פורסם במקור בינואר 2013.

החבורה שוב התכנסה והפעם לטעימת יינות בורדו בציר 2003. מדובר בבציר מסקרן.

חודשי קיץ 2003 (יוני- אוגוסט) באירופה המערבית נחשבים לחודשים החמים ביותר שתועדו בהיסטוריה של האזור. אלפי בני אדם (בעיקר אנשים מבוגרים) מצאו בהם את מותם. אותם אנשים לא ידעו כיצד להתמודד עם גל החום ולהגן על עצמם. צרפת הייתה אחת מהמדינות שנפגעו בצורה הקשה ביותר.

המצב הקיצוני לא פסח גם על נושאים הקשורים ביין. מזג אוויר קיצוני כזה הוא פוטנציאל לבעיות מהותיות הן בכרם והן ביקב ולכן מקבלי ההחלטות היו חייבים להתייחס בצורה זהירה ומחושבת לכל שלב בתהליך.
תחילת השנה הייתה דווקא מבטיחה. בשל החורף הגשום החלו להיקוות מאגרי מים הטובים לגפנים. הבעיות החלו עם מזג האוויר החם והיבש בסוף חודש מרץ. מצב זה גרם להנצה מוקדמת ולחשיפת הגפנים לקרה ולכפור כאשר הטמפרטורות צונחות כפי שקרה באפריל. חודש אוגוסט ה"רותח" (היו ימים שהטמפרטורות חצו את ה- 40 מעלות) בא לאחר חודשי יוני-יולי מחניקים ויבשים אף הם. הוא חתם את מזג האוויר הקיצוני שיצר בגפנים תגובות שרשרת לא טיפוסיות של מצוקה. רבים מהייננים החלו לבצור מוקדם. מבחינתם נראה שהמצב רק ילך ויחמיר. הם חששו מאובדן הנוזלים בענבים והפיכתם לצימוקים. דווקא מי שחיכה עם הבציר לספטמבר זכה בקיץ אינדיאני. הטמפרטורות החלו לרדת בשבועיים הראשונים של ספטמבר וממטרים מתונים ירדו ו"החיו" את הענבים. השבוע השלישי של ספטמבר לווה בעליית הטמפרטורות ובמהלך תחילת אוקטובר מזג האוויר היה נוח.

בדיעבד ניתן למנות שני מרכיבים אשר סייעו מהותית בעשיית יין טוב בבציר הזה:

מבחינת הטרואר (תנאי הגידול) –  הייתה עדיפות לאזורים שבתחתית אדמות הכרמים שלהם יש שכבת חרסית (limestone) אשר יכולה הייתה לעצור ולאצור את המים.

מבחינת הגורם האנושי – הייתה חשיבות עליונה בשיקולי הייננות: מועד הבציר, דילול עלים ואשכולות, הימנעות מאסידיפקציה (הוספת חומצה), סלקציה קפדנית, שימוש מושכל בעץ וכדומה. לדוגמה, במזג האוויר קיצוני כזה נוצר מצב בו עולה רמת הסוכר בענבים ויש ירידה דרסטית בחמיצות. היו ייננים שהמליצו להוסיף חומצה לאיזון. מי שעשה כך שגה בגדול. התברר בבדיקת חומר הגלם המעוך (must) שהחמיצות הייתה קיימת ולא היה צורך בהוספת החומצה.

01

בהתייחס ל- יינות בורדו בציר 2003, בהכללה, מבקרי היין נחלקו לשתי קבוצות. רוב המבקרים הבריטים והצרפתים טענו שהיינות כבדים, אלכוהוליים מידי וריבתיים. מבקרי היין האמריקאים, ובראשם "הגורו הגדול" רוברט פרקר, טענו שאכן רוב היינות אינם מוצלחים אך יש מספר עשרות של יינות טובים.
פרקר טוען ששני התריסרים המובילים ברשימה שבה הוא דירג את יינות הבציר יהפכו לאגדות בעתיד. יינות מונומנטליים שישיגו מחירי עתק ויהפכו לאיקונים. לדבריו, בשנת 1947 האגדתית אשר דומה ל- 2003 היו רק יינות ספורים טובים באמת. גם לאחר שטעם בהמשך את יינות בציר 2005 המצוין הוא המשיך להחזיק בדעתו שהיינות הטובים של 2003, טובים יותר ממקבליהם ב- 2005.

ערכנו טעימה עיוורת של יינות בורדו בציר 2003. בטעימה נבחנו 14 יינות. תשעה מהם כלולים בשני התריסרים אשר עתידים, אליבא דה פרקר, להפוך לאגדות. אליהם צורפו לצורך השלמת התמונה עוד חמישה יינות שאף הם קיבלו אצלו ציון גבוה (90 ומעלה).

הטעימה כללה חמישה מקצים. בכל אחד מהמקצים נעשה ניסיון לתת נקודות מבט המיטביות על האזור (ניתן לראות את האזורים במפה הנ"ל):

במקצה הראשון שלושה יינות מבוססי מרלו מהגדה הימנית של ייננים מסורתיים ומודרניים מאזורים בדרגות יוקרה שונות (פרונסק וסנט אמיליון).

במקצה השני שלושה יינות ממדוק. הדרומי ביותר ממרגו, המרכזי מאזור הקרוב לסנט ג'וליאן והשלישי מאזור הקרוב לסנט אסטף. כולם יינות מיקבים מבוססים בעלי טכנולוגיות חדשניות אך פילוסופיית ייצור יין שונה.

במקצה השלישי שני יינות שכנים. לאוביל ברטון שהוא יקב מסורתי עם יינות קלאסיים ולאוביל פויפרה שהוא יקב מודרני בגישתו והצליח להחזיר עטרה ליושנה ולנצל את מלוא הפוטנציאל שלו.

