פורסם במקור בינואר 2012.
ברוב טעימות היין שהשתתפתי, הגעתי אל המוכן. רשימת היין וסדר הטעימה נקבעו מראש, הטיפול ביין נעשה על ידי אחרים וחומר הרקע כולל תוכן הטעימה לא היו באחריותי או בשליטתי. כך גם בנוגע לכיבוד. הפעם, ב- טעימת בורדו 2002, האחריות רבצה על כתפיי. מתברר שאין זה עניין של מה בכך. הטעימה דרשה תיאומים והכנות לרוב כמו גם מלמול תפילות שהערב אכן יצליח. לשמחתי, היה מי שהתגייס לעזור ונדמה כי בסופו ניתן היה לסכם את טעימת בורדו 2002 כערב מהנה מאד.
אפשר לחלק טעימות יין באופן גס לשני סוגים: טעימה מקצועית וטעימה שהיא גם אירוע חברתי. בחרנו ללכת על המודל השני, כלומר לא להיצמד לפרוטוקול של טעימה אלא לשלב במהלך הטעימה גם אוכל. ברור שיש פה סיכון. אוכל (במיוחד זה שיוצא חם מן התנור) מפיץ ריחות מבלבלים ועלול לפגוע בחך אבל הוא גם מחמם את הגוף ובמיוחד את הלב.
המשתתפים שהוזמנו לשעה 20:00 זרמו אט אט. אלה שהתנדבו לסייע הגיעו מעט מוקדם יותר לדאוג לטפל בבשר ובהכנת הטרטר. הובאו גם פטה כבד עוף מצוין, גבינות שנקנו ב-באשר ומאפים מתקתקים וטעימים להפליא מעשה בית ללוות את יין הקינוח. תודה, תודה ושוב תודה.
משמאל – טרטר חרפרף מתובל היטב ורב טעמים (א.ל.) מימין – פטה כבד עוף עדין (א.כ.). הם לוו בג'בטות לחם אגוזים ולחמניות סומסום.
לאחר ששת היינות הראשונים עשינו הפסקה קצרה. משמאל – רוסטביף רך ועסיסי במידת עשייה רייר. מימין – שוק טלה נטולת עצם שהושרתה במרינדה שהחמיאה לבשר (ד.ג.).
טעימת בורדו 2002 נפתחה במספר מילים על הבציר. לשנה זו מספר מאפיינים:
מזג האוויר – האמירה הנפוצה בעולם היין היא שבבורדו חודש יוני משפיע על הכמות, אוגוסט על הסגנון וספטמבר על האיכות. עד סוף אוגוסט 2002 נראה היה שמדובר באסון מוחלט. כתוצאה מחודש מאי הקר והלח, היבול היה נמוך. החודשים הבאים היו קרים יחסית לשנים אחרות ועם מעט שמש. ב- 9 לספטמבר החל המפנה. "קיץ אינדיאני" הציל את הבציר במיוחד עבור הקברנה סוביניון בגדה השמאלית. השמים היו בהירים ושמש נעימה ליוותה מזג אוויר יבש.
השפעת השנים הסמוכות – שנת 2000 הנפלאה נחשבת לשנה מיתולוגית. 2001 שבאה אחריה נחשבת לשנה עקבית ונגישה. 2002 נחשבת לשנה קרה ו- 2003 לשנה חמה ומאד מסקרנת. נראה כי 2002 לא זכתה לסופרלטיבים של השנים הסמוכות לה והיא נותרה בצילן.
בעיות עם מסע המכירות העתידי ( futures /en primeur ) – מדובר באקט שיווקי ייחודי ומשמעותי בבורדו המתנהל כל שנה. למעשה זוהי מכירה שהיא כמעט וירטואלית. מוכרים יין השוכב עדיין בחביות. היין יבוקבק רק כעבור שנתיים ממועד המכירה ובכל זאת יש מי שקונה בקבוקים מראש תוך לקיחת סיכון. טעימות מיוחדות מאורגנות למבקרי היין הטועמים את היינות בעודם בחביות. הם שופטים לטוב ולרע את היין לפני הביקבוק על מנת לאפשר לצרכנים לבסס אסטרטגיות קנייה.
