אסיה בשוק הפשפשים ביפו [נסגרה]

* המסעדה נסגרה * 

לא הספקנו להגיד ג'ק רובינסון וכבר נפתחה לקהל מסעדה אסייתית נוספת הנושאת את השם אסיה. מדובר בפרויקט משותף של השפית לילך רווה, השף עומרי זקהיים ואנשי ה- שאפה בר.

ביקרתי ב- אסיה בשתי הזדמנויות שונות כשבועיים לאחר סיום ההרצה. שני הערבים היו שונים זה מזה. אני מניח שהשונות הושפעה, בין היתר, ממזג האוויר. בערב הראשון הייתה הפוגה בגשמים שירדו באותו השבוע, הסמטה המשותפת ל-שאפה בר ול-אסיה שקקה חיים והמקום התנהל באופן מעורר הערכה. בערב השני ירדו גשמים עזים ורוב הסועדים שהגיעו הצטופפו בחלל המוגן. השירות באותו ערב היה לחוץ ולא משכנע. למרות ההבדלים, אני חש שהחיובי גדול מהשלילי ו-אסיה מסתמנת בעיני כאופציה מוצלחת וכמסעדה האסייתית הטובה ביותר שנפתחה בתקופה האחרונה. הדיווח יכרוך יחדיו את שני הביקורים.

ב- אסיה יש מספר אזורי ישיבה המספקים חווית בילוי שונה זו מזו. האחד הוא מתחם סגור שאמור להיות יותר אינטימי, השני לאורך הסמטה שמספק תחושה של מסעדת רחוב והשלישי לצד המטבח המשקיף אל הסמטה והוא מעין שעטנז של שני האחרים. בהזמנת מקום בפעם הראשונה נאמר לנו שבחוץ מותר לעשן. היות וגם חששנו ממזג האוויר, העדפנו לשבת בחלק הסגור והמקורה. בפעם השנייה כבר ידענו שנעדיף את החלל הפנימי. בביקור הראשון לא היה ברור היכן נמצאת הכניסה ל-אסיה היות והמקומות בסמטה לא ממש מובחנים. בסוף הגענו אל המארחת הנכונה.

עיצוב המקום מחזק את ההרגשה שמדובר במסעדה עם אווירה לא פורמלית. נדמה כי הקפידו שהמקום לא יהיה מוקפד. הקירות חשופים, מחוספסים וצבועים בצבע כתמתם, השולחנות פשוטים ולצדם כסאות עם מושבים דמויי קש, ספסל-ספה נמתח לאורך הקיר, צמחייה חצצה בין החלל למדרגות המובילות לקומה השנייה, אהיל דקורטיבי היווה מוקד משיכה לעין ומוקדי אור שונים. הסגנון יכול להזכיר במשהו סגנון קולוניאלי צרפתי-וייטנאמי.
בנוגע לעיצוב יש לציין את חוסר הנוחות בישיבה: השולחנות קטנים מידי וקרובים זה לזה והספה לא מפנקת. כמו כן פתיחת וסגירת הדלתות על ידי אנשי השירות המביאים את המנות ומפנים את הכלים אל המטבח שבצד השני של הסמטה הכניסו כל העת את הקור פנימה והרעשים מבחוץ. לדעתי המטבח המרוחק לא עשה טוב למנות במיוחד לא במזג האוויר הקר.

עם הבאת התפריטים הונחו על השולחנות קנקן תה ירוק לא מתוק ושתי כוסיות קטנות. על כל שולחן חיכו סכו"ם וצ'ופסטיק, מפיות נייר מעוטרות, שני בקבוקי זכוכית (האחד עם סויה והשני עם חומץ שחור) וקערית קטנה. בהמשך יוסבר לנו שהקערית נועדה לערבוב שני הרטבים. הכלים והמפיות הוחלפו/נוספו בתדירות גבוהה.

השירות היה משתדל מאד אם כי בערב הראשון הוא היה מעולה ובערב השני לא כל כך מוצלח. הרבה נותני שירות הסתובבו בחלל הלא גדול. חלקם הביאו את המנות וסייעו לפנות צלחות מיותרות ולכלוך (כאמור השולחנות אינם גדולים) וחלקם שמרו על קשר עם הלקוחות. ההסבר על התפריט והמנות ניתן באריכות ובסבלנות. הקפידו לציין שמדובר בתפריט שהדרך הטובה ביותר להפיק ממנו את המיטב היא לחלוק במנות וכך לחוות את מנעד הטעמים שיש לתפריט להציע. המלצריות לא הססו לסייע בבחירת המנות ולהמליץ על סדר הוצאתן. הן אף בקשו לדעת אם אנחנו מעדיפים ארוחה מהירה או אטית. אני תמיד בעד ארוחה נינוחה ובערב הראשון הדבר התאפשר במלוא מובן המילה. בערב השני הרגשתי שהדברים יוצאים מכלל שליטה. התברר שהמלצרית שלנו שכחה להזמין עבורנו מנה אחת ומרגע זה יתר הארוחה השתבשה.