במקצה הרביעי היו שלושה יינות מדרום, מרכז וצפון אזור סנט אסטף. שלוש גישות שונות לייצור יין ושלוש דרגות ייחוס (2,3,4) ברשימה מ- 1855.

במקצה החמישי מאזור "הלב" של בורדו (פויאק) היו שלושה יינות משלוש דרגות ייחוס (1,2,5) ברשימה מ- 1855. בצפון אחוזת לאפיט כנראה הנחשבת ביותר בבורדו, במרכז אחוזת פונטה קנה החדשנית, חצופה, שאפתנית וביו-דינמית ובדרום אחוזת פישון ללאלנד הקלאסית, "הנשית" והמסורתית.

טעימת יינות בורדו בציר 2003 מחייבת אזכור של מספר הסתייגויות. עשר שנים לאחר הבציר הם מועד סביר להתחיל לבחון את היינות אולם יינות מורכבים (והיינות הטובים הם בדרך כלל יינות מורכבים) מחייבים זמן המתנה נוסף. היינות שנשתו בטעימה הם מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ של יינות הבציר. לא ניתן להסיק מהם על כלל הבציר אלא ללמוד מה עשו היקבים שהצליחו להתמודד עם מזג האוויר הקיצוני. אלפי יקבים אחרים לא צלחו את המשוכה.

St. Emilion

באזור יש כ- 54,500 דונם כרמים נטועים במרלו ובקברנה פרנק. בסנט אמיליון יש רשימת דירוג המתחדשת בדרך כלל בכל עשור. הדירוג האחרון נעשה ב- 2012 וכלל העלאתם של שני יקבים נוספים לדרגת גראנד קרו קלאסה A: אנג'לוס ופאבי. מדובר במיני מהפיכה שכן בעשרות השנים האחרונות היו בדירוג זה רק שני יקבים: אוזון ו-שאבל בלאן. מבנה הקרקע בכרמים אינו אחיד ויש שוני גדול בין אלו הסמוכים לפומרול לבין אלו הממוקמים דרומית-מזרחית לעיר (קוט פאבי). סנט אמיליון שהיא עיר ימי ביניים מרתקת ומורשת תרבות עולמית של אונסקו היא גם המקור של יקבי הגראז' – בוטיק. אלה איבדו בשנים האחרונות מעט מזוהרם.

Chateau Troplong Mondot – Premier GCC B
אתר היקב

בבעלות משפחת Valette מאז 1936. משפחה זו הייתה גם הבעלים של אחוזה פאבי עד 1998. מ- 1980 מנהלת את האחוזה כריסטין ואלט. מ- 1985 נעשה ביקב גם יין שני. ב- 2006 היקב הועלה לדרגה פרמייר גראנד קרו קלאסה. שטח הכרמים כ- 330 דונם. מבנה האדמה כולל חימר המצוי מעל אבן גיר. הגפנים בנות 35 שנה ומעלה, 75% חביות חדשות והשאר חביות בנות שנה. חלוקת הזנים היא כ- 90% מרלו והשאר קברנה סובניון וקברנה פרנק. היבול כ- 34 הקטוליטר (לפני השינויים כ- 50 הקטוליטר). נעשית הצללה עם חלבון ביצים וללא סינון. מיוצרים כ- 10,000 תיבות בשנה. מהיין השני Mondot המבוסס על קברנה מיוצרים כ- 800 תיבות.

היועץ מישל רולאן. בעקבותיו היקב: צמצם יבולים, הנהיג "בציר ירוק" (green harvesting) ובציר מאוחר יותר כדי להגיע לבשלות רבה יותר של הענבים, הפסיק את בציר המכונות לטובת בציר ידני. הוכנס ציוד מודרני ונעשה שימוש רב יותר בעץ חדש.

רשמי טעימה: בתחילה האף היה חזק ומבלבל. היה מי שטען שכלל לא מדובר ביין בורדו. בהמשך התמתן ונרגע. כנראה הוא היה צריך עוד לנשום. פירותי, בשל, רך, חמיצות נמוכה, מרירות בולטת. מעט מידי טעם שיורי. לא מספיק מורכב או מעניין.

551021_2395

תמונת Troplong Mondot מאתר היקב

Chateau Pavie – Premier GCC A
אתר היקב

האחוזה השתייכה בעבר למשפחת Valette. ב- 1998 נקנתה על ידי Gerard Perse איל הסופרמרקטים שעשה בה מהפיכה של ממש. האחוזה כללה כ- 370 דונם על טרוארים שונים. גיל הגפנים הממוצע עומד על 40 שנה. הנטיעות כ- 60% מרלו, 30% קברנה פרנק, 10% קברנה סוביניון. ב- 2001 פֶּרס החליט לפסול 60 דונם בתחתית המדרון המאופיינים בקרקע חולית ו"לבלוע" ב-פאבי את 25 הדונמים של אחוזת La Clusiere ולצרף 90 דונם מ – Pavie Decesse שגם היא בבעלותו. הוא הנהיג "בציר ירוק" (green harvesting) ודילול עלים (leaf thinning). היבול צומצם ל- 30 הקטוליטר (חצי ממה שהיה בימי הבעלים הקודם), משתמשים ב- 100% עץ חדש (הבעלים הקודם עשה שימוש רק ב- 50% עץ חדש). היין עובר בטונאז' (batonnage) להעשרת היין, טכניקה שאינה מקובלת כמעט בבורדו אך מקובלת בבורגון. אין עידון וסינון (fining & filtering). נטען על ידי חובבי פאבי שהיין עשיר, מרוכז, עמוק, ורב טעמים. מנגד יש כאלה שחושבים שהיין מונוליתי, כבד ונטול הבעה, לא מאוזן וחסר אלגנטיות ורעננות.

