מסעדת אלנה (Alena) במלון נורמן

ביום רביעי בערב מסעדת אלנה הייתה בתפוסה מלאה ושקקה חיים. החיוניות והחיות הרשימו אותי מאד לא רק משום שלא כך זכרתי את המסעדה אלא ובעיקר משום שרק לפני מספר חודשים לא רב ענפי המלונאות והמסעדות הושבתו בשל הקורונה. כעת אלנה נראתה כמו עוף החול שקם מהאפר.

הפעם האחרונה שביקרתי במסעדה הנמצאת בקומת הכניסה של מלון נורמן הייתה בסוף 2017 כשעוד קראו לה בראסרי נורמן. אהבתי את סגנונה הקלאסי והמאופק.

בביקורי הנוכחי לא הבחנתי בשינויים עיצוביים משמעותיים. האווירה הכללית המשיכה לשדר אלגנטיות ונתמכה בתאורה חמה ובמוזיקה חרישית שהתנגנה ברקע. יש להעיר שהמסעדה אינה גדולה ורוב השולחנות הזוגיים נמצאים במרכז החלל בסמיכות רבה מידי זה לזה. אני מבין את אילוצי המקום אבל צורת ההושבה הזו מתאימה יותר לביסטרו מאשר למסעדת שף. לשמחתנו זכינו לאחד משני השולחנות הנמצאים ליד החלונות שהם קצת יותר מבודדים. הקהל הורכב מצעירים ומבוגרים, ישראלים וזרים. מספר מכובד של מלצריות (בלבוש בהיר) ומלצרים (בלבוש מחויט עם שלייקס) עמד לרשות הסועדים. בסך הכול נראה שהמסעדה המוקפדת הפכה להיות קצת פחות מעונבת אבל רק קצת.

בסיפורה של אלנה נכללת גם עזיבת השף ברק אהרוני. השף המוערך שליווה את המסעדה מתחילת דרכה ובגלגוליה השונים עזב רגע לפני שהקורונה פרצה לחיינו. בתקופת הסגרים דניאל צור יחד עם זוגתו נועה חיים, שהייתה הקונדיטורית של אלנה, הכינו פסטות ביתיות. הבעלים של נורמן הזמין מהם והתרשם מאד. הוא החליט להעסיק את דניאל כשף המסעדה. דניאל הסכים בתנאי שחברו עומר שדמי יחבור אליו. דניאל ועומר הם חברי ילדות מעמק יזרעאל שלמדו יחד, התבגרו יחד וחלמו לעבוד ביחד. כל אחד מהם השתלב בעולם הקולינרי ועבד בארץ ובעולם לרוב בנפרד והנה נקרתה ההזדמנות להגשים את חלומם המשותף. כיום, לאחר כשנה של פעילות ניתן לומר שלמרות הקושי הרב לעבוד כצמד בעבודה כל כך תובענית ומלחיצה, עושה רושם שהזוגיות שלהם נשארה איתנה.

התפריט

התפריט של אלנה מוצג ככזה המשלב השראה אירופאית בעיקר איטלקית יחד עם ניחוחות גליליים ים-תיכוניים. התפריט מחולק ל- 3 קבוצות: מנות "קרות" (הכוונה כנראה לראשונות בסגנון אנטיפסטי משום שיש בו גם מנות חמימות), "מחבתות/תנור אבן" (רובן מנות פסטה) ו- "ג'וספר/פלנצה" (מנות עיקריות ימיות ובשריות). בנוסף הוצעו 7 מנות ספיישל. במספר מנות ניתן להזמין חצאי מנות, יתרון עבור מי שרוצה להתנסות במספר רב יותר של מנות. הבנתי שיש גם מנות המותאמות לצמחונים ולטבעונים.

