פורסם במקור במאי 2012.
בחיפוש אחר מסעדה מעט ייחודית, כזו שגם תתרחק מאזורי תיירות מובהקים, מצאנו את Anatra Grassa (ברווז שמן).
על פי המידע באינטרנט זוהי מסעדה הנמצאת על הציר שבין אוכל איטלקי מסורתי לאוכל מודרני ובמטבחה משתמשים בחומרי גלם שאינם שכיחים. השף Giovanni Scomazzon שמביא איתו השפעות ונציאניות (משם הוא מגיע), שהה מספר שנים באנגליה ועבד אצל Alain Ducasse,Alberico Penati ו- Sergio Mei. שם המסעדה הוא מחווה ל- Fat Duck הממושלנת של Heston Blumenthal.
Anatra Grassa ממוקמת בשכונה שקטה וכנראה די מבוססת. כשנכנסים אליה התחושה דרמטית בעיקר בזכות גווני האדום והשחור הדומיננטיים. גם התאורה מוסיפה לדרמה, אם כי לדעתי היא הייתה חזקה מידי. המוסיקה נעימה ובווליום נכון. רצפת העץ של המקום מרשימה. ה- floor מורכב למעשה משני חללים. כל הערב ישבנו לבד בחלק הפנימי. למרות שאינני בטוח, כנראה היינו הלקוחות היחידים באותו ערב. אם הייתה כוונה ליצור במקום תחושה אלגנטית, עבורי זה לא עבד: כסאות העץ היו פשוטים וצבעם דהוי (אולי בכוונת מכוון), המפיות מבד יחסית גס, הסכו"ם הצלחות והצילחות לא מרשימים מידי. בחלל הכניסה תקרה גבוהה וקיר גדול עליו אצטבאות רבות אשר שימשו בנוסף לאלמנט עיצובי גם כמקום בו הונחו היינות. לטעמי לא דרך טובה לשימור יינות, בטח לא יינות מתיישנים.
במהלך כל הערב שירתו אותנו שני מלצרים צעירים ואחמ"שית. כולם דיברו אנגלית ורמת השירות שלהם הייתה גבוהה. מהרגע הראשון שהאחמ"שית ניגשה אל שולחננו בכדי לקחת את ההזמנה היא הייתה קומוניקטיבית. בהמשך היא שמחה לספר על השף, לדון בנוגע ליינות ולענות על כל שאלה בסבלנות רבה. היא ציינה שהמקום פתוח שבע שנים והקהל המקומי הוא שהשפיע על מה שנמצא היום בתפריט בשונה מהכיוון אליו שאף השף. במעמד הזמנת המנות היא הבינה שאנחנו רוצים לחלוק במנות והציעה ביוזמתה שהמנות יפוצלו במטבח (התמונות הן של מנות חצויות). כאשר שקלנו לוותר על מנת הפסטה עם הלובסטר היות והוא מגיע עם שריון, היא הציעה שהלובסטר יפורק במטבח. המלצרים אף הם היו שירותיים וידעו לתת את המרחב אך לשמור על קשר עין (כאמור היינו בחדר צדדי). בכל מנה הוחלף הסכו"ם.
לאחר הזמנת המנות הגיעה סלסלת לחמים. הלחמים היו מהסוג הנפוץ באיטליה, קשים ודחוסים.
פתיח
על מספר נתחי סלמון כבוש במקום (גרבלקס) היה מעט ומיונז ומעל סלט קטן. בצד הזלפות של רוטב ענבים ורוטב חרדלי.
למרות שלא היה כאן חידוש גדול, הפתיח היה טעים מאד. למנה היה טעם ימי והסלט תרם תרומה טובה גם מבחינת המרקם, המשחק בין הטרי לכבוש וגם מבחינת הטעם.
קרבונרה די מארה (15 €)
הספגטי הגיעו מלווים בפירות ים (שרימפס, קלמרי, תמנון, וונגלה וטונה) יחד עם עגבניות קלופות שהוגשו בטמפרטורת חדר. הגרסה המקומית של הקרבונרה לא כללה ביצה אלא רוטב זעפרן שהעניק את הצבע הצהבהב.
המנה הייתה מכובדת בגודלה וטעימה מאד. הפסטה הייתה עשויה כהלכה ופירות הים היו באיכות טובה. לטעמי נתחי הטונה נתנו יותר נפח מטעם. בסך הכול מנה שיש בה שילוב של עדינות ונוכחות. פתיחה מצוינת.
לינגוויני עם לובסטר ועגבניות (18 €)
לבקשתנו הפסטה הגיעה מלווה בבשר הלובסטר בלבד. אני מניח שאם המנה הייתה מוגשת עם השריון היא הייתה מרשימה הרבה יותר. המנה כללה גם עגבניות (הפעם חמימות ולא קלופות) ועשבי תיבול.