רשמי טעימה: היין לא מצא חן בעיני רבים מהמשתתפים בטעימה. הם ציינו בעיקר את ה- VA – volatile acidity (חומצה נדיפה) הגבוה לטעמם שהשתלט על היין. בהקשר זה כדאי לציין שהדעות חלוקות לגבי שיעור ה- VA התורם או הפוגם ביין. לדוגמה בשבאל בלאן האגדי מ- 1947 יש VA גבוה (!). מצאתי את עצמי פחות קטגורי. אכן היו ביין אלמנטים בעייתיים כמו בשלות רבה, שזיפיות, פיזור וחוסר קוהרנטיות, טעמי עץ בולטים וטאנינים אבל בהחלט ייתכן שהוא נמצא בתקופה סגורה של חייו. אף על פי שחלק מהמשתתפים טענו שאין לו לאן להתפתח, לדעתי כדאי יהיה לבדוק אותו בעתיד.

אנחנו יכולים להיתלות באילנות גבוהים היות וחוסר ההסכמה לגבי היין הזה והכיוון שאליו פניו מועדות מלווה אותו החל מטעימת החבית הראשונה שלו שבה מבקרת היין הבריטית ג'נסיס רובינסון טענה שמדובר ביין "מגוחך" (ridiculous) ונתנה לו ציון 12 מתוך 20 בעוד שמבקר היין רוברט פרקר נתן לו 98+ וטען שהוא יין מונומנטלי.

Fronsac

אזור הפיקוח הנמצא מערבית לליבורן (Libourne) משתרע על כ- 3,000 דונם של גידולי יין. במאות ה- 18-19 היינות של אזור זה היו ידועים יותר מיינות פומרול ונמכרו במחירים גבוהים יותר מאלו של סנט אמיליון. מאחר והגישה לפומרול הייתה נוחה יותר ורוב סוחרי היין עבדו בליבורן, ניתן היה למכור טוב יותר את יינות פומרול וסנט אמיליון כך שיינות פרונסק נידונו לשכחה. לאחרונה יינות האזור חוזרים לתודעה.

האזור משקיף מלמעלה על הנהר דורדון, הקרקע מורכבת מגיר וחימר על בסיס limestone. הנטיעות האופייניות הן כ- 70% מרלו, 15% קברנה סוביניון ו- 15% קברנה פרנק. המלבק שהיה בעבר כמעט ונעלם. הבעיה היא שהקרקע פורייה מאד, עובדה המצריכה גידול נבון בכדי להימנע מיבול יתר.

פרקר מספר שהיה בטעימה ב-  Chateau Dalem כאשר הבעלים של מולין הו לארוק הביא איתו בקבוק מ – 1928 שהיה אז בן 60 והדהים אותו באיכותו. הסגנון באזור מזכיר את יינות מדוק ולא את פומרול הסמוך לו.

Chateau Moulin Haut Laroque – unclassified
אתר היקב

אין דירוג בפרונסאק. הבעלים Jean-Noel Herve הינו יינן מקצועי מוערך שמשפחתו מחזיקה באחוזה מאות שנים. שטח הכרמים כ- 160 דונם, גיל הגפנים הממוצע 45 שנה, הרכב הזנים: 65% מרלו, 20% קברנה פרנק, 10% קברנה סוביניון ו- 5% מלבק. היועצים הם Christian Very ומישל רולאן. מיוצר גם יין שני Herve Laroque.

רשמי טעימה: היין "הקטן" ביותר אך המרשים ביותר בשלישיה הראשונה. אדמתי באף. בפה מינראלי, פרי רב, טאנינים מרוככים, מאוזן. דוגמה ליין המביא את הטוב של העולם הישן. בחלון השתייה שלו. היין האלכוהולי ביותר של הערב עם 14.3% אלכוהול.

יינות בורדו בציר 2003 מקצה ראשון

Margaux

באזור פיקוח מרגו יש למעלה מ- 13,000 דונם כרמים נטועים המתחלקים בין כ- 80 יקבים. זהו האזור היחיד שבו ליקב העיקרי ולאזור אותו שם. בנוסף ניתן למצוא בו יקבים מפורסמים נוספים כמו פלמר ורוזאן סגלה. יקבים נוספים כמו: לסקומב, מאלסקו סנט אקסופרי וג'יסקור עשו קפיצת דרך מרשימה בשנים האחרונות. יש טענה שדווקא באזור זה של בורדו יש למזג האוויר את ההשפעה החזקה ביותר על היינות. בקרקע יש חצץ רב המאפשר את ניקוז המים. בדרך כלל סגנון היינות הוא מפתה, בושמי, פרחוני עם רעננות וקלילות.

Chateau Giscours – 3GCC
אתר היקב

האזכורים הראשונים לאחוזה קיימים כבר במאה ה-14. ידוע גם כי המלך לואי ה-14, מלך השמש, מאוד אהב את יינות האחוזה. כאחוזות רבות אחרות, ז'יסקור נלקחה ממשפחת האצולה סן סימון לאחר המהפכה ונמכרה שוב ושוב. לאחר גלגולים רבים היא נקנתה ב- 1995 על ידי בנקאי הולנדי –  Eric Albada Jelgersma. למרות שהיו מספר האשמות על אי סדרים בייצור היין (השני, לעולם לא הראשון) והוחלף חלק גדול מהצוות, הבעלים הצליח להעלות אותה על דרך המלך והיינות בבצירים האחרונים נחשבים למעולים ונותני תמורה יוצאת דופן.