מסע המכירה העתידי של 2002 נפתח ב- 1 באפריל 2003 כאשר מספר ימים קודם החלה מלחמת עיראק (בשל כך היחסים בין ארה"ב לצרפת היו מתוחים). הדכדוך העולמי, חולשת הדולר באותה תקופה והעדרו של מבקר היין הנחשב רוברט פרקר מטעימת ה- futures (לטענתו אשתו אסרה עליו לנסוע) השפיעו על חוסר ההתעניינות בבציר בקרב לקוחות פרטיים. מספר יקבים חשובים כמו: לאוביל לס קאס ו- שבל בלאן, אפילו לא הציעו את היינות שלהם למכירה עתידית. בספטמבר 2003, לאחר שהמכירה העתידית הסתיימה, הגיע פרקר לבורדו לטעום בעצמו חלק מיינות 2002.
מהמידע שנאסף במשך כמעט עשור על בורדו 2002 ניתן להכליל ולומר:
1. מדובר בשנה טובה עם מספר יינות מדוק מרשימים בעיקר מבין יינות השורה הראשונה.
2. בציר טאני וסגור שניתן לשתייה כבר היום אולם ישתפר וישתבח ממספר שנים נוספות של אכסון.
3. קברנה סוביניון היה הזן שהצליח בשנה זו במיוחד.
הטעימה כללה ארבעה מקצים. בכל מקצה נמזגו שלושה יינות. המקצה הראשון נעשה בטעימה עיוורת ונועד להשוות יין מ- 2002 ליין של אותו היקב מ- 2001 ומ- 2003. יתר שלושת המקצים כללו שלושה יינות בכל אחד כשהתוויות היו גלויות. היינות נפתחו בצהריים לצורך בדיקה. לא נעשתה להם הנמכת כתפיים אלא הם רק נבדקו למנוע מפח נפש בהמשך. לצערנו, אחד היינות היה קורקי והוא הוחלף מיד בבקבוק גיבוי. כשעה לפני הטעימה היינות "הכבדים" עברו double decanting.
מקצה ראשון בטעימה עיוורת
מקצה ראשון
בכדי להיכנס לאווירה ולחדד חושים התחלנו ב- 3 יינות מאותו יקב אבל משנים שונות. הטעימה הזו הייתה עיוורת. הנוכחים ידעו שיין אחד הוא מ- 2002 (בהתאם לנושא הטעימה) אבל לא את השנים האחרות.
היין המדובר היה Branaire Ducru – יקב מכובד ויציב מסנט ג'וליאן. הסיבות לבחירתו כ-starter של הטעימה היו:
קיבל ציוני פרקר גבוהים יחסית בשלושת השנים. ב- 2001 הוא קיבל ציון 91 , ב- 2002 קיבל ציון 90 וב- 2003 נכנס לרשימת היינות שפרקר הגדיר "האגדות של המחר" (ציון 95).
בכל אותן שנים מדובר באותן שיטות עשיית יין על ידי אותם בעלים (Patrick Maroteaux) המשתמש בטכניקות מודרניות. הוא היה הראשון להעזר בגרביטציה במרתף המשוכלל שלו (החל מ- 1991).
הבעלים גם לא מסתייע בייעוץ של גורו יין בינלאומי.
נטען שאנשים המכירים את יינות סנט ג'וליאן מצליחים להבחין בייחודיות של יינות ברנר בטעימה עיוורת . לרוב יש להם ארומות של עץ, תבלינים, ווניל וטעם מתובל עם גוון שוקולדי.
לשבחם של הטועמים יש לציין שהם "עלו" על מאפייני שנות הבציר השונות בדיוק רב.
Chateau Branaire Ducru 4GCC St. Julien 2001
Chateau Branaire Ducru 4GCC St. Julien 2002
Chateau Branaire Ducru 4GCC St. Julien 2003
מבחינת האף היה דמיון רב בין שלושת היינות. בפה לעומת זאת היו הבדלים מובחנים. ניכר שיותר אנשים התחברו לשני היינות הראשונים בעוד היין השלישי (2003) שהוגדר כבשל יותר ובעל חמיצות נמוכה היה פחות אהוד. ב- 2001 העץ פחות בא לידי ביטוי. ב- 2002 נוכחות נעימה של עשבי תיבול (מה שמכונה ירקרקות).