ארבע הקבוצות הראשונות בתפריט הן מנות פתיחה/ביניים בטווח מחירים שבין 40 ועד 70 ₪ כשמחירי רוב המנות נעים בין 40 ל- 50 ₪. בקבוצה זו יש מרקים, סלטים, מנות להרכבה ועוד. מחירי המנות העיקריות הם בין 39 ל- 87 ₪ ולצדן שלוש תוספות נפרדות, 7 ₪ כל אחת. לבסוף חמישה קינוחים שמחירם נע בין 32 ל- 38 ₪. המנות הצמחוניות מסומנות בסימון מיוחד כאשר בחלק מהמקרים ניתן להסב מנה רגילה למנה צמחונית. אין בתפריט ציון של מידת החריפות. המלצריות מסייעות למי שמתעניין אבל כדאי לקחת בחשבון שבחלק גדול מהמנות יש לפחות אלמנט אחד שהוא פיקנטי או חריף.
תפריט האלכוהול מוגבל. שישה קוקטיילים, שש בירות, שישה יינות לבנים וארבעה אדומים. את רוב היינות ניתן להזמין בבקבוק או בכוס. דמי חליצה 35 ₪ עבור יין שמביא אורח וכוסות היין המקומיות הן מהסוג ללא רגל.

מרק וונטון שרימפס וסרטנים (49 ₪) – ערב ראשון
מספר כיסנים במילוי תערובת שרימפס הוגשו בציר סרטנים ועוף צח. המרק כלל גם כרוב סיני וטבעות בצל ירוק ומעל שמן צ'ילי.
מנת מרק לא גדולה. עובי הבצק של הכיסנים היה טוב והם הגיעו שלמים אם כי מעט רכים. המילוי שלהם היה טעים. הציר, לעומת זאת, היה טיפה מלוח ולא הרגשתי שהוא הצליח לפתח עומק. שמן הצ'ילי הפך את המרק לחריף.

וונטון סאשי (47 ₪) – ערב שני
חמישה כיסנים עם בצק דק ופריך נעטפו במעטפה דבשית שכללה גם פלפל סצ'ואן. בין לבין היו עלי בזיל פריכים. כל כיסן הכיל תערובת של פרגיות קצוצות.
המילוי היה טוב והמעטפת מעניינת ולא שגרתית. אם טיפ טיפה היו מקפידים לספוג את מקסימום השמן זו הייתה מנה טובה מאד.

באו-דזה לבן (40 ₪) – ערב ראשון
שתי לחמניות מאודות הוגשו לצד קערית קטנה בצורת עלה ובה צ'ילי בשמן. הלחמניות שבתחתיתן הייתה שכבת סומסום הוגשו עם מספר גלדי בצל מטוגנים. בתוך הלחמניות, שעברו גם תהליך של צריבה, היה מילוי של קציץ בשר לבן ובצלים.
הלחמניות היו מעט פריכות בחוץ ורכות בפנים. המילוי היה עשיר בטעמים וכלל בין היתר סוג של מתיקות נעימה. הבאו הסתדרו היטב גם עם תערובת החומץ השחור והסויה שהכנו מבעוד מועד. מנה מוצלחת.

דגים נאים (42 ₪) – ערב שני
מספר נתחים של מוסר הגיעו על רוטב חרפרף שכלל צ'ילי. בתפריט הורחב ונטען שיש בו גם שאלוט, קרמבולה וחלב קוקוס. מעל לנתחים הונחו מעין דסקיות שנעשו מדגים טחונים ואלה עוטרו בכוסברה.
הדגים היו טובים. הרוטב היה אמנם דומיננטי וממסך אבל הוסיף הרבה טעמים למנה. לא הבנתי את גושי הדגים הטחונים והם נותרו על הצלחת. לא הכרתי מרכיב כזה ואיני יודע איך מכינים אותו אולם ציפיתי לפריכות והיא לא הייתה. נראה כאילו הדסקיות הללו עמדו וחיכו זמן רב מידי. לטעמי הם גרעו במקום להוסיף.

פנקייק מרחובות הנוי (59 ₪) – ערב שני
הפנקייק מעוטר בעשבי תיבול הגיע מקופל. בפנים היה מילוי שכלל, בין היתר, שרימפס, קוביות טופו ונבטים. בצד הגיעו "גפרורי" גזר וקולרבי מוחמץ ופנכה עם רוטב בוטנים. היות וזו מנת הרכבה היו בצד עלי חסה פריכים ועלי תבלין (נענע וכוסברה). את המנה ניתן היה לקבל ללא שרימפס ב- 54 ₪.
בחרנו במנה הזו למרות שאני פחות אוהב להתעסק בהרכבת מנות. בדיעבד ההתעסקות לא הייתה מעיקה היות והפנקייק המוכן היה עיקר המנה. מרכיבי המנה היו בסך הכול טובים אך המנה לא הייתה מהסוג הבלתי נשכח.