הכרמים נטועים על כ- 850 דונם. בחלוקה לזנים מעל 50% הם קברנה סוביניון, כ- 40% מרלו והשאר פטי ורדו וקברנה פרנק.

יבול 45 הקטוליטר. יין ראשון: 300-350 אלף בקבוקים. יין שני (La Sirene de Giscours): בין 50 ל- 80 אלף בקבוקים.

רשמי טעימה: יין טוב. באף ריחות קפה. היקב עשה הכול נכון. גוף מלא, הרבה עץ, פרי שחור אך רענן, תיבול נעים. יין מהנה ומוכן שהתפתח יפה בכוס.

Haut-Medoc

"חיה מוזרה". איזור פיקוח גדול המשתרע על כ- 43,000 דונם כרמים נטועים ממערב לאזורי הפיקוח סנט אסטף, פויאק, סנט ג'וליאן ומרגו. הוא כולל עוד שני תתי אזורים (מולי וליסטרק) שהם למעשה חלק ממנו. לטרואר באזור אין מאפיינים אחידים. ככלל אצבע, ניתן למצוא דמיון בין התוצרת של היקבים בהו-מדוק לבין התוצרת של היקבים בקומונה ה"קלאסית" הקרובה אליהם. זו הסיבה שלעיתים בטעימות מחברים בין היקבים בהו-מדוק לאזור השכן (לה-לגון ו-קנטמרל עם אזור מארגו, לה טור קרנה עם סנט ג'וליאן ו-סוסיאנדו-מלה עם סנט אסטף וכו'). על מנת להראות שאין אפיון אחיד לאזור, מתאר רוברט פארקר את יינות לה-לגון בהו-מדוק שמבחינה גיאוגרפית קרובים למארגו כבעלי אופי של בורגונדי, אחרים טוענים שהם תואמי פומרול או גראב (!).

Chateau La Tour Carnet – 4GCC
אתר היקב

מקורות הטירה במאה ה-11. גם כאן הייתה תחלופת בעלים במשך השנים. היקב נרכש ב- 1999 על ידי Bernard Margrez טייקון סופרמרקטים צרפתי וחובב יין מושבע הידוע גם כבעליו של Chateau Pape Clement המפורסם מ- Pessac-Leognan. מגרֶה הביא איתו גישות מודרניות כמו: צמצום יבולים, סלקציה קפדנית וקניית ציוד חדיש. כמו כן הוא נעזר בשירותיו של היועץ המפורסם מישל רולאן. 1999 ו- 2000 הן שנים של מעבר. החל מ- 2001 היין מקבל מ- Parker ציונים גבוהים. לאחוזה כיום יש 450 דונם כרמים שמתוכם כ- 50% קברנה סובניון, 40% מרלו והשאר קברנה פרנק. היין מתיישן כ- 18 חודשים בחביות עץ אלון (50%  חדשות).

לה טור קרנה של היום מייצג את המהפך שחל בבורדו ותהליך המעבר לייננות בינלאומית. התהליך כולל פזילה ללקוחות שלא הייתה להם נגיעה לבורדו. רבים טוענים שבתהליך הזה הולכים לאיבוד הטרואר הייחודי ו-"הנשמה" של בורדו לטובת מניעים שיווקיים.

רשמי טעימה:  בניגוד לשני חבריו לקבוצה לא השתנה או התפתח בכוס. נראה כי מדובר ביין שנועד להיות ידידותי ומהנה עכשיו אך להישאר שם. בשל. בעל סיומת מפתיעה. יין מודרני עם טעמי וניל ופירות בשלים. לא מאד מורכב.

551021_2396

תמונת La Tour Carnet מאתר היקב

Chateau Sociando Mallet – unclassified
אתר היקב

אחת מאחוזות היין השמות לצחוק את הרשימה מ- 1855. הבעלים  Jean Gautreau מסרב אפילו להיכנס לרשימת היקבים הבורגניים שחודשה ב- 2003. מקורותיה של האחוזה במאה ה-17 ומבנה הקרקע שלה מאופיין בסוגי אדמה בדומה לאלה של קוס ד'אסטורנל, פישון ללאנד ולאוביל לאס-קס. כאשר הבעלים הנוכחי קנה את האחוזה היא כללה 80 דונם בלבד. כיום בבעלותו 1,100 דונם מתוכם כ- 900 נטועים וזאת תוך תקופה של 40 שנה. במהלך התקופה נמכרו כ- 100 דונם שלא נראו לו מתאימים ליצור יין ברמה שהוא שואף אליה. היקב והאחוזה נמצאים סמוך מאד לג'ירונד בקומונה של  St. Sevrin de Cadourne מרחק דקות נסיעה צפונית לסנט אסטף. יש אמרה בבורדו שהיקבים הטובים ביותר נטועים במרחק ראייה מנהר הג'ירונד וזה המקרה עם היקב. המנהל הטכני של האחוזה הוא  Vincent Faure שעבד באחוזת לאטור.

האחוזה נטועה 48% קברנה סוביניון, 47% מרלו ו- 5% קברנה פרנק. מיוצרים 20,000 ארגזים ליין הראשון עם כמעט 100% עץ חדש. גם ביין השני –  Demoiselle de Sociando Malet יש נוכחות רבה לעץ חדש (65-75%). צפיפות הגפנים 8333 להקטר, בציר טיפוסי הוא 80 הקטוליטר, גבוה יותר מכל מה שידוע לנו. מכאן שאיכות היא יותר מאשר מספרים טכניים יבשים. נעשה מיון קפדני ביותר הן ליין הראשון והן ליין השני. היינות נעשים ללא סינון. בתהליכים בכרם אין הורדת עלים ואין "בציר ירוק" !