מקצה שני
שלישיה זו הורכבה מיינות דרום המדוק. לה טור קרנה ומלסקו הם יינות מרוכזים עם גישת מיצוי פרי מקסימלי ויועץ היין שלהם הוא מישל רולאן שסגנון הייעוץ שלו מורגש כאן. היין השלישי הוא שאטו מרגו הקלאסי שהוא הביטוי הטוב ביותר של האלגנטיות באזור מרגו.
Chateau La Tour Carnet 4GCC Haut Medoc 2002
אף עשיר ומפולפל. לחלק מהנוכחים הפה היה קשה: כבד בבליעה, טאני, גם קר וגם חם (שילוב של קסיס ו-מנתול), פופוליסטי כמו שמישל רולאן יודע לעשות. היינן בחבורה ציין שמורגש מיצוי של פרי לא בשל דבר שגורם לטאנינים ולעפיצות לבלוט. היו שתהו מה יהיה איתו בעוד 10 שנים. מבחינתי, היין היה מעניין, טעים, הפה טוב מהאף ובהתחשב במחיר שהוא נמכר (בעבר ובהווה) יין נפלא. אמנם בורדו בסגנון עולם חדש אבל בורדו מהנה.
Chateau Malescot St. Exupery 3GCC Margaux 2002
אף אקספרסיבי: סיגר, גבינה בשלה. היה מי שציין אף מבוגר. מבחינת הפה צוין שהוא בשל ומוכן. מורגש פרי שחור והיין יחסית מלא, בציר מאוחר, מעט אגרסיבי. מבחינתי (עד כמה שהרגשתי שונה מהאחרים) היין היה רזה וחד עם טעמי קפה.
Chateau Margaux 1GCC Margaux 2002
אחד מהמשתתפים ציין שמרגישים "אף של מעושרות". ההתייחסות היצירתית לריחות העלתה חיוך על שפתיי. רבים הסכימו שמדובר ביין טוב עם סטייל. "נותן מעצמו", "לא מתאמץ", "מחליק בגרון" היו חלק מהסופרלטיבים שנזרקו לאוויר. גם אני אהבתי אותו מאד. הוא היה עגול וטעים.
מקצה שלישי
במקצה זה יש נציג של כל אחת מהקומונת הצפוניות. שלושת הנציגים הם מדרגה שנייה היוקרתית של הרשימה המפורסמת שדירגה את יינות בורדו ב- 1855. שלושת היקבים מאופיינים בכך שהם לא משתמשים ביועצי יין "נוצצים".
Chateau Leoviile Barton 2GCC St. Julien 2002
אלגנטי, מאוזן, מתובל, "יושב" יפה בפה.
Chateau Pichon Longueville Comtesse de Lalande 2GCC Pauillac 2002
יין מעט מפוקשש. בניגוד לקודמו, חסר אלגנטיות ולא מאוזן. חביות "קופצות" באף ובולטות גם בחך. חרוך. העץ השתלט על היין. מה עתידו ? האם יש סיכוי שהוא יסתדר בהמשך ? ההשערה הבולטת ביותר בשולחן הייתה שאף על פי שיש פרי ברקע, די ברור שהוא לא יהיה לאוביל ברטון. סביר להניח שיש לו עוד שנים רבות לפניו בכדי להתאזן. אולי זה יקרה אולי לא.
פרט טריוויה פיקנטי – Thomas Do Chi Nam, היינן של יקב זה שעשה את היין ב- 2002 עובד כיום כיינן הראשי של שאטו מארגו יקיר הטעימה הנוכחית.
Chateau Cos d'Estournel 2GCC St. Estephe 2002
זכה לתארים "יין אחלה" ו-"לא טמבל". רוצה לומר יין מהנה. לטעמי הפרי בולט, ברקע שוקולד מריר אבל מהסוג הטעים.
