פורסם במקור ביולי 2010.
שיתוף בחוויות מסיור ביקבים הוא משימה מורכבת. לא אחת הרצון להישאר ענייני מתנגש עם אלמנטים סובייקטיביים של החוויות כמו תחושות, טעמים, ריחות ואנקדוטות להם יש משמעות הן ברמה הכללית והן ברמה האישית. ברשומותיי אני מנסה לאזן בין כל הגורמים ולכן הרשומות עלולות להיות ארוכות ועמוסות בפרטי מידע. במקרה של רשומות ארוכות במיוחד אני מנסה לחלק אותן לחלקים. זו הסיבה שהחלטתי לתאר את החוויות של הביקור בבורדו בשני חלקים. בחלק הראשון עיקר תשומת הלב תהיה לגדה הימנית של הג'ירונד בבורדו היא גדת המרלו. ברשומה הבאה אביא את החלק המתייחס לגדה השמאלית היא גדת הקברנה סוביניון.
כחובבי יינות בורדו היינו דרוכים לקראת הביקור באזור היין המפורסם והחשוב הזה. ההכנות היו רבות ואיתן רמת הציפייה הגבוהה. לקראת הגעתנו לאזור מזג האוויר הפך אפרורי. חששתי שמא הביקור ייהרס. לשמחתי מזג האוויר לא התאכזר אלינו כל כך ולמעשה ניתן היה למצוא בהתקררות גם יתרון. במידה ומזג האוויר החם שהתחלנו בו את הטיול היה נמשך, הבגדים הרשמיים שאיתם הגענו ליקבים בגדת המרלו היו הופכים למטרד קשה. בדיעבד הכול הסתדר לטובה.
כאן המקום להעיר נקודת הבדל ראשונה בין הביקורים בבורדו לביקורים בשאטונף אשר שימשו עבורנו כחימום הקנה. בניגוד לשאטונף ששם עדיין ניתן לקבל את התחושה שנפגשים עם אנשי אדמה, בבורדו הייתה תחושה חזקה של התנהלות עסקית פרופר: מרכזי מבקרים חדישים והיי-טקסטיים, מדריכים מקצועיים, חנויות למכירת מזכרות והרבה show לפעמים על חשבון התוכן. גם פרופיל המבקרים יכול להעיד על ההבדלים, כשנהג מיוחד מביא במכונית מפוארת מבקרים הלבושים בבגדי מעצבים זה אומר דרשני. זוג כזה שהגיע מוושינטון די. סי. תהה האם אנחנו לא חוששים לנהוג לאחר טעימות היין ולעבור מיקב ליקב. חייכנו וענינו שלא.
ניתן לבקר את התהליך ולטעון כנגד אנשי המקום הממסחרים את עולם היין הישן אבל כאנשים שחיים בעולם קפיטליסטי קשה לבוא אליהם בטענות. מדובר באנשים רציונאליים היודעים שליינות שלהם יש ביקוש רב (ואני בעיקר מתייחס ליקבים הגדולים ו/או הנחשבים). לכן, לפחות בעיני, יש להם את הזכות המלאה למקסם את הרווחים והתועלות ממצבם המועדף. בשנים האחרונות התהליך מתעצם לנוכח כניסתם של שחקנים חדשים וחזקים מאד למשחק: הסינים, הרוסים, הקוריאנים, הברזילאים ועוד. כניסתם המסיבית גרמה לעיוות מחירי עולם היין. נראה כי נוצר נתק בין מחירי היינות לבין המוצר הסופי.
למרות התהליכים הללו, לא שכחו בבורדו איך מייצרים יין. מאות שנים של ניסיון, התקדמות טכנולוגית, מאמצים והשקעות כספיות הניבו ומניבים יינות שראויים למעמדם הרם. ההתקדמות הטכנולוגית, בעיקר בכל הקשור לחיזוי מזג האוויר, מעניקה יתרון אדיר בהשוואה לעבר. יש טענה שהיינות שזכו לתהילה לפני שניים או שלושה עשורים לא היו מקבלים את אותה התהילה כיום היות והיו מוצאים בהם פגמים רבים. אז נכון לנוסטלגיה ולתדמית עדיין יש משמעות רבה אבל כיום יותר ויותר יצרני יין משתלבים במשחק על ידי ייצור יינות טובים. יש מי שאומר שהתהליך הזה שהוא חלק מתהליך הגלובליזציה הוא שלילי מטבעו. הפרטים מאבדים את זהותם הייחודית והופכים למין עיסה אחת גדולה. מנגד לא ניתן להתעלם מהנגזרות של התהליך: שיפור תהליך הכנת היין, דאגה לסניטציה, התייחסות רצינית למוצר הסופי ובכלל העלאה רוחבית של רמת הייננות והיינות.