רשמי טעימה: צבע כהה, האף הוגדר כמרתיע והיו מי שהעירו שיש באף ירקרקות. הפה לעומת זאת היה טוב וניכר הפער בין האף לפה. הפרי היה בקדמת הבמה, השתבח מעט עם הטעימה אך לא היה בולט מידי בקבוצה השנייה. לדעתי בשלב מונוליתי של חייו וצריך עוד לחכות.

יינות בורדו בציר 2003 מקצה שני

St Julien

השטח הנטוע עומד על כ- 9000 דונם ומתחלק לא רשמית לשני תתי אזור משניים: האחד בקרבת הנהר ובקרבת הכפר סנט ג'וליאן והשני דרומי יותר בקרבת הכפר בשבל. באזור השני ניתן למצוא יותר יינות Cru Bourgeois. למרות שבאזור זה ישנו המספר הקטן ביותר של יצרני יין, אחוז האחוזות המסווגות ברשימה מ- 1855 הוא הגבוה ביותר. יחד עם זאת אין אף אחוזה באזור שהיא בדרגה ראשונה לעומת זאת יש הרבה אחוזות שהן בדרגה השנייה. הקרקע מורכבת מחלוקי נחל שמתחת להם סלע משקע. המורכבות הזו תורמת לייחודיות של היינות. בדרום היינות יותר רכים ונשיים בדומה ליינות מרגו ובצפון יותר עצמתיים בדומה ליינות פויאק. בסה"כ היינות מוגדרים כאלגנטיים.

Chateau Leoville Poyferre – 2GCC
אתר היקב

מדובר באחד מחלקיה של אחוזת לאוביל הגדולה שחולקה בעבר לשלושה. ב- 1921 נקנתה האחוזה על ידי משפחת Cuvelier. מ- 1979 Didier Cuvelier יחד עם יועץ היין מישל רולאן חוללו פלאים. הושקעו משאבים רבים והוכנסה מודרניזציה. השטח גדל מ- 480 דונם לכ- 800 דונם כיום. אחוז הקברנה סוביניון יותר מהוכפל מ- 30% ל- 65% ויתרת השטח נטועה 25% מרלו, 8% פטי ורדו ו- 2% קברנה פרנק. בהתאמה הגדילו את אחוז הקב"ס בבלנד הסופי ונעשה שימוש מאסיבי בעץ חדש (75%). קיימת טענה שהקרקע בלאוביל פויפרה היא הטובה ביותר בסנט ג'וליאן. בשנים האחרונות ישנה הרגשה של ניצול הפוטנציאל והיין מתעצב בסגנון שונה משכניו ברטון ולאס-קס לכיוון שופע ועשיר. לאוביל פויפרה נחשב ליקב מודרני ברמה טובה ועד כה הייתה תחושה שהוא שווה את המחיר הנדרש בעבורו. בשנים האחרונות מחיריו גבוהים משכנו לאוביל ברטון.

רשמי טעימה: הסב הנאה גדולה. באף קסיס, עור וטבק. ניחוחות של בורדו ללא בשלות יתר המרמזים על בציר חם כל כך. מאוזן, טאנינים נקיים, פרי מדויק ורענן. מוכן לשתייה. בורדו מודרני ללא חסרונות העולם החדש. שילוב של כוח ועדינות. לי הוא הזכיר במשהו את "וגה סיציליה". הסכמתי עם משפט שנאמר בטעימה שהיין הזה הצדיק את הטעימה כולה.

Chateau Leoville Barton – 2GCC
אתר היקב

משפחת ברטון האירית הגיעה לבורדו ב- 1722. התעשרותו של תומאס ברטון אפשרה לו לרכוש אחוזה בסנט אסטף ולהתחיל לייצר יין. עם השנים ובאמצעות מהלכים פוליטיים נכונים התפתח עסק היין המשפחתי. ב- 1821 נקנו ע"י Hugh Barton- הנכד של תומאס כ- 350 דונם מאחוזת לאוביל שהייתה שייכת למשפחת המרקיז לס-קאס. זו התקופה הארוכה ביותר בהיסטוריה של בורדו שאותה משפחה מחזיקה באותה האחוזה. בסופו של דבר התוצאה של המהלכים הכלכליים הייתה שיינות אחוזת לאוביל ברטון מיוצרים בעצם באחוזת לנגואה היות ולאחוזת לאוביל ברטון לא היה יקב לייצור יין. כיום לאחוזה כ- 470 דונם קרוב לנהר ג'ירונד הנטועים כ-72% קב"ס, 20% מרלו ו- 8% קברנה פרנק. משתמשים באחוזה ב- 50% עץ חדש. מיוצרים 20,000 ארגזים ליין הראשון והשני יחדיו. היין נחשב ליין קלאסי, מסורתי, מאופק ועולם ישן בסגנונו. מסוג היינות המתפתחים לאט ובעלי פוטנציאל לשימור ארוך מאד.

רשמי טעימה: מוחצן, מעט כוחני עם טאנינים נוכחים, חמיצות טובה ופרי שחור בשל. חומר גלם טוב מאד, פחות מהנה מקודמו אבל עדיין יין מצוין. לדעתי שווה להמתין.

* מעניין ששני היינות האחרונים קיבלו בטעימה האחרונה שרוברט פרקר ערך ציון זהה (96) עם הערות טעימה שונות. זו דוגמה טובה לכך שסקאלת ציונים ללא הערות טעימה היא בסך הכול נתון יבש.