תפריט המיוחדים

תפריט היין של אלנה עליו חתומה אשת היין שירה צידון הוא אחד מתפריטי היין הבולטים והמעניינים במסעדות ארצנו. התפריט שלה זוכה לפרסים ולהערכה רבה שנה אחר שנה. המגוון בו גדול וכולל יקבים נחשבים מהארץ והעולם והמחירים בהתאם. יש בו יינות צעירים ומבוגרים ויינות בכוסות. החלוקה בו היא כמקובל בתפריטי יין ארוכים כלומר, חלוקה ללבנים ואדומים ובתוך כל קבוצה חלוקה לפי מדינות ואזורי יין במדינות. ניתן להביא יין מהבית עבור 65 ₪ דמי חליצה.

אל השולחן הגיעה סלסלת לחם (ע"ח הבית). היא כללה מספר חתיכות של פוקצ'ה ירושלמית ומספר פרוסות של לחם מחמצת. בצד הוגשה צלחת עם שמן זית ובה פרוסות עגבניית מגי, פלפל ירוק ועלי זעתר. נאמר לנו שכל המאפים נעשים במקום ושמן הזית, שהקרין איכות גבוהה, הוא של מסיק קיבוץ מגל.

ליטל ג'אם צלוי בג'וספר (65 ₪)
החסה ומעין צנוניות לבנות קטנטנות נצלו בג'וספר עם חמאה חומה. הן הגיעו מלוות בפירוריי גבינת המאירי ושקדים קלויים קצוצים.
למרות שזו מנה המופיעה בתפריט בחלק של המנות הקרות היא הוגשה חמימה. המנה הייתה מאוזנת בטעמיה: מליחות מהגבינה והשקדים, מתיקות מהחסה והחמאה החומה, מרירות מהצלייה בג'וספר וחרפרפות קלה מפקעות הצנונית. גם משחק המרקמים היה מוצלח. אהבתי.

בוראטה (74 ₪) – מנה מתפריט המיוחדים
הבוראטה הונחה על תותים חתוכים שטבלו ברוטב שכלל בלסמי לבן. מעל פוזרה תערובת של פיסטוקים קצוצים ותבלינים.
הבוראטה עצמה הייתה פשוט נהדרת. חלקה הפנימי השמנתי נשפך בצורה מרשימה. בתחילה, השילוב עם התותים נראה מיוחד ומעניין אבל משלב מסוים הרגשתי מתיקות יתר ולרגעים המנה הרגישה כקינוח. טוב שניסו לאזן את הטעמים באמצעות תערובת הפיסטוקים והתבלינים הפיקנטית.

טורטליני חוביזה (חצי מנה – 55 ₪)
ארבעה טורטליני במילוי שכלל חוביזה הגיעו ברוטב על בסיס חמאת זעתר ולימון ומעל זרעי עגבניות.
הפסטה הייתה מדויקת (עובי, מידת עשייה, מרקם). הרוטב, שכנראה כלל גם שמן זית, היה נהדר עם חמיצות לימונית נעימה. הרוטב החמיא לכיסונים שהמילוי שלהם היה עדין מאד.
מנה המדגימה את השילוב של מרכיבים אירופאים (חמאה, טורטליני) עם המרכיבים האזוריים (שמן זית, חוביזה).

ברוסקטה תמנון (44 ₪) – מנה מתפריט המיוחדים
על פרוסה לחם מחמצת עבה שנקלתה ונחצתה הונח מעין סלט של תמנון, עגבניות, בצל סגול, עשבי תיבול ולימון.
התמנון רוכך וטופל היטב. המרכיבים כולל התמנון נחתכו בצורה הנוחה לאכילה לעומת הטוסט עצמו שהיה מעט עבה. אני התרכזתי בסלט. אציין שחלקו העליון של הטוסט הוספג במעט שמן זית מעולה (של חברת  Frescobaldi). מנה טעימה שהייתה מכובדת בגודלה, קלילה ופרשית.

קצ'יו אה פפה (חצי מנה – 48 ₪)
פסטה פיצ'י עבודת יד הוגשה ברוטב שהוכן מחמאה, פלפל שחור קלוי וגבינת פקורינו. מעל פרמזן איכותי מגורד.
הפסטה הייתה עשויה נכון, לא קשה או רכה מידי. הטעמים היו חזקים, חריפות, מליחות ואפילו חמיצות. ביצוע טוב מאד ומנה נוכחת.