הגענו לבורדו בתחילתה של תקופה הנקראת 'מכירה עתידית' (futures או en primeur) של בציר 2009. לסבר את האוזן, המכירה הזו היא בעצם מכירת מוצר כמעט וירטואלי. היין עדיין נמצא בחביות ואמור להיות מבוקבק רק בעוד כשנתיים. יחד עם זאת המבקרים המקצועיים שיבחו את הבציר והנתונים הטכניים תמכו בחוות דעתם. רבים החלו להבין את הבלתי נמנע. היקבים הולכים 'להפציץ' במחירים אשר ירחיקו את רוב הלקוחות המסורתיים מן האפשרות לחוות את הבציר הזה. אנחנו עוד לא הבנו את עוצמת הבעיה ובאנו עם גישה מעט תמימה של בוא נתרשם מ- 2009 ואולי…
מספר מילים על אזור בורדו – זהו אחד מאזורי היין החשובים בעולם. העבר של האזור ארוך וקשור ללא מעט אירועים היסטוריים באירופה. העיר בורדו היא עיר נמל לצד הנהר גרון הזורם לג'ירונד הנשפך לאוקיינוס האטלנטי. העיר גדלה והתפתחה, בין היתר, בזכות תעשיית היין המשגשגת של האזור. בשנים האחרונות מושקעים משאבים רבים לשיפוץ פני העיר ושכיות החמדה שלה.
בבורדו כאזור יין ניתן למצוא 57 אזורי פיקוח (appellations), למעלה מ- 10 אלפים יצרני יין המגדלים גפנים בלמעלה ממיליון דונם של כרמים. זני הענבים הבולטים באזור הם קברנה סובניון, מרלו, קברנה פרנק ופטיט וורדו.
בגדה הימנית היא גדת המרלו ניתן למצוא, בין היתר, שני תתי אזורים חשובים מאד: Pomerol , St Emilion
שני תתי האזורים הללו מאופיינים בשימוש בזן הענבים מרלו (בד"כ בתוספת של קברנה פרנק) זו הסיבה לדימוי כגדת מרלו. הכמויות כמובן משתנות מיקב ליקב, משנה לשנה ומיין ליין. פומרול הוא האזור הקטן מבין השניים והוא מסוגל להפיק כמות יין מוגבלת יחסית. באופן כללי ומכליל יש מספר הבדלים בין שני תתי האזורים הללו. לדוגמה: היות וסנט אמיליון הוא תת אזור שבו יש יותר כרמים על ראשי גבעות, חלק מהגפנים חייבות להעמיק את שורשיהן בכדי לקבל מים. דוגמה נוספת: בקרקע של פומרול בולט יותר החימר. באזורים הללו אין רשימת דירוג מפורסמת (בניגוד לגדה השמאלית). בפומרול מי שטוב, שמו יוצא לפניו. היוקרה והמחירים בהתאם. בסנט אמיליון יש רשימת דירוג שאמורה להתחדש כל עשור. הדירוג האחרון (2006) עורר בעיות לא מעטות והנושא נדון בבתי משפט.
התרגשתי מאד לקראת הביקור הספציפי הזה. לא ניתן לבקר ב-פטרוס ללא תיאום מראש. בחוץ עמדו אנשים והביטו בעיניים כלות אל היקב שהוא מבנה מאכזב בגודלו ובעצמה שהוא מקרין. הסתובב שם גם צוות טלוויזיה שצילם מבחוץ וכנראה לא קיבל אישור להיכנס. הגענו בזמן והמתנו בגשם עם החליפות לנציגת היקב נטלי. לבסוף היא הגיעה. הביקור נמשך כשעתיים וחצי וכלל הסברים נרחבים וביקור גם ב- Chateau Providence ו-Chateau Hosanna הנמצאים יחדיו בקרבת מקום. הטכניקות של הייצור דומות בכל היקבים של משפחת מואיקס. אין עוררין שהמשפחה ראויה להיחשב למעצמת יין.
