האחים אסף ויותם דוקטור פתחו את "אייבי" בסוף 2018. הקונספט המוצהר של המסעדה היה הים באזורנו ושימוש בחומרי גלם מקומיים. ניתן היה להניח שהאחים לבית דוקטור, הפועלים יחד מ- 2007, ימשיכו גם כאן בשיתוף הפעולה המוצלח ביניהם. זה קרה. אייבי זכתה כבר בתחילת דרכה לבאז ובהמשך לפריחה. האחים הצליחו גם בתקופה הקשה של הקורונה והסגרים להחזיק את הראש מעל למים. הם פתחו את "מכולת האחים", חנות מקוונת הממשיכה לפעול גם היום ומקשרת בינם ובין הספקים שלהם לתושבי המרכז. בנוסף הם הפכו את רחבת הבטון הנמצאת בכניסה למסעדה לכר פעילות פורה במיוחד בתקופות בהן היה ניתן לקחת TA.

ב"אייבי" שני אזורים. החלק הפנימי ובו המטבח ובר קטן והחלק החיצוני בו נמצאים מרבית מקומות הישיבה. בתקופת מגבלות התו הסגול ובאישור העירייה אנשי "אייבי" השתלטו על רוב רחבת הבטון בכניסה למסעדה. הם תחמו ועיצבו אותה בעיקר באמצעות שתילת צמחים. בנוסף נבנה תפריט ייעודי שחלקים ממנו ממשיכים ללוות את תפריט המסעדה עד היום.

הכניסה ל- אייבי (Abie)

הגענו ביום ראשון בשעת ערב מוקדמת. עם ההושבה המארח ציין שהשולחן מוגבל לשעתיים ורבע. לנו זה הספיק.  אט אט הרחבה בחוץ התמלאה בסועדים שרובם נראו צעירים. מוזיקה ים תיכונית התנגנה ברקע בעוצמה סבירה. למרות המאווררים ניתן היה להרגיש ריחות גריל עדינים באוויר. בסך הכול היה לי נעים. מזג האוויר הנוח סייע בכך. העיצוב הפשוט שמשלב בטון חשוף, עץ מחוספס וצמחייה יחד עם האווירה יכולים לתת תחושה של טברנה אורבנית.

מבפנים החוצה ב- אייבי (Abie)

אפרופו אווירה ועיצוב, מעבר להרגשה הלא פורמאלית והמעט מוזנחת שהמקום מקרין שמתי לב שבין כלי האוכל וההגשה ישנם כלי אמייל וחרס פגומים (ציפוי שירד, חריצים, שוליים שחוקים או שבורים). תהיתי האם הדבר נעשה בכוונה בכדי להדגיש את האווירה האותנטית ? בהחלט ייתכן שהתשובה חיובית ויש כאן אמירה והדגשת הקרתניות.

מספר מכובד של אנשי שירות הסתובבו בין הסועדים. השירות היה ידידותי, חביב ומרצה. מיד עם ההושבה קיבלנו קנקן מים קרים. ברגע שהוא יתרוקן יגיח אחד המלצרים ויחליפו. בעת ההזמנה, המלצר היה סבלני מאד ולא חשש להמליץ ולכוון. ביקשנו את בקשתנו הרגילה להוציא את המנות במדורג והבקשה מולאה. המלצר גם הפציר שלא נהסס לבקש תוספות של לחם, מטבלים וכדומה.
בהערת אגב, הלחם שלהם, שמוגש ללא חיוב, מגיע מ- חגי והלחם והוא לחם מחמצת טבעוני, כך לפי המלצר.

התפריט הוא תפריט יומי ומשתנה בהתאם לזמינות הדגה. בתפריט היו 3 קבוצות: 5 מנות בקבוצת "נא/כבוש/מעושן" (58-69 ₪), 10 מנות "מהחוף" (22-51 ₪) ו- 9 מנות "דגים ופירות ים" (59-115 ₪). מנת התמנון הייתה חסרה ובמקומה הציעו מנת קלמארי. בסוף הארוחה המלצר פירט לגבי הקינוחים.

בתפריט האלכוהול 6 קוקטיילים (32-42 ₪) ועוד מגוון סביר של משקאות חריפים. כמו כן יש תפריט יין צעיר ועדכני של יינות ישראליים הכולל בנוסף ליין הבית גם 3 יינות רוזה, 9 לבנים, 10 אדומים ו-3 כתומים. חלק מהיינות מוצעים גם בכוס. יש לציין שהמחירים מתונים מאד בהשוואה למקובל.
בהזמנת המקום נאמר שהם גובים 50 ₪ כדמי חליצה.

התפריט בערב ביקורנו ב- אייבי (Abie)

טרטר טונה אלבקור (67 ₪)
הטרטר הגיע מעוטר בפירורי לחם מתובלים ומלווה ברסק עגבניות.
הדג נקצץ גס וגובש לידי קציצה. חלק מפירורי הלחם המתובלים ספחו לחות. מחית העגבניות הייתה מעושנת, פיקנטית ומתקתקה. עיקר הטעם הגיע מהן. הרגשתי מעט מליחות עודפת.
מנה פשוטה שנתנה לחומר הגלם את מרכז הבמה.