לזניה פתוחה (חצי מנה – 62 ₪)
בין דפי הפסטה היה ראגו בקר (שייטל) ומעל פרמזן מגורד ועלי זעתר.
המנה הייתה יותר פסטה ראגו מלזניה גם בשל צורת הכנתה וגם בשל העדר הבשאמל. התבשיל עצמו שעבר בישול ארוך קיבל טעמים עמוקים. פחות התחברתי לעלי הזעתר. אני מבין את הטוויסט והניסיון לשלב בין האזורי לאירופאי אבל היה בשילוב משהו חריג גם בעין וגם בפה.

* חצאי המנות היו נאות מאד בגודלן אך פחות נאות במראן. פחות מתאימות לאינסטגרם 🙂

פיצה אלנה (66 ₪)
פיצה לבנה. על מצע הגבינה (כנראה מוצרלה) היו חצילים שרופים, פירורי גבינת המאירי, תטבילה (רוטב פלפלים לימון חרפרף שמצורף בד"כ למנת חומוס), עלי זעתר וחלמון ביצה שמוקם בצד (!) עליו בזקו תערובת תבלינים.
הפיצה, הנאה בגדולה, הוגשה בצורת עיגול כמעט מושלם. הבצק שלה היה דק יחסית ושוליו תפוחים. הייתה לו פריכות והוא החזיק יפה את הטופינג. בחציל בלטו טעמי הקלייה שלא עברו את החריכה. היה בהם שילוב של עדינות ומעושנות. גם גבינת המאירי, שפגשנו במנה הראשונה, הייתה נוכחת והוסיפה לא מעט מליחות. לעומת זאת התטבילה לא בלטה. סביר להניח שלא אמצא פיצה כזו בארץ המגף. מצד שני היא הביטוי שחזר בארוחה שוב ושוב של שילוב הקלאסי עם המקומי.

רצינו לוותר על הקינוח אבל האחראי התעקש להגיש לנו שני כדורי ג'לטו אלנה שמכינים במקום, האחד סורבה פטל שחור והשני גלידת שוקולד לבן ואספרסו. טמפרטורת ההגשה הייתה מצוינת. לשני הכדורים היה מרקם חלק, רך ונהדר. בפטל השחור בלטה חמיצות נעימה ולשוקולד אספרסו התווסף טעם קרמלי עדין. לשמחתי הגלידות לא היו מתוקות מידי והיוו סיום מוצלח לארוחה.

ליווינו את הארוחה במים מינרליים (פלגרינו גדול 34 ₪) וביין שהבאנו
Chateau Cos d'Estournel 2001
יין רזה, אלגנטי, באף ריח שוקולד, חמיצות טובה, מאוזן, טעם שיורי ארוך. במשך הארוחה התפתח והתעצם. יש לו עוד לאן להתפתח.

לסיכום

בעבר נעשה ניסיון להקליל ולהצעיר את אלנה אבל כנראה האכסניה המכובדת היא שמכתיבה את אופי המקום שנותר עדיין סולידי ופורמלי. השינוי, אם יגיע, כנראה יגיע מהמטבח. שני השפים הצעירים שקיבלו פיקוד מנסים לשלב את המקומי במנות האירופאיות שמאפיינות את המסעדה. על פי הביקוש והתפוסה בערב ביקורנו נראה שהם בכיוון הנכון.

אלנה ממשיכה להציע מקום שבו אפשר להתנתק לזמן קצר מהחיים שבחוץ. המקום האלגנטי והמוקפד, הרוגע, השירות המדויק והקהל שמביא ניחוחות חו"ל כל אלה מעצימים את האסקפיזם.

יצאתי אל המציאות הלא פשוטה עם תקווה שאמצא את ההזדמנות לחזור לאלנה שוב ובהקדם.

אלנה
רחוב נחמני 23-25 תל אביב
טלפון: 03-5435400

אתר המסעדה

דף הפייסבוק