פטרוס הוא גולת הכותרת של יינות מרלו באופן כללי ושל יינות פומרול באופן ספציפי. היינות שלהם הם מן היקרים והנחשקים ביותר בבורדו אם לא בעולם כולו.
לפטרוס 95% חלקות מרלו ו- 5% של חלקות קברנה פרנק שנשארו כתזכורת לעבר אולם ברוב מכריע של המקרים משתמשים ב- 100% מרלו.
הוסאנה מיוצר בשאטו פרובידאנס הסמוך שנקנה לפני מספר שנים ושופץ בצורה יסודית על ידי החברה. הוסאנה הוא יקב חדש יחסית והוא למעשה חלק של יקב בשם Certan Giraud שנרכש ע"י משפחת מואיקס. בפורטפוליו של מואיקס הוא נועד להתחרות ביינות טרנדים ומודרניים כמו Clos L'eglise . הוסאנה הוא יין עשיר, מעוצב, שופע עם מעט בשלות יתר. הרכב הנטיעות שם הוא 71% מרלו, 29% קברנה פרנק והוא ממוקם במיקום מעולה מוקף בפטרוס, לאפלר ו-וייה שאטו סרטן. היקב מייצר 18 אלף בקבוקים בשנה.
לה פרובידאנס הוא יקב שכוח אל הנמצא בטרואר מעולה ואף הוא נקנה לפני מספר שנים ע"י משפחת מואיקס שעשו כל מאמץ לשפר ולהעלות את איכות היין שיוצא מהיקב. גם הם מייצרים כ- 18 אלף בקבוקים (כ- 1500 ארגזים). הרכב הזנים : 90% מרלו ו- 10% קברנה פרנק.
ניתן להבין מהביקור עד כמה קשה עובדים במשפחת מואיקס ועד כמה הם משקיעים בכוח אדם מסייע.
לטרואר משקל רב בקביעת איכות היין אבל משפחת מואיקס מנסה לא להשאיר דבר ליד המקרה ואם יש דברים שניתן לשפר במה שהעניק הטבע הם יעשו זאת: הם יעקבו ויטפחו כל גפן וגפן; הם ילמדו לפרטי פרטים כל שלב ושלב בתהליך וינסו לשפר במידת האפשר; הם ישקיעו מאמצים ומשאבים בכוח אדם ברמה הטובה ביותר; הם יתכוננו לבציר מראש עם קבוצה גדולה של בוצרים (אם אין בעיות מיוחדות מדובר בפסטיבל שלם של עשרות אנשים מצפון צרפת שמאורגנים בתקופת הבציר במקום עם תכנית שלמה של פעילויות וארוחות , בנוסף לבציר) ועם קבוצה קטנה יותר של אנשי האזור שיהיו מוכנים להקפצה בכל שינוי נתון במזג האוויר; הם ילמדו היטב את העבר אבל ינסו לשפר את הטכניקות ו/או להחליף בטכניקות טובות ומתקדמות יותר ועוד.
בשל בטיחות כלכלית וסיבות הגנתיות היין של היקבים השונים מוחזק במחסנים של משפחת מואיקס בליבורן. בשאטואים עצמם לא ניתן למצוא בקבוקי יין אלא את החביות שבהם היין נמצא ביישון לפני בקבוקו.
בעת הביקור פגשנו ביינן שקיבל לאחרונה את התפקיד המוביל Olivier Berrouet כמו כן בייננים של אוונג'יל, וייה שאטו-סרטאן וגאזן שבאו עם בקבוקים לטעימה משותפת אתו.