מקצה רביעי
שלושת יינות העל של פויאק הנחשבת לקודש הקודשים של עולם היין ומקובל שכל אחד מהם מייצג תכונה אחרת בעולם היין :
מוטון – אקזוטי, עשיר ושופע
לפיט – שילוב של אלגנטיות וכוח
לטור – המרוכז והעצמתי
השאלה אם ב- 2002 אכן מדובר ב"מֶכָּה " של עולם היין או אולי ב"מַכָּה". לשמחתנו נתקלנו ביינות מעולים למרות ש- מוטון היה בדרגה אחת מתחת לשני האחרים.
Chateau Mouton Rothschild 1GCC Pauillac 2002
המחנה התחלק לשניים. היו שמאד אהבו וציינו שהוא יין נהדר אשר יכול לעמוד ברשות עצמו ומנגד נשמעה הטענה שבינו לבין עצמו מוטון יודע שהוא לא ממש בחמישיה הפותחת. לטעמי האף היה טוב מהפה לפחות בהתחלה. למרות שברור שמדובר ביין גדול, מלא ועמוס המרירות שבו הייתה בולטת ובסופו כבדות. ככל שהמתין בכוס התרכך והשתפר.
Chateau Lafite-Rothschild 1GCC Pauillac 2002
במקרה זה לא היו חילוקי דעות. אמירות בסגנון : "חבל"ז" , "יין אינטלקטואלי", "יין נהדר", "בטוח בעצמו", "מזכיר את 2000" נזרקו לחלל. גם לטעמי מדובר ביין מצוין.
Chateau Latour 1GCC Pauillac 2002
היין היה קצת קר מהטמפרטורה הנדרשת להגשה. מעניין היה לראות שהדעות נחלקו בנוגע לסגנונו. חלק טענו שהוא מזכיר את מוטון וחלק דווקא את לאפיט. מדובר ביין שתיאורטית הוא הגדול שבין כל יינות הטעימה. ייתכן שחדרור לפרק זמן ארוך יותר היה מעדן ו"פותח" יותר את היין. לדעתי, מדובר ב"רץ" למרחקים ארוכים שעדיין לא נותן את כל מה שיש לו לתת.
Chateau Suduiraut Sauternes 1999
יין קינוח עדין מהעילית של סוטרן וגם הוא משנה "לא גדולה". רענן, טעים שהתאים לסיומו של הערב המוצלח.
את יין הקינוח ליווינו בגבינת גאודה מיושנת וגבינת רוקפור לצד מאפי הגבינה תוצרת בית (א.כ)
סיכום
חובבי יין נוטים לחפש את שנות הבציר האיקוניות. קיימת התלהבות רבה מהגדרות של "בציר העשור", "בציר המאה", "בציר האלף" תוך התעלמות משנות בציר אחרות שאינן באור הזרקורים. לדעתי, זו שגיאה. הגעתי לבציר 2002 המאתגר עם סקרנות רבה לברר מה המשמעות של שנת בציר קרה בבורדו.
יהיה זה פשטני להסיק מסקנות על בציר שלם ממגוון מצומצם של יינות. בבורדו יש כמעט שנים עשר אלף יקבים שרובם הגדול מתקשים למכור את תוצרתם וחלקם אף נמצאים כלכלית על הגבול הדק שבין "לחיות או לחדול". היינות המוכרים לחובבי היין מגיעים ממאתיים יקבים בעלי היסטוריה או בעלי סיפור מיוחד ומתוכם נבחרו לטעימה זו עשרה יינות בולטים של הבציר. ליינות שנבחרו יש מוניטין רב. הם נעשו מהטרוארים הטובים והיוקרתיים בבורדו תוך שימוש בידע רב וטכנולוגיה מודרנית על ידי ייננים מוכשרים. מצב כזה מחזק את הטיית הטעימה.
ובכל זאת מסקנותיי מהטעימה:
אהבתי כמעט את כל היינות.
בקטגוריית הייננות הקלאסית במחיר שפוי נמצא בראש לאוביל ברטון.
בקטגוריית האלגנטיות והאיזון המדויק נמצאים שאטו מארגו ושאטו לאפיט.
בקטגוריית יינות שימור ארוך ועוצמת טעמים נמצא שאטו לאטור.
עוד על הטעימה ניתן לקרוא אצל fat-guy : תחל שנה וברכותיה