יינות בורדו בציר 2003 מקצה שלישי

St Estephe

האזור הצפוני ביותר מבין כל האזורים. בהשוואה לאזורים האחרים, ניתן למצוא כאן אדמה עם יותר clay הנשטף מהג'ירונד. לאדמה זו יש יתרון בתקופות יבשות היות והיא אוגרת יותר מים מסוגי הקרקע האחרים. בהשוואה לאזורים האחרים, ליינות סנט אסטף יש נטייה להיות בעלי חומציות גבוהה יותר וארומות נמוכות יותר. באזור זה ניתן למצוא יותר כרמי מרלו מאשר בכל אזור אחר בגדה השמאלית. בעבר הגפנים התבגרו לאט והיינות שהתקבלו היו "קשים", טאניים ולא אחת הגדירו אותם כיינות "שחור – לבן". בשנים האחרונות (כנראה בשל שינויים במזג האוויר) היינות שופעים יותר ונגישים בשלב מוקדם של חייהם. בשטח נטוע של כ- 13,800 דונם אין אף אחוזה שדורגה ב- 1855 בדרגה הראשונה אולם ישנם יקבי סופר סקונד איכותיים כמו קוס ד'אסטורנל ומונרוז. במרחק לא גדול אחריהם גם קלון סגור. יקב נוסף שכדאי לשים אליו לב הוא לפון רושה (דרגה רביעית).

Chateau Montrose – 2GCC
אתר היקב

ב- 1778 בהוראת הפרלמנט של בורדו קיבל לידיו Etienne Theodore Dumoulin את השטח שעליו אח"כ יהיו האחוזה והכרמים. האדמה הייתה אדמת בור. בנו החל לטעת שם את הכרמים ולבנות את האחוזה. הקרקע הטובה, תשומת הלב לכרמים ולאנשים המטפלים בכרמים (יחס לא נפוץ באותה עת) וקידום מתקני היקב אפשרו לו לזכות, למרות גילו הצעיר, בדרגה השנייה ברשימה המפורסמת. Mathieu Dollfus שרכש את היקב בהמשך הדרך הצליח להגן על הכרמים ממגיפת הפילוקסרה. לרוע המזל במלחמת העולם השנייה הגרמנים השתלטו על האחוזה והציבו בשטחה מערך נ"מ שהיה מטרה גם להפצצות ולהריסת חלק מהכרמים. אחד מהסיפורים המפורסמים הקשורים ביקב הוא בציר 1970 שזכה במקום מכובד בתחרות יין שנערכה בפריז ב- 1976 (Judgement of Paris) ובה נמצא בטעימה עיוורת שיינות שהגיעו מקליפורניה היו עדיפים על מה שנחשב עד לאותה עת הבון-טון בעולם היין. הסיפור אף הפך לסרט "bottle shock". עד 2006 הבעלים היו משפחת Charmolue. מ- 2006 היקב עבר לבעלות Martin Bouygues שהעסיק עד 2011 את היינן של אחוזת הו-בריון Jean Bernard DeImas. כיום היינן לשעבר של מוטון- Herve Berland- הוא מנהל האחוזה.

כ- 680 דונם כרמים הכוללים 65% קברנה סובניון, 25% מרלו ו-10% קברנה פרנק. האחוזה נהנית ממיקרו אקלים מעט שונה מהאחוזות האחרות בסביבה מה שמאפשר לגפנים להבשיל מעט מוקדם ובכך יש את האפשרות להימנע מבציר מאוחר ומהסיכון של גשמים. מייצרים 19,000 ארגזים ליין הראשון המיושן ב- 60% עץ חדש ו-9,000 ארגזים ליין השני (La Dame de Montrose).

רשמי טעימה: יין מרשים ועוצמתי, אקזוטי ומורכב. פירות שחורים, שוקולד מריר, טאנינים משיים אך נוכחים, גוף מלא, הרבה מהכול. יין מוצלח שעדיין לא בחלון השתייה שלו.

Chateau Lafon Rochet – 4GCC
אתר היקב

מקורות האחוזה במאה ה-16. המבנה בולט בזכות צבעיו המיוחדים (צהוב-כתום) הנמצאים גם על תווית היין. האחוזה נמצאת בבעלות משפחת Tesseron שהיא גם הבעלים של אחוזת פּונטה קנה ב-פויאק. כאשר הבעלים החדשים קנו את האחוזה היא כללה 150 דונם שהיו נטועים בעיקר במרלו. הם שילשו את הכרם שהוא כיום כ- 450 דונם. רוב הכרמים נמצאים ברמה מישורית שבה נמצאים גם קוס ד'אסטורנל ו-קוס לאבורי. גיל הגפנים הממוצע הוא 40 שנה (הגפנים הוותיקות ביותר ניטעו ב- 1938). האדמה מעורבת מעל לשכבת אבן גיר. יבול 50 הקטוליטר כאשר כשני שליש מיועד ליין הראשון והשאר ליין השני (Pelerins de Lafon Rochet).

רשמי טעימה: הבקבוק הראשון שנפתח הוחלף בשל חשש לקורקיות. הבקבוק השני הצדיק את ההחלפה אבל ניכר שהיה צריך את זמן ההתפתחות כפי שניתן ליתר היינות בטעימה שנפתחו מבעוד מועד.

אף על פי כן היין היה ידידותי, טעים, חם, שופע פרי וקסם.

