

בתפריט האלכוהול 4 קוקטיילים (44-54 ₪) ו-45 יינות. היינות מישראל, איטליה וצרפת. רק 10 מהיינות מוצעים גם בכוסות. בתפריט נכתב ש- "שנות הבציר עשויות להשתנות"

פתחנו ב- טרטר פיאמונטזי (75 ₪)
פילה הבקר נקצץ דק "על הסכין" (כפי שכתוב בתפריט). הוא תובל באנשובי והוגש משוטח על הצלחת מעוטר בשמן, פרמזן מגורד ועלים שידעו ימים יפים יותר. בצד הוגשו מיונז חרדלי עם פלפל שחור גרוס ושתי ברוסקטות משוחות בשמן.
מבחינת הפרזנטציה השטחת הבשר לא עשתה טוב למנה. ההגשה הזכירה קרפצ'יו וכמות הבשר נראתה קטנה. מבחינת הטעמים זו הייתה מנה עדינה. אמנם האנשובי היה נוכח אבל המכלול "דיבר" ממש בשקט. הרגשתי כאילו הטרטר מתבייש. המנה לא מתגמלת.

קרודו של אינטיאס (68 ₪)
פרוסות אינטיאס דקות הונחו בשמן זית יחד עם פרוסות דקיקות של צנונית, שמנת, זרעי עגבניות, בצל ירוק, עלי מיקרו, חתיכות קטנות של פלפל ירוק, ליים ומעט רוטב חריף אדום מותסס.
ההגשה צבעונית. הדג ויתר המרכיבים עשו רושם טוב אבל שוב הרגשתי שמשהו חסר במכלול. למעט הרוטב החריף בסגנון טוניסאי (אריסה) שהיה באמת חריף, עוקץ וטוב, היתר היה משעמם. כמו המנה הקודמת גם זו לא מנה רעה אבל בוודאי לא כזו שתיחרט בזיכרוני.

פיצטה אדומה (59 ₪)
הפיצה הקטנה (כ- 20 ס"מ קוטר) כללה רוטב עגבניות, גלוחי פרמזן, ועלי רוקט (בתפריט בזיליקום !).
בצק הפיצטה היה תפוח, אוורירי וטוב. רוטב העגבניות המועט היה דליל וכמעט חסר טעם. גם הגבינה ששימשה ל-טופינג הייתה ניטרלית. הטעם הבולט הגיע מהרוקט שנוסף לאחר האפייה. הפיצטה דמתה ל-פוקצ'ה יותר מאשר לפיצה והייתה מאכזבת.

ניוקי מהטאבון (78 ₪)
המנה הוגשה בצורה מרושלת. המלצר הזהיר שהצלחת רותחת והיא אכן הייתה כזו. מספר ניוקי עבודת יד הוגשו ברוטב בר בלאן עם תרד, פירורי גבינת מאירי, פרוסות דקיקות של צנונית ועלים.
הניוקי עם סימני צריבה היו מועטים אך טעימים. התרד נראה והרגיש חבוט. הרוטב המלווה היה מימי ופושר. לא הצלחתי להבין איך יכול להיות שהצלחת כל כך חמה והרוטב כל כך לא. את הגבינה כמו גם הצנונית והעלים כנראה הניחו בצלחת רגע לפני ההגשה. השניים האחרונים לא נראו קשורים למנה. קשה להבין איך מנה כזו מוגשת כאן: המראה (צילום נוסף של המנה מהאינטרנט), חוסר החיבור בין המרכיבים, טמפרטורות לא ברורות. יקר ומוזר. חשבנו שזה השיא אבל הוא עוד היה לפנינו.

נקניקיית בקר שמנה (89 ₪ – הורד מהחשבון)
ארבע נקניקיות דקות יחסית ובינוניות בגודלן הגיעו ליד כרוב לבן ספוג שמן ומגיר נוזלים וגוש מפוחם שאחר כך יתברר שהוא כרוב אדום צלוי בתנור. בצד מריחה של חרדל.
גוש הפחם לא נראה טוב וגם לא ניתן היה לאוכלו. ביקשנו מהמלצר לברר אם המנה תקינה. האחראית חזרה ואמרה שכך הם מגישים את המנה. חיפוש קל באינטרנט מראה תוצאות אחרות (לדוגמה: תמונה 1 ,  תמונה 2 . טעמתי מהנקניקייה והיא הייתה שומנית אבל בעיקר מאד מלוחה.
הרמנו ידיים. וויתרנו על קינוח וביקשנו חשבון.

המנה כפי שהיא מופיעה באתר הפייסבוק של המסעדה

את הארוחה ליווינו במי ברז שהגיעו בקנקן זכוכית יפה עם פרוסת מלפפון וביין שהבאנו אתנו. טעם המלפפון היה מאד דומיננטי.

Giuseppe Mascarello Barolo Monprivato 2011
למרות גילו הצעיר היין נגיש אולי משום שנפתח כשעתיים מראש. באף פרחוניות נעימה. יין קלאסי, מאוזן, עם טאנינים משולבים וחמיצות טובה. סיומת ארוכה. 2011 היא שנה מאתגרת. היינן הצליח מאד.
היין היה ללא ספק החלק המוצלח של הארוחה.

לסיכום

הביקור ב-צ'נה התחיל ונגמר בצורה עגומה. גם הדרך לא הייתה סוגה בשושנים.

על פניו נראה שלצ'נה יש את מרכיבי הבסיס להפוך למסעדה טובה. לצערי אלה לא התחברו לכדי מקום עם אמירה מוצלחת. לא מצאתי בה סיפור, ייחוד או חותם. מאכזב.

ההתייחסות לשף תומר אגאי שרכש את שמו בעמל רב והשוואת צ'נה ל-סנטה קתרינה המצליחה שלו הם בלתי נמנעים. סנטה קתרינה היצרית, התוססת, הנוכחת עם המנות המתובלות והמעניינות היא כמעט ההיפך המוחלט מ-צ'נה. אולי זה נובע מהמלון שמכתיב את הכללים, אולי העדר הנוכחות של השף או כל סיבה אחרת. בשורה התחתונה ההתנהלות ב-צ'נה הקרינה חצי כוח ולדעתי יש מקום לחישוב מסלול מחדש.

צ'נה
רחוב הרצל 10 תל אביב
טלפון: 03-7660504
דף פייסבוק