היה פה שילוב נעים של מתיקות וחמצמצות. טעם החמצמצות מהעגבניות הדגישה את מתיקות הלובסטר.
דג קוד על פולנטה בסגנון ונציאני (21 €)
תבשיל ייחודי שעיקרו דג מפורק שנעשה מספר שעות בתנור עם עשבי תיבול. התבשיל הונח על פולנטה שטוגנה. גם מנה זו וגם המנה הבאה נחשבות למנות שהשף מומחה בהן וכך הן הומלצו לנו על ידי האחראית.
למרות שצלחת ההגשה הייתה מעניינת, צורת הגשת המנה לקתה בחסר והיא לא נראתה מזמינה כל כך. המנה הייתה כבדה וטעמיה לא מודגשים. מנה שלמה כזו לסועד בודד יכולה להיות משעממת, מזל שביקשנו לחלוק. הפולנטה הייתה טובה. המוצקות והפריכות מנעו בעיה של מנה "סמרטוטית". הייתה לי תחושה שהמנה הזו מעט מאולצת. לדעתי, הרצון של השף להביא את המקורות לא מאד צלח.
מולארד (19 €)
פרוסות המולארד נחו על תפוחי עץ מקורמלים בפורט.
המולארד היה עשוי כהלכה. תפוחי העץ לא היו מתוקים מידי והרוטב על בסיס אוכמניות לא היה תוקפני. מנה טובה עם שילוב טעמים מוצלח של מתוק ומלוח.
מקדימי קינוח :
כדור שוקולד עם קרם לימון. שוקולד איכותי עם קרם טעים.
גלידת זעפרן מוצלחת שהוכנה במקום כשעתיים לפני. המרקם טוב והטעם הזכיר לי משהו בין וניל לתפוז.
טירמיסו (7 €)
טירמיסו קלאסי. מתיקותו הייתה מתונה. הוא היה טעים אך לא היה בו משהו מיוחד או יוצא דופן.
ליווינו את הארוחה
מים מינראליים מוגזים (3 €)
שתי כוסות יין לבן (8 € לכוס)
Tercic Matijaz Sauvignon Friuli Collio DOC 2010
היין הוגש בטמפרטורה טובה. הייתה הלימה בין האף לפה. בעל מרירות מעודנת ונעדר טעמים טרופיים מוגזמים. חמיצות מצוינת. חלק ואלגנטי. מלווה טוב לאוכל.
Tercic Matijaz Friulano Friuli Collio DOC 2010
זן הענבים מקורו מטוקאי. כאן היין הוא יבש ולא מתוק. יין צעיר שבתחילה לווה בטעמי תסיסה. האף אטום. הצבע זהוב וכהה יותר מקודמו. פה החמיצות והמרירות בולטים בהשוואה ליין הקודם. התנסות מעניינת עם זן לא מוכר.
* אחת מהאפשרויות ששקלנו הייתה להזמין במקום אחד מהיינות הלבנים שרדונה. לבסוף וויתרנו וכנראה עשינו צעד נבון. חמאתיות וגוף מלא כנראה שלא היו מתאימים למנות.
בקבוק יין (28 €)
Josetta Saffirio Langhe Nebbiolo Monforte d'Alba 2009
אמנם היין צעיר אבל הוא היה נעים לשתייה ולליווי האוכל. פירותי, לא מנדנד, מרירות נעימה.
בסדרה יש מספר יינות כשהגימיק השיווקי הוא ציורי גמדים. האחמ"שית הביאה את הבקבוקים בכדי שנראה וניצלתי את ההזדמנות לצלמם. גימיק חמוד.
חלק ממשפחת Josetta Saffirio
לסיכום
בשקלול כל מרכיבי החוויה (אוכל, שירות, יחס, נעימות) Anatra Grassa בהחלט ראויה לציון גבוה. אמנם לא אל כל המנות התחברתי אבל הערב היה מוצלח. הוא היה כזה, בין היתר, בזכות הגישה המחבקת של המקום. ייתכן שהיחס, הנעימות, החום והקומוניקטיביות קשורים לעובדה שכנראה לא היו לקוחות נוספים באותו ערב אולם להרגשתי כך המקום נוהג בדרך כלל.
במהלך ימי החופשה היינו גם במסעדת Pierluigi, מסעדה מפורסמת ומיוח"צנת הקיימת מ- 1938. ב- Pierluigi החוויה הייתה כל כך משמימה ותיירותית שהחלטתי שאין טעם לטרוח ולכתוב עליה. מבחינתי זוהי הדוגמה הקלאסית למלכודת תיירים שבה גם אני נפלתי. Anatra Grassa היא ההיפך המוחלט וזו הסיבה שאני כה שמח להמליץ עליה.
Anatra Grassa
Via Savoia 68
06-8557736