551021_2395

תמונת Lafon Rochet מאתר היקב

Chateau Calon Segur – 3GCC

היקב נחשב לאחד מהראשונים בסנט אסטף. בימי הביניים Calon היה שמה של בוצית שהעבירה עצים בין גדות נהר הג'ירונד. לאחר שהמרקיז Nicholas Alexander de Segur (היה גם הבעלים גם של לאפיט ו-לאטור) הפך לבעלים של האחוזה על ידי נישואין הוא טען שלמרות שהוא עושה יינות במקומות אחרים, ליבו ביקב זה. זו הסיבה שעל התווית יש ציור של לב. לאחר מות בעלה של מדאם Gasqueton ב- 1995 היא המשיכה בדרכו המוצלחת עד פטירתה ב- 2011. ב- 2012 האחוזה נמכרה לחברת הביטוח Suravenir Assurances.

לאחוזה כ- 530 דונם הכוללים : 60% קברנה סובניון, 30% מרלו ו- 10% קברנה פרנק. היקב מייצר כ- 20,000 ארגזים בשנה ליין הראשון וכ- 3,300 ארגזים ליין השני. בציר 2009 ביקב מייצג את התהליך שעבר היקב בפרט ויקבים נוספים בבורדו בכלל. בעוד שבשנת 2000 היין הורכב מ- 60% קברנה סובניון, 30% מרלו ו- 10% קברנה פרנק, ב- 2009 אחוז הקברנה סובניון מגיע ל- 92% בעוד המרלו ירד ל- 8% בלבד.

רשמי טעימה: אף מתוק שהזכיר לאחת מהמשתתפות "שערות סבתא". הפה היה סגור ונוקשה. לא נותן הרבה עכשיו אף על פי שיש פוטנציאל. ייתכן שפתיחה מוקדמת יותר הייתה יכולה לעזור. התבדחנו שקלון סגור היה "סגור".

יינות בורדו בציר 2003 מקצה רביעי

Pauillac

"המֶכּה" של עולם היין. האזור ששטחו הנטוע עומד על כ- 12,000 דונם מאופיין באדמת חצץ. בעבר גידלו כאן מאלבק,כיום ניתן למצוא בו בעיקר קברנה סובניון. באזור זה נמצאים שלושה מתוך חמשת היקבים המוגדרים כ- first growth (לאפיט, לטור ומוטון). בסך הכול יש בפויאק 18 אחוזות המופיעות ברשימה מ- 1855. על היינות של האזור אומרים שהם יינות עשירים, בעלי גוף מלא, ריחות של תיבת סיגרים, טעמים של ליקריץ ו- black currants ופוטנציאל היישון שלהם הוא מצוין.

Chateau Pontet Canet – 5GCC
אתר היקב

מ- 1975 האחוזה בבעלות משפחת Tesserons. כרמי האחוזה משתרעים על פני כ- 1,200 דונם אשר נמצאים בסמוך ל- Chateau Mouton Rothschild. הכרמים שתולים על אדמת חצץ עם בסיס של אדמת חמר ואבן סיד, ומורכבים מכ- 60% קברנה סוביניון, 33% מרלו והשאר קברנה פרנק ו- פטי ורדו. גילן הממוצע של הגפנים עומד על 35 שנה. העובדה המעניינת באשר ל- Pontet Canet היא כי בשנת 1994, שנה בינונית בבורדו בכלל ובאזור המדוק בפרט, היקב הוציא יין נהדר (93 פרקר). 1994 נחשבת לשנת מפנה היות ותוך זמן קצר נעשו ביקב שינויים גדולים (הורדת יבולים, שינוי מיכלים, ייעוץ חיצוני, אימוץ טכנולוגיות חדשניות ועוד). משנה זו נמצא היקב במגמת עליה מתמדת באיכות יינותיו. בשנים האחרונות היקב הפך לאורגני ומבציר 2010 הוא גם ביו-דינאמי.

איכות היין כיום משתווה, לטענת רבים, ל- super seconds ואפילו עדיפה בשנים מסוימות על כמה מה- firsts. בעבר יש לציין הוא היה מוגש בצרפת בקרונות מסעדה ברכבות כמו גם ברשתות סופרמרקטים. היום הוא נחשב לכוכב העולה בפויאק.

יבול 50 הקטוליטר. יין ראשון: 250 אלף בקבוקים. מהיין השני Les Hauts de Pontet מייצרים 230 אלף בקבוקים.

רשמי טעימה: למרות שהיין מעורר מחלוקת רבה בקרב חובבי היין לסוגיהם, בטעימה שלנו היה קונצנזוס לגבי איכויותיו ומעלותיו. אחד היינות המשכנעים בטעימה.

אף בשל וארומאטי. בפה תערובת של נאפה ובורדו. גוף מלא עם מרקם עשיר ורב שכבתי. עדיין לא פיתח טעמים שמקנה הגיל. טאנינים רבים וחמיצות מספקת מרמזים על ההתפתחות העתידית החיובית. לדעתי 2003 מסמלת את שנת פריצת הדרך ביקב.

07

מבט על פונטה קנה

Chateau Pichon Longueville Comtesse de Lalande – 2GCC
אתר היקב

ההיסטוריה של Chateau Pichon Longueville Comtesse de Lalande ושל Chateau Pichon Longueville Baron משותפת עד 1860 עם מותו של Raoul מ- Chateau Pichon-Lalande. את Comtesse de Lalande קיבלו בנות המשפחה ובמהלך השנים הוא נוהל על ידי נשים החל מהרוזנת מללנד המקורית וכלה בדמות הכריזמטית May-Eliane de Lencquesaing שניהלה את האחוזה מ- 1978 עד לפני שנים ספורות. כיום האחוזה בידי משפחת Rouzard בעלי בית השמפניה Roederer. הניהול הנשי נמשך גם בתקופתם כש- Sylvie Cazes מונתה כמנהלת האחוזה עד שהחליפה תפקיד בהמשך לנשיאת ה- UGC של בורדו. כיום לאחוזה 750 דונם גפנים, רובם בפויאק ומיעוטם בסנט ג'וליאן. הכרמים כוללים כ- 45% קברנה סובניון, 35% מרלו, 12% קברנה פרנק ו- 8% פטי ורדו. בין 20% ל- 50% מהתנובה משמשים ליין השני. בניגוד לפישון ברון, יינות קומטס דה ללנד הם בעלי אופי "נשי" כלומר רכים, אלגנטיים ובעלי קסם רב. במשך שנים רבות הם נחשבו כעולים ברמתם על פישון ברון.