Pétrus, Pomerol 2009 – יין "נקי". ארומטי, בושמי, למרות הגיל ניתן לשתייה ונגיש. מורגש הגיל הצעיר ולמרות זאת (ואולי זה היתרון בהקפדה הרבה שמקפידים בפטרוס על כל נושא ועניין) האלגנטיות והעדינות התגברו על החומציות והטאניות. מרוכז עם הרבה גליצרין. רב מימדי ועם סיומת ארוכה. המורכב מבין השלושה.
Chateau La Providence, Pomerol 2009 – בהשוואה ל-פטרוס 2009 יותר מאופק וסגור. "רגליים" יפות. בשלות רבה (מאפיין את כל היינות), אלגנטי ומאוזן. האלגנטי מבין השלושה.
Chateau Hosanna, Pomerol 2009 – לעניות דעתי מוצלח לא פחות מפטרוס 2009 (!) למרות הגיל. צבע מאד כהה ואטום כמעט שחור. גוף מלא, שכבות פרי מרוכז, מעט דקדנטי, הרבה כוח אבל ללא איבוד האלגנטיות. נגיש ומאוזן, בשרני ומתובל. סיומת ארוכה. המרוכז מבין השלושה.
את הביקור העביר לנו לורנס – מדריך של היקב. Chateau Angélus נמצא ב- St Emilion. על התווית מופיע פעמון המסמל את פעמוני שלוש הכנסיות באזור (הכנסייה בסנט אמיליון עצמה, בית התפילה ב- Mazerat והכנסייה הישנה ב-St-Martin de Mazerat) שאותם ניתן לשמוע בכרמים של אנג'לוס.
לביקור שלנו הצטרף זוג משבדיה. הזוג היה נחמד, התעניין ושאל שאלות לעניין. יחד עם זאת הבחנתי שעם הצטרפותם משהו בסיור השתנה והפך להיות טכני ופחות אישי.
במהלך הסיור קיבלנו סקירה על המקום, על הסיבה לסמל הפעמון שעל התווית, על התהליכים השונים וכדומה. לא היה בסיור משהו יוצא דופן. 50% מהחלקות שלהם נטועים מרלו, 47% קברנה פרנק ו- 3% קברנה סובניון. הבעלים Hubert de Boüard הוא מדמויות היין החשובות בבורדו. איש נמרץ ורב פעלים הידוע בפרפקציוניזם שלו. הוא שואף ליצור יינות מרוכזים, עשירים ופירותיים אשר ניתן לשתות גם בצעירותםיחד עם זאת הוא אינו מוותר על טאנינים בכדי שתהיה ליינות יכולת התיישנות ארוכה. הוא תרם רבות ליקב, בין היתר, הוא הצליח לשדרג אותו ב- 1996 מ- Grand Cru Classé ל- Premier Grand Cru Classé B בזכות השקעה מסיבית ביקב ובטכנולוגיות הייצור. התוצאות כאמור משתקפות היטב ביינות.
עוד דוגמה לשאיפותיו הוא השינוי בשם. בעבר שם היקב היה L'Angélus. הרצון להופיע ראשון ברישומים השפיע על השינוי והם כיום Angélus. למורת רוחם יש עדיין יקב אחד (Ambe Tour Pourret) המופיע לפניהם בסדר האלף-בית בסנט אמיליון.
אנקדוטה קטנה נוספת אך בעלת משמעות מבחינה כלכלית הייתה השתתפות בסרט "קזינו רויאל" (ג'יימס בונד 2006). בסרט מופיע בקבוק של היקב על השולחן בארוחה ברכבת בנסיעה למונטנגרו. הבקבוק בולט בפריים בזכות תוויתו הברורה. הדרישה של צוות ההפקה הייתה שהיין יהיה משנת 1982. לטענתם, ג'יימס בונד לא מסתפק בפחות מהטוב ביותר. הבעיה שבשנה זו היין של היקב לא נחשב למוצלח במיוחד. איש לא יכחיש שהתדמית שנוצרה כתוצאה מהופעה בסרט של ג'יימס בונד שהוא תמיד מוביל קו אופנתי ומעודכן היא תדמית טובה. במיוחד כשזה נעשה מול מיליוני צופים ברחבי העולם.