טרטר טונה אלבקור ב- אייבי (Abie)

סשימי טונה אלבקור (69 ₪)
מספר חתיכות דג עבות הוגשו יחד עם אגווצ'ילה מלפפונים ועלי תבלין שכללו גם נענע וריג'לה.
לא הכרתי מהי אגווצ'ילה (Aguachile). המלצר הסביר שזה מלפפון מותסס. מהמידע ברשת אני למד שמדובר בסלט מקסיקני מתובל המורכב מירקות (לרוב מלפפון ובצל סגול) עם או בלי שרימפס במשרה שמבוסס על מים, מיץ לימון/ליים ועשבי תיבול. בגרסה של אייבי לא הבחנתי בחתיכות מלפפון או בצל סגול אבל היו הרבה עלי תבלין שנחו על רוטב לימוני. ייתכן והמלפפונים שולבו בתהליך כלשהו. הרוטב הלימוני השתלט על הטעמים. מצד שני הוא נתן תחושה פרשית, ומרעננת.

סשימי טונה אלבקור ב- אייבי (Abie)

שתי המנות הראשונות היו פשוטות יחסית וקלילות.

סשימי, טרטר ולחם ב- אייבי (Abie)

שניצל לברק בלחמנייה (68 ₪)
שריד מתקופת ה-TA של איביי בשנת הקורונה. הלברק נעשה כשניצל והוגש בלחמנייה עם איולי, לימון כבוש וקולסלואו. הלחמנייה שנחצתה לשניים הוגשה יחד עם תפוצ'יפס בטטה.
הלחמנייה עצמה הזכירה לי לחמניית קייטנה של פעם. היא הייתה קלה וכמעט לא מורגשת. תפקידה המרכזי היה לאחד ולהחזיק את התוכן. מעטפת הדג הייתה פריכה ושמרה על עסיסיות הדג. טעם הלימון הכבוש היה חזק ובדומה לרוטב הלימוני בסשימי האפיל על היתר. מצד שני הוא תרם להרגשה שהמנה קייצית ולא כבדה. הצ'יפס הוגשו בטמפרטורת חדר ולא השאירו חותם גדול מידי.

שניצל לברק בלחמנייה ב- אייבי (Abie)

נקניקיות פורל מרגז (74 ₪)
ואריאציה למנה שהוצעה בתפריט ה- T.A. שתי נקניקיות פורל קטנות הוגשו על ראגו כרוב בבירה שכלל גם "בייקון" פלמידה ובצד איולי, חרדל וסלט עלים.
הנקניקיות היו דחוסות, מעושנות, פיקנטיות (סטייל מרגז) ומעט מלוחות. הפורל ממנו הוכנו הוסווה היטב. תוספת הכרוב המעט מתקתקה הייתה טעימה מאד.

נקניקיות פורל מרגז ב- אייבי (Abie)

מושט שלם מטוגן (92 ₪)
מנה שהוזמנה גם בביקורי הקודם. המושט הוגש שלם ומטוגן לצד רוקט, פלחי ליים, רוטב איולי פיקנטי (מעין Rouille) ורוטב לימוני. מנה מאתגרת גם בנראותה וגם באכילתה.
הדג הוגש חם מאד. המעטפת הכוללת בין היתר קמח סולת וקמח תירס הייתה מעט נוקשה ופריכה. למעט החום, לא היה קשה לפרק את הדג או להתעסק עם השיירים (עצמות, סנפירים, זנב). בשר הדג נשמר עסיסי. בלט בו מאד טעם שום. הרטבים היו סבבה. לטעמי האיולי בלט יותר. הרוקט היה גס ומעט מריר. עם זאת הוא איפשר תחושה של אתנחתא בין החלקים המטוגנים.

מושט שלם מטוגן ב- אייבי (Abie)

כאמור ליווינו את הארוחה במי ברז שהוגשו בקנקן. היות ולא הבאנו יין, הזמנו כוס יין לבן. המלצר המליץ בחום על היין שבחרנו. שאלנו אגב אורחא מהי הכמות הנמזגת. המלצר לא ידע להשיב ושאל את האחראי. הוא ענה שהם מוזגים לפי העין ובקבוק יין שלם נמזג ל- 4 כוסות. נוכח התעניינותנו, המלצר אמר שאם נרצה הם יוסיפו לנו יין לכוס. הסתפקנו במה שקיבלנו.

להט לבן, כרם ראש צורים (50 ₪) לטעמי למרות שהחמיצות בו בולטת יש איזון של מתקתקות. היין עשוי כהלכה אולם מעט טכני.

יין ומים ב- אייבי (Abie)

לסיכום

אייבי היא מסעדה הפונה לקהל צעיר. היא מציעה מנות ויינות במחירים מתונים יחסית. בנוסף יש תחושה שכל מה שהמסעדה מבטיחה היא מקיימת, בין אם באווירה, בין אם בקשר שבין מה שכתוב בתפריט למה שמגיע בצלחת ובין אם בשימוש בחומרי גלם איכותיים.
בשורה התחתונה הקהל שמגיע יודע בדיוק לאן הוא מגיע ואוהב את זה.

אייבי – Abie
רחוב לינקולן 16 תל אביב
טלפון: 03-7775161

דף הפייסבוק