08

מבט על פישון לאלאנד

רשמי טעימה: רך, קטיפתי ואלגנטי. פירות שחורים. יין עשיר, טעים להפליא ונגיש עכשיו.

Chateau Lafite-Rothschild –  1GCC
אתר היקב

האחוזה היא הצפונית ביותר בפויאק, כמעט גובלת באזור סנט אסטף. השם לפיט פירושו גבעה קטנה. מקור השם בסניוריה שהייתה קיימת לפחות מהמאה ה- 14 וגידלה במקום ענבי יין. במשך מאות שנים צבר לפיט יוקרה ושם הן בקרב האריסטוקרטיה הבריטית והן בחצר המלוכה בצרפת כך שלא היה מפתיע כלל שנכלל בין ארבעת היינות המובילים ברשימה של 1855 כדרגה ראשונה. הבעלים הם משפחות רוטשילד, כיום אריק דה רוטשילד. כרמי לפיט מורכבים משלושה כרמים: אחד סביב האחוזה עצמה, השני במישור בשם carruades וחלקה קטנה בסנט אסטף ! (אזור הצמוד לפויאק). לאפיט מאופיין בין שלושת הגדולים בפויאק כ-"נשי", אלגנטי ומפתה (בניגוד לאקזוטיות המאפיינת את מוטון והגבריות המאפיינת את לטור).

כרמי לפיט נטועים על 1,030 דונם והרכב הזנים הוא 71% קברנה סובניון, 25% מרלו והיתר קברנה פרנק ו- פטי ורדו. ממוצע גיל הגפנים המשמש את היין הראשון הוא 40 שנה ומיוצרים ממנו כ- 25 אלף תיבות בשנה. מהיין השני  Carruades de Lafite מייצרים כ- 30 אלף תיבות. ליקב גם יין שלישי מה שמעיד על הקפדנות האדירה וסלקציית הענבים. ייצור יין שלישי שאינו מספיק טוב להיכלל ביין השני מעיד רבות. בשנת 2003 החמה יוצרה ביקב כמחצית מהכמות הרגילה. לאפיט הפך בשנים האחרונות ל-"סמל סטאטוס" של חובבי יין סיניים עשירים ומחירו האמיר מעל לכל פרופורציה.

רשמי טעימה: יין מצוין אך מאכזב לנוכח השם הגדול והציפיות הרבות הנובעות מכך. ייתכן שגם במקרה שלו היה צריך לפתוח אותו מוקדם יותר ובטח לא לטעום אותו בטעימה עיוורת. לא בר השוואה ליין של היקב מבציר 2000 שפתחנו בעבר ואפילו נחות מ- 2002 הפחות נחשבת.

היין היה לא ממש מאוזן ומסודר. ריחות קלייה וקפה באף. עץ מודגש.

כנראה שזמן היא מילת מפתח ביינות גדולים מסוג זה.

יינות בורדו בציר 2003 מקצה אחרון

את הטעימה סיימנו ביין קינוח.

Chateau Climens 1er Cru Barsac 2003
אתר היקב

אחד מיינות הקינוח הבולטים של צרפת מסוטרן – ברסק . מיוצר מיבולים זעירים של שבעה הקטוליטר וסלקציה קפדנית. היין השני של היקב הוא  Cypres de Climensהמיוצר מכשליש מהתפוקה הכוללת.  ככל הידוע לי, קלימנס הוא היין היחידי שעשוי 100% מענבי סמיון.

רשמי טעימה: אלגנטיות ללא כובד, שמנוני, מתיקות גבוהה וריכוז טעמים, דבש ופירות טרופיים. כל אלו מאוזנים בחמיצות קלה ולא בולטת.

Chateau Climens 1er Cru Barsac 2003 בסוף הטעימה יינות בורדו בציר 2003

סיכום

היינות לא ענו על הסטראוטיפים של שנה חמה. ביינות לא היו בשלות יתר או שזיפיות או פירות מבושלים. אחוז האלכוהול היה נמוך במפתיע. לא הייתה תחושה של מתיקות עודפת או חוסר איזון אלא להיפך היינות היו ברובם מאוזנים עם חמיצות טובה, הרבה פרי וטאניות מתונה. ניכר שהיינות נמצאים במסלול התפתחות ארוך למרות נגישותם כבר עתה. יחד עם זאת אסתייג ואומר שלדעתי בשנים "קרות" ניתן להבחין טוב יותר בין האזורים והטרוארים.

מעניין שדווקא היינות שנועדו "לקחת" בגדול את הטעימה לא ממש הצטיינו.
בניגוד לאחרים לא חשבתי שפאבי היה "נורא".
היין שתיאורטית היה אמור להיות יין הטעימה – לאפיט רוטשילד – לא ענה על הציפיות.
המהנים ביותר במחיר "שפוי" : מולאן הו לארוק, לטור קרנה ולפון רושה.
היינות המצטיינים : לאוביל ברטון, פישון ללאנד, פונטה קנה ומונרוז.
יין הטעימה , לטעמי, היה לאוביל פויפרה.