סלט לילה בהו צ'י מין (42 ₪) – ערב ראשון
חתיכות קלמרי (ראש וגוף) שהושרו במרינדת עשבים נצלו על גריל פחמים והוגשו עם נבטים, ירקות פרוסים (מלפפון, גזר, בצל), פפאיה חתוכה, פטריות ועשבי תיבול. מעל פוזרו שבבי שאלוט פריכים.
הסלט הוגש בטמפרטורת החדר והיה מרענן והיווה הפוגה בחריפות. בין הטעמים הרגשתי גם באניס שאני מאד אוהב.

פטריות אומאמי (39 ₪) – ערב שני
מנה לא גדולה של פטריות מוקפצות ממספר סוגים, צ'ילי ירוק ופטריות אנוקי פריכות. הרוטב בו שהו הפטריות שכלל, בין היתר, סויה בהירה ושום האפיל על טעם הפטריות.

ספייריבס קרמל מעושן (71 ₪) – ערב ראשון
את צלעות החזיר ביקשנו עם סטיקי רייס (7 ₪) כתוספת. הצלעות הגיעו עטופות ברוטב קרמלי שעל פי התפריט כלל סוכר דקלים, תבלינים חמים וקליפת תפוז. בנוסף עוטרה המנה בחתיכות בייקון קטנות ושבבי שאלוט פריכים.
המלצרית ציינה מראש שהספרייבס שומני ואכן כך הוא היה. בתהליך העשייה המעטפת קיבלה פריכות שנתמכה בשבבי השאלוט. הבשר היה רך והמעטפת עשירה בטעמים עם נטיה למתיקות. שבבי הבייקון הוסיפו מימד מעושן. ה-סטיקי רייס לבדו אכזב. בתור "לחם" הוא היה קשה, דבקי ואנמי. עם הטבילה ברוטב הוא השתנה לחיוב הן במרקם והן בגוון טעמיו.

קארי קאו סוי (64 ₪) – ערב שני
כמות נאה של כרעי עוף מפורקים (כולל עצמות) נצלו בגריל והוגשו בקארי שמקורותיו על פי התפריט בצפון תאילנד. לצד הכרעיים היו נבטים, חתיכות בצל, פרוסת ליים, כוסברה ועלי חרדל. את המנה ליווה אורז יסמין (7 ₪) שהגיע בקערית קטנה.
רוטב הקארי היה עדין, טעים והשתלב יפה עם האורז שהתבקש למנה. נתחי העוף שמרו על עסיסיות. עלי החרדל היו סוג של מחמצים והסבו הנאה.

דג הפניקס (87 ₪) – ערב ראשון
על דג פורל מטוגן, נקי מאדרה ופתוח בצורה מיוחדת הונחה תערובת שכללה, בין היתר, צ'ילי, ליים על קליפתו, בצל סגול, קוביות ג'ינג'ר, אגוזי קשיו, למון גראס ואננס. בצד היו עלי תבלין (כוסברה ונענע).
המלצרית המליצה לא לוותר גם על העור הפריך של הדג שעובר ביחד עם הדג השרייה ואח"כ מטוגן בטכניקה מיוחדת. כך עשינו. בצעתי את הדג על עורו ושלבתי זאת עם הסלט שהיה עשיר בטעמים. אמנם השילוב נטה לכיוון החריף אבל יתר טעמי הסלט הארומטי ובמיוחד הליים והאננס יצרו שלם הגדול מסכום חלקיו. מנה מעט מאתגרת וטעימה מאד.

ליווינו את הארוחה בקנקן מים רגילים שאליו הוכנס מקל למון גראס. הקנקן הוחלף בחדש מיד כשהראשון התרוקן.

לסיכום

אינני נוהג לנחש מה צופן העתיד למסעדות. יחד עם זאת אני מרגיש של- אסיה, למרות התקלות שהיו בערב השני, יש עתיד טוב. מבחינתי הפוטנציאל שלה קיים בזכות הטרנדיות, האנשים המנוסים העומדים מאחורי המקום הן במטבח והן בחזית, הפנייה לקהלים שונים ומגוונים והיצריות ושפעת הטעמים שיש במנות.

אוכל: .  .  . 

שתייה:  .  . 

אווירה:  .  .  . 

שירות: שתי חוויות שונות

כללי:   .  .  . 

אסיה
רבי נחמן 3 שוק הפשפשים יפו (לשים לב לא רחוב רבי נחמן מברסלב)
טלפון : 050-5427775

דף הפייסבוק