בסוף הגענו לחדר טעימה שהוא גם חדר מזכרות. בתום הטעימה הקצרה קנינו חולצה עם סמל היקב למזכרת.
Carillon de L'Angelus St. Emilion – 2007 – מדובר ביין השני של היקב. הוא מבלה 12 חודש בחביות, 15% מהן חדשות. 60% מרלו, 40% קברנה פרנק. לטיב השנה יש השפעה על כמות המרלו בבלנד. היין היה חמצמץ ומריר. יותר פירות אדומים מאשר שחורים. היין לא מסונן. מצאתי את עצמי שופך כמעט את כל הכוס.
Chateau Angélus St. Emilion 1er GCCC – 2007 – היין האחרון שבוקבק. 60% מרלו, 40% קברנה פרנק. צבע יפה ובהיר יותר מהיין הקודם. השנה הגשומה השפיעה על ההחלטות. לטענת לורנס, שנה לא פשוטה. מרירות גבוהה ועוקצנות לא נעימה. מצאתי את עצמי שוב שופך חלק ניכר מהיין. למרות ליבי הגס, היין הזה נחשב ב- 2007 ליין יחסית מוצלח. אחת מהאמירות של Hubert de Boüard היא שאם יקב מצליח לייצר יין טוב בשנה לא טובה, זה אומר הרבה על היקב.
זה היה ביקורנו האחרון בפומרול. כמעט ופספסנו את היקב שמיקומו מעט נחבא אל הכלים. המבנה קטן וצנוע. את פנינו קיבל במאור פנים ובחיוך רחב Ronan Laborde הבן של הבעלים. התחושה שהוא השרה של כבוד והתייחסות רצינית ליוותה אותנו במהלך כל השהות ביקב.
קלינה הוא יקב שעבר ב- 30 השנה האחרונות זגזוגים לא מעטים. שנים שבהן יצר יינות כמעט מושלמים 1989, 1990 לעומת שנים שבהן ייצר יינות בינוניים ומשמימים. קלינה ממוקם באחד הטרוארים הטובים ביותר של פומרול. בחלק העליון הגבוה של המישור של פומרול ולא רחוק מסופר-סטארים כמו לפלר ופטרוס וצמוד ל-אגליז קלינה. כנראה שאין זה מספיק טרואר מעולה צריך גם את האיש שמאחורי עשיית היין בדומה ל- Jean Michel Arcaute האיש שאחראי ליינות העבר הגדולים שהלך לעולמו.
הבעלים החדשים Jean Louis Laborde ובנו Ronan (הממונה על עשיית היין מ- 2004 ואילך) החליטו לקחת את העניינים לידיים. יועץ היין הוא מישל רולאן הבלתי נמנע. הציוד הוחלף ושופר (לדוגמה מתקן מיוחד לצורך Racking של החביות), סלקציה קפדנית (מילת הקסם שליוותה את כל ביקורנו בכל יקב שהוא) וכמובן הייחודיות של קלינה , ציטוט של Ronan "אין יין עם אחוז כה גבוה של קברנה סובניון בפומרול , מה שנותן ליין שלנו אופי מיוחד".
בשנתיים האחרונות היין מקבל בטעימות חבית מגורו היין רוברט פרקר (כמו גם ממבקרים אחרים) כל סופרלטיב אפשרי והציונים בשמיים. קלינה 2008 מקבל : 94-97 , קלינה 2009 מקבל : 97-100 כשהוא מציין שלדעתו זה היין הטוב ביותר שיוצר אי פעם בקלינה במשך 32 השנים שהוא טועם את יינות בורדו. הביקור שלנו נמשך כמעט 3 שעות , רונאן התלהב, השיחה קלחה בנעימות והבקבוקים נפתחו אחד אחרי השני בליווי סיפורים מעניינים ומשעשעים."לפני מספר חודשים הייתי בתחרות יין עיוורת ביפן" מספר רונאן "אחד מתוך 25 היינות שטעמנו הוגדר אצלי כיין קליפורני מנאפה. יש לציין טוב מסוגו. התברר לבושתי שזה היה קלינה 2004, היין הראשון שייצרתי ביקב והייתי מאד גאה בייחודו".
הצניעות והביקורת העצמית לא נחסכו גם ביחסו לשכנים "אני גובל ב-אגליז קלינה, אבל לדעתי היינות שלו טובים יותר". הוא גם המחיש את הפזילה לשוק הסיני המתעורר ובעל הפוטנציאל העצום. בעצת אנשי שיווק הוחלפה התווית הקלאסית של קלינה. הוא הסביר שלסינים קשה לקרוא כתב מחובר ועל כן בתווית החדשה האינפורמציה מופיעה באותיות דפוס.
בקלינה נטועים כ- 20 דונם: 85% מרלו, 10% קברנה סוביניון (!), ו- 5% קברנה פרנק. היקב מייצר כ- 4000 ארגזים בשנה ביחד ליין הראשון והשני.
Chateau Clinet Pomerol 1970 – שנה טובה בפומרול. הכתפיים היו מעט נמוכות וזה הדאיג אבל לאחר החליצה הפקק היה כמעט ללא רבב. שימור נהדר. הצבע מעט חום כיאה ליין כל כך מבוגר. באף תחושה חזקה של פירותיות. עדיין חי ויש בו חומציות טובה ואפילו טאנינים. כיף גדול.
Chateau Clinet Pomerol 2001 – כמו ב- 1998 ו- 1999 ביין 100% מרלו. הריח היה מאד מורכב מצד אחד ריח של סיגליות ומהצד השני משהו יותר אדמתי וכבד. מתאים לשתייה עכשיו. רך, מתובל, פירות שחורים אבל לא במידה מוגזמת, ליקריץ. האפטר טסט מעט מריר.
Chateau Clinet Pomerol 2005 – נפתח שעתיים לפני הגעתנו כששעה אחת לפני הוכנס לחדרור בדקנטר. 85% מרלו, 10% קברנה סובניון ו- 5% קברנה פרנק. חלוקה קלאסית. למרות שהיה בו משהו רענן, פירותי וקרמי הווליום היה גבוה והטאנינים בלטו מאד. למרות הפתיחה המוקדמת והחדרור זה לא הזמן לשתות אותו. זקוק בהערכה גסה לעוד לפחות 5 שנים.
Chateau Clinet Pomerol 2008 – בוקבק שבוע לפני הגעתנו. קשה לחוות דעה במצב כזה. צריך לתת לו זמן. ובכל זאת הצבע מאד כהה. בשנה זו הקברנה פרנק לא היה באיכות גבוהה. ההרכב הזני :85-87% מרלו, 10-12% קברנה סובניון, 1-3% קברנה פרנק. 14.4% אלכוהול.
Chateau Clinet Pomerol 2009 – ההרכב הזני: 85% מרלו, 12% קברנה סובניון ו- 3% קברנה פרנק. צבע כהה מאד. בתחילה ריח של קרמל/סוכר חום ואח"כ קיבל גוון של דובדבנים. הפרי מודגש אך יחד עם זאת לא הלכו לאיבוד החיוניות והרעננות. עצמתי, 14.5% אלכוהול. אמנם יין צעיר ולא מוכן אבל הפוטנציאל ניכר. יין חם שיכול להתאים לפעילויות שונות: ליווי אוכל, עניין חברתי או כיף של שתייה בזכות עצמו.
היה זה הביקור שהשאיר עלי את הרושם העז ביותר, גם בזכות האישיות של רונאן וגם בזכות היינות. עם החזרה לארץ החלה להתברר עובדה שהיינו ערים אליה חלקית בעת הביקור. מדובר באחד מהיקבים המדוברים והנחשקים ביותר בבציר 2009. היין מועמד לציון 100 אצל רוברט פארקר. אני גאה לומר שביקרתי ביקב המקסים הזה.
הביקורים בגדה הימנית היא גדת המרלו בהחלט שאבו אותי לעולם ייצור היין האיכותי והמוערך.
הוסאנה 2010 יצא לך לטעום במקרה? אם כן אשמח לשמוע.
[…] על האזורים ברשומות מן העבר. על St. Emilion הרחבתי ברשומה: גדת המרלו בבורדו . מידע על St. Julien ניתן למצוא ברשומה: בורדו 2